1. אני מזכה את הנאשמת מן העבירות אשר יוחסו לה, בשלושה כתבי אישום - 55673-08-15, 42790-05-15 ו- 18750-06-15.

החלטתי להרשיע את הנאשמת, בעבירות שיוחסו לה בכל יתר 31 כתב האישום שנדונו במאוחד בהליך זה.

2. לחב' אולשק ושות' מיחזור בע"מ (להלן – "הנאשמת") נרשמו דוחות על-ידי עיריית אשדוד (להלן – "המאשימה"), בהם יוחסו לה ביצוע של עבירות על חוקי עזר שונים של העיר אשדוד.

3. הצדדים הגיעו לכלל הסכמה דיונית ביום 10/5/2016, ולפיה יאוחד הדיון ב- 34 כתבי האישום שהוגשו כנגד הנאשמת (הכוללים 35 דוחות שנרשמו לנאשמת במועדים שונים).

בהתאם, הכרעת דין זו עניינה בכתב אישום אחד שהוגש בגין העמדת רכב בצד רכב אחר החונה או עומד בצידו של הרחוב, עבירה לפי סעיף 6(ה)(10) לחוק העזר אשדוד (העמדת רכב וחנייתו), תשנ"א-1991; 3 כתבי אישום שהוגשו, ככל הנראה, בגין השלכת פסולת על הכביש הציבורי. בעניין זה ייחסה המאשימה לנאשמת 3 סעיפי עבירה שונים בכל אחד מכתבי האישום שהגישה בעניין זה; 30 כתבי אישום בגין העמדת מכולות קונטיינרים, תחתיות נגררים, ארגזי עץ ועוד בשטח הציבורי, עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק העזר אשדוד (שימור רחובות), תשל"ו-1975.

יודגש, הכרעת דין זו איננה דנה בדוחות נוספים אשר נמסרו לנאשמת, ושלא הוגשו בגינם כתבי אישום.

4. בפתח הדיון שהתקיים ביום 10/5/2016 הודיעה המאשימה, כי היא ממירה את הדו"ח, אשר נרשם לנאשמת בגין עבירת חניה, ומספרו 7739250 באזהרה (סומן ת/32 בתיק המוצגים).

כתב האישום בגין עבירות החנייה (ח"נ 23014-07-15)

5. לנאשמת נרשמו ביום 19/5/2015 שני דוחות בגין עבירה של העמדת רכב בצד רכב אחר החונה או עומד בצידו של הרחוב. הנאשמת ביקשה להישפט בגין דוחות אלה, והיות שכך הוגש כתב אישום בגינם (ח"נ 23014-07-15).

6. המאשימה הגישה כראיה את הדוחות שרשם מר שלמה פדובה, פקח חנייה בעיר אשדוד, ללא כל התנגדות של הנאשמת, והם סומנו ת/32 ו- ת/33.

7. כמתואר לעיל, אחד מן הדוחות הנכללים בכתב האישום הנ"ל, הוא הדו"ח שהמאשימה הודיעה על הסכמתה להמירו באזהרה. המאשימה נימקה הסכמתה זו, נוכח העובדה שהדוחות נרשמו בסמיכות זמנים, וחרף העובדה שמדובר בעבירות שונות, שכן מדובר ברכבים שונים.

בהתאם, נותר לדון רק בדו"ח שמספרו 77392421 (ת/33).

8. סעיף 6(ה)(10) לחוק העזר אשדוד (העמדת רכב וחנייתו), תשנ"א-1991, קובע כך:

"לא יעמיד אדם, לא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב, באחד המקומות המפורטים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחר הוראה מהוראות חוק עזר זה או תקנות התעבורה או אם סומן בתמרור אחרת:

....

(10) בצד רכב אחד העומד או חונה בצדה של הרחוב;

... "

9. בעניינו של כתב אישום זה העיד הפקח מר פדובה, כך (עמ' 31 לפרוט' ש' 4 – 15):

"ש. פרט לבית המשפט על מה נרשמו הדו"חות?

ת. הגעתי למקום לאחר שקיבלתי תלונה מהמוקד העירוני, והגעתי למקום, במקום ראיתי מקום שהוא שטח ציבורי וראיתי נגררים שחונים בצורה לא טובה, זאת אומרת בחניות כפולות. הגעתי למנהל של המקום, ביקשתי ממנו לפני שאני ארשום דו"ח לפנות את הנגררים האלו לפני שאני ארשום דו"ח, הודעתי לו שהגעתי למקום עקב קריאת מוקד, תלונה של הציבור. אחרי שביקשתי ממנו, קודם כל המנהל היה אגרסיבי והתנהג בצורה לא יפה והוא אמר לי אתה יכול לרשום דו"ח, תעשה מה שאתה רוצה ואני אגיע איתך עד בית המשפט והיו שם גם כמה פועלים שהתחילו לגדף אותי, והפריעו לי בעבודה שלי, אני יכול להראות שכאשר באתי לצלם את המספר של הרכב נעמד שם פועל אחד והפריע לי לצלם את המספר של הנגרר, לא רציתי להיכנס איתם לעימותים צילמתי את מה שהצלחתי לצלם, הדבקתי את הדו"חות על הנגררים ועזבתי את המקום. אני לא הגעתי לשם בצורה מגמתית כי בתפקיד שלי אני יכול להגיע כל יום למקום ולתת דו"חות כל יום אבל בגלל שאני יודע שזה מפעל ואחרי כל הבלאגן שהם עשו לי נמנעתי מלהגיע לשם כדי לא להיכנס לעימותים."

10. ב"כ הנאשמת לא שאל את מר פדובה, ולו שאלה אחת בעניין תוכן הדברים שנרשמו בדו"ח שמספרו 77392421 (ת/33) (ראה עמ' 32 – 33 לפרוט').

11. העדים, מטעמה של הנאשמת, אף הם לא התייחסו בעדותם לדברים שנכתבו בדו"ח זה. מכאן, שעדותו של הפקח מר פדובה ודו"ח תעבורה שרשם, ולפיה מצא, בעת ביקורת במקום, רכבים החונים בחניה כפולה, ועל אף אזהרתו הרכבים לא הוזזו, לא נסתרו על-ידי הנאשמת.

