18 אוקטובר 2017

ע"י ב"כ: עו"ד יהודה סדן

1. בפנינו תביעת התובע לתשלום זכויות שונות הנובעות לטענתו מתקופת עבודתו בנתבעות 1 – 2 וסיומה.

העובדות בתמצית -

2. הנתבעת 1, הינה עמותה רשומה בשם "ילדי שיכון המזרח, ספורט חינוך" ורווחה (להלן: הנתבעת 1). הנתבעת 1 מפעילה בית ספר לכדורגל וכן חוגי כדורגל לילדים ולנערים משכונת "שיכון המזרח" בעיר ראשון לציון. הנתבעת 2, הינה עמותה רשומה בשם "מועדון צעירי שכון המזרח" (להלן: הנתבעת 2), המפעילה מועדון כדורגל לבוגרים בשכונת "שיכון המזרח" בעיר ראשון לציון (הנתבעות 1 – 2 ביחד להלן גם: הנתבעות).

3. הנתבע 3, מר שחר בוריה (להלן: הנתבע 3 ), הינו חבר עמותה בנתבעות 1 – 2. הנתבעת 4, גב' אלונה בוריה (להלן: הנתבעת 4), הינה