1. בפני בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה לבצע עבודות בניה במקרקעין לא רשומים המצויים בבית חנינא בירושלים, הידועים כחלקה 65 בגוש 30607 ובכינויים "גוש אלקעבה" (להלן – "המקרקעין").

טענות המבקש:

2. המבקש טוען כי הוא בעלים במשותף במקרקעין עם בעלי זכויות רבים אחרים וכי טרם בוצע פרוק שתוף ביניהם. את זכויותיו במקרקעין, הוא רכש מאחד מבעלי הזכויות הרשום בלוח הזכויות הירדני (נספח א' לבקשה , להלן-"הלוח הירדני") מוחמד מחמוד שחאדה קראעין (להלן-"המוכר") בהסכם מכר שנחתם ביניהם ביום 28.1.97. המשיבה לדידו, אינה עוד בעלת זכויות במקרקעין שכן היא מכרה את זכויותיה לאחרים ביום 30.5.09.

3. טוען המבקש כי ביום 24.8.15 החלה המשיבה בבצוע עבודות חפירה בחלק מסוים של המקרקעין אף שלא נעשה כאמור פרוק שתוף בצו בית משפט או בהסכמת הבעלים. בנסיבות אלו ועל מנת למנוע פגיעה בזכותו הקניינית ביצירת עובדות מוגמרות במקרקעין ונוכח הסגת גבול של המשיבה שאינה בעלת זכויות , הוגשה הבקשה.

טענות המשיבה:

4. המשיבה טענה כי היא בעלת זכויות במקרקעין לפי לוח הזכויות הישראלי (נספח ד' לתגובה, להלן-"הלוח הישראלי") . המבקש, שידע על זכויותיה הסתיר בחוסר תום לב וניקיון כפיים את דבר הרישום בלוח הישראלי . לא בכדי נהג כך המבקש שכן המוכר קראעין לא מופיע כבעל זכויות בלוח הישראלי וכפעול יוצא, אין למבקש זכויות במקרקעין. יתירה מכך, בין המבקש לצד ג' - אבו נג'מה מתבררת תביעתה של האחרונה בת.א 17141/09/14 הטוענת לזכותה במקרקעין אשר המבקש טוען לבעלותו בהם .

5. בנוסף טענה המשיבה כי הסכם המכר שהציג המבקש מזויף . נוכח האמור, המבקש אינו בעל זכויות במקרקעין ואין לו עילת תביעה או יריבות עם המשיבה.

6. כמו כן נטען כי המבקש נהג בשיהוי בהגשת הבקשה רק לאחר תחילת ביצוע העבודות במקרקעין בעת שידע על הבנייה המתוכננת ועל היתר הבניה שניתן לה משנדחתה התנגדות אותה הגיש לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שדנה בבקשתה. רק לאחר שהיא השקיעה כמיליון וחצי ₪ לביצוע העבודות הוגשה הבקשה בחוסר תום לב , מבלי שהמבקש ציין את דבר הוצאת היתר הבניה.

בנסיבות אלו, בהתחשב בשיהוי, בחוסר ניקיון כפיים של המבקש ובמאזן בנוחות הנוטה לטובתה, ביקשה שתידחה הבקשה.

דיון והכרעה:

7. ביום 7.9.15 ניתן צו ארעי שמנע מהמשיבה לבצע עבודות בנייה במקרקעין עד לדיון במעמד הצדדים בכפוף על הפקדה בסך של 10,000 ₪ שתופקד עד יום 11.9.15. העירבון לא הופקד ולפיכך פקע תוקפו של הצו הזמני ביום 11.9.15 ובדיון מיום 21.9.15 הודיע המבקש כי מצבו הכלכלי לא אפשר לו לבצע את ההפקדה (עמ' 1 שורות 18-19). בנוסף, לא הגיש המבקש תביעה עיקרית כמצוות התקנות ואף לא ביקש ארכה להגשתה כי אם לראשונה במסגרת הדיון ומבלי שהוגש תצהיר בתמיכה לבקשה .

סיכויי התביעה:

8. המבקש טען בתצהירו כי הוא בעל 80 חלקים מתוך 1020 חלקים בחלקה 65 נשוא הבקשה (סעיף 2 ) אותם הוא רכש מהמוכר קראעין הרשום בלוח הזכויות הירדני. המסמך הנחזה להיות לוח זכויות ירדני , אינו לוח מאושר והוגש שלא על פי סעיף 30 לפקודת הראיות, בהיעדר אישור קונסולרי מעמאן עליו. חשוב מכך, עיון בלוח הזכויות הישראלי , אשר גם הוא אינו לוח מאושר מלמד כי המוכר קראעין לא רשום בו כבעל זכויות במקרקעין. בהתחשב במועד רכישת הזכויות לגרסתו של המבקש כבר בשנת 1997 , יש לתהות על הימנעותו מפנייה לפקיד ההסדר עד מועד הגשת הבקשה על מנת להסדיר את רישומו בלוח הישראלי במועד רישום המקרקעין.