12. למרות שהעד לא נשאל אף שאלה הרלבנטית לעובדות כתב האישום, והדו"ח שרשם הוגש ללא כל התנגדות, הרי שב"כ הנאשמת העלה במהלך סיכומיו את הטענה, כי לא הוכח שמדובר ב"חניה כפולה", שכן ניתן היה להגיש צילום המוכיח כי מדובר ב"חניה כפולה", וכי הצילום שצורף לדו"ח (ת/33) איננו מצביע על ביצוע עבירה שכזו.

דין הטענה להידחות.

13. משלא עימתה הנאשמת את הפקח עם טענתה זו, הרי שעדותו היא ראיה קבילה לכל דבר ועניין, ודי בה כדי להרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת. צילום טוב יותר מזה שהוגש, יכול להוות תוספת ראייתית מעבר לנדרש, אך אין בהעדרו כדי לשלול את תוכן עדותו של הפקח.

אוסיף, כי אכן ניתן היה לבצע צילום טוב יותר, אך גם מן הצילומים שצורפו לדו"ח ניתן לראות, כי המשאית והנגרר עומדים בצד רכבים חונים, ולכן גם לגופו של עניין דין הטענה להידחות.

14. אוסיף עוד בעניין זה, כפי שיובהר גם בהמשך הדברים ביחס ליתר האישומים, כי בידי הנאשמת צילומים שהיא עצמה ביצעה במהלך כל התקופה הרלבנטית לאישומים הנדונים בהליך זה. העד מר אילן אולשק, אחראי מחשוב ומצלמות אבטחה בנאשמת, העיד, כי קיימות 4 מצלמות המוצבות על חומת מפעלה של הנאשמת, ומצלמות אלה מתעדות את המתרחש ברחוב באופן רציף, כל עוד יש תנועה ברחוב – (ראה בעמ' 34 – 37 לפרוט'). אילו יש ממש בטענת הנאשמת, כי לא בוצעה חניה כפולה בתאריך ובשעה שנרשמו בדו"ח, אזי צילומים אלה יכלו להוות ראיה מזכה. העובדה שהנאשמת נמנעה מלהגישם, מדברת בעד עצמה, ומהווה חיזוק לעדותו של הפקח. חיזוק אשר איננו נדרש.

15. על יסוד כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשמת בביצוע עבירה של העמדת רכב בצד רכב אחר העומד או חונה בצד הרחוב (חניה כפולה), עבירה לפי סעיף 6(ה)(10) לחוק העזר אשדוד (העמדת רכב וחניית), תשנ"א-1991.

לבקשת המאשימה אני ממיר באזהרה את הדו"ח שמספרו 77392520.

כתבי האישום בגין לכלוך המרחב הציבורי (חע"מ 55673-08-15,חע"מ 42790-05-15 ו-חע"מ 18750-06-15)

16. כתב האישום בחע"מ 55673-08-15 הוגש באופן שאיננו מאפשר לנאשמת כל אפשרות להתגונן, ומכאן החלטתי לזכות את הנאשמת מן האישום המיוחס לה בכתב אישום זה.

17. בכתב האישום יוחסה לנאשמת עבירה על סעיף 8(ב) לחוק עזר לאשדוד (מפגעי תברואה), תשכ"ח-1967 (להלן – "חוק העזר אשדוד מפגעי תברואה"), שזו לשונו:

"בעל הנכסים והמחזיק בנכסים חייבים לשמור על הנקיון בנכסים ובסביבתם באופן המניח את דעת התברואן, וכן לנקות ולסלק כל זוהמה, פסולת, זבל, דומן או אשפה אחרת שנצטברו בנכסים או בסביבתם."

18. בתיאור העובדתי בכתב האישום נרשם כך:

"הנ"ל הוזהר מספר פעמים על כך, וקיבלו דוחות בעבר"

תיאור עובדתי זה איננו מגלה כל עבירה שבוצעה על-ידי הנאשמת, ובהתאם אני מזכה אותה מן האישום שיוחס לה בכתב אישום זה, וזאת גם מבלי להידרש לטענה בעניין זה מצידה של הנאשמת.

19. החלטתי לזכות את הנאשמת גם מן האישומים שיוחסו לה בכתבי האישום בחע"מ 42790-05-15 ו- חע"מ 18750-06-15.

בתיאור העובדתי בכתב האישום (42790-05-15) נרשם כך:

"פסולת ברזל וחתיכות בתיפזורת על הכביש הציבורי גורם לפנצרים ברכבים".

סעיף העבירה שיוחס לנאשמת הוא סעיף 8(ב) לחוק העזר אשדוד (שימור רחובות), תשל"ו-1975, אשר קובע:

"אדם שעבר על הוראות סעיף קטן )א( חייב לתקן את הנזק."

בתיאור העובדתי בכתב האישום (18750-06-15) נרשם כך:

"פסולת ברזל וחתיכות בתיפזורת על הכביש הציבורי כשטח אחסנה פרטי ללא היתר"

סעיף העבירה שיוחס לנאשמת בעניין זה הוא סעיף 2(א) לחוק העזר אשדוד (שימור רחובות), תשל"ו-1975 (להלן – "חוק העזר אשדוד שימור רחובות"), אשר קובע:

"לא יניח אדם ולא יגרום ולא יתיר להניח ברחוב ולא יבליט מעל רחוב כל דבר העלול לגרום נזק לרחוב או להפריע לניקיון או לתנועת הציבור בו, אלא אם דרוש לעשות כן לטעינתו או לפריקתו של אותו דבר ולא יותר מן הזמן הסביר הדרוש לכך."

20. תחילה יש לומר, כי התיאור העובדתי שבכתבי האישום הנ"ל איננו מגלה כל עבירה של הנאשמת, שכן לא נאמר בהם דבר או חצי דבר ביחס לנאשמת עצמה, כך בפרט לא נאמר שהתיאור העובדתי מיוחס לה.

לכך יש להוסיף, כמתואר לעיל, כי לכאורה בגין מעשים דומים, פיזור פסולת ברזל בשטח הציבורי, יוחסו לנאשמת 3 סעיפי אישום שונים, כאשר אחד מהם, סעיף 8(ב) לחוק העזר אשדוד (שימור רחובות), כלל איננו סעיף עבירה.

