בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בנצרת (כב' הרשמת הבכירה ר' ג'באלי) בת"ק 37245-12-14

1. המבקש רכש מן המשיב אופנוע תמורת 61,000 ₪. בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות טען המבקש, כי מד המרחק של האופנוע הראה, בעת הרכישה, 52,000 ק"מ. כחודשיים לאחר הרכישה הוא גילה, כי מד המרחק זויף, על ידי תיקונו מ-115,000 ק"מ ל-52,000 ק"מ. תביעתו הופנתה כנגד המשיב, שמכר לו את האופנוע, וכנגד המשיבה, המשמשת מכון רישוי, כשהוא טוען כלפיה כי לא רשמה כראוי את המרחק הנכון של האופנוע ברישיון הרכב.

2. המשיב כפר בטענות שהפנה כלפיו המבקש. כך עשתה גם המשיבה בכתב הגנתה.

3. בית המשפט קמא מצא, כי מד המרחק אכן לא שיקף את המציאות. מסקנה זו נבעה מעיון במסמכי משרד הרישוי (ת/1), שהראו כי במועד כלשהו פחת המרחק המצוין במד המרחק מ-91,000 ק"מ לערך ל-50,000 ק"מ לערך.

יחד עם זאת בחר בית המשפט קמא לבכר את עמדת המשיב, שטען כי האופנוע עבר תאונה, שבעקבותיה הוחלף לוח השעונים, בלא שהותאם מד המרחק למציאות. המשיב טען, כי מסר למבקש אודות התאונה, והציע לו אף לבדוק את האופנוע במכון בדיקה שלפני קניה, אלא שהוא בחר שלא לעשות כן. לכך הוסיפה השופטת הנכבדה קמא, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כיצד הגיע לסכום הנתבע, משמע לא הוכיח את נזקיו, אפילו היה מוכיח את אחריותם של מי מן המשיבים כלפיו.

4. משום הטעמים הללו נדחתה תביעת המבקש. על פסק הדין הוא מלין עתה, בבקשת רשות ערעור שהניח לפניי, ובה הוא טוען לשגגה שנפלה אצל כב' השופטת קמא במסקנותיה.

5. לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית המשפט קמא ובכלל החומר שהונח לפניו, ולאחר ששקלתי בטענותיו של המבקש בבקשתו שלפניי, לא מצאתי ליתן רשות לערער. הלכה משכבר היא, כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים שבעובדה היוצאים מלפני הערכאה המבררת, להוציא מקרים היוצאים מגדר הרגיל. המקרה שלפנינו איננו נמנה עליהם. הדברים יפים שבעתיים כאשר הממצאים שבעובדה נסמכים, בין היתר, על התרשמות בלתי אמצעית מן העדים. בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעתו קטנות ההתערבות נעשית עוד יותר בצמצום. במקרה שלפנינו נבעו ממצאיה של כב' השופטת קמא מהתרשמותה הבלתי אמצעית מן העדים, ובהסקת מסקנות לוגית מתוך נסיבות שונות, כגון בחירתו של המבקש שלא לבדוק את האופנוע אף שהדבר הוצע לו לאחר שנמסר לו אודות התאונה, ועוד כיוצא באלו נסיבות. בניתוח הראייתי של השופטת קמא לא מצאתי שגגה.

6. משום כל הטעמים הללו הנני דוחה את הבקשה. אין צו להוצאות בהליך שלפניי.

ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ו, 24 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.