לפני: כב' השופטת אורלי סלע - נשיאה

נציג ציבור (מעסיקים) – מר אסי פידל

פסק דין

1. רחל יהודית קניאז (להלן- התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לגמלת הבטחת הכנסה.

2. תחילה אושרה לתובעת גמלת השלמת הכנסה וכגרושה עם ילדים קבלה השלמה לקצבת הנכות. משנתקבל אצל הנתבע מידע, בעקבות חקירה שנערכה בחודש 06/2015, שהתובעת לא דיווחה על הכנסותיה ממזונות מהגרוש שלה, הוקטנה זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה רטרואקטיבית ממועד זכאותה – 03/2013 ונוצר לתובעת חוב שנדרשה להשיב. בשל הדרישה להשבת החוב, הגישה התובעת תביעה לבית הדין.

3. בתיק זה העידו, מטעם התביעה – התובעת בעצמה ועדן גוביר, ומטעם ההגנה – ישראל גוביר.

4. מתצהיר התובעת עולות העובדות כלהלן –

א. לתובעת, אם לשני ילדים בגילאי 12 ו-20, נקבעו 60% נכות והיא מקבלת קצבת נכות מזה כ-4 שנים וכן השלמת הכנסה.

ב. אין אמת בטענת הנתבע שבחודשים מסויימים הייתה לתובעת הכנסה ממזונות.

ג. החל משנת 2013 המזונות הועברו על ידי הגרוש במזומן ישירות לעדן, בתה של התובעת (להלן – עדן או הבת). באותה תקופה, עדן הייתה בפנימיה והכספים כלל לא הגיעו לתובעת.

ד. באותה תקופה לתובעת לא היה חשבון פעיל מכיוון שחשבונה היה מעוקל ולעדן לא היה חשבון מאחר והייתה קטינה.

ה. הגרוש היה מעביר לתובעת כספים בדואר "מזומן בזמן" והיא הייתה מעבירה את כל הסכום לעדן.

ו. בשנת 2014 עדן פתחה חשבון בנק וממועד זה סכום המזונות הועבר ישירות אליה.

ז. הגרוש, אשר רצה לפגוע בתובעת, פנה לנתבע ודיווח שהתובעת מעלימה את כספי המזונות, מה שאינו נכון.

ח. מעשי הנתבע גרמו לתובעת נזקים גדולים שכן היא נותרה ללא הכנסה בסיסית ונאלצה לקחת הלוואות אותן היא מתקשה להשיב.

ט. כל הכספים ששולמו, לרבות סכום עבור חוב עבר, הועברו לעדן שלא התגוררה עם התובעת באותה עת.

י. גם כיום עדן גרה אצל אביה והוא משלם לה את המזונות.

5. בראשית חקירתה הנגדית אישרה התובעת שנפסק שעל הגרוש לשלם לה 800 ₪ לחודש אותם הוא לא שילם ובמסגרת תיק פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי הוא החל לשלם 500 ₪ לחודש ו- 250 ₪ נוספים בגין חוב העבר. עוד אישרה, שמחודש 01/2013 הגרוש העביר לה את הכספים באמצעות בנק הדואר. כאשר הופנתה התובעת לתביעה שהגישה ביום 27.2.2013 לגמלת הבטחת הכנסה (נ/7), שם היא מציינת שאין לה הכנסה ממזונות, השיבה - "קיבלתי מזונות אבל לצורכי פרנסתי ולא לצורכי הבית אלא לצורכי הילדה. לכן לא ראיתי בזה הכנסה כיוון שזה היה מועבר לילדה. הכסף לא נכנס לחשבון שלי כי הוא היה מעוקל ולכן הייתי מקבלת את הכסף כמזומן בזמן באמצעות הדואר והייתי מעבירה אותו לבתי. כשהיא הגיעה לגיל 18 היא פתחה חשבון בבנק והמזונות התחילו לעבור אליה ישירות". ובהמשך הבהירה שלבת מלאו 18 ביום 22.9.2013 וממועד זה המזונות מועברים ומופקדים אליה ישירות לבנק.