21. די בכך שהתיאור העובדתי בכתב האישום איננו מגלה עבירה, כדי להביא לזיכוי הנאשמת. אך גם אם תאמר, כי ניתן להבין שהתיאור העובדתי מיוחס לנאשמת, הרי השילוב של תיאור עובדתי לקוי, עם העובדה שיוחסו לנאשמת 3 סעיפי עבירה שונים בעניין זה, בשלושת כתבי האישום, מוביל למסקנה כי הגנת הנאשמת נפגעה באופן המצדיק את זיכויה מכתבי אישום אלה, שכן לא יכולה להיות מחלוקת שלפחות בשני כתבי אישום נרשם סעיף אישום שגוי.

להרחבה בעניין פגמים בניסוח כתבי האישום והודעות הקנס ראה בסעיפים 26 - 29 להלן.

22. בנסיבות המתוארות לעיל, החלטתי לזכות הנאשמת מן האישומים שיוחסו לה בכתבי אישום אלה.

כתבי האישום בגין הצבת מכולות וקונטיינרים במרחב הציבורי

23. להליך זה נקבצו 30 כתבי אישום שהוגשו כנגד הנאשמת בגין הצבת מכולות, קונטיינרים, תחתיות נגררים, ארגזים ועוד, בשטח הציבורי שמול מפעל הנאשמת.

24. תחילה יש להתייחס לטענת הנאשמת, ולפיה, בחלק מן הדוחות, נרשם כי סעיף העבירה, בו מואשמת הנאשמת בגין הצבת המכולות והקונטיינרים במרחב הציבורי, הינו סעיף 3(א) לחוק העזר אשדוד (שימור רחובות), וכי סעיף עבירה זה כלל איננו רלבנטי, שכן עניינו בהצבת מתקנים שונים (שאין חולק שאינם רלבנטיים לעניינה של הנאשמת) ברחוב ללא היתר.

הנאשמת מוסיפה, כי בחלק מכתבי האישום שהוגשו, היא ניצבה בפני מצב מבלבל אף יותר, שכן בעוד בדוחות נרשם, כי היא נאשמת בעבירה על סעיף 3(א) לחוק העזר אשדוד (שימור רחובות), כמתואר לעיל, ובכתב האישום נרשם, כי היא נאשמת בעבירה של הצבת מתקנים ללא היתר, לפי סעיף 2(א) לחוק העזר אשדוד (שימור רחובות), תשל"ו-1975, הרי שבזימון לדיון נכתב, כי היא נאשמת בעבירה לפי סעיף 2(א) לחוק העזר אשדוד (שווקים), תשל"ו-1975.

25. המאשימה השיבה בעניין זה בדיון המענה, שהתקיים ביום 10/3/2015, כי בכתבי האישום נרשם סעיף העבירה הנכון (ראה עמ' 3 לפרוט').

26. תחילה אתייחס לרישום השגוי בזימונים לדיון.

לרישום שגוי זה אין כל נפקות, שכן לזימון הנאשם לדיון אין כל מעמד בעניין הוכחת האישום כנגדו, בין משום שאין הוא מהווה את המסגרת עליה על הנאשם להשיב לאשמה, ובין משום שהוא איננו מהווה כלי להוכחת האישום. למעשה, כל מטרתו הוא ידוע הנאשם בדבר המועד בו יתברר דינו. רצוי היה, כי גם בזימון לדיון (אשר נערך בעבירות קנס לפי טופס 8 שבתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974) ירשם סעיף העבירה המתאים, כפי שנרשם בכתב האישום, אך רישום זה נערך על ידי בני אנוש שמטבע הדברים עלולים לטעות בהקלדת סעיף החוק הרלבנטי.

27. הטעות ברישום סעיף העבירה בהודעת הקנס היא מהותית יותר, שכן במקרה כזה מקבל ההודעה עלול למצוא עצמו תוהה, בין התיאור העובדתי שבסעיף העבירה שנרשם בדו"ח, לבין התיאור העובדתי אותו רשם הפקח בהודעת הקנס.

אלא, שעל אף הטעות, שנפלה במספר דוחות שנרשמו לנאשמת, הרי שאין מקום לזכותה מן האישומים שיוחסו לה בכתבי האישום שנרשמו על בסיס הדוחות השגויים. בסופו של יום, השאלה היא האם הנאשם ידע בפני איזה אישום הוא ניצב, על מנת שיוכל להיערך כיאות לניהול הגנתו, ואין חולק שבכתבי האישום, אשר נמסרו לנאשמת, נרשמו סעיפי העבירה הנכונים.

28. במקרים כגון דא קובע חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – "חסד"פ"), במספר סעיפים, כי טעויות שנפלו בכתב האישום או בכל מסמך אחר שנערך לפי החוק (והודעת קנס מהווה מסמך עפ"י החוק), אין משמעם פגם בהליך אשר מוביל לבטלותו, ובלבד שהתאפשרה לנאשם הגנה ראויה בפני האישום שהוגש בעניינו.

סעיף 238 לחסד"פ קובע כך:

"ליקוי טכני בעריכתו של מסמך הנערך לפי חוק זה, אין בו כדי לפגום בתקפם של ההליכים על פיו, אולם אם נראה לבית המשפט כי יש בדבר חשש לעיוות דינו של הנאשם, רשאי הוא לדחות את הדיון למועד אחר או להורות הוראה אחרת כדי להסיר את החשש."

סעיף 92(א) לחסד"פ קובע כך:

"בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; התיקון ייעשה בכתב האישום או יירשם בפרוטוקול."

הנה כי כן, גם אם היו נופלות טעויות בסעיפי העבירה שבכתב האישום, מה שאינו המקרה, הרי שניתן היה לתקן את הפגם, ובלבד שלא ייגרם עיוות דין לנאשם, וניתנה לו הזדמנות נאותה להתגונן.

קל וחומר שכך ביחס לטעויות שנפלו בהודעת הקנס, שכן על הנאשם להשיב לאשמה כפי שהיא מפורטת בכתב האישום, ולא בהודעת הקנס.

29. בהתאם, בענייננו, לא הטעויות שנפלו בזימונים לדיונים ואף לא הטעויות בסעיפי העבירה בדוחות שנרשמו, מנעו מן הנאשמת אפשרות סבירה להתגונן, ואף לא גרמו לכל עיוות דין. הנאשמת ידעה היטב, כבר בתחילת ההליך המשפטי, מה מיוחס לה בכתבי האישום, ובהתאם ניהלה את הגנתה.

