1. בפני ביהמ"ש בקשה לביטול כתב אישום לפי ס' 149(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ).

2. במסגרת הבקשה, ב"כ הנאשם העלה מספר טענות אשר קשורות לאופן ניהול חקירת האירוע מושא כתב האישום.

מדובר בטענות עובדתיות שלא ניתן להכריע בהליך טענה מקדמית לפי ס' 149(10) לחסד"פ. לא זו אף זו, טענות אלו נטענו ונדחו ע"י כב' השופטת שרון לרי-בבלי, בדיון מיום 12.11.2017, בתיק ע"ח 4079-07-17. בסיום הדיון בדחיית הטענות, נקבע בזו הלשון "טענותיו" של הנאשם ראויות להתברר במסגרת הוכחות.

3. לאחר עיון בבקשה ותגובה, ולאחר שבחנתי את הנטען, דין הבקשה להדחות לא רק נוכח מתן ההחלטה בענין כאשר ואין מותב זה יושב בערכאת ערעור, אלא לגופו של ענין. דעתי כדעתה של כב' השופטת שרון לארי בבלי בהחלטתה מיום 12.11.2017.

טענות הנאשם מתבססות על עובדות וראיות, אשר ניתן להכריע בהן, רק במסגרת שמיעת הראיות בתיק.

4. יש מספר טענות אשר חלקן בשאלות אופן חקירת האירוע ע"י המשטרה וחלקן ביחס להחלטות להעמיד לדין הנאשם ולא להעמיד לדין המתלוננת. לא ניתן להכריע בטענה ללא שמיעת מלוא הראיות.

נטען ע"י ב"כ הנאשם כי קיים שיהוי בהגשת כתב האישום ביום 02.05.2015 הוגש כתב אישום ביחס לאירוע מיום 05.01.2015 בכתב האישום המתוקן מיום 25.02.2016, המאשימה הוסיפה אירוע מיום 25.12.2014.

לכאורה, לא קיים שיהוי של ממש בהגשת כתב האישום או תיקונו. נטל ההוכחה על הנאשם כדי להוכיח איך זכותו ל"הליך ראוי" נפגעה, דבר שיש לברר במסגרת דיון הוכחות.

5. סוף דבר

ב"כ הנאשם בס' 7 לבקשתו, מזכיר בתוכן הליך הגישור, כי חל איסור בפני המותב הדן בתיק העיקרי. כל הליך הגישור חסוי ואין להשתמש בנאמר ממסגרתו בהליך אחר.

לאור האמור, הבקשה נדחית בשלב זה כאשר זכותו של הנאשם לטעון את טענותיו במסגרת סיכומים לאחר שמיעת ההוכחות.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ח, 01 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.