א – ההליך והצדדים

בפני תביעה שהגישה חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: "חברת החשמל") לתשלום 10,540 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרשת החשמל ביישוב ג'ת.

התובעת הנה בעלת רישיון שניתן בהתאם להוראות סעיף 4(א) לחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק משק החשמל") לאספקת, חלוקת ומכירת חשמל. כן מחזיקה חברת החשמל ברישיון ספק שירות חיוני כהגדרת המונח בחוק משק החשמל. חברת החשמל כפופה לפיקוח הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל (להלן: "הרשות"). בגדר כך, בין השאר, כפופה חברת החשמל לאמות מידה הנקבעות על ידי הרשות בכל הנוגע לרמת, טיב ואיכות השירות הניתן לצרכנים. אף בכל הנוגע לחיוב הצרכנים בגין שירותיה כפופה חברת החשמל לתעריפים הנקבעים ומפורסמים מעת לעת על-ידי הרשות.

הנתבע מספר 1 (להלן: "הנתבע") הנו קבלן, בעל מחפרון JCB מ.ר. 39326-7 (להלן: "המחפרון"). בין השאר מספק הנתבע שירותים לנתבעת מספר 2.

הנתבעת מספר 2 (להלן: "הנתבעת") הנה תאגיד שהוקם לפי חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001.

ב – אירוע הנזק

ביום 9.5.2012 התקבלה קריאה במוקד חברת החשמל (מוקד 103) על תקלה ברשת החשמל בג'ת. שני משגיחים מטעם חברת החשמל אשר הגיעו למקום מצאו כי עקב ביצוע עבודות חפירה שביצע הנתבע, עבור הנתבעת, באמצעות המחפרון, לשם תיקון פיצוץ בצינור מים תת קרקעי, נפגע כבל מתח גבוה תת קרקעי (חת"ק) העובר בין עמודים Q 512/23 ועמוד Q 514/23. הנתבע הוא זה שדיווח לחברת החשמל על התקלה.

המשגיחים, מר מרוי מרה ומר ארז מסלה, ניתקו נקודתית את רשת החשמל. המשגיחים מילאו דו"ח אירוע נזק בו פירטו את הנזק שנגרם לכבל. דו"ח אירוע הנזק, שהנו טופס סטנדרטי שממלאים המשגיחים, כולל בחלקו העליון פרטים שעל המשגיחים למלא (כגון עומק הכבל, האם היו אמצעי זיהוי, זהות המזיק, האם הוא מבוטח ועוד). חלקו התחתון של הדו"ח, מוכתר בכותרת "אישור בדבר גרימת הנזק", ונוסחו: "אני ___ ת.ז. ____ מאשר בזה כי ביום ___ גרמתי נזק למתן החשמל שפרטיו לעיל ואני מתחייב לשאת בהוצאות תיקון הנזק שנגרם. הערות: _______, r מסרב לחתום, חתימה _____________". הנתבע מילא את פרטיו בחלק זה וחתם עליו.

למקום הוזעק צוות אחזקה, בראשות מר יעקב אטיאס, אשר תיקן את הכבל. לאחר תיקון כבל החשמל תוקן צינור המים והוחזרו אספקת החשמל והמים.

משלא נענו דרישות התובעת לפיצויה בגין ביצוע התיקון, הוגשה התביעה.

ג – טענות הצדדים

לטענת הנתבע אין כל יריבות בינו לבין חברת החשמל, שכן אינו עובד של הנתבעת. לטענת הנתבע, במסגרת עבודתו כעצמאי הוא נותן שירותים בתחום אחזקת רשת המים בתחום שיפוט המועצה המקומית ג'ת עבור הקבלן הראשי של הנתבעת – חמאיסי עבדאללה (סעיף 5 לתצהיר הנתבע, נ/2).