למסקנה דומה ניתן להגיע גם בהתבסס על סעיף 216 לחסד"פ, אשר מאפשר הרשעה בעבירה אחרת, המתגלה מן העובדות שהוכחו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות להתגונן. סעיף 216 לחסד"פ קובע:

"בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו, אף אם היא שונה מזו שהורשע בה בערכאה הקודמת, ואף אם אותן עובדות לא נטענו בערכאה הקודמת, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; אולם לא יוטל עליו עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום."

30. אכן, לעיתים עלולה הטעות לפגוע בהגנת הנאשם, שאז על בית המשפט לשקול את זיכוי הנאשם, ככל שהפגם הותיר ספק סביר באשמה או עיוות הדין מצדיק זיכוי מחמת הצדק. אך לא זהו המקרה שלפני. בענייננו, אין ספק שהנאשמת ידעה היטב במה היא מואשמת, הגם שנפלו טעויות כמתואר לעיל הן בהודעות הקנס והן בזימונים לדיונים. על-כן משלא נגרעה הגנתה, אזי ממילא לא נגרם כל עיוות דין, ויש לדון באישומים כפי שהם מיוחסים לה בכתבי האישום השונים.

31. בטרם בחינת האשמה לגופה הערה נוספת. עיון בהם מגלה, כי נוסחו באופן כמעט אחיד בכל הקשור ברכיב העובדתי, ובמנותק מתיאור העובדות שבהודעות הקנס.

להשקפתי, ליקוי זה מהותי יותר מאשר הליקוי ברישום השגוי של סעיף העבירה, וראוי שהמאשימה תקפיד שהתיאור העובדתי בכל כתב אישום יתאים לראיות שבידי המאשימה. ליקוי שכזה, בסבירות גבוהה יותר, עלול להביא לזיכוי הנאשם, שכן תיאור עובדתי בכתב האישום, אשר איננו עולה בקנה אחד עם הראיות מקשה על הגנת הנאשם.

לא מצאתי להרחיב עוד בעניין זה, בין משום שהנאשמת לא העלתה כל טענה בעניין זה, ובין משום שבענייננו מבחינת יסודות העבירה המיוחסת אין רבותא אם הנאשמת הניחה בשטח הציבורי מכולה אחת או מספר מכולות/קונטיינרים.

32. סעיף 2(א) לחוק העזר אשדוד שימור רחובות, שכותרתו "מכשול ברחוב", קובע:

"לא יניח אדם ולא יגרום ולא יתיר להניח ברחוב ולא יבליט מעל רחוב כל דבר העלול לגרום נזק לרחוב או להפריע לניקיון או לתנועת הציבור בו, אלא אם דרוש לעשות כן לטעינתו או לפריקתו של אותו דבר ולא יותר מן הזמן הסביר הדרוש לכך."

33. המאשימה הגישה את כל הדוחות, שנרשמו לנאשמת בעניין הצבת המכולות, קונטיינרים, תחתיות נגררים, ארגזי עץ וכו', ללא התנגדות (בכפוף להסתייגות בה דנתי לעיל בעניין סעיפי העבירה שנרשמו בדוחות, בכתבי האישום ובזימונים לדיון).

הפקח מר אדרי העיד בעניין זה כך (עמ' 8 לפרוט' ש' 6 -20):

"ש. פרט לבית המשפט על מה נרשמו הדו"חות?

ת. הם נרשמו על הצבת מכולות אמבטיה של משאיות, קונטיינרים, תחתיות של מכולות המוצבות על הרצפה והכביש הציבורי.

ש. הנאשמת טוענת שנרשמו לה דו"חות רבים ללא סיבה?

ת. אם לא היתה סיבה לא היו נרשמים דו"חות , הם נרשמו על פי חוקי העזר העירוניים חלקם מסיור שגרתי שנערך יום יום כחלק מהעבודה וחלקם על ידי תלונות מוקד, אם לא היה על מה לא היה נרשם דו"ח.

ש. הנאשמת טוענת כי המכולות הוצבו במקום לצורך פריקה וטעינה?

ת. הנ"ל הוסבר והובהר כי כביש ציבורי וחנייה ציבורית הם לא שטח פרטי לעבוד בו, ואין להם אפשרות להשתמש בו למשך כל היום, כמו כן, הם הציבו בהמון מקרים שעות רבות מכולות על הכביש הציבורי.

ש. עוד טוענת הנאשמת כי המכולה עמדה במקום לזמן סביר בלבד, מה יש לך לומר על כך?

ת. אני חוזר על תשובתי מקודם, אין אפשרות לצרף את הכביש הציבורי לשטח הפרטי של הנאשמת, זה גורם להפרעה וחסימה של הכביש הציבורי וכן בחלק מהמקרים גם לחסימת רכבים שחנו ולכלוך הכביש, יש גם תמונות שמראות את זה."

ובתשובות לשאלות בחקירה נגדית השיב הפקח (עמ' 14 – 15 לפרוט'):

"ש. למה בעצם עומדת מכולה במקום שאין עליו איסור של חנייה, היא נמצאת מטעמים של פריקה וטעינה, לצרכים של פריקה וטעינה, וחונים לידה רכבים נוספים, מדוע זה מצדיק רישום דו"ח?

ת. המכולה היא לא רכב, מכולת האמבטיה היא לא רכב ומן הסתם אין לה גלגלים כמו רכב וברגע שמורידים אותה על כביש ציבורי, אני ראיתי מספר פעמים כי היא פוגעת בכביש ובמדרכה הציבורית והיא גורמת לשבירתם. וכמו כן, המכולה היא כמו עסק שהניח משטחי סחורה במקום החנייה ויבקשו ממני להתייחס לכך כמו אל רכב, זה לא רכב מנועי ואסור לה להיות בשטח ציבורי, כמו כן, זה מסתיר שדה ראייה, והמון פעמים זה מוצב באמצע הכביש או בחנייה כפולה.

ש. אתה רשמת דו"חות רק במקרים שהמכולה היתה באמצע כביש?

ת. לא, גם במקרים שהמכולה היתה בצד הכביש.

ש. עשרות הדו"חות שאתה רשמת למכולות איזה נזק הם עשו לכביש או למדרכה?

ת. אין קשר בין הנזק לדו"חות, לסעיף הדו"חות אני פשוט ציינתי שזה גם גורם נזק.

