בפני בקשה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה והתקנות שהותקנו מכוח סעיף זה.

רקע :

1. ביום 27.09.2016 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בכך שבמקרקעין הידועים כחלקה 46 בגוש 15062 בטבריה, רחוב השיטה מס' 309 , עליהם ניצב בית משותף (להלן: "המקרקעין") בוצעו במהלך חודש מרץ אפריל 2015 עבודות בניה בסטיה מהיתר בניה מס' 20140198 מיום 12.11.2014 כלהלן:

על פי היתר הבניה אושרה תוספת קומה בשטח של 67 מ"ר מחוברת לדירה בקומה התחתונה על ידי מדרגות פנימיות. כמו כן אושר גשרון לכניסה לדירה בקומה התחתונה.

1. בפועל לא נבנו מדרגות קשר פנימיות אלא יחידת דיור נפרדת, בנוסף לדירה הקיימת.
2. נבנה גרם מדרגות מבטון על חלק מהגשרון באורך של 5 מטר המקשר בין הגשרון לדירה הנוספת באמצעות פתח שנפרץ בקיר היחידה.
3. נבנה גרם מדרגות מברזל המקשר בין הדירה החדשה לגג הבנין.

עבודות בניה אלה, נבנהו בסטיה מהיתר.

עוד הואשם הנאשם בכך שבמועד הנ"ל השתמש במקרקעין "שימוש חורג" (להלן: "השימוש").

2. ביום 27.09.2016 נגזר דינו של המבקש בהתאם להסדר טיעון בין הצדדים ובין היתר, הוא חויב להרוס את הבנייה הבלתי חוקית עד יום 27.09.2017 אלא אם כן יקבל היתר כדין עד למועד זה.

3. ביום 06.02.2018 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה. תגובת המשיבה נתקבלה ביום 13.03.2018.

4. לטענת המבקש עשה ועושה הוא כל שלאל ידו על מנת לקבל את האישורים להיתר הבניה ועל מנת להכשיר את המדרגות נשוא כתב האישום. לאור העובדה שיש צורך בהליך פרוצידורלי מורכב של שינוי התב"ע לצורך מתן לגיטימציה לבניה הקיימת, טען המבקש כי הוא זקוק לארכה. לבקשתו צירף המבקש אישור אדריכל ומתכנן ערים מר אבו ליל עבד אלחפיז מיום 31.01.2018 , ממנו עולה כי התב"ע שהוכנה על ידי המבקש הוגשה למערכת לתוכניות מקוונות במנהל התכנון ותוגש לעירית טבריה מיד לאחר קבלת אישור תקינות קבצי התוכנית.

5. לטענת המשיבה יש לדחות בקשת המבקש למתן ארכה לצו ההריסה. ביום 04.12.2017 זומן הנאשם למתן גירסה טרם הגשת כתב אישום בעבירה של הפרת צו שיפוטי וביום 28.12.2017 ההזמנה נמסרה למבקש. לאור העובדה שהמבקש לא התייצב למתן הגירסה, ביום 07.02.2018 הוגש כתב אישום כנגדו לבית המשפט ובמסגרתו הואשם המבקש באי קיום צו שיפוטי. דיון הקראה נקבע ליום 15.03.2018. הדיון נדחה ליום 24/5/18 נוכח אי התייצבות הנאשם ובהעדר הוכחת זימון כדין.

המשיבה טוענת כי כיום , לאחר למעלה מ – 4 חודשים של הפרת צו שיפוטי, ו – 16 חודשים לאחר שניתן הצו השיפוטי, מוגשת על ידי המבקש בקשה לארכה בנימוק של שינוי תב"ע , טענה שאין בה ממש בפרט שאין החלטת ועדה לתכנון ובניה בעניין.

המשיבה טוענת כי העובדה שהמבקש הגיש בקשה לשינוי תב"ע מחזקת טענת המשיבה לחומרת העבירה : בניה בסטייה מהוראות תכנית.

עוד הוסיף וטען ב"כ המשיבה כי בקשה למתן ארכה לצו הריסה יש להגיש לפני תום מועד צו ההריסה ולא לאחר שהצו הופר.

ב"כ המשיבה הפנה לתיקון 116 לחוק התכנון ובניה, סעיף 254 ד לעניין מדיניות ההחמרה בכל הנוגע לצווי הריסה, וכי התקופה המקסימלית למתן צו הריסה הינו שנה וגם זאת "מטעמים מיוחדים שירשמו".

דיון והכרעה:

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

7. תכליתן של התקנות להסדיר את הפן הפרוצדורלי של הדיון בבקשות לפי סעיף 207 לחוק הינו הכרחי באופן שיאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מלאה ומקיפה של המצב התכנוני, בטרם ידון בבקשה.

8. בעניין זה ניתן להפנות לפסק דינה של כב' השופט אסתר הלמן בעפ"א 112/10 מדינת ישראל, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נגד גבריאל נחמיאס (מחוזי נצרת) מיום 09.05.2010 :

" תקנה 6 לתקנות קובעת בצורה מפורשת, כי "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בכך הביע מתקין התקנות עמדתו, כי על בית המשפט להקפיד ולקיים את הוראות התקנות ואין להתיר סטייה מהן כדרך שגרה וללא נימוק מיוחד ומשכנע".