לגופו של עניין טוען הנתבע כי פעל בזהירות, כפי שמפעיל מחפרון סביר היה פועל. לעומת זאת, טוען הנתבע, חברת החשמל הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, שכן הכבל לא הוטמן בעומק הקבוע בתקנה 24 לתקנות החשמל (התקנת כבלי חשמל במתח גבוה), התשס"ב-2001 (להלן: "התקנות"), הכבל לא היה מזוהה בהתאם להוראות תקנה 26(ג) לתקנות (סרט אזהרה צהוב עם כיתוב בצבע שחור לפחות 30 ס"מ מעל לכבל חשמל מוטמן באדמה) ואף לא היה מכוסה חול צהוב כנדרש על פי תקנות 25 ו-26(א) לתקנות. עוד טוען הנתבע כי הכבל לא הונח במרחק אופקי מזערי מצינור המים כקבוע בתקנה 30(א)(1) לתקנות (חצי מטר). טוען הנתבע כי כבל חשמל במתח גבוה צריך להיות מוטמן בתנאים המבטיחים בטיחות, לרבות השחלת הכבל בצינור המגן עליו מפני פגיעות ולחצי משקל, שריטות של חפצים ואבנים חדות. בענייננו, טוען הנתבע, לא היה כל מובל או צינור או בטון או אמצעי הגנה אחר (סעיפים 16-18 לתצהירו, נ/2).

לעניין חתימתו על דוח האירוע, טוען הנתבע כי הופעל עליו לחץ וכי לא הבין על מה חתם (סעיף 19 לנ/2).

הנתבע טוען, בנוסף ולחליפין, כי ככל שיחויב, יש לקזז מכל סכום שיחויב בו את הסכומים הבאים:

1 - ביצוע עבודה עבור חברת החשמל (חפירה, גילוי והטמנה) – 2,000 ₪;

2 - הפסד שכר עבודה בפועל (הנתבע נאלץ לעבוד כשמונה שעות עבודה נוספת כדי להשלים את ביצוע העבודה, וכך נדחתה עבודה אחרת שהיה אמור לבצע) – 2,000 ₪;

3 - נזק לא ממוני (עוגמת נפש, טרחה, פגיעה בשמו ובמוניטין שלו) – 10,000 ₪

הנתבעת מודה כי הזעיקה את הנתבע לתיקון הפיצוץ בצינור המים. לטענתה, פנתה מספר פעמים לחברת החשמל על מנת לקבל מידע ביחס למיקום כבלי חשמל תת קרקעיים. משלא קיבלה את המבוקש, שכרה קבלן מומחה לגילוי ושרטוט כל הקווים השונים הנמצאים בתחום השיפוט של המועצה (צנרת מים וחשמל) (סעיפים 5 ו-6 לתצהירו של יוסף ג'בארין מטעם הנתבעת, נ/1).

הנתבעת טוענת כי הורתה לנתבע לבצע את עבודות החפירה במרחק של מטר וחצי מכל הקווים המופיעים במפה (סעיף 9 לנ/1).

ד – החבות

הצדדים חלוקים בשאלה עובדתית ובשאלה משפטית. עובדתית, האם הכבל הוטמן בהתאם להוראות תקנות החשמל. משפטית, האם יש צורך בקבלת היתר מחברת החשמל בטרם ביצוע חפירה.

נדון בשאלות אלה כסדרן.

ד.1 – השאלה העובדתית: האם הכבל הוטמן בהתאם להוראות הדין

בטופס דו"ח אירוע הנזק, נספח א' לכתב התביעה, אשר מולא על ידי המשגיחים מר ארז מסלה ומר מרוי מרה, נרשם כי "עומק הכבל" – תקין, "האם היה סימון כבלים בשטח" – כן, "האם בידי גורם הנזק היו אישורי חפירה" – לא, "מפות" – לא.