ש. אני שואל אותך ספציפית, המכולות האלה שעליהם רשמת את הדו"חות עשו נזק?

ת. בחלק מהמקרים כן.

ש. איזה מקרים?

ת. אני לא זוכר אבל בחלק מהמקרים הבחנתי שהמכולה מוצבת ויש שביל של כמו חריטה על הכביש ובעצם אני הבנתי בחלק מהפעמים למה זה קורה, מכיוון שנ"ל היו מורידים את המכולה עם מלגזה שלא מיועדת להרים את המכולה ופשוט מרימים אותה בצד אחד ודוחפים או גוררים אותה על הכביש הציבורי, לתוך שטח המפעל או מחוצה לו.

ש. אם נגרם נזק, למה לא צילמת ולא פנית לממונים של העסק?

ת. אני צילמתי והעברתי את הפנייה למנהל המחלקה שלי.

ש. אתה טוען גם בדו"חות שלך שהמכולות גרמו להפרעה או חסימה בכביש הציבורי, נכון?

ת. נכון."

34. למעשה הנאשמת איננה מכחישה כי הציבה מכולות וקונטיינרים ברחוב שמול הכניסה למפעלה, אלא שבצד הודאה זו, היא מבקשת להעלות שלוש טענות הגנה:

האחת, המאשימה לא הוכיחה שהמכולות והקונטיינרים הונחו בשטח הציבורי.

השניה, הדוחות נרשמו לנאשמת בשל התעמרות של הפקח מר אדרי.

השלישית, המכולות והקונטיינרים הוצבו במקום לפרק זמן סביר לצורך פריקה וטעינה, ולכן חל הסייג שבסעיף 2(א) לחוק העזר אשדוד שימור רחובות, ולפיו ניתן להניח חפצים בשטח הציבורי, ובלבד שהדבר דרוש לזמן סביר לצורך פריקה וטעינה.

אדון בטענות אלה כפי סידרן.

35. הנאשמת העלתה לראשונה בסיכומיה את הטענה, כי המאשימה לא הוכיחה, שהמכולות, הקונטיינרים, תחתיות הנגררים, ארגזי העץ וכו', שהם נשוא כתבי האישום, הונחו בשטח הציבורי.

קודם שאתייחס לראיות בעניין זה, יש לומר כי היה מקום לדחות טענה זו על הסף, שכן להשקפתי הנאשמת לא כפרה בעובדה זו במענה שנתנה לכתב האישום בדיון שהתקיים ביום 10/3/2015. בעניין זה נרשמת תגובת הנאשמת כך:

"אנחנו כופרים בתיאור העובדות המהוות את העבירה. אנחנו מודים שהוצבה מכולת אמבטיה (חלק מרכב לכל דבר ועניין) במקום שבו ניתן להחנות רכב ואנחנו כופרים בעובדה שהייתה חסימה של הכביש וככל שהייתה חסימה היא הייתה במידה המתחייבת או המינימלית לצורך פריקה וטעינה.

אם חברתי תחליט שסעיף האישום הנכון הוא סעיף 2 א', אז אני מפנה לסעיף זה. ולסייפת הסעיף שמדברת על כך שהחסומה הייתה במידה המתחייבת או המינימלית לצורך פריקה וטעינה."

הנה כי כן, כפירתה של הנאשמת איננה מתייחסת למיקום הצבת המכולות והקונטיינרים, אלא לשאלה האם הצבתם במקום גרמה לחסימה של הכביש או לאו, ולסוגיית משך הזמן בו הוצבו המכולות והקונטיינרים במקום.

36. אך מעבר לכך, הוכח, כי המכולות והקונטיינירים הוצבו בשטח הציבורי.

תחילה יש להפנות לדוחות שנרשמו (ת/1 – ת/30). בכולם, ללא יוצא, מן הכלל, נרשם, כי המכולות והקונטיינרים הונחו על הכביש הציבורי/השטח הציבורי. אזכיר, כי דוחות אלה הוגשו כראיה על-ידי המאשימה, ללא כל התנגדות מצידה של הנאשמת.

הפקח מר אדרי ומנהל מחלקת הפיקוח העירוני מר משה בנימין, לא נשאלו ולו שאלה אחת בעניין זה, למעט השאלה שנשאל הפקח מר אדרי, שגם היא איננה נוגעת בטענה במישרין, האם הוא מוסמך במדידות (ראה בעמ' 11 לפרוט' ש' 9 -10). משהסכימה הנאשמת להגשת הדוחות ללא התנגדות, ומשבחרה הנאשמת שלא לעמת את העדים מטעם המאשימה עם עדותם בעניין זה, הרי שעדותם לא נסתרה.

37. יתרה מכך, מעיון בשאלות ששאל ב"כ הנאשמת את מנהל הנאשמת מר אולשק ואת הפקח מר אדרי עולה, כי הנחת המוצא בשאלות אלה היא, שאכן כטענת המאשימה, המכולות הוצבו במרחב הציבורי. אמנם לשאלות הנשאלות על-ידי ב"כ הצדדים אין משמעות ראייתית, אך כאשר היא נשאלת על-ידי ב"כ הנאשמת, הרי שיש בכך כדי לתמוך במסקנה שהנאשמת לא כפרה בעובדה זו, אלא רק כחכמה שבדיעבד.

38. אך מעל לכל האמור לעיל, מנהל הנאשמת הודה הלכה למעשה בעדותו, כי המכולות הוצבו בשטח הציבורי. כך בתשובה לשאלת ב"כ הנאשמת (עמ' 41 לפרוט' ש' 9 – 15):

"ש. למה לא מתבצע הליך הפריקה והטעינה בתוך המפעל?

ת. קורה לעיתים רחוקות שמגיעה משאית ואינה יכולה להיכנס לפריקה במפעל, ואז אנו מחנים אותה ליד המפעל בחוץ ומבצעים את הפריקה והטעינה במהירות האפשרית, זה לוקח לנו כ 15 דק' – 20 דק' והאוטו יצא לדרך חזרה, אבל אני רוצה לציין, לעולם לא הפרענו לתנועה.

ובתשובות בחקירה נגדית (עמ' 44 לפרוט' ש' 3 – 5):

"ש. אז על אף שיש שטח פריקה וטעינה אתם פורקים חלק מהמכולות בשטח הציבורי?

