1. בתאריך 21/3/15 הזמינו התובעים מהנתבעת ריהוט לחדר שינה, כמפורט בהזמנה מס' 3853, שהעתקה צורף לכתב התביעה (להלן: "הריהוט"), והתחייבו לשלם לנתבעת, תמורת הריהוט, סך של 14,000 ₪ + 750 ₪ עבור הובלה.

מאחר שמדובר בריהוט המיובא מחו"ל, שלא היה מצוי במלאי של הנתבעת, התחייבה הנתבעת לספק את הריהוט תוך 60 עד 90 ימי עבודה, ממועד ההזמנה.

התובעים שילמו לנתבעת מקדמה בסך 4,000 ₪ ואת היתרה, בסך 10,000 ₪, היו אמורים לשלם בעת קבלת הריהוט.

2. לטענת התובעים, כעולה מכתב התביעה, משחלפו 90 יום מיום ההזמנה הם יצרו קשר עם הנתבעת על מנת לברר מדוע טרם קיבלו את הריהוט והם נתקלו בתשובות מתחמקות והבטחות חוזרות ונשנות כי עניינם יטופל בהקדם וכי יקבלו את הריהוט תוך תקופה קצרה, אולם הריהוט לא סופק להם ובסופו של דבר קצה נפשם מההמתנה והם הגישו את התביעה שבפניי, בה הם עותרים לחייב את הנתבעת להחזיר להם את המקדמה בסך 4,000 ש"ח ובנוסף, לשלם להם פיצוי בסך 6,000 ₪ בגין הפרת חוזה ועוגמת הנפש שנגרמה להם, לטענתם.

3. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, היא הכחישה את טענת התובעים כי הם התקשרו אליה על מנת לברר מדוע טרם קיבלו את הריהוט. לטענת הנתבעת, "התובעים אף פעם לא ניסו ליצור קשר עם הנתבעת, לא בדקו האם הריהוט הגיע" ולמעשה הם לא גילו עניין גם כאשר הריהוט כבר הגיע והיה במחסן של הנתבעת.

עוד נטען ע"י הנתבעת, בכתב ההגנה, כי בתאריך 6/9/15 התקשרה נציגת הנתבעת אל התובעים ושאלה אותם מדוע הם לא מקבלים את הריהוט שלהם. כאן המקום לציין כי בכתב ההגנה לא נטען מה היתה תשובת התובעים לשאלה זו, אם אמנם נשאלה.

עוד נטען ע"י הנתבעת, בכתב ההגנה, כי בחלוף תקופת ההמתנה "התובעים לא שלחו לנתבעת מכתב דרישה, לא ביקשו לבטל הזמנה ו/או להחזיר את המקדמה". ואת תביעתם הם הגישו רק בתחילת ספטמבר ולא בחודש יוני, מייד בתום 90 ימי ההמתנה.

לכן מבקשת הנתבעת "להורות לתובעים לשלם סכום מוסכם עבור הריהוט" ולחייבם בהוצאות הנתבעת.

4. אף כי הדבר לא נאמר במפורש בכתב התביעה, ברור כי מדובר בתביעה למתן צו לביטול עסקה ולתשלום פיצויים.

עפ"י הוראות תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א – 2010 (להלן: "התקנות"), רשאי צרכן לבטל עסקה לרכישת ריהוט בתוך 14 יום מיום קבלת הריהוט (תק' 2 (1) לתקנות), אלא אם כן מדובר בריהוט שיוצר במיוחד עבור אותו צרכן "על פי מידות או דרישות מיוחדות" (תקנה 6 (א) (2) לתקנות), זאת ללא צורך לקיומה של עילה לביטול (כגון ריהוט פגום או חסר).

אמנם במקרה שבפניי לא ביקשו התובעים לבטל את העסקה בטרם הגשת התביעה, אולם יש לראות בהגשת התביעה, בה נדרשת הנתבעת להחזיר לתובעים את המקדמה, הודעה על ביטול העסקה. אין חולקין כי הודעה זו נמסרה לנתבעת בטרם חלפו 14 יום מהיום שהתובעים קיבלו את הריהוט, כדרישת תק' 2 (1) לתקנות, שהרי טרם קיבלוהו עד היום.

5. מאחר שהתובעים הודיעו על ביטול העיסקה (בהגשת התביעה שבפניי), תוך המועד הקבוע בתקנה 2 (1) לתקנות, כל שנותר לבדוק הוא האם מדובר בריהוט שיוצר במיוחד עבור התובעים "על פי מידות או דרישות מיוחדות", כלשון תקנה 6 (א) (2) לתקנות.

כפי שעולה מהעדויות שהובאו בפניי, הריהוט אותו הזמינו התובעים תואם בצורתו ובמידותיו ריהוט אותו ראו בתצוגה שהיתה בחנות הנתבעת. כשנשאל נציג הנתבעת "מה מיוחד בהזמנה שהזמינו התובעים" השיב: "הצבע של הריהוט, סוג הבד והצבע של הבד" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 29, 30), האומנם? כפי שהוא הודה בהמשך, מדובר בצבעים ובסוג בד המופיעים בקטלוג של המפעל המייצר את הריהוט. הנה כי כן, התובעים לא הזמינו ריהוט "על פי מידות או דרישות מיוחדות", אלא על פי מה שהיצרן מציג ומציע בקטלוג שלו.

6. מהאמור בסעיפים 4 ו- 5 דלעיל עולה כי מכח הוראות התקנות היו התובעים רשאים לבטל את עסקת רכישת הריהוט.

ראוי לציין כי בנסיבות המקרה שבפניי, מאחר שהנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לספק את הריהוט תוך 60 – 90 יום ממועד ההזמנה וגם לאחר שהריהוט כבר הגיע מחו"ל היא לא טרחה להודיע לתובעים כי הריהוט הגיע ולתאם עמם מועד להספקתו – ובעניין זה אני מקבל את גירסת התובעים, שלא נסתרה, כי רק לאחר הגשת התביעה טרחה הנתבעת להתקשר אליהם על מנת להודיע כי הריהוט הגיע – היו התובעים רשאים לבטל את העסקה גם אלמלא הוראות התקנות, זאת מכח דיני החוזים, בשל הפרת הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים.

7. כאמור, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת גם בתשלום פיצויים בגין "הפרת חוזה ועוגמת נפש".

לאחר ששקלתי בעניין הגעתי למסקנה כי אין הם זכאים לפיצויים, שכן לא עלה בידם להוכיח שנגרם להם נזק. די אם אציין, בעניין זה, כי העובדה שגם לאחר ביטול העסקה, ע"י הגשת התביעה, לא טרחו התובעים לרכוש ריהוט אחר לחדר השינה ואף סירבו לקבל את הריהוט לאחר שהנתבעת הודיעה להם כי הריהוט הגיע, מלמדת, לכאורה, שהעדר הריהוט לא גרם להם נזק רב.

8. סיכומו של דבר, אני מורה על ביטול העסקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 3,900 ₪ (סכום המקדמה, בניכוי 100 ₪ עפ"י הוראות תקנה 5 לתקנות). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22/3/15 (מועד תשלום החלק הארי של המקדמה) ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ו, 30 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את העתק פסק הדין לצדדים.