לדברי המשגיח מר מרה מרוי, הכבל הפגוע היה בעומק של כמטר (ע' 2, ש' 22-23). עוד העיד מר מרה מרוי כי חברת החשמל נותנת הוראות מדויקות לקבלנים המטמינים מטעמה כבלים של מתח גבוה, וכי "במקרה הזה היה מספיק עומק וציינתי בדו"ח שהעומק תקין" (ע' 2, ש' 32). מר מרה מרוי העיד: "אני עובד בחברת החשמל 24 שנה, יש לי ניסיון, זה לא הכבל הראשון שאני נתקל שהוא נפגע. יש מקומות שהעומק לא תקין, אז אני לא מחייב את הלקוח ולא ממלא את הדו"ח. כשאני ממלא את הדו"ח זה כאשר זה תקין. אם זה לא תקין, אני רושם לא תקין, בגלל זה יש לי מקום לציין את עומק הכבל. איפה שיש ספק, אני יכול לערב גורם נוסף שיסייע לי" (ע' 3, ש' 2-5). כן העיד המשגיח כי הכבל היה מכוסה בחול וכי היה סרט אזהרה צהוב כנדרש (ע' 3, ש' 27)

בדו"ח העבודה שהכין ראש צוות האחזקה שתיקן את התקלה, מר יעקב אטיאס, נספח ג' לכתב התביעה (שאף הוא טופס סטנדרטי הממולא על-ידי צוות האחזקה המתקן את התקלה), נרשם "בעומק" – 90 ס"מ, "הכבל שנפגע היה מסומן על-ידי אמצעי סימון" – צהוב.

מר ג'קי אטיאס, חזר על הדברים אף בעדותו: "ת. אם כתוב פה 90 אז זה נמדד ב-90 בשטח, אין עומק אחר, זה 90 ומעלה. ש. מי מדד? ת. החבר'ה שלי. בעיקרון חברת החשמל מניחים כבלים של מתח גבוה מ-90 עד 1.20 לפי חוק החשמל. יש הרבה פעמים שיש שינויים בפני השטח ולא מודיעים לנו, זאת הבעיה. הכוונה לעירייה, מועצה שעושה שינויים ואז הגבהים משתנים כשעושים עבודות בשטח בלי להודיע לנו, כמו למשל כבישים, מדרכות, עבודות תשתית." (ע' 15, ש' 15-20). לגבי אמצעי הזהירות העיד מר ג'קי אטיאס: "ש. לפני החפירה האם ראיתם חול וסרט? ת. לא. אבל ברגע שהרחבתי את הבור לצורך תיקון אז כן ראיתי" (ע' 19, ש' 5-6).

הנתבע, לעומת זאת, העיד כי הכבל לא היה מוגן, כי לא הוטמן בעומק הנדרש ולא הוצבו אמצעי האזהרה הקבועים בדין.

לעניין כיסוי הכבל יצוין כי כבל מתח גבוה מורכב משלושה כבלים שכל אחד מהם הוא פאזה, והם נתונים בתוך צינור אפור. צינור אפור (שבור) נראה בתמונות שהציג הנתבע. לפיכך, אין ממש בטענה כי הכבל לא היה מוגן. משבירת הצינור ניתן אף להסיק כי החפירה בוצעה על-ידי המחפרון, ולא באופן ידני כנדרש (חפירת גישוש). לו בוצעה חפירת גישוש באופן ידני, ואפילו "גירוד" פני הקרקע עם כף המחפרון, כטענת הנתבע, לא היינו מגיעים למצב של שבירת מובל הכבל וקריעתו של הכבל עצמו. למעשה אישר הנתבע כי ביצע את החפירה בעזרת המחפרון, לדבריו משום שמדובר באדמה סלעית (ע' 31, 5-6, ע' 32, ש' 16-23), הגם שבהמשך אמר כי הוא אמנם עם המחפרון, אך שני עובדים מחזיקים טוריה ואת ומגששים "לאט לאט, 5 ס"מ, 5 ס"מ, לא חצי מטר" (ע', 31, ש' 7-10, ע' 32, ש' 2-3). כשהופנה לכך שחפירת גישוש זו חפירה ידנית, ולא בכלי מכני, השיב "אם הייתי יודע שיש כבל חשמל, הייתי מהתחלה מגשש ביד" (ע' 32, ש' 4-6). בכך, למעשה, מודה הנתבע כי בצע את החפירה באופן שאינו תואם חפירה בקרבת צנרת חשמל.