ת. קורה לעיתים רחוקות ששטח הפריקה והטעינה, קרה כי לא באו לקחת והוא תפוס, ואז אנו נאלצים לבצע פריקה וטעינה בצורה שאמרתי, אבל אני רוצה לחזור, לעיתים רחוקות.

ובהמשך החקירה נגדית (עמ' 44 – 46 לפרוט'):

"ש. האם מתישהו קיבלתם היתר להשתמש בשטח הציבורי כשטח לפריקה וטעינה?

(לאחר התנגדות....)

ת. לא קיבלנו היתר, אבל בהתייעצות עם עורך הדין שלנו, הבנו שיש זמן טעינה ופריקה, זמן סביר שעליו אנו לא צריכים לקבל אישור, אלא החוק מאפשר לנו, ועל זה פעלתי לאורך כל השנים והעובדה היא שבמשך כל כך הרבה שנים אף אחד לא נתן לנו דו"חות על זה, אלא רק הפקח הזה, על ידי צורך אובססיבי לתת לנו דו"חות. ראש העיר לא היה מבקר אצלנו אם היינו חברה שהיא בעייתית.

ש. במרבית הדו"חות שנרשמו על ידי הפקח נראית המכולה ניצבת בשטח הציבורי ללא כל פריקה וטעינה?

ת. יכול להיות כאשר הרכב מגיע עם המכולה היא מוטענת עם חומר לנמל, אז המשאית מורידה אותה ואז אנו מכניסים אותה לשטח הטעינה שלנו בתוך המפעל, על ידי זה שאנו לוקחים אותה עם שתי מלגזות לתוך המפעל, ולכן יכול להיות שהורידו את המכולה ולאחר 10 דקות היא נכנסת לתוך שטח המפעל ואז יוצאת לנמל מתוך שטח המפעל. המכולה מגיעה בדיוק באותה שעה שהיא מגיעה ישנה מכולה שצריכה לצאת לנמל, המשאית נכנסת ולוקחת את אותה מכולה שנמצאת בתוך המפעל ואז מכניסים את המכולה שנמצאת בחוץ פנימה ומעמיסים אותה.

ש. לפי מה שאתה מתאר יש מכולות שמוצבות בשטח הציבורי להעמסה ויש מכולות שפורקים אותם בשטח הציבורי ונראה שכאילו חלק מפעילות המפעל מבוצעת בשטח הציבורי?

ת. קורה לעיתים נדירות, שיש המכלה בפנים ומגיע רכב מחברה אחרת וצריך להמכיל אותו אבל אי אפשר להכניס אותו, פשוט אי אפשר, אנו מקבלים מאות טונות של חומר, ואי אפשר להכניס אותם, החומר מגיע בשקים (ביגבגים) שמים אותו על המשאית והוא נוסע, זה ממש פשוט ולא מסובך, מה הבעיה?

39. על אף קיומן של ראיות לכאורה בעניין זה, כפי שהן עולות מן הרישום בדוחות ומעדותו של מר אולשק, הרי שבידי הנאשמת היתה אפשרות להביא ראיות ביחס לזכויותיה במקרקעין, ולהראות כי יש לה זכויות חזקה בשטח בו הוצבו המכולות והקונטיינרים.

משנמנעה הנאשמת מלהביא ראיות בעניין זה, שיש להן פוטנציאל מזכה, הרי שעובדה זו פועלת לחובתה, ומהווה חיזוק לראיות המאשימה. ויודגש, אין משמעות הדבר שהנאשמת חייבת להוכיח שהיא איננה אשמה, אלא בהתקיים ראיות לכאורה לאשמה עובר נטל הבאת הראיות לנאשמת, ובהתאם מחדלה בעניין זה פועל לחובתה.

40. טוענת הנאשמת, כי הדוחות הרבים שנרשמו לה בעניין זה נובעים מהתעמרות של הפקח מר אדרי, והא ראיה שקודם לתחילת האחריות שקיבל על איזור התעשיה נרשמו לה דוחות ספורים בעניין זה, אם בכלל.

הפקח מר אדרי העיד בעניין הדוחות שרשם, כך (עמ' 9 – 10 לפרוט'):

"ש. יש לך הסבר איך זה במשך מספר שבועות מאז 2013, מאז שהתחלת לעבוד באיזור הזה רשמת לנאשמת דו"חות קנס במספר גבוה פי כמה וכמה מכל הדו"חות שנרשמו להם בכל השנים עד 2013, יש לך הסבר איך זה?

ת. קודם כל אני לא יודע כמה נרשם לפני, אני אף פעם לא מסתכל כמה רשמו לפני אני מסתכל בפועל בזמן העבירה, אני מזהיר קודם ומסביר שיהיה ברור שאני רושם את הדו"ח שאני אהיה שלם עם עצמי ב 100%, ואם העבירה תבוצע יום יום אז העסק יקבל דו"ח יום יום.

ש. אז אני אומר לך שהנאשמת נמצאת במקום הנוכחי משנת 1994 ואני אומר לך שעד 2013, לא נרשמו לה דו"חות, בכלל או לפחות לא עשירית ממספר הדו"חות שאתה רשמת בשנים 2013 – 2014, מה יש לך לומר על זה?

ת. אני לא בדקתי את הנאשמת לפני, יכול להיות וסביר שהיא לא עברה את העבירות האלה לפני וגם אם כן אני לא יודע מי הפקח שעבד, וזה כמו שלא כל האצבעות שוות לא כל הפקחים שווים, יכול להיות שפספסו אתכם או לא בדקו אתכם.

מנהל הפיקוח העירוני מר בנימין העיד בעניין הדוחות שנרשמו (עמ' 24 – 25):

"ש. איך אתה מסביר שאתה מתחילת תפקידך, כאשר אלירז נכנס לתמונה לא הגיעה אליך שום תלונה ולא היתה בעיה עם המפעל, למרות שהפעילות שלו לא השתנתה מ-1994, אני אומר לך שמשנת 1994 ועד 2013 הפעילות של המפעל היתה אותה פעילות, איך אתה מסביר שמ-2010 עד 2013 הכל היה בסדר עם הנאשמת?