כאשר הציג ב"כ הנתבע לתובעת מסמכים מהם עולה שלאחר 09/2013, ואף חצי שנה לאחר מועד זה, הכספים עדיין הועברו לתובעת כמזומן בזמן, השיבה - "מבירור שביררנו היום, לפי מה שאמרו לה במרכז מידע של בנק לאומי, הבת שלי פתחה את החשבון ב- 23.1.2014 ... יכול להיות שהיו הפקדות של מזומן בזמן גם אחרי או לפני שהיא פתחה את החשבון"

וכאשר הקשתה ב"כ הנתבע ואמרה לתובעת ש-3 חודשים אחרי 23.1.2014 עדיין הועברו אליה כספים כמזומן בזמן השיבה – "... שום הכנסה שעברה במזומן בזמן לא עברה לצורכי כלכלת הבית. הביטוח הלאומי פשוט מנסה להפיל אותי וזה ממש לא לרוחי. לא משנה מה עבר ובאיזה תאריך, ההכנסה לא עברה אליי" (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 25-23, 30-28).

בהמשך, לאחר שהתובעת אישרה שהבת בקשר עם אביה, נתבקשה התובעת להבהיר מדוע, אם כך, היה צריך להעביר את המזונות באמצעותה ולא לתת ישירות לבת ותשובתה – "עדן מאובחנת כסובלת מהפרעות קשב וריכוז. בעבר גם היתה לה נכות התפתחותית בביטוח לאומי ומכיוון שהיא לא ממש מסוגלת לנהל את חשבונה ומהקשיים הלימודיים והקשיים ההתפתחותיים שנגרמו מהגירושים גם היום כשהיא מנהלת את חשבונה היא עדיין לא כל כך עושה את זה בשיקול דעת עד שהיא הגיעה למצב שהיא הסתבכה ונאלצה לקחת הלוואה מהבנק. הבנק כמעט הגיש נגדה תביעה. לכן לא מצאתי לנכון מלכתחילה שהכספים יעברו לילדה כי היא היתה בסך הכל קטנה. נכון שהעברתי לה את הכספים אבל הייתי בסוג של פיקוח על מעשיה. הייתי בשיתוף איתה בוחנת את ההתנהלות הכספית שלה". (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 15-9).

6. בהודעה שמסרה התובעת, ביום 3.4.2014, לחוקר הנתבע (נ/2), כאשר החוקר אמר לה שבידי הנתבע מידע שהיא מקבלת מאביה של עדן מזונות בסך 750 ₪ לחודש, מסרה - "זה נכון, אני רוצה להסביר: לא קבלתי תקופה ארוכה מעל 6 שנים מזונות ממחלקת מזונות מביטוח לאומי וגם לא מישראל (אבא של עדן) אז קיבלתי ייצוג דרך סיוע משפטי לעורכת הדין שמטפלת בנושא של הוצאה לפועל. במשך שנתיים כמעט ניהלנו את התיק במחוזי וביקשנו לנהל תביעה נגדו ואז הצלחנו דרך המחוזי לעשות הקצאת מזונות 500 ₪ פלוס חוב בסך 250 ₪ לחודש עבור חוב של 5 שנים. עכשיו הוא משלם את ה-750 ₪ שזה החוב. יש לנו בשבוע הבא דיון ב- 7.4.2014 בשביל לנסות להמשיך את המזונות כי השופטת מסרבת לאשר מזונות עד גיל 20. הוא טוען שאני לא מממנת את הילדה והיא נמצאת אצל הורי ולכן הוא לא צריך לשלם. גם כשהיא הייתה בפנימיה הוא סירב לשלם. הוא חייב לי 800 ₪ כפול 6 שנים." ובהמשך, לשאלת החוקר מדוע לא דיווחה לביטוח הלאומי על הכנסה זו ממזונות, מסרה- "כי זה חוב זה לא הקצאה, זה חוב של 6 שנים. זה לא מזונות קבועים".

כאשר נתבקשה התובעת, בחקירתה הנגדית, להבהיר מדוע לחוקר הנתבע אישרה את נושא המזונות אך לא אמרה דבר על כך שזה שייך לבת ועל כך שחשבונה מעוקל, השיבה – "הייתי במעמד מאוד מלחיץ בחקירה. התנהגו אליי כמו לפושעת שעברה עבירה. חקרו אותי בצורה מושפלת ביותר ויכול להיות שכתוצאה מכך אני אפילו לא שמתי לב לפרטים שחסרים בחקירה. לא כדי להסתיר או חלילה לרמות את המוסד. זה מתום לב ולא מכוונה רעה" (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 11-9).

7. מתצהירה של עדן גוביר עולות העובדות כלהלן –

א. עדן, כיום בת 20, הייתה מגיל 8 עד 18 בפנימיה.

ב. למיטב זכרונה, לפחות משנת 2013 התובעת הייתה מעבירה אליה מידי חודש את הסכומים שקיבלה במזומן מהגרוש, אביה של עדן.

