1. לפניי תביעת שיבוב של התובעת בגין נזקי רכב מבוטחה (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 17.8.2014 בה מעורב רכב הנתבעים - משאית. התביעה הוגשה כנגד נהג המשאית ומבטחת המשאית ובגדרה נתבעים הכספים ששולמו על ידי התובעת למבוטחה בגין הנזקים הישירים של רכב התובעת, על פי חוות דעת שמאי שצורפה ושכ"ט השמאי.

2. לכל צד גרסה משלו בנוגע לאופן התרחשות התאונה וכל צד מגלגל את האחריות על משנהו.

לטענת התובעת בכתב התביעה, עת שרכב התובעת הוסע בנתיב האמצעי ברח' ז'בוטניסקי בפתח תקווה, משאית הנתבעים שהוסעה מאחורי רכב התובעת עברה לנתיב הימני, ובשל כך שהנתיב הימני היה צר, פגעה משאית הנתבעים ברכב התובעת והסבה לו נזקים המפורטים בחוות דעת השמאי. רכב התובעת, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה ניזוק בחזית צד ימין, דלת קדמית ימנית ופגוש קדמי ניזוקו.

לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, רכב התובעת סטה מנתיבו לנתיב נסיעת רכב הנתבעים, ותוך כך פגע בו.

3. הנהגים המעורבים העידו לפניי. כן הוגשו טופס ההודעה של נהג התובעת, תמונות בצבע של הנזק ברכב התובעת (מסומנים ת/1, ת/2) וטופס ההודעה מטעם נהג הנתבעים (נ/1). באי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה ואני נדרשת להכרעה, אשר כמצוות תקנה 214טז'(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תנומק באורח תמציתי.

דיון והכרעה

4. על התובעת, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה", מוטל נטל הראייה ונטל השכנוע. נטל הראייה משמעו הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה - היינו הוכחת האירוע, האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לתובעת כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע. בהקשר לנטל השכנוע נקבע בפסיקה כי "... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 (2003). נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598).

מקום בו בעל הדין עליו מוטל נטל השכנוע אינו עומד בנטל או במקרים בהם קיים "ספק שקול", כך שכפות המאזניים מעויינות ולא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, בעל הדין עליו מוטל נטל השכנוע רגיל, לא יצלח בתביעתו וזו תידחה (רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז- מפעל תחבורה בע"מ (5.5.2013)).

5. במקרה דנן אין מחלוקת כי התאונה ארעה במהלך נסיעת שני כלי הרכב, שרכב התובעת מוסע בנתיב האמצעי ומשאית הנתבעים בנתיב הימני. כך העידו הנהגים המעורבים וזו הייתה גרסתם בטופס ההודעה (ת/1, נ/1). המחלוקת היא בשאלה האם רכב הנתבעים שעבר מהנתיב האמצעי מאחורי רכב התובעת לנתיב הימני פגע במהלך נסיעתו ברכב התובעת בשל היות נתיב נסיעתו בימין צר, כגרסת נהג התובעת או שמא רכב התובעת סטה מהנתיב האמצעי לנתיב הימני בו הוסע רכב הנתבעים, כגרסת נהג הנתבעים. מדובר בגרסה מול גרסה ויש לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות כדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

אקדים ואומר לאחר שבחנתי את העדויות, את מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים ואת גרסאות הנהגים בטפסי ההודעה, הגעתי לכלל דעה לקבל את גרסת נהג רכב הנתבעים לפיה רכב התובעת סטה ימינה לנתיב משאית הנתבעים. אבהיר טעמיי;

6. גרסת נהג רכב התובעת בעדותו לא הייתה אחידה לגרסתו בטופס ההודעה ולגרסת התובעת בכתב התביעה. בעוד שבכתב התביעה ובטופס ההודעה נטען כי בעת נסיעת רכב התובעת בנתיב האמצעי, משאית הנתבעים שהוסעה מאחורי רכב התובעת עברה לנתיב הימני שבשל היותו צר פגעה ברכב התובעת. אליבא עדות נהג התובעת, בעת שרכב התובעת החל בנסיעה בנתיב האמצעי לאחר עצירה במופע אור אדום, הגיעה משאית הנתבעים במהירות לנתיב הימני ופגעה עם אמצע המשאית, עם צד הארגז של המשאית שבלט, ברכב התובעת והמשיכה בנסיעה. בעדותו לא טען נהג רכב התובעת כי משאית הנתבעים עברה מהנתיב האמצעי בו הוסעה מאחורי רכב התובעת לנתיב הימני או כי הנתיב הימני בו הוסעה היה צר ולפיכך פגעה המשאית ברכב התובעת, כגרסתו בטופס ההודעה וכגרסת התובעת בכתב התביעה. במקום זאת לדברי נהג הנתבעים בעדותו, המשאית פגעה ברכב התובעת עם ארגז המשאית שבלט מהקבינה (עמ' 1 שו' 22). בחקירתו טען לגרסה חדשה לפיה המשאית נצמדה לרכב התובעת (עמ' 2 שו' 11, 20).

