בשם המבקשת: עו"ד דקל-דוד עוזר

בקשה לסעד זמני המובילה לעולם מראה: שבו על המבקשת להראות מה גרועים סיכויי תביעתה, על מנת שתזכה בסעד המבוקש.

1. רקע הדברים, בתמצית: המבקשת פיתחה לדבריה טכנולוגיה של סוגר מגנטי אטום למים, ובגינו נפתחו בקשות לרישום פטנטים ברחבי העולם. בשנת 2012 התקשרה המבקשת בהסכם עם המשיבה שלפיו האחרונה תייצר מוצרים שונים הקשורים בטכנולוגיה זו, כנגד תשלומים שונים שתשלם למבקשת. בחודש יולי 2015, לאחר שהמשיבה – כך נטען – לא עמדה בתשלומים למבקשת המגיעים לפי חישובה של המבקשת כדי כ-360 אלף ₪, הודיעה המבקשת על ביטול ההסכם. המשיבה גרסה כי לא קמה עילה לביטול. על כן הגישה המבקשת תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, להכריז על בטלות ההסכם, זאת על מנת שתוכל לאתר משקיעים חדשים שייכנסו בנעליה של המשיבה במהרה.

2. המשיבה הגישה תשובתה, וגרסה בתמצית כי לא היה מקום לביטולו הנמהר של ההסכם חלף ליבון המחלוקות, וכי בהודעת הביטול הפכה המבקשת למפרת ההסכם, מחמת ניסיונה להשתלט על הפרויקט המשותף, כך המשיבה. המשיבה חלקה אף על מתווה התובענה בו בחרה המבקשת.

3. דיון בהמרצת הפתיחה התקיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת רות לבהר-שרון) ביום 4.5.16. במהלכו הביע בית המשפט תהיות באשר לסמכות העניינית. הצדדים הסכימו כי התובענה תועבר לבית משפט השלום ותתוקן ותידון כתביעה אזרחית. ביום 16.5.16 הגישה התובעת תביעה אזרחית כאמור, לסעד הצהרתי שיכריז על בטלות ההסכמים.

4. ביום 24.5.16 הגישה המבקשת בקשה לסעד זמני, שנידונה (ונמצאה בדין בלתי דחופה בידי השופטת התורנית), והועברה היום לטיפולי. הבקשה קוראת לצו – אף במעמד אחד תחילה, או כזה שיוכרע בתוך ששה ימים לכל היותר, שעניינו חיוב המשיבה "לעמוד בהסכם שהיא טוענת לתקפותו ככתבו וכלשונו ובפרט לשלם תשלומי פטנטים בהתאם לחובתה בו". תמצית הבקשה: המשיבה חבה בביצוע תשלומים שונים למבקשת, שבהם לא עמדה ולא עומדת המשיבה, כך טענת המבקשת. על אלה אינה עומדת בבקשה לסעד זמני. לעומת זאת, המשיבה חבה מכוח ההסכם (סעיף 5.9) בתשלומי רישום הפטנטים וסימני המסחר של המבקשת הקשורים בטכנולוגיה שפיתחה, כמו גם בהוצאות האחזקה של הפטנטים וסימני המסחר (להלן: תשלומי הפטנטים). המשיבה, נטען, חדלה מלשאת במלוא תשלומי הפטנטים אף שהיא חבה בכך בהסכם ואף הצהירה כי תעשה זאת, נוכח עמדתה של המשיבה כי ההסכם כלל לא בטל. המבקשת, כך ניתן להבין מתביעתה, נשאה מאז ההודעה על ביטול ההסכם ועד הנה בכ-34 אלף ₪ תשלומי פטנטים חלף המשיבה, המשיבה נשאה רק בכ-17 אלף ₪, וכ-40 אלף ₪ נוספים לא שולמו כלל. המבקשת דרשה מן המשיבה כי תעמוד בהתחייבותה החוזית וזו שהצהירה עליה כי אכן תשא בתשלומי הפטנטים. המשיבה מנגד השיבה ביום 13.5.16 במכתב למבקשת (ובו מדגישה המבקשת משפטים אחדים שיובאו כאן), כי "על פי ההסכם בינינו בהנחה שהוא תקף, הרי שאנו מחויבים לכסות את עלות הטיפול בפטנטים ונמשיך לעשות זאת. ... [המשיבה] מציעה ל[מבקשת] חבל הצלה בדמות ביצוע התשלום לפטנטים. ל[מבקשת] אין שום גב כלכלי, כך שבמידה ובית המשפט יקבע כי ההסכם בטל, הרי שההבטחה שתחזירו לנו את הכסף שמשולם לא תחזיק מים. בסיטואציה זו דרישה לביטול התהליך המשפטי הינה המינימום המתבקש. אתה מבין שזה הזוי שמצד אחד אתה טוען שההסכם בטל ומצד שני מבקש ממני הלוואה למימון התשלומים לעורך הפטנטים. ...". תשובה זו, קובעת המבקשת, אינה אלא סחטנות.