ג. מיד כשמלאו לעדן 18, בספטמבר 2013 או קצת לאחר מכן, עדן פתחה חשבון בנק והכספים הועברו לשם.

8. בראשית חקירתה הנגדית אישרה עדן שהיא קבלה את כל הכסף שאביה העביר לאמה (התובעת). לשאלה מה היו הסכומים השיבה – "500, 700 תלוי. אני לא יודעת". כאשר נשאלה מדוע הכספים לא הועברו אליה ישירות מאביה השיבה שלא היה לה חשבון בנק. וכאשר הקשה ב"כ הנתבע ושאל את עדן מדוע, כפי שאמה נתנה לה מזומן גם אביה יכול היה לתת לה מזומן, השיבה- "אין לי תשובה על זה".

בהמשך חקירתה הנגדית השיבה עדן שמזה כ-3 חודשים היא מתגוררת אצל אביה וכי הוא החל להפקיד לה לחשבון הבנק כספים בינואר 2014 ועד היום הוא נותן לה כ-800 ₪.

9. מעדותו של ישראל גוביר (להלן – ישראל או הגרוש) עולות העובדות כלהלן –

א. ישראל הינו הגרוש של התובעת.

ב. ישראל מעביר לתובעת כספים מהמועד בו בית המשפט לענייני משפחה פסק שעליו לעשות כן ואת הכספים הוא העביר במזומן.

ג. המסמכים (נ/3) הם העברות שישראל ביצע לדואר ישראל.

ד. בהמשך, הכספים הועברו לחשבון הבת והסיבה – "אח"כ ביקשתי מהשופטת שזה עולה עמלות של 20 ₪ כל פעם (להעביר לדואר – א.ס), אז השופטת בבית משפט לעניני משפחה אמרה לה להביא מספר חשבון בבנק ואז הייתי מפקיד לבת שלי את הכסף, 1000 ₪ כל חודש והיא הייתה לוקחת ממנה. לפעמים זה היה 800 ₪. השופטת אמרה לה לתת מספר חשבון והיא נתנה לי את מספר החשבון של הבת, ולשם העברתי את הכסף. אז אני התקשרתי למל"ל ושאלתי למה אני צריך לשלם מזונות על הילדה כשגרושתי מקבלת ביטוח לאומי כנכה, וגם השלמת הכנסה. שאלתי למה אני צריך לשלם גם מזונות אז הם אמרו לי להגיש להם את המסמכים וככה עשיתי. באו אליי שני חוקרים מביטוח לאומי וחקרו אותי".

ה. ישראל העביר לתובעת כספים במזומן במשך תקופה של 7-6 חודשים ואחר כך החל להעביר לעדן וזאת עד לפני חודש.

ו. סה"כ העביר ישראל לתובעת ולעדן יותר מ- 10,000 ₪.

10. בראשית חקירתו הנגדית השיב ישראל שעדן התגוררה אצלו תקופה, לאחריה עברה לאמא שלה וגם בתקופה שהתגוררה אצלו, שילם מזונות. "אמרתי לאשה איך זה שעדן נמצאת אצלי ואני קונה לה ביגוד ונותן לה אוכל ואת רוצה ממני עוד כסך? היא אמרה לי 'מי יאכיל אותי?' " (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 4-2).

בהמשך חקירתו הנגדית אישר ישראל שהוא כועס על התובעת כי אין לו מה לאכול והיא דורשת ממנו מזונות. ולשאלה אם הלך לביטוח הלאומי ואמר שהיא עובדת ושהיא מקבלת מזונות השיב – "נכון. מה זה לא נכון?" (עמוד 12 לפרוטוקול שורה 10). בהמשך אישר כי הוא מפקיד לעדן כספים – 600 ₪, 800 ₪, 1,000 ₪ בחודש ולשאלה אם מפקיד לה את הכספים כי הייתה צריכה את הכסף השיב – "אמא שלה צריכה את הכסף, לא עדן, וגם עדן הייתה צריכה את הכסף כי אמא שלה הוציאה לה כרטיס ויזה ואמא שלה עשתה לה חוב על הכרטיס של 4,000 ₪ ואז הייתי חייב לסגור לה את החוב הזה... היא (התובעת – א.ס.) הייתה אומרת לעדן שאין לה מה לאכול ועדן הייתה עושה קניות לאוכל לשישי שבת. ואז היא הגיעה ל-4,000 ₪" (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 17-15, 20-19) והוא יודע זאת מעדן שסיפרה לו.