לעניין קיומם של סרט אזהרה צהוב וחול אני מקבלת את עדות המשגיחים ומנהל צוות האחזקה, אשר הייתה מהימנה עלי. מדובר בעדים חסרי אינטרס, אשר אין סיבה לפקפק בדיווחם. ניתן אף לראות מההבדל בין דו"ח אירוע הנזק (המדבר על עומק תקין), לבין עדות מר מרוי מרה אשר דיברה על עומק של כמטר לבין דוח העבודה (המדבר על עומק של 90 ס"מ), כי מדובר בהתרשמות אמת של ממלא הדו"ח.

אמנם בתמונות שהוצגו לא נראה הסרט הצהוב והחול, אולם ברי כי בעת ביצוע החפירה והפיכת האדמה בעזרת המחפרון, הוזזו אף אלה ממקומם. אני מקבלת את עדותו של מר אטיאס כי בעת שהרחיב את החפירה, ראה את הסרט ואת החול הצהוב.

הנתבע העיד כי עבד עם צוות של חמישה אנשים, כאשר הוא על המחפרון. למרות זאת לא הובא אף עד נוסף אשר יתמוך בגרסתו באשר לעומק הכבל והיעדר אמצעי אזהרה (ע' 30, ש' 1-7).

אשר על כן, אני קובעת כי חברת החשמל לא התרשלה בהטמנת הכבל.

ד.2 – השאלה המשפטית: הצורך בהיתר

לטענת חברת החשמל יש צורך בהיתר בטרם ביצוע חפירה (לא ברור אם הכוונה להיתר בנייה או היתר מחברת החשמל או שניהם). לא ברור אם לעמדת הנתבעים אין צורך בהיתר, אולם ברור כי לעמדתם אין צורך בהיתר כאשר מדובר בעבודה דחופה, כגון פיצוץ צינור מרכזי.

לטעמי, אין צורך בקבלת היתר בנייה לשם ביצוע חפירה לשם תיקון צנרת. אין זה סביר כי בטרם ביצוע חפירה לתיקון תקלה בצנרת מים יהיה צורך לנקוט בהליך הממושך של הגשת בקשה להיתר בנייה, מה גם שפעמים רבות מדובר בצורך דחוף. אף אין כל צורך תכנוני בכך, למעט אפשרות הפגיעה בתשתיות.

למסקנה זהה ניתן אף להגיע מפרשנות הוראות הדין. תקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967 (להלן: "תקנות התכנון והבנייה") מפרטת את העבודות והשימושים הטעונים היתר לפי פרק ה' לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. ס"ק (2) לתקנה קובע כי כל חציבה, חפירה, כרייה או מילוי המשנים את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה, טעונים היתר, כאשר לסעיף הקטן עשרה סעיפי משנה ממעטים. בין החריגים לכלל הקבוע בתקנה 1(2) הנו החריג הקבוע בתקנה 1(2)(א) ועניינו "עבודות המבוצעות בהתאם לאמור בחוק הפיקוח על קידוחי מים, תשט"ו-1955, בחוק הניקוז וההגנה בפני שיטפונות תשי"ח-1957, בחוק המים, תשי"ט-1959, או בחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962".

דומני כי עבודות לאחזקת ותיקון צנרת המים נכנסות לגדר חוק המים או חוק הרשויות המקומיות (ביוב). עבודות לאחזקת ותיקון צנרת המים אף מתיישבים עם אופיים של החריגים לכלל הקבוע בתקנה 1 לתקנות התכנון והבניה, שכן מדובר בשינוי ארעי של פני הקרקע, עבודה שאינה כרוכה בשימוש במקרקעין ובדרך כלל עבודה דחופה.

יחד עם זאת, אני מקבלת כי בטרם ביצוע עבודת חפירה, על החופר לוודא כי עבודתו לא תפגע בקווי תשתית. מקור סטטוטורי לחובה זו (מעבר לחובת הזהירות המתבקשת) ניתן למצוא בתקנה 114(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 (להלן: "תקנות הבטיחות בעבודה") שכותרתה "אמצעי זהירות מיוחדים".