ת. אני אסביר, עד 2012 – 2013 עבד צוות אחר, ואני גם יכול לפרט את השמות של הפקחים שעבדו באיזור התעשייה, אלירז לא עבד באיזור התעשייה, אלא באיזור י"ג בדיוק בקצה השני של העיר, צריך להבין שעם כניסתי לתפקיד ציוותתי את הפקחים ציוות אישי ברובע, כמו במשטרה וכדומה, היה לפקח אחריות על איזור מסויים למשך שנתיים, משנת 2010 ועד 2012 – 2013 אלירז לא היה משובץ במקום ולכן משנת 94' עד 2013 הוא לא היה מוצב שם וזה לא רלוונטי. בשנת 2012 – 2013 אלירז נכנס לתפקיד והוא בעייני הפקח הטוב ביותר והמקצועי ביותר, ואין שני לו במחלקת הפיקוח, אלירז הוא פקח שמבצע את עבודתו על פי הספר, והוא פקח שמקפיד על קוצו של יוד מקטן ועד גדול, ולא כולם כאלה, וייתכן שהפקחים האחרים ראו ולא אכפו מטעמים כאלה ואחרים, לא כולם שווים לא ברמה לא בהשקעה ולא בידע, וזו אחת הסיבות שאלירז הגיע לאחריות ברובע והוא עושה את תפקידו והוא יותר מקצוען יותר מקפיד והוא עובד לפי חוקי העזר העירוניים ולא מתפשר עם דברים קטנים בינוניים וגדולים. הוא מקפיד מאוד ולכן ההסברים של הבדלים בינו לבין אחרים הם שונים וזה נכון לכל רובע שהוא עבד בו.

ש. לפי רשימת הדו"חות שבידי הדו"ח הראשון שאלירז רשם לנאשמת הוא מיום 29/10/2013 ומסוף 2013 התחיל שיטפון הדו"חות, מה שאתה אומר לי כי במשך 4 שנים לפחות...?

ת. 3 שנים כמעט...

ש. האכיפה היתה לא לפי מהות העבירה אלא לפי מהות הפקח?

ת. בהנחה והנתונים שלך נכונים משנים 2010 – 2013 לא נרשמו דו"חות התשובה היא ברורה...

ש. אז שזה הולך לפי הפקח?

ת. לא בכל הרובעים הפקחים הם באותה הרמה, כאשר אתה מדבר על הפקח הספציפי שהיה שם באיזור התעשייה בשנים 2010 – 2013 הוא לא היה פקח טוב או בפקח בכלל, ובגלל זה הוא לא פקח היום, זו אחת הסיבות שהחלפנו את הפקח באלירז שהוא פקח הרבה יותר איכותי.

ש. אם אומר לך שמשנת 1994, עד 2013, כמעט לא נרשמו דו"חות אולי מודבר בדו"חות בודדים, כל הפקחים לפי הפרשנות שלך במהלך השנים האלה עד שאלירז נכנס, כולם היו פקחים לא טובים?

ת. או שאתם התנהלתם אחרת, בשנת 2010 הפקח שהיה שם לא עשה את העבודה כמו שצריך וזו הסיבה שהוא לא נמצא אצלנו וזו הסיבה שהכנסתי את אלירז לאיזור הזה כי הוא פקח מקצועי ואיכותי. כל זה בהנחה שכל מה שנאמר זה נכון ובתקופה הזו לא נרשמו כמעט דו"חות."

די באמור בעדויות אלה כדי לדחות את טענת ההתעמרות. הנאשמת לא הצליחה להראות כל אינטרס זר של הפקח מר אדרי לרישום הדוחות, ומר בנימין האחראי על הפיקוח העירוני העיד כי מצופה מן הפקח שיפעל כפי שפעל.

41. אך יתרה מכך, מרגע שנרשם לנאשמת דו"ח אחד, והובהרה לנאשמת מדיניות האכיפה של המאשימה, הרי שהיה בכוחה של הנאשמת להביא לכך שלא ירשמו לה דוחות נוספים, וזאת באמצעות הימנעות מהשימוש במרחב הציבורי לצורך פריקה וטעינה.

אכן, לנאשמת עמדה הטענה כי היא פועלת כדין, אך היא היתה צריכה לעשות זאת באמצעות הגשת בקשה להישפט בגין הדו"ח הראשון שנרשם (ולמצער בגין מספר דוחות בודדים), ולא להמשיך ולהתעלם ממדיניות האכיפה של המאשימה.

כיוון שהנאשמת בחרה להמשיך בהתנהלותה, על אף שידעה כי התנהלות זו עומדת, להשקפת המאשימה, בניגוד להוראות חוק העזר אשדוד שימור רחובות, אזי ניטל המסד מטענת ההתעמרות. הנאשמת יכולה היתה בכל רגע נתון לחדול מלנהוג כפי שנהגה עובר לרישום הדוחות בחודשים אוקטובר – דצמבר 2013, ולהמתין עד להכרעת בית המשפט בדוחות שנרשמו לה בחודשים אלה.

42. בסופו של יום, השאלה תהא האם ביצעה הנאשמת את העבירה המיוחסת לה בכל אחד ואחד מכתבי האישום. ככל שהתשובה לכך חיובית, הרי שממילא לא ניתן לומר, כי מדובר בהתעמרות של הפקח.

43. למעשה הנאשמת אינה כופרת בעובדה שהציבה מכולות, קונטיינרים וכו' מחוץ למפעלה, טענתה העיקרית של הנאשמת, היא שחל בעניינה הסייג לאחריות שבסיפא של סעיף 2(א) לחוק העזר אשדוד שימור רחובות, ולפיו ניתן להשתמש בשטח הציבורי לזמן סביר לצורך פריקה וטעינה.

הנטל להוכיח סייג זה חל על הנאשמת, אשר נדרשת, כדי לעמוד בנטל זה, להביא ראיות שבכוחן לשכנע במאזן הסתברויות, כי עשתה שימוש למשך זמן סביר בשטח הציבורי לפרקיה וטעינה. י' קדמי בספרו "על הראיות" (חלק רביעי) (מהדורת 2009) בעמ' 1674, כתב בעניין זה כך:

"כאמור, מידת הוכחה זו (מאזן הסתברויות – י.ל), היא המידה שבה צריך לעמוד הנאשם באותם המקרים שהם הוא הנושא בנטל השכנוע, לאמור, כאשר הוא מבקש להוכיח היפוכה של חזקה שבחוק העומדת לחובתו; או כאשר הוא מבקש להסתייע בהגנה, שהוכחתה עליו מכח הלשון המפורשת של החוק. במקרים אלה, אם כוחן של הראיות אינו מאפשר הכרעה על-פי 'מאזן הסתברויות' לטובת גרסת הנאשם, ומשקלן ההוכחתי מצטמצם להעלאת ספק בלבד – שמא גרסת הנאשם היא הנכונה - לא יצא הנאשם ידי חובתו, באשר כל שעלה בידו הוא – להקים 'ספק', וזה אינו מספיק כאשר הוא הנושא ב'נטל השכנוע'."