9. במקרה שלפניי, התעלמותו של המבקש מקיומן של תנאי הסף כמפורט בתקנות , עומד בסתירה לתכלית הוראת החוק. נכון הוא הדבר, כי אין המדובר בפרוצדורה שאין לסטות ממנה ואין גם מחלוקת שלבית המשפט נתונה הסמכות להפעיל את שקול דעתו ולבחון מתי ניתן לסטות מדרישות התקנות, אך זאת ניתן לעשות רק מנימוקים מיוחדים וזאת מבלי לבטל את דרישות החוק לעמוד בכל תנאי הסף להגשת בקשות מסוג זה (ראה בעניין זה ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל).

10. ב"כ המשיבה בתגובתו, לא העלה טענה שהמבקש לא עמד בדרישת התקנות לעניין הפרוצידורלי בהגשת בקשה לדחיית מועד צו הריסה, אך כפי שפורט לעיל, הפן הפרוצידורלי הינו הכרחי באופן שיאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מלאה ומקיפה של המצב התכנוני, בטרם ידון בבקשה ובכלל זה רשימה של סעיפים בהם לא עמד המבקש כדרישת התקנות ורשימה של מסמכים שלא צורפו לבקשת המבקש כתמיכה לבקשתו.

11. בבקשת המבקש, לא העלה המבקש את הטעמים לאי הגשת הבקשה בהתאם לתנאי הסף כקבוע בתקנות. למעלה מכך, לא שוכנעתי מדוע המבקש לא הגיש בקשתו בתמיכת תצהיר בעל מקצוע ביחס להליכי הרישוי אלא במכתב מהנדס מטעמו שאינו מפרט ואינו מציג את התמונה המלאה, ולא העלה המבקש בבקשתו כל נימוק מדוע לא צורפה לבקשה תגובתה של המשיבה .

כמו כן בקשתו של המבקש הוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנות ובחלוף המועד שבית המשפט קבע במסגרת מתן הצו במועד גזר הדין מיום 27.09.2016, והמבקש לא העלה כל נימוק להגשת הבקשה בחלוף המועד.

מעבר לפן הפרוצדורלי הבקשה הוגשה באי צירוף תצהיר בעל מקצוע אלא במכתב מטעמו של המבקש מיום 31.01.2018 ממנו עולה כי הוגשה תוכנית לשינוי צב"ע למערכת מקוונת במנהל התכנון, אך טרם הוגשה לעיריית טבריה, ולטענת המשיבה ממילא לא בטוח שיקבל היתר לשינוי התב"ע, מה גם שהמשיבה כלל לא קיבלה זאת ואין בטענה זו ממש לביסוס הטענה כי הבקשה להיתר בניה תאושר כטענת המבקש.

הלכה ידועה היא, כי על המבקש לעכב ביצוע צו הריסה, בהתאם לסעיף 207 לחוק במתכונתו הקודמת, להראות כי קבלת ההיתר הינה בהישג יד (ראה ע"פ 654/10 אורה מושב עובדים להתיישבות ואח' נ' מדינת ישראל). כתב האישום הוגש כנגד המבקש בשנת 2015. בתיק זה ניתן גזר דין ונשמעו טענות הצדדים.

כלל ידוע הוא, כי רק בנסיבות מתאימות, כשהדבר אינו גורם עוול לבעל הדין האחר, ראוי הוא, שהשופט יסטה מכללי הפרוצדורה על מנת להגשים את הצדק (ראה בעניין זה רע"פ 3877/93 אבנרי נ' מדינת ישראל). יחד עם זאת, גם לגמישות הדיונית יש להציב גבול, ואין לקבל מצב של פריצת כל מועד וכל כלל בלא הצדקה וללא סייג "שכן בכך "יוקרבו" יתרונותיו הרבים של סדרי הדין, על מזבח תיקון מחדליו של בעל הדין במקרה הבודד" (ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל, מוזכר לעיל).

מכל האמור לעיל, ניתן ללמוד כי קבלת ההיתר איננה בהישג ידו של המבקש.

הלכה זו שרירה וקיימת ובית המשפט העליון חזר עליה אך ביום 15/2/18 במסגרת החלטת כב' השופט שהם בתיק בש"פ 610/18.

לקחתי בחשבון את ההשלכות של מתן תוקף לצו ההריסה שניתן למבקש כבר ביום 27.09.2016, אך יחד עם זאת, הצורך בשמירת החוק גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש (ראה בעניין זה ע"פ 6720/06).

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה.

אעיר, כי ככל שהמבקש יגיש בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה בהתאם לתקנות ולהוראות הברורות בדין ויצרף אסמכתאות לחיזוק טענותיו, וככל שהמבקש יציג אסמכתא ו/או כל ראיה אחרת בדבר אישור כי קבלת ההיתר הינה בהישג ידו, ואקבל הבהרות ביחס לטענת המשיבה בהקשר זה, אשקול החלטתי זו מחדש, ככל שאדרש לכך.

המזכירות תעביר ההחלטה בדחיפות לצדדים.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ח, 29 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.