1. התובע, שהינו בעל רישיון לעסוק בתיווך במקרקעין מכוח הוראות חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המתווכים"), מנהל משרד תיווך בשם "דניאל נכסים", בנהריה, רח' בלפור 60.

2. בתאריך 22/2/15 פנה הנתבע אל התובע בבקשה לקבלת שירותי תיווך במציאת דירה לרכישה והתחייב לשלם לתובע דמי תיווך, בשיעור של 1% + מע"מ מסכום הרכישה, מיד לאחר היווצרות מסמך מחייב בינו לבין מוכר הדירה, אותה ירכוש כתוצאה מפעולת התיווך שתיעשה על ידי התובע. בעקבות כך מסר לו התובע כתובת של דירת קוטג' בת 5 חדרים, בנהריה, רח' נופר 25 (להלן: "הדירה"), שהיתה בכינוס נכסים, הכל כמפורט בטופס ההתחייבות עליו חתם הנתבע, שהעתקו צורף לכתב התביעה (להלן: "כתב ההתחייבות").

3. בתאריך 1/6/15 בוצעה התמחרות בין כל המעוניינים ברכישת הדירה ובסופו של דבר זכה הנתבע בהתמחרות, לאחר שהציע עבור הדירה סכום של 1,960,000 ₪, ובתאריך 22/7/15 חתם הנתבע על הסכם לרכישת הדירה במחיר הנ"ל (להלן: "ההסכם").

4. לאחר שהנתבע חתם על ההסכם פנה אליו התובע בדרישה כי ישלם לו את דמי התיווך המגיעים לו, לטענתו, אולם הנתבע סירב לשלם. הנתבע התמיד בסירובו גם לאחר שהתובע שלח לו ביום 3/8/15 מכתב התראה.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 23,128 ₪.

5. לטענת הנתבע, הוא אינו חייב לשלם לתובע דמי תיווך, משום שהוא ראה את הדירה פעמיים לפני שהתובע הפנה אותו אליה. לטענתו, הוא חתם על כתב ההתחייבות, למרות שכבר ראה את הדירה, רק משום שהתובע שכנע אותו בהבטחה כי יסייע לו לרכוש את הדירה במחיר של 1,800,000 ₪, שזה המחיר אותו פרסם הנתבע באתר "יד 2" באינטרנט, הבטחה בה לא עמד.

עוד נטען על ידי הנתבע, כי התובע, שלא היה זה שהציג לנתבע את הדירה לראשונה, השיג את חתימתו על כתב ההתחייבות "...תוך מצג שווא והטעייה, ופעל בחוסר הגינות בהליך והחתימה על טופס ההתחייבות והצגת הנכס והטעה אותו במחיר הנכס" והוא אינו זכאי לדמי תיווך משום ש "...לא היה הגורם היעיל במהלך המכירה ולא תרם כלל להליך המכירה".

6. את שאלת זכאותו של מתווך לקבל דמי תיווך יש לבחון לאור הוראות חוק המתווכים.

סעיף 14 (א) לחוק המתווכים קובע לאמור כי:

"מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה:

(1) הוא היה בעל רישיון בתוקף לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או....

(2) הוא מילא אחר הוראות סעיף 9;

(3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב".

(ההדגשה שלי – מ.א.)

היינו, סעיף זה מונה שלושה תנאים מצטברים, שרק בהתקיים שלשתם, זכאי מתווך במקרקעין לקבל דמי תיווך. די בכך שאחד התנאים אינו מתקיים, כדי לשלול את הזכאות לדמי תיווך.

הבה נבדוק, להלן, אם במקרה שבפניי התקיימו כל התנאים המפורטים בסעיף 14 (א) הנ"ל. אין חולקין כי התנאי הראשון התקיים, שכן לתובע יש רישיון לעסוק בתיווך מקרקעין. שונה המצב לגבי שני התנאים האחרים, כפישיובהר להלן.

א. סעיף 9(א) לחוק המתווכים קובע לאמר כי :

"מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע השר, באישור וועדתה כלכלה" (ההדגשה שלי – מ.א.)

היינו, סעיף זה מתנה את זכאותו של מתווך לדמי תיווך בחתימת הלקוח על הזמנה בכתב (טופס התחייבות הוא, לצורך העניין, "הזמנה") שכוללת לפחות את הפרטים שצוינו בתקנה 1 לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז – 1997 (להלן: "התקנות").

בין יתר הפרטים שצריך לציין בהזמנה מצוי גם "מחיר העסקה המבוקשת בקירוב" (תקנה 1 (4) לתקנות). עיון בכתב ההתחייבות עליו חתם התובע מלמד כי אין בו ציון של מחיר העסקה המבוקשת.

הנה כי כן, לא התקיים, במקרה שבפניי, התנאי המפורט בסעיף 14 (א) (2) לחוק המתווכים.

ב. מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי עולה כי הפעולה היחידה שביצע התובע, במסגרת עבודת התיווך שלו, היתה להראות לנתבע את הדירה ובאותו מעמד להחתימו על כתב ההתחייבות, למרות שהנתבע ביקר כבר בדירה וראה אותה בשתי הזדמנויות קודמות ודבר היותה עומדת למכירה במסגרת הליך של כינוס נכסים כבר היה ידוע לו לפני 22/2/15.

כאן המקום לצין כי אני מקבל את ההסבר שנתן הנתבע באשר לנסיבות חתימתו על כתב ההתחייבות, למרות שהדירה כבר היתה מוכרת לו, ומעדיף אותה על פני הגרסה שמסר התובע, שהשאירה עלי רושם בלתי אמין, באשר לנסיבות החתימה.

לאור העובדה שהתובע לא ביצע כל פעולה, חוץ מלהראות לנתבע דירה שכבר היתה מוכרת לנתבע, אני קובע כי התובע לא היה הגורם היעיל שהביא לחתימת הנתבע על הסכם מחייב לרכישת הדירה. הנה כי כן, גם התנאי המפורט בסעיף 14 (א) (3) לא התקיים במקרה זה.

7. משלא התקיימו שניים מתוך שלושת התנאים המצטברים המפורטים בסעיף 14 (א) לחוק המתווכים, אין מנוס מלקבוע כי התובע אינו זכאי לדמי תיווך מהנתבע.

לא נעלם ממני כי הנתבע היה מוכן לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור של רבע אחוז, אולם אין בכך כדי לשנות לענייננו. גם אדם שאינו חייב לשלם, רשאי לשלם ולו כדי לחסוך התדיינות משפטית.

8. סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 750 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ו, 24 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את פסק הדין לצדדים.