הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך, עם נימוק קצר והרכעה לעניין האחריות.

לאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, עיינתי בהודעות הנהגים, בתמונות הנזקים וביתר הראיות, אני סבורה כי האחריות לתאונה מושא הדיון מתחלקת בין הצדדים כך שלנהגת התובע 50% אחריות ולנהג הנתבעת 50% אחריות לקרות התאונה.

הכרעתי זו מתבססת על כך שבתמונת הנזק הצבעונית אשר הוצגה בפני בעת הדיון באמצעות מכשיר הטלפון הנייד עולה כי נגרם נזק גם לחזית רכב התובע, נזק זה תומך בגרסת נהג הנתבעת באשר לנסיבות התאונה כאשר לפי גרסתו דלת רכבו הייתה פתוחה עוד טרם חלפה לצידו נהגת התובע. גם חוות דעת השמאי מטעם התובע תומכת באמור כאשר צויין בה כי נגרם נזק למכסה המנוע מצידו הימני. עוד יש לציין כי הדעת איננה נותנת שנהג הנתבעת יפתח את הדלת בעת שרכב התובע נמצא במקביל לו בשל הסכמת הצדדים בדבר היות הכביש בו ארעה התאונה כביש צר, כאשר לו פתח את הדלת באותה עת היה בעצמו עומד בנתיב נסיעת רכב התובע.

יחד עם זאת, על פי תקנה 80 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961:

"לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".

התקנה אינה מבחינה בין פתיחת דלת פתאומית, או פתיחת דלת הנמשכת לאורך זמן.

המבחן על פי תקנה זו הוא שפתיחת הדלת לא תפריע לתנועה בכביש וכי הפתיחה תהא לאחר הבטחת שלומם של עוברי הדרך.

במקרה הנדון, אמנם העיד נהג הנתבעת כי רכבים נוספים חלפו לצד רכבו עת דלת הרכב הייתה פתוחה, אך אין חולק כי רכב התובע נפגע מהדלת הפתוחה ברכב הנתבעת, אשר לדבריי נהג הנתבעת הייתה פתוחה משך כ- 30 שניות ונהג הנתבעת פתחה על מנת להכניס את תיקו למושב האחורי.

בנסיבות אלה, ומשעל הפותח דלת חלה החובה לנקוט בכל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך מצאתי להורות על חלוקת האחריות כאמור.

אשר על כן אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 6,807₪. כמו כן תישא הנתבעת בתשלום האגרה בסך של 378 ₪ , שכר העדים כפי שנפסק ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪

ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ו, 17 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.