וזו לשונה של תקנה 114(א) לתקנות הבטיחות בעבודה:

"לפני תחילת ביצוע עבודות חפירה או חיצוב יבדוק מבצע בניה את קיומם האפשרי של קווי חשמל, מים, ביוב, טלפון, גז וכיוצא באלה, ולא יתחיל בחפירה או בחיצוב כאמור אלא לאחר שנקט אמצעי זהירות מיוחדים למניעת פגיעה בעובדים או במיתקנים."

תקנה 164 לתקנות הבטיחות בעבודה מוסיפה וקובעת:

"(א) לא תבוצע כל עבודה באתר במרחק קטן מ-3.25 מטרים מתילים של קווי חשמל במתח עד 33,000 וולט, או במרחק קטן מ-5 מטרים מתילים של קווי חשמל במתח העולה על 33,000 וולט, אלא בתנאים האמורים בתקנת משנה (ב).

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם מתבצעת העבודה במרחקים קטנים מן האמור בה, יש לנקוט צעדים אלה:

...

(ג) עבודה או תנועה בקרבת קווי חשמל תתבצע כך שתימנע כל נגיעה בתילי החשמל או העמודים, לרבות ציודם, יסודותיהם או עוגניהם, או התקרבות יתר אליהם.

(ד) לא ישונו פני הקרקע בקרבת עמודי החשמל, יסודותיהם, עוגניהם או מתחת לתילי החשמל אלא אם כן אושר הדבר בכתב בידי חברת החשמל לישראל בע"מ; אישור כאמור ימצא באתר בצמוד לפנקס הכללי."

אשר על כן, אני קובעת כי היה על הנתבעים לבדוק, בטרם ביצוע החפירה, האם מצויות במקום תשתיות אשר עלולות להיפגע מביצוע החפירה.

מר ג'קי אטיאס, מנהל צוות האחזקה אשר תיקן את התקלה, העיד לגבי נוהל העבודה: "כל קבלן שמבצע חפירה לתשתית צריך אישורים מכל החברות – בזק, רשות העתיקות, חשמל, במקרה הזה, אני לא יודע אם יש או אין אישורי חפירה, אבל באישור חפירה יש מפה שהוא מקבל ושהוא יכול לחפור עד 3 מ' מהכבל לפי הסכמה שהוא מקבל, ומ-3 מ' והלאה החפירה אמורה להיות ידנית. הוא אמור לעבוד ידנית ולא עם כלים והוא יכול לקבל עזרה מאתנו אם צריך. זה נכון גם לגבי עבודה דחופה של פיצוץ צינור. מהירות קבלת האישור תלוי בגודל העבודה." ע' 19, ש' 18-22). עוד ציין מר אטיאס כי כאשר מבקשים היתר חפירה וניתן אישור לחפירה ליד כבל מתח גבוה (כבענייננו), הקבלן צריך להזמין מפקח מטעם חברת החשמל שיפקח על החפירה שלו (ע' 6, ש' 1-3).

מהנדס הנתבעת, מר ג'בארין, העיד כי הקבלן אשר שכרה לשם מיפוי קווי המים והחשמל בשטח השיפוט של המועצה המקומית לא מיפה את אזור התקלה (ע' 27, ש' 11-12).

עוד עולה מעדותו של מר ג'בארין כי הנתבעת מבקשת מחברת החשמל מפות רק כאשר מדובר בפרויקט יזום, ולא, כבענייננו, כאשר מדובר בפיצוץ מים ונדרש תיקון דחוף. כדבריו: "לשאלת בית המשפט איך אנו יודעים אם יש שם חשמל או לא, משיב שבהיעדר תכניות מטעם חברת החשמל, אין אינדיקציה איפה יושבים קווי החשמל" (ע' 1, ש' 16-17). מר ג'בארין השיב כי הוא יודע כי לו ביקש את המפות מחברת החשמל היה מקבלן (ע' 28, ש' 6-8), וכי שלח את הנתבע עם תכניות של קווי מים וביוב שיש לו, אך ללא תכניות של חברת החשמל (ע 28, ש' 9-10).