5. על רקע האמור עותרת המבקשת לצו זמני המחייב את המשיבה להמשך ביצוע התשלומים. כיוון שהתשלומים הקרובים מועדם סוף מאי 2016 (קרי שבוע מהגשת הבקשה), עותרת היא לצו במעמד צד אחד או להכרעה בבקשה לסעד זמני קודם לסוף החודש (ובסד הזמנים שהציבה המבקשת לבית המשפט, כך ייעשה, על אתר). המבקשת טוענת כי נוכח עקרונות של השתק שיפוטי, מנועה המשיבה לטעון לכך שההסכם תקף, אך להימנע מביצוע התשלומים מכוח ההסכם. המבקשת מוסיפה כי מתן הסעד כדאי למשיבה, בין אם תתקבל התובענה ובין אם לאו (סעיף 38 לבקשה), בעוד שאי-נתינתו תזיק למשיבה, בין אם תתקבל התובענה ובין אם לאו (סעיף 39 לבקשה). המבקשת גורסת כי אף אין מקום לחיובה בבטוחות כלשהן זולת התחייבותה העצמית, שכן בכל מקרה המשיבה תוכל להפרע מן המבקשת, מה גם שתשלומי הפטנטים מתחייבים מן ההסכם, כך המבקשת.

6. דין הבקשה לסעד זמני להידחות, בלא צורך בתגובה. אבאר.

7. נפתח חובת בעל דין להביא בקשתו לסעד זמני לפני בית המשפט ללא שיהוי (רע"א 1864/13 אשכנזי נ' ש.נ. דרור אחזקות בע"מ (10.4.2013)). בשניים בעייתית הבקשה. ראשית, היא הוגשה בחודש מאי 2016, שמונה חודשים (כך אנו למדים מן התובענה) לאחר שהמשיבה החלה לשלם באופן חלקי בלבד את תשלומי הפטנטים, כך טענת המבקשת. אף שהיה הליך תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי, לא עתרה המבקשת כל הזמן האמור לסעדים זמניים, ולא ברור אפוא מה נשתנה דווקא עתה, המצדיק את התערבותו הדחופה של בית המשפט בלא בירור כדבעי של זכויות הצדדים, אגב חיוב המשיבה בנשיאה בתשלומים כלשהם. שנית, היא הוגשה באופן המונע כל אפשרות אמיתית לדון בה כדבעי, אפילו כבקשה לסעד זמני. התשלום הבא, טוענת המבקשת, אמור להתבצע עד יום 31.5.16 (כך נטען בלא כל פירוט ותוך הסתמכות רק על אמרה במכתב של המשיבה למבקשת, נספח ל"ב לכתב התביעה). הבקשה לסעד זמני הוגשה רק בצהרי יום 24.5.16. על כן נדרש בית המשפט ליתן צו במעמד צד אחד שיורה למשיבה לשלם (סכום בלתי ידוע כלשהו), ולחלופין להורות למשיבה להשיב מיידית ולקבל החלטה (המחייבת דיון), כל זאת "לפני תאריך 30.5.16" (הסיפה לבקשה). משהציבה המבקשת את בית המשפט בסד זמנים בלתי אפשרי זה, ממילא דין בקשתה להידחות.

8. להפסת הדעת, דין הבקשה ממילא להידחות גם לגופה, ולכך כעת.

9. שתי אמות המידה העיקריות לסעד הזמני, כידוע: סיכויי התובענה ומאזן הנוחות, ו"מקבילית הכוחות" ביניהן. אי עמידה ברף המינימלי של מי משתי דרישות אלה, והבקשה תדחה.