9. הסכם המכר שהציג המבקש נעשה בשעה שהמבקש היה קטין ועולה ספק לכאורה בנוגע להשתכללות עסקת המכר בהעדר טענה לאישורו של בית המשפט לעסקה בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. המבקש, הודה כי הוא לא חתם על ההסכם (עמ' 4 שורה 11) ולא היה בידו להעיד על חתימתו של אביו עליו (עמ' 4 שורה 23). בנוסף, לא היה בידי המבקש ליישב את שאלת אישורו של ההסכם על ידי עו"ד שרישיונו הוצא מספר שנים לאחר מועד העסקה ואישורה לכאורה (עמ' 6 שורות 4-11). כך גם, עיון במש/1 מלמד כי גב' אבו נג'מה טוענת כי היא בעלת הזכויות שהמבקש טוען שרכש אותם מקראעין.

המבקש , לא הביא ראיות לכאורה על הדיווח על עסקת המכר והודה כאמור כי לא פנה לפקיד ההסדר הישראלי למרות חלוף שנים ארוכות ממועד הרכישה.

10. המשיבה ובעלה שטיפל בזכויותיה הנטענות במקרקעין ובהוצאת היתר הבניה, הגישו תצהיר בתמיכה לתגובה לבקשה. המשיבה טענה כי אכן מכרה חלק מזכויותיה במקרקעין אך לא נסתרה גרסתה לפיה נותרו בבעלותה חלקים אחרים במקרקעין לפי לוח הזכויות הישראלי . בהתאם לכך, דאגה המשיבה להוציא היתר בנייה בתיק רישוי 2013/0639.00 כבר ביום 27/05/15 לאחר שנדחתה ההתנגדות של המבקש לבקשה (נספח ב' לתגובה). כך גם, הוכח לכאורה כי המשיבה קבלה את הסכמת חלק מבעלי הזכויות במקרקעין לשיוך חלק מהחלקה לצרכיה (עמ' 8) מה שתומך בגרסתה לפיה היא בעלת זכויות במקרקעין.

11. בהעדר רשום זכויותיו של המוכר קראעין בלוח הישראלי אף שאינו לוח סופי אך כוחו יפה מכוחו של הלוח הירדני שאינו סופי והוגש ללא אישור כדין; משלא פנה המבקש לפקיד ההסדר לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] תשכ"ט – 1969 והתהיות העולות לכאורה מסכם המכר , אין לומר כי עוצמת הזיקה הקניינית של המבקש למקרקעין גבוהה. בנסבות אלו , אין לומר כי טובים סיכויו לכאורה של המבקש להוכיח את זכותו במקרקעין ואת היריבות עם המשיבה.

מאזן הנוחות:

12. המבקש לא טען כי הוא עומד לבצע עבודות כלשהן במקרקעין בשלב זה ולא הוכח לכאורה כי לא יוותרו חלקים אחרים במקרקעין לטובתו מחמת הבנייה של המשיבה בשיעור העולה על חלקה לכאורה במקרקעין. המשיבה מנגד, פועלת לקידום הבנייה במקרקעין בידיעתו של המבקש על כך, מה שכרוך מטבע הדברים בהוצאות ובלי שבעלה נחקר על שיעור ההשקעות שנטען שהשקיעו בבנייה עד עתה ועל נזקם אם תעוכב הבנייה.

13. בנסבות אלו , הגעתי לכלל מסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה נוכח נזקה הכבד הצפוי אם ימנע ביצוע העבודות בהתחשב גם בכך שניתן יהיה להבטיח את זכותו של המבקש במקרקעין, ככל שתוכח בהליך עיקרי במסגרת פירוק שיתוף וייעוד חלק אחר במקרקעין למבקש ולחילופין בפיצוי בכסף . קרי: בקבלת תשלומי איזון כמו גם, באפשרות להורות בגמר ההליך על הריסת הבנייה שעה שהמשיבה נוטלת על עצמה את הסיכון לכך (רע"א 21676/12 אירועים וגנים בע"מ נ' ישי חן [פורסם בנבו] 7.9.12 פסקה 23; רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נ"ו (1) 529 ; א' וינוגרד, צווי מניעה , עמ' 148).

שיהוי:

14. המבקש לא גילה בבקשתו על בקשתה של המשיבה להיתר בנייה במקרקעין אף שהודע לו עליה והוא הגיש את התנגדותו לרשויות התכנון כבר לפני שנה. מכאן עולה כי המבקש נהג בשיהוי ניכר בהגשת הבקשה למשך כשנה בידיעתו כי בכוונת המשיבה לבנות במקרקעין ובהמתינו עד לתחילת ביצוען לפי ההיתר לכאורה. הגשת בקשה למתן סעד זמני בשהוי "חותרת תחת הטענה בדבר דחיפות הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקשי הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו היידית. לענין זה עשויה להיות השלכה גם על מאזן הנוחות" (רע"א 8630/05 ניר שיתופי אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ. עיריית הוד השרון, [פורסם בנבו] 10/04/07 , פסקה 6).

15. לכל האמור , מצטרף מחדלו של המבקש שלא הגיש את התביעה העיקרית אף שחלף פרק זמן ארוך ממועד הגשת הבקשה וכן מתום הפגרה.

16. סיכומם של דברים, הבקשה לסעד זמני נדחית.

17. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 7,000 ₪.

עותק ישלח לצדדים.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ו, 25 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.