1. לפני תביעה על סך 17,552 ₪ שעניינה נזקים שנגרמו בתאונת דרכים. התובעת טוענת כי בעקבות התאונה, שהתרחשה ביום 30.10.14, פיצתה את הנתבע בסך 17,894 ₪ בגין החלפת דלת תא מטען. לאחר בירור מצאה כי הדלת תוקנה בעלות של 500 ₪, ולא הוחלפה, ועל כן על הנתבע להשיב את תגמולי הביטוח שקיבל שלא כדין.
2. הנתבע טען כי בעקבות התאונה נגרם נזק שהצריך את החלפת דלת תא המטען, כמפורט בדו"ח שמאי, וכי דלת זו אכן נרכשה והוחלפה במוסך השייך לאחיו. כעבור כחודש ימים נפגעה דלת תא המטען בתאונה אחרת, בה נפלה עליה דלת פלדלת – ונזק זה תוקן מבלי שהוצאה קבלה עבור התיקון. בחודש דצמבר 2014 ניזוקה הדלת בשלישית, ובהתאם לחוות דעת שמאי נוספת שוב נדרשה החלפתה.
3. לטענת הנתבע, שמאי מטעם התובע הגיע לבדוק את הרכב רק לאחר התאונה השלישית והוצגה בפניו הדלת שהוחלפה בעקבות התאונה הראשונה, תוקנה בתאונה השניה והוחלפה פעם נוספת בעקבות התאונה השלישית.
4. הנתבע טען כי מדובר בתביעת השבה וככזו לא עמדה התובעת בתנאים שנקבעו לשם הוכחתה – מסירת עובדות כוזבות, ידיעה וכוונה להוציא כספים על סמך אותן עובדות.
5. חוקר מטעם התובעת העיד בדיון. מעדותו עולה כי הוזמן לחקור את התאונה מחודש דצמבר ואז נודע לו על הטענה בדבר אירוע נפילת דלת הפלדלת – אולם לא חקר אירוע זה, שכן תפקידו היה לחקור את התאונה מדצמבר ולא אם הוּנתה התובעת בגין התאונה מאוקטובר. עם זאת, לדעת החוקר בדה הנתבע את אירוע נפילת דלת הפלדלת ואת תיקונה בברטעה (התיקון הלא מתועד, כאמור), שכן ההגיון מחייב שלו אכן היה מתרחש אירוע כזה היה התובע פועל לביצוע התיקון – כפי שעשה לגבי הנזקים בשתי תאונות הדרכים – במוסך של אחיו.
6. השמאי, גיא סולומון, שבדק את הרכב לאחר כל האירועים המתוארים לעיל, העיד אף הוא בדיון. על פי עדותו בדק את רכב הנתבע וקבע את שומת הנזקים על סמך הדלת שהוצג לו שהוחלפה. כעבור מספר ימים נקרא על ידי חברת ביטוח אחרת לבצע שומה נוספת והתברר לו כי מדובר באותו רכב וכי לפני שמאי אחר (גיא בן שושן) הוצגו הראיות לנזקים שבדק בעבר כאילו התרחשו בתאונה השניה (מדצמבר). מכאן הגיע למסקנה כי לאחר התאונה הראשונה לא הוחלפה הדלת כי אם תוקנה ורק בעקבות התאונה השניה הוחלפה.
7. גם השמאי הראשון שבדק את הרכב, מר שחף פופר, העיד בדיון. לעדותו, לא היתה מניעה כי עוד במהלך עריכת חוות הדעת יזמין הנתבע דלת חדשה ויתקינה (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 29 – 32). השמאי פופר העיד כי בדק את הרכב פעמיים, אולם לא יכול היה לציין את כל מועדי הבדיקות במהלך עדותו. בעדותו ציין כי בדק את הרכב לפני התיקון ובמהלכו, והפנה לתמונות שצילם ולפיהן תיעד גם את הדלת החדשה, שהוחלפה.
8. הנתבע עצמו העיד גם הוא בדיון. לגרסתו, את תיקון הדלת שנפגעה מדלת הפלדלת ביצע במוסך בברטעה, כאמור, ולא במוסך של אחיו וזאת על מנת לחסוך כ-1,500 ₪, וחזר על הגרסה מכתב ההגנה ולפיה בוצעה העבודה ללא קבלות, אך שלל את טענת התובעת ולפיה אירוע התאונה עם דלת הפלדלת מעולם לא התרחש.
9. אחיו של הנתבע, בעל המוסך אצלו בוצעה החלפת הדלת, לא העיד מטעם הנתבע.
10. מצאתי לדחות את התביעה.
11. טענתה של התובעת היא כי התובע קיבל תשלום עבור תיקון הרכב בדרך א' (החלפת הדלת) וכי תיקנו בדרך ב' (תיקונה), זולה יותר וחלקית, ולכן אין הוא זכאי למלוא התשלום שקיבל.
12. ראשית, לא הוכח כי הרכב לא תוקן באופן עבורו בוצע התשלום. הנתבע העיד כי החליף את הדלת והציג מסמכים התומכים בכך. חוות דעת השמאי פופר ועדותו בדיון תמכו בגרסת הנתבע. אף שגרסת הנתבע אינה משוללת ספקות (כגון בקשר להמנעותו של אחיו מעדות ולהעדרן של ראיות באשר לתיקון בברטעה) הרי שאין באמור כדי להרים את הנטל שעל התובעת להרים בהליך אזרחי – ולא מצאתי כי די באמירות החוקר (שחקר אירוע אחר ומאוחר יותר והעיד כי לא חזר לבדוק את התאונה הראשונה "כי זו לא חקירה שלי") והשמאי סולומון (שהסיק כי הדלת תוקנה ולא הוחלפה על פי הדמיון בין התמונות) כדי להקים נטל זה.
13. שנית, גם אם קיבל הנתבע כספי שיפוי מהתובעת בגין נזקי התאונה הראשונה, הרי שהדבר נעשה במסגרת חבותה של התובעת כלפי צד ג' שפגע ברכבו של הנתבע (לכתב התביעה לא צורפו פוליסה, הודעה על תשלום או ראיות רלבנטיות אחרות, אך הדבר נובע מנספחי כתב ההגנה – למשל, נספח ד' בו כותב הנתבע למחלקת תביעות צד ג' של התובעת ומציין כי "רכב מבוטחכם" פגע ברכבו) וספק אם בידי התובעת לטעון כי בהעדר תיקון במתכונת שמכוחה בוצע התשלום על הנתבע להשיב תשלום זה. לו היה הנתבע מקבל לידיו את התשלום בגין נזקיו ובוחר שלא לתקן את רכבו כלל, האם גם אז היה עליו להשיב את התשלום?

הנזק לרכב הנתבע אירע בתאונה הראשונה, היא יום קרות מקרה הביטוח – והוא מזכה בתגמולי ביטוח אם נגרם בשל מימושו של סיכון מבוטח, כפי שאכן קרה.

1. די באמור כדי לקבוע כי בנסיבותיה של תביעה זו לא עמדה התובעת בנטלים המוטלים על תובע בהליך אזרחי ולא הטתה את מאזן ההסתברויות לעבר תוצאה התומכת בקבלת התביעה – ולפיכך, דין התביעה להדחות.
2. התובעת תישא בשכר טרחת עו"ד הנתבע בסך 3,000 ₪ ובשכר העדים, כפי שנפסק בדיון. תשומת לב התובעת אף להחלטה בעניין שכר העדים מיום 20.2.17, ככל שטרם שולם שכר זה.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ח, 04 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.