11. בהודעה לחוקר הנתבע (נ/4), לשאלה איך הוא משלם לתובעת את המזונות מסר – "אני הולך לבנק הדואר ונותן להם תעודת זהות שלה ופלאפון שלה ואני מפקיד על שמה כל חודש כסף. בשנה הראשונה 500 ₪ ולפני חודשיים 750 ₪. אני העברתי לביטוח לאומי את הכל ההפקדות. אני יודע שהיא רוצה את הכסף בצורה כזאת. היא לא מסכימה לתת לי את חשבון הבנק שלה בגלל שהיא לא רוצה שביטוח לאומי ידע על זה ואני משלם כל חודש 20 ₪ עמלה".

12. תמצית טענות ב"כ התובעת בסיכומיו –

א. ניתן היה להתרשם מעדותו של הגרוש שמדובר באדם שכל מטרתו הייתה והינה פגיעה אישית בתובעת, ולא ניתן ליתן אמון בדבריו.

ב. גם הטענה היחידה הרלוונטית של ישראל כאילו הכספים שהפקיד בחשבון בתו הועברו לאחר מכן על ידי הבת לתובעת, אין לה על מה להתבסס ומדובר, לכל היותר, בעדות שמיעה הסותרת את עדות הבת עצמה.

ג. אין ספק שהכספים הופקדו לטובת הבת ולצורך כך נפתח חשבון מיוחד וברגע שהבת יכולה הייתה לפתוח חשבון משלה, פתחה היא חשבון והגרוש הפקיד את הכספים ישירות לחשבונה.

ד. התובעת לא עשתה שימוש בכספים שהועברו תחילה על דרך מזומן בזמן ובהמשך הופקדו ישירות לחשבון הבנק של הבת והם לא שימשו אותה אלא את עדן, שמרבית הזמן התגוררה אצל התובעת.

ה. תכלית החוק הינה כי אשה המקבלת מזונות, סכום זה ייחשב לצורך חישוב גמלת הבטחת הכנסה.

ו. בעניינינו מדובר בתקופה בה הבת הייתה בגיל מבוגר יחסית, קבלה את הכספים ישירות לחשבון שלה ועשתה בהם שימוש בלעדי. הכספים לא הגיעו לידי התובעת ועל כן מן הדין היה שלא לקחתם בחשבון ולא לפגוע בקצבת הבטחת ההכנסה שלה.

ז. התובעת מקבלת קצבת נכות בשיעור 60% ועסקינן בהשלמת הכנסה לקצבת נכות.

ח. יש לקבל את התביעה, לבטל את החוב ולשלם לתובעת את מלוא זכויותיה כדין.

13. תמצית טענות ב"כ הנתבע בסיכומיו –

א. אין מחלוקת שלפחות החל מינואר 2013 ועד אפריל 2014 קבלה התובעת מזונות מהגרוש שלה באמצעות מזומן בזמן ולאחר מכן הועברו סכומי המזונות לחשבון שנפתח על שם הבת.

ב. ביום 27.2.2013 התובעת הגישה תביעה להבטחת הכנסה (נ/1) במסגרתה נשאלה במפורש לגבי הכנסה ממזונות והיא סימנה שאין לה הכנסה ממזונות. טענת התובעת כי מדובר בכספים ששימשו לצורכי הבת ולכן לא ציינה אותם כהכנסות, אין לה על מה לסמוך. התובעת נשאלה מפורשות על מזונות ואין כאן מקום לפרשנות אישית.

ג. התובעת הסתירה ביודעין מידע מהנתבע ואין לה להלין אלא על עצמה בגין החוב שנוצר.

ד. לאורך כל התקופה, התובעת קיבלה מזונות באמצעות מזומן בזמן וזאת על מנת שהנתבע לא יוכל להתחקות אחר ההפקדות.

ה. גם כאשר נחקרה על ידי חוקר הנתבע, לא מסרה התובעת על הכנסות ממזונות, אלא רק לאחר שנשאלה ברחל בתך הקטנה על העניין. וגם אז, ניסתה התובעת להסתיר אך בסופו של יום, לא הייתה ברירה אלא להודות שהיא מקבלת מזונות.

ו. עד חודש 2014 הכספים הועברו לתובעת במישרין ויש לקחתם בחשבון בחישוב הכנסותיה בהתאם לסעיף 9 (א)(3) לחוק הבטחת הכנסה הכולל במפורש דמי מזונות שמקבל אדם לפי כל דין בעדו ובעד ילדיו.