10. אם נידרש כאן לסיכויי התובענה: בבקשה הארוכה אין מילה וחצי מילה באשר לסיכויי התביעה. ולא בכדי. התובענה, נזכור, היא להצהרה כי ההסכם בוטל כדין עוד בחודש יולי 2015, כך עותרת המבקשת. אם ההסכם בוטל כדין לפני כשנה, לכאורה ממילא בטלה חובת התשלום בידי המשיבה, בגין פטנטים או כל עניין אחר, זאת מבלי לגרוע כמובן מזכות המבקשת (שתחייב הוכחה) לעתור לפיצויים בגין כל מה שהחסירה המשיבה עד לביטול ההסכם וכל נזק שגרמה לה. אולם המבקשת עותרת לקיום ההסכם בידי המשיבה. וזה דרך הילוכה של המבקשת: אם המשיבה טוענת שההסכם תקף, תתכבד ותקיימו. טענה זו תתברר לה בהליך העיקרי, אך אין לה כל זיקה לבקשה לסעד זמני. תנאי לקבלת הסעד הזמני הוא הוכחת סיכויים להצלחת התביעה, לא לכשלונה. המבקשת משוכנעת הרי בצדקת טענותיה: 22 עמודים של אש וגפרית שופכת היא על המשיבה והפרותיה המרובות הנטענות את ההסכם (שאיני מחווה בהן כל דעה). אם צודקת המבקשת, אין כל סיבה לחייב את המשיבה לשלם באופן "זמני", רק על מנת שיתברר בתום ההליך שאכן ההסכם בוטל כדין ועמו פקעה חובת המשיבה לשלם את תשלומי הפטנטים, שהוא הסעד הזמני המבוקש. בענייננו, אם שוכנע בית המשפט "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התביעה" (לשון תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), שומה עליו במקרה דנן שלא לתת את הסעד הזמני, הנסמך על כך שהתובענה תדחה. בכך די להביא לדחיית הבקשה.

11. נפנה אפוא למאזן הנוחות, וזאת הרבה למעלה מן הצורך.

12. גורסת המבקשת: "המטרה של סעדים זמניים היא להבטיח שימור מצב המביאה למניעת נזק, ולמתן אפשרות לקיום פסק הדין במידה ויתקבל" (סעיף 33, כך במקור). ולא היא. תקנה 1 לתקנות מבהירה סעד זמני מהו: "סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין". ביצועו היעיל של פסק הדין, קרי: אם התביעה תתקבל, שהרי אם לא תתקבל, מה בצע בסעד הזמני. כאן, עוסקת המבקשת למעשה בשאלה: מה יקרה אם תובענתה תידחה, ויימצא שההסכם היה תקף. אם תובענתה תתקבל לבסוף, אזי נלמד מכך כי תשלומי הפטנטים בידי המשיבה דווקא לא נדרשו בתקופה בה ההסכם עמד בבטלותו.

13. ובהקשר דומה: סעד זמני, וזהו עקרון יסוד הנסמך על האמור בתקנה 1 ובמושכלות ראשונים של סעדים זמניים, אמור לשרת את הסעד הקבוע המבוקש (ע"א 3603/95 הממונה על הגבלים עסקיים נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, פ"ד מט(5) 423 (1996); רע"א 6804/11 אולמי כינור דוד (נתניה) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (3.10.11)). הסעד הקבוע: ביטול ההסכם. הסעד הזמני: תשלום בידי המשיבה, רק כיוון שהיא הגורסת כי ההסכם לא בוטל. הזמני אינו משרת את הקבוע, ולא יינתן.

14. ועוד, לענייני מאזן הנוחות: אין מקום לניסיונות האפוטרופוסות של המבקשת על המשיבה, לבאר לה מדוע כדאי לה לשלם את תשלומי הפטנטים. המשיבה אינה מתנערת כליל מן התשלומים, אלא נושאת בהם חלקית, לאותם גורמים שהיא גורסת כי יכולים להועיל בפיתוח הפטנטים. המבקשת מבקשת לשים את המשיבה במצב הבא: המשיבה תשלם תשלומי פטנטים; התביעה תתקבל; או אז תאוין ההצדקה לכל התשלומים שבוצעו, שעה שהחוזה בדין בוטל והמשיבה הופטרה מתשלומים; ואז – כיצד תפצה המבקשת את המשיבה? והרי המבקשת ביארה – לא בבקשתה לסעד זמני (באופן בלתי ראוי) אלא בתובענה בלבד, כי מאז הפסקת התשלומים בידי המשיבה, המבקשת נותרה "בחסרון כיס" (סעיף 92 לתביעה).