וראה גם : רע"פ 26/97 לקס נ' מדינת ישראל, פד"י נב(2) 673 (1998); ע"פ 6016/93 צ'רשניה נ' מדינת ישראל, פד"י מח(2) 268 (1994).

44. כפי שאראה להלן, הנאשמת לא עמדה בנטל המוטל עליה בעניין זה.

מר אולשק מנהל הנאשמת העיד בעניין זה כך (עמ' 41 לפרוט' ש' 9 – 15):

"ש. למה לא מתבצע הליך הפריקה והטעינה בתוך המפעל?

ת. קורה לעיתים רחוקות שמגיעה משאית ואינה יכולה להיכנס לפריקה במפעל, ואז אנו מחנים אותה ליד המפעל בחוץ ומבצעים את הפריקה והטעינה במהירות האפשרית, זה לוקח לנו כ 15 דק' – 20 דק' והאוטו יצא לדרך חזרה, אבל אני רוצה לציין, לעולם לא הפרענו לתנועה.

ש. כמה זמן בממוצע לוקח הליך של פריקה וטעינה?

ת. כ 15 דק' – 20 דק'."

45. מן הדוחות שהוגשו כראיה (ת/1 – ת/30) עולה, כי עדותו של מר אולשק רחוקה מלשקף את המציאות כהוויתה.

ברבים מן הדוחות נרשם, כי מדובר על הצבה של מספר מכולות וקונטיינרים (ראה ת/1 – ת/3, ת/5 – ת/13, ת/15, ת/17 – ת/18, ת/20, ת/22 – ת/23, ת/26, ת/29 – ת/30), כשבחלק מן המקרים מדובר בהצבה של 3 מכולות ואף יותר!.

בחלק מן המקרים נרשם במפורש, כי הן הוצבו במקום במשך חצי שעה ויותר (ת/4 – ת/5, ת/19 ו- ת/30). לכך, יש להוסיף, כי באף לא אחת מן התמונות המצורפות לדוחות, עולה, כי הן נמצאות במהלך של פריקה/טעינה.

ויודגש, אין לצפות מן הפקח, כי יעמוד במקום עד אשר הנאשמת תפנה את המכולה שהוצבה במקום לאחר שנפרקה/נטענה.

46. מן הראיות שבפני עולה, כי הנאשמת לא רק שלא עשתה את פעולת הפריקה והטעינה תוך זמן סביר, אלא יש לומר כי מן הראיות עולה תמונה עובדתית, כמפורט לעיל ולפיה הנאשמת הלכה למעשה הפקיעה את המרחב הציבורי לטובת מפעלה ולטובת הפקת רווחים. עובדה זו בולטת במיוחד בכל אותם מקרים שבהם הנאשמת הניחה על השטח הציבורי "רכבת" של מכולות וקונטיינרים, כאשר איש לא ניצב לידן, וממילא לא מתקיים ביחס אליהן כל תהליך של פריקה וטעינה.

47. לכל האמור יש להוסיף, כי בידי הנאשמת היה להוכיח בנקל את טענת ה"זמן הסביר", וזאת באמצעות הצגת מלוא התיעוד ממצלמות האבטחה המוצבות במפעלה (ראה גם בסעיף 14 לעיל). התיעוד המלא של מצלמות האבטחה היה בכוחו לתת תמונה מדוייקת ואובייקטיבית לגבי משכי הזמן בהם הוצבו המכולות והקונטיינרים בשטח הציבורי.

במקום זאת בחרה הנאשמת להגיש מקטע קצר ביותר מסרט שצולם, ולגבי דו"ח אחד מתאריך 29/6/2015 (ראה מוצג נ/14). הנאשמת הציגה רק את מקטע הזמן בו שהה הפקח במקום, ולא ברור כלל מאיזו שעה ניצבת במקום המכולה ועד איזו שעה היא ניצבה במקום. ברור, כי הגשת סרטון המתייחס למקטע זמן זה, לא רק שאינו מוכיח דבר, אלא הוא מבליט את העובדה שיש לזקוף מחדל זה לחובת הנאשמת. הנאשמת, אשר יכלה להראות את מלוא הסרטון המתייחס להצבת המכולה, בחרה להציג באופן מגמתי רק את פרק הזמן בו שהה במקום הפקח מר אדרי.

העובדה שהנאשמת לא הגישה את מלוא הסרטים המתייחסים לפרקי הזמן בהם נרשמו הדוחות, מרגע הצבת המכולה/קונטיינר ועד פינויים, מוביל למסקנה, כי פרקי הזמן בהם הונחו אלה בשטח הציבורי ארוכים בהרבה מ- 15 עד 20 דקות, שאחרת אין כל הסבר מדוע נמנעה הנאשמת מלהגישם כאריה לבית המשפט.

48. בהתאם יש לומר, כי הנאשמת נמנעה גם במקרה זה מלהציג ראיה בעלת פוטנציאל מזכה. בע"פ 437/82 סלומון נ' מדינת ישראל, פד"י לז(2) 85 (1983), נפסק בהקשר זה כך:

"הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגירסה המפלילה, בה דוגלת התביעה (ע"פ 99/82; ע"פ 28/49, בעמ' 254; ע"פ 531/80)."

וראה גם: ע"פ 5390/96 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (3/8/1999, פורסם באתר "נבו").

49. לנוכח כל האמור לעיל אני קובע, כי הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשמת ביצעה את המיוחס לה ב- 30 כתבי האישום שעניינם הצבת מכולות, קונטיינרים, תחתיות נגררים, ארגזי עץ ועוד, בשטח הציבורי, ובהתאם מרשיע אותה בביצוע 30 עבירות על סעיף 2(א) לחוק העזר אשדוד (שימור רחובות), תשל"ו-1975.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ו, 20 ספטמבר 2016, במעמד הצדדים