הנתבע, לעומת זאת, העיד על שיטת עבודה מדאיגה: "ש. אתה יודע מה זה אישור חפירה? ת. כן. ש. ראית את זה? ת. לא, אף פעם לא קיבלתי היתר חפירה. ש. גם בפרויקטים יזומים? אתה עושה גם פרויקטים יזומים? ת. כן. יש לנו גלאי אצל המהנדס ג'מאל זידאן וכשצריך לעשות חפירה הוא בא עם הגלאי, עובר לאורך תוואי הקו, בודק איפה יש מים, חשמל" (ע' 30, ש' 17-23). עוד העיד הנתבע כי במקרה הזה לא הייתה בדיקה, שכן היה פיצוץ, ו"בפיצוץ לא קוראים לגלאי." (ע' 30, ש' 26-27). הנתבע אישר כי החל לעבוד ללא כל מפה, ותירץ זאת בגודל הפיצוץ ("חוזק המים כמעט 6 מטר ...", ולפיכך היה בטוח כי הצינור ממוקם במקום שחפר, והוא לא ציפה לכבל חשמל באותו מקום (ע' 30, ש' 28-32).

מעדויות הנתבעים עולה כי לא ביקשו היתר מחברת החשמל בטרם ביצוע העבודה. עוד עולה כי השטח בו התבצעה העבודה לא מופה והחפירה למעשה בוצעה "על עיוור", ללא ידיעה האם בשטח עוברים קווי תשתיות אם לאו.

אשר על כן אני קובעת כי הנתבעים התרשלו.

לעניין זה אני מפנה לדברי כב' השופט בניימין ארבל בת.א. 2601/98 חברת החשמל לישראל בע"מ נגד ח'טיב ראיף, סעיף 6:

"אין ספק כי ביצוע העבודה תוך התעלמות מכבל המצוי בשטח – תוך סיכון כי הכבל יפגע, מהווה התרשלות. המבצע עבודת חפירה, חייב לבצע את העבודות מבלי לפגוע בקווי התשתית הקיימים – דבר שהיה ברור וידוע לנתבע. משהתרשל ופגע בכבל החשמל, ךוך שהוא גורם נזק לתובעת – עליו לשאת בתוצאות."

ד.3 – תוקף ההודאה

לאור מסקנותיי עד כה, אין למעשה צורך לדון בתוקף הודאת הנתבע.

יחד עם זאת ייאמר כי לא מצאתי ממש בטענת הנתבע כי לא הבין על מה חתם וכי הופעל עליו לחץ לחתום (שתי טענות שונות לחלוטין). הנתבע שולט בשפה העברית (ע' 29, ש' 6-7). הייתה לו אפשרות לסמן "מסרב לחתום", או להעיר בשטח שיועד לכך את הערותיו (כגון טענותיו בעניין עומק הכבל) – אולם זאת לא עשה. גרסתו ביחס לטעם שעמד מאחורי חתימתו אינה ברורה: תחילה אמר כי אינו יודע על מה חתם, אחר כך אמר כי חתם כי הוא יודע שאם גרם נזק הוא צריך לשלם, אחר כך אמר כי אינו יודע על מה חתם, ולא קרא כי לא היו לו משקפיים ולבסוף - כי חברת החשמל לא עושה דבר עד שהיא מקבלת את הפרטים של המזיק (ע' 29, ש' 4-13 וכן 18-21).

אני מקבלת את עדותו של מר מרה מרוי כי לא הופעל כל לחץ על הנתבע. כדבריו: "אני מגיע לשטח, שואל מי גורם הנזק, מי שלוקח את האחריות, אני ממלא את כל הפרטים שלו. אני שואל אם יש משהו להוסיף ורושם את זה בפרק הוראות. אם יש לו מה להגיד אחרי שאני מקריא לו את כל הטופס עליו הוא חותם, אני רושם. אני אומר לו שיש לו אפשרות לרשום הערות. הדוח מולא מ-א' עת ת', הקראתי לו מה מלאתי, לא הייתה לו שום התנגדות" (ע' 7, ש' 22-26).