15. ואף זאת לענייני מאזן הנוחות: המבקשת קוראת למעשה לצו עשה "זמני", המחייב את המשיב בביצוע תשלומים (זאת עד לבירור תביעה שבה נטען שההיפך הוא הנדרש). זה אינו מסוג הצווים שבית המשפט ממהר לתיתם. המבקשת גם לא ביארה מהם התשלומים הצפויים, ומדוע לא תשא בהם או שאינה יכולה לשאת בהם, שעה שעד הנה – נשאה בהם. ידוע כי המבקשת בחסרון כיס, עד כמה – לא נדע, ומה גובה התשלומים הנדרשים – אף זאת לא נדע, כך שלא ניתן לקבוע כי המבקשת לעת הזו לא תוכל לשאת בהם.

16. ועוד: הצו המבוקש ערטילאי, ואינו בר אכיפה, וככזה לא יינתן. המבקשת אינה עותרת לביצוע תשלום קונקרטי (דוגמת תשלום הארנונה כפי שתקבע העירייה). היא עותרת ל"קיום ההסכם" ולביצוע תשלומי פטנטים. כפי שניתן ללמוד מן התכתובת שבין הצדדים, המדובר בתשלומים שהם פרי שיקול דעת של שני הצדדים. יש תשלומים לאחזקת פטנט קיים, אגרות בלבד. יש תשלומים לחידוש פטנט. יש תשלומים לבקשה לבחינת פטנט. יש תשלומים לפטנטים חדשים (נספח ל"א לתביעה). יש תשלומים בארה"ב, בקנדה, בדרום קוריאה. יש בסין ובאוסטרליה. ההחלטה באילו אפיקים יפעלו הצדדים אמורה להיות לכאורה פרי שקלא וטריא משותפים, בחירת הנתיבים שהם המועילים ביותר. קשה לשאוב מן ההסכם חובה קונקרטית של המשיבה לשאת בכל תשלום, בכל הקשר, רק כיוון שהמבקשת חפצה בו. העובדה שהמבקשת חפצה בתשלום בסך כ-56 אלף ₪ לצורך "בקשת פטנט חדש – ייצור במדפסת תלת מימד – יתרונות ברורים" (שם) אין משמעה שהמשיבה חייבת לשאת בתשלומים אלה. הצו המבוקש קורא למשיבה לשלם כל תשלום שהמבקשת תחפוץ בו, כאשר בית המשפט אינו יודע במה בדיוק הוא מחייב את המשיבה, ואין כל דרך יעילה לאכוף צו שכזה. צו עשה "זמני" שכזה אין מקום לתיתו.

17. והערה אשר להשתק שיפוטי: טוענת המבקשת כי המשיבה מלטעון לתוקף ההסכם אך לא לשלם תשלומי פטנטים. אכן (אף שהמשיבה, דומה, משלמת תשלומי פטנטים, רק לא בהיקף שהמבקשת חפצה בו). ברם השתק דומה חל על המבקשת: היא מנועה מלטעון לבטלות ההסכם ולדרוש את קיומו. אף כאן קיים השתק שיפוטי. בפרט כך כאשר בא כוחה הצהיר כך מפורשות בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, בעקבות הודעת המשיבה שם כי בדעתה להמשיך ולשלם את ההוצאות על הפטנטים, כי: "מאחר ולטענתנו ההסכם בוטל, לדרוש מהם לשלם את הפטנטים, זו דרישה שלא יכולה לבוא מאתנו" (עמ' 4, ש 13 לפרוטוקול). אכן כך, ובכל זאת באה דרישה זו כעת. אין לה כל מקום. ויוער: טענת המבקשת לסחטנות המשיבה – מסופקת. ניתן להבין לכאורה אותה אמרה של מנכ"ל המשיבה, כי אין מקום לכך שהמבקשת תנהל תביעה להכרזה על בטלות ההסכם ובאותה נשימה תדרוש את קיומו.

18. סוף דבר: עסקינן בבקשה מאוחרת לסעד זמני, שאינו זמני כלל ועיקר, בקשה הנסמכת על כך שהתביעה תיכשל, ואשר מאזן הנוחות בה אינו נוטה לטובת המבקשת. הבקשה לסעד זמני נדחית, בלא צורך בתגובה, ובהתאם בלא צו להוצאות. ממילא נדחית הבקשה לסעד ארעי. מובן שאיני מחווה דעה לגוף התיק.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ו, 25 מאי 2016, בהעדר הצדדים.