ז. אין לקבל את טענת התובעת שבחרה להעביר את הכספים לבתה. לא זו בלבד שהטענה לא הוכחה, אלא שבכל מקרה מהות הכספים הם כספים המתקבלים לילדה בעבור מזונות, כאשר הבת נלקחת בהרכב היחידה לצורך זכאות לגמלת הבטחת הכנסה והתובעת קבלה עבורה תוספת ילד.

ח. גם כאשר הגרוש החל להעביר את המזונות לחשבון הבת, הדבר נעשה בניגוד לפרוטוקול של בית המשפט לעניני משפחה (נ/7), שם נקבע שהתובעת תמציא חשבון שלה אליו צריכים להיות מועברים כספי המזונות.

ט. הנסיון לפתוח חשבון על שם הבת אינו גורע ממהות הכספים.

י. בכל מקרה, מדובר בכספי מזונות שנפסקו לאם בעבור הבת ונלקחים בחשבון לעניין הבטחת הכנסה.

יא. עד חודש מרץ 2015 שולמה תוספת עבור הבת ולכן היא חלק מהיחידה המשפחתית ויש לקחת את מזונותיה בחשבון.

יב. לעניין מהימנות הגרוש – בין אם היה לו אינטרס "לסגור חשבון" עם התובעת, כטענת ב"כ התובעת, ובין אם לאו – המידע שהעביר בדבר העברת כספי מזונות הוכח ולא נסתר והתובעת עצמה מודה שקיבלה כספים.

יג. המזונות נפסקים בעבור הילדים אבל הם מובאים בחשבון ההכנסה כיחידה משפחתית. התובעת טוענת שיש תקופות בהן הבת לא גרה עמה – טענה שפועלת לחובתה שכן היה עליה לדווח על כך בזמן אמת וממילא הייתה מוקטנת גמלתה שכן הבת לא הייתה מובאת בחשבון ביחידה המשפחתית.

יד. יש לקבוע שהתובעת הסתירה מידע מהנתבע, הפרה את הוראות סעיף 20 והחלטת פקיד התביעות בדבר לקיחת המזונות בחשבון – נתקבלה כדין.

דיון והכרעה –

14. סעיף 9(א)3 לחוק הבטחת הכנסה קובע, כי בגדר "הכנסה" יובאו בחשבון גם "דמי מזונות שמקבל אדם לפי כל דין בעדו ובעד ילדיו, לרבות תשלום בעדו ובעד ילדיו לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב- 1972".

בהתאם – משיעור גמלת הבטחת הכנסה יש לנכות סכומים ששולמו בפועל בגין מזונות (דב"ע 4-201/98 אנה פנואילוב נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 154).

15. אין מחלוקת כי התובעת הייתה זכאית לתשלום כספי מזונות מהגרוש שלה לפי חוק המזונות וכי כספים אלה שולמו לה על ידי הגרוש באמצעות שירות "מזומן בזמן" שהינו תשלום מזומן באמצעות דואר ישראל. הטענה עליה נסמכת התובעת, הינה טענה עובדתית בעיקרה ועניינה – שכספים אלה אינה מהווים את הכנסתה בפועל משהם הועברו ישירות לבתה. בהתאם, עותרת התובעת לביטול החוב שנוצר לה אצל הנתבע בטענה כי שגה הנתבע כאשר הפחית את סכום הגמלה בשל כספי המזונות.

16. מן המסמכים והעדויות שהוצגו לפנינו עולה תמונה ברורה של תובעת אשר הונתה את הנתבע במטרה לקבל קצבה אשר אינה זכאית לה, כאשר זו הסתירה מהנתבע כי היא מקבלת כספי מזונות מהגרוש.

ראשית, גרסתה של התובעת כי כספי המזונות הועברו ישירות לבתה הועלתה לראשונה בתביעתה בבית הדין. בטופס התביעה לגמלת הבטחת הכנסה התובעת בחרה שלא לציין כלל את זכאותה לקבלת מזונות ואף בסעיף 10 לטופס התביעה, שעניינו פירוט הכנסות ונכסים, במסגרתו על מבקש הגמלה לסמן את המילה "כן" או "לא" ליד כל אחד מהמקורות המפורטים בסעיף, התובעת סימנה "לא" על הרובירקה של מזונות. כאשר נשאלה התובעת, בהודעתה לחוקר הנתבע, מדוע היא לא דיווחה לנתבע על קבלת תשלום המזונות, היא השיבה כי אין מדובר במזונות אלא בחוב עבור מזונות שלא שולמו שנים קודם לכן. אולם,לכשהגישה את התביעה לבית הדין, נסמכה התובעת על הגרסה לפיה הכספים הועברו ישירות לבתה. התובעת לא הצליחה ליישב סתירה זו כאשר נשאלה לפשר העניין בחקירתה הנגדית.