גם לעניין זה אני מפנה לת.א. 2601/98 לעיל, סעיפים 7-8:

"הנתבע חתם על טופס הודעה והתחייבות לשאת בהוצאות התיקון. לטענתו, הוא הוחתם במרמה, תוך שאנשי התובעת נצלו את מצוקתו והעובדה שאינו יודע קרוא וכתוב וכי חתימתו מהווה שיגרה לצורך תיקון הנזקים.

טענות אלה נתגלו כבלתי נכונות. הסתבר כי הנתבע יודע קרוא וכתוב ... וכי עוד הסתבר כי למעשה לא הופעלו עליו כל לחץ או איומים ..."

ה – הנזק

חוק משק החשמל קובעת כי אחד מתפקידיה של הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל הנו קביעת תעריפים, כפוף להוראות סעיפים 31-32 לחוק (סעיף 30(1)).

סעיף 31 לחוק משק החשמל מפרט את אופן קביעת התעריפים, כאשר לענייננו רלבנטי במיוחד ס"ק (א) הקובע כדלקמן:

"הרשות תקבע את התעריפים על בסיס עקרון העלות בהתחשב, בין היתר, בסוס השירותים וברמתם; כל מחיר ישקף את עלות השירות המסוים, בלא שתהיה הפחתת מחיר אחד על חשבון העלאתו של מחיר אחר; נקבעה בתקציב המדינה תמיכה לצורך הפחתת מחיר שירות, יופחת סכום התמיכה מן העלות של אותו שירות."

סעיף 32 לחוק משק החשמל מסמיך את הרשות לקבוע את התעריפים מעת לעת לפי שיקול דעתה המקצועי ולעדכנם לפי נוסח עדכון שתקבע.

מסעיף 31(א) לחוק משק החשמל עולה כי התעריפים מבוססים על עיקרון העלות. משכך, צודקת ב"כ התובעת בטענתה כי התעריפים הם קביעה צרכנית, כאשר עלות העבודה בפועל הרבה יותר גדולה.

כעולה מדרישת התשלום ומאמות המידה אשר צורפו לסיכומי התובעת, העבודות תומחרו בהתאם לקודים שפרסמה הרשות ולפיכך דרישת התשלום הנה כדין.

אני דוחה את טענת הנתבע כי יש לקזז מהסכום שנתבע את הוצאותיו. אשר לטענת הנתבע כי ביצע את עבודת החפירה עבור חברת החשמל יצוין כי בדו"ח העבודה שמילא מר יעקב אטיאס, נספח ג' לכתב התביעה, צוין כי הוזמן קבלן חפירות. לכתב התביעה אף צורף כנספח ה' חשבון מיום 24.6.2012 של הקבלן חמד נסראלדין ובניו בע"מ, בסך 2,666.25 ₪ עבור חפירת תעלה. אשר לשעות העבודה המבוזבזות בהן המתין לתיקון הכבל שקרע על-ידי חברת החשמל, דומני כי אין לו להלין אלא על עצמו.

ו – סופו של דבר

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 10,540 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן ישלמו הנתבעים לתובעת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 2,000 ₪.

בשולי הדברים ברצוני להעיר כי תביעה זו העלתה תופעה מדאיגה (ואף מסוכנת) של חוסר תיאום בין הרשויות בכל הנוגע לקווי התשתיות (ובענייננו, חשמל ומים). הן תשתיות המים והן רשת החשמל נבנות על בסיס תכניות. מדובר ברשתות ברות קיימא אשר חלקים רבים (ואף העיקריים) בהם אינן משתנות לעיתים תכופות. יש להניח כי היום התוכניות או חלקן אף ממוחשבות. דומה כי אין פשוט מכך שהרשויות השונות יעדכנו זו את זו בתוכניות שבתחום טיפולן ומצער כי אין הדבר כך. דומה כי עדכון כאמור עשוי להפחית את הנזקים וחשוב מכך, למנוע סיכון חיי אדם שלא לצורך.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ז, 12 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.