נהג התובעת אישר בחקירתו כי לא ראה את המשאית לפני התאונה (עמ2' שו' 22) אף שלגרסתו בטופס ההודעה הגיע המשאית מאחורי רכב התובעת. קשה לקבל עדות זו של נהג התובעת למעלה משנתיים לאחר התאונה, ולבסס עליה ממצאים, ודומה שמדובר בעדות כבושה שלא ניתן להסתמך עליה.

7. בנוסף, מעדותו של נהג התובעת עולה כי גרסתו לפגיעת חלק בולט מהמשאית ברכבו היא הנחה בלבד כשלדבריו: "הגיעה משאית במהירות והמשיכה לנסוע וכנראה עם הצד הארגז שלה, בצד השמאלי של המשאית יש בליטה אני לא בטוח זה מה שאני משער..." (עמ' 1 שו' 20-21) [ההדגשות אינן במקור - א.ב.].

8. הגרסה בטופס ההודעה של התובעת (ת/1) כי הנתיב הימני היה צר ולא אפשר את נסיעת המשאית ללא פגיעה ברכב התובעת, אינה מתיישבת עם היות הנתיב הימני, אליבא עדות נהג התובעת נתיב תחבורה ציבורית. התובעת לא הציגה תמונות של משאית הנתבעים להוכחת הגרסה לקיומה של בליטה בארגז המשאית, או כי הארגז בלט מהקבינה כטענת נהג התובעת בעדותו, או כי רוחב הארגז אינו מאפשר נסיעת המשאית בנתיב הימני שלדברי נהג התובעת הינו נתיב תחבורה ציבורית.

9. זאת ועוד, מוקד הנזק, ברכב התובעת אינו מסתבר עם גרסת נהג התובעת, ויש בו לתמוך בגרסת נהג הנתבעים כי רכב התובעת סטה לנתיב הימני בו הוסעה משאית הנתבעים. רכב התובעת, על פי חוות דעת שצורפה לכתב התביעה, ניזוק בחזית צד ימין, דלת קדמית ימנית ופגוש קדמי כשבין החלקים הטעונים תיקון והחלפה נכללו, על פי חוות דעת השמאי, כנף, מראה ופנס. בתמונות הנזק (ת/2) נראה רכב התובעים עם סימני מעיכה בכנף ימנית קדמית מעל הגלגל וסימני חיכוך בצד ימין של חזית הרכב. אילו כגרסת נהג התובעת, משאית הנתבעים שהוסעה לימין רכב התובעים פגעה ברכב התובעת בשל בליטת ארגז המשאית או בשל כך שנצמדה לרכב התובעת הנוספת כגרסתו בעדותו, פגיעה כזו הייתה מתאפיינת בפגיעה נמשכת לאורך צד הרכב, ולא רק בחלקו הקדמי ואינה מתאפיינת בפגיעת מעיכה הנראית בכנף הקדמי ימני של רכב התובעת. מיקום וסוג הנזק ברכב התובעת, תומך בגרסת נהג הנתבעים כי רכב התובעת סטה לנתיב הימני מהנתיב האמצעי בו הוא הוסע, ומכאן פגיעת המעיכה בכנף הימנית קדמית ופגיעה נמשכת לכיון חלקו הקדמי של הרכב.

10. לכך יש להוסיף כי נהג רכב התובעת אישר בעדותו כי נועד לפנות ימינה 500 מטרים ממקום התאונה (עמ' 2 שו' 1-2), כתמיכה נוספת במסקנה כי רכב התובעת הוא שסטה ימינה.

11. תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 קובעת:" לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". בהתאם להוראת תקנה 21(ב) לתקנות התעבורה כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא – (1) יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך; (2) יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא יתן מקום לגרום נזק כאמור. לאור מסקנתי כי רכב התובעת סטה לנתיב הימני בו הוסעה משאית הנתבעים, אני מטילה את מירב האחריות על נהג התובעת.

12. משהגעתי למסקנה כי רכב התובעת סטה לנתיב נסיעת משאית הנתבעים, ובשים לב למוקד הנזק ברכב התובעת - צד קדמי ימני וחזית ימין, ולאור עדותו של נהג התובעת כי החלק האמצעי של המשאית פגע ברכב התובעת (עמ' 1 שו' 23), לא מצאתי להטיל אחריות על נהג הנתבעים.

אשר לנסיעת המשאית בנתיב הימני, לא הוצגה תשתית ראייתית כי בקטע כביש זה נתיב הנסיעה הימני הוא נתיב תחבורה ציבורית, ומשאין זה הגורם לתאונה, אינני נדרשת להכרעה במחלוקת בין הנהגים האם נתיב נסיעת המשאית היה נתיב תחבורה ציבורית.

12. נתתי דעתי לכך שטופס ההודעה שהוצג על ידי הנתבעת (נ/1) מועדו 7 חודשים לאחר התאונה וכי הנתבעת לא הציגה את הדיווח בכתב שנמסר על ידי נהג הנתבעים ביום התאונה (עמ' 3 שו' 30). עם זאת, נטל ההוכחה מוטל על התובעת ומשלא ראיתי לקבל את גרסת נהג התובעת, לא ראיתי לקבל את התביעה.

סוף דבר

13. לאור כל האמור התביעה נדחית.

התובעת תישא בשכר טרחת עורכי הדין של הנתבעים בסך של 1,200 ₪, תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ז, 13 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.