מחומר הראיות עולה כי לאורך כל התקופה, כספי המזונות יועדו לתובעת. תחילה, הגרוש שילם את כספי המזונות לתובעת במזומן באמצעות בנק הדואר. לטענת התובעת, המנעותה למסור לגרוש פרטי חשבון בנק לצורך הפקדת סכום המזונות נבע מעיקול שהיה מוטל על חשבונה באותה העת כאשר אסמכתא באשר לעיקול האמור לא הוצגה בפני בית הדין. מכל מקום, במסגרת פסק דין מיום 7.4.2014 שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בעניין תביעת מזונות התובעת מהגרוש (נ/7) נקבע כי סכום המזונות בסך 800 ₪, ישולם ישירות "לחשבון הבנק של אם הקטינה (התובעת-א.ס.) אשר את פרטיו ימסור ב"כ האם לב"כ האב עד ליום 10.4.14". הגרוש הסביר, בחקירתו, כי לאחר פסק הדין התובעת מסרה את מספר חשבון הבנק של הבת. מכאן, שכספי המזונות יועדו לתובעת גם בתקופה בה הם הועברו ישירות לחשבון הבנק של עדן ופרטי חשבון הבנק של הבת נמסרו, למעשה, רק על מנת למלא אחר הוראות פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. מסקנה זו מתחזקת מעדות הגרוש שהעיד כי התובעת נטלה לעצמה את כספי המזונות שהועברו לחשבון הבת.

בהקשר זה, מקובלת עלינו אף עדות הגרוש כי חלק מהכספים שהפקיד בחשבונה של עדן נועדו לסגירת חוב בסך 4,000 ₪ שנוצר בשל שימוש התובעת בחשבון הבנק של הבת באמצעות ויזה. מכאן עולה התמונה, כאמור, כי חשבון הבנק של הבת, לרבות כספי המזונות שהופקדו אליו, שימשו למעשה את התובעת.

בהתאם לאמור, אין לקבל את טענת התובעת כי הכספים הועברו לבת באמצעותה בשל היעדר חשבון בנק לבת. הוכח, שגם מספר חודשים לאחר שהבת פתחה חשבון בנק, כספי המזונות המשיכו להשתלם לפקודת התובעת באמצעות שירות מזומן בזמן. גם בעניין זה, כאשר נשאלה התובעת על סתירה זו בחקירתה הנגדית, היא התקשתה ליישבה והתספקה באמתלה כי הגרוש מנסה להפיל אותה.

אף עדות הבת נמסרה באופן חסר. הבת לא נתנה הסבר, לא כל שכן הסבר מספק, לשאלה מדוע הכספים שהועברו לה במזומן מדי חודש בחודשו, הועברו לה דרך אמה (התובעת) ולא נמסרו באופן ישיר מאביה - הגרוש.

לבסוף, ישראל העיד, בפה מלא, כי התובעת הסתירה ממנו את חשבון הבנק שלה על מנת להונות את הנתבע. אף אם נקבל את טענת ב"כ התובעת שעדותו של הגרוש נמסרה באופן מוטה כלפי התובעת, אם כי לא התרשמנו כי אלה הם פני הדברים, הרי שעדותו נתמכה במסמכים שנמסרו על ידו והיא נמסרה באופן עקבי. נוסיף, כי גם אם ניכר שבין הצדדים שוררים יחסים מתוחים, אין בכך כדי לשנות מהעובדות שהוכחו לפנינו בנוגע לתשלום המזונות לתובעת.

17. לאור האמור, משהתובעת עצמה בחרה להסתיר מהנתבע כי היא מקבלת מהגרוש שלה כספי מזונות וזאת על מנת לזכות בקצבה אשר אינה מגיעה לה, אין היא יכולה להלין כעת על כך שכאשר נתגלה דבר הרמייה, פעל הנתבע לתיקון הטעות וחייבה בכספים ששולמו לה על פי הצהרתה שלא שיקפה את המציאות. נוכח זאת – דין התביעה להדחות.

18. סוף דבר – התביעה נדחית.

19. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' אלול תשע"ו, (13 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.