לפניי תביעת שיבוב שעיניינה נזקי רכב מבוטחת התובעת בתאונה מיום 25.6.2014, בה מעורב רכב הנתבעות.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק בכלי הרכב הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות כדלקמן: נהגת התובעת - 80%, הנתבעת 1 -20%.

התרשמתי מעדותה של הנתבעת 1 - נהגת רכב הנתבעים, נתתי בה אמון ואותה ראיתי להעדיף. גרסת נהגת רכב הנתבעות לפיה התאונה ארעה עת שרכב הנתבעות היה בעצירה בצד השמאלי של הרחוב, כשחלקו הקדמי מוטה שמאלה ורכב התובעת ביצע תמרון כניסה חד לחנייה אגב נסיעה קדמית, הייתה קוהרנטית ואחידה בעדותה ובטופס ההודעה. מנגד , גרסת התובעת לא הייתה אחידה, ובעוד שבעדותה הראשית טענה כי רכב הנתבעת היה בנסיעה ואף הדגימה זאת, בחקירה נגדית אישרה "לא זכור לי שראיתי אותה בנסיעה. הייתי מרוכזת בכניסה" (עמ' 2 שו' 6). גרסת הנתבעת אף מסתברת יותר עם מוקדי הנזק בכלי הרכב, יותר מגרסת נהגת התובעת. על פי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה רכב התובעת ניזוק לאורך צד שמאל, כאשר דלת אחורית שמאלית, דלת קדמית שמאלית ומראת צד שמאל ניזוקו ובתמונות הנזק (ת/1) נראים סימני חיכוך בדופן צד שמאל של הרכב ופגיעה בחלק האחורי של המראה שמאלית. רכב הנתבעות, על פי תמונת הרכב שהוצגה בטלפון הנייד ואושרה על ידי נהגת התובעת בחקירתה (עמ' 2 שו' 17), נראה עם שפשוף בפינה הימנית של הפגוש. מיקום וסוג הנזק בכלי הרכב, מסתבר יותר עם המסקנה כי רכב הנתבעות היה בעצירה ובהטייה שמאלה מאשר עם גרסת נהגת התובעת לפיה רכב הנתבעות היה בנסיעה אגב יציאה מהחנייה, גרסה שהייתה מתאפיינת בפגיעה נקודתית ברכב התובעת וסימני מעיכת הפח במוקד זה, ולא סימני החיכוך הנראים לאורך דופן רכב התובעת בשל הנסיעה בקשת של רכב התובעת. לכך יש להוסיף כי נהגת רכב התובעת אישרה בטופס ההודעה כי התאונה ארעה כשסטתה שמאלה לכיוון החנייה. בנסיבות אלה אני מטילה את מירב האחריות על נהגת התובעת, בשיעור שקבעתי.

עם זאת לנהגת הנתבעות אשם תורם בשיעור שקבעתי. זאת, משנהגת התובעת אישרה בעדותה כי אף שראתה את רכב התובעת מגיע, עצרה את רכבה בהטייה לכיוון הנסיעה של רכב התובעת, ובכך יצרה מכשול שתרם להתרחשות התאונה.

אשר על כן ולאור חלוקת האחריות שקבעתי הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 1,672 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עדת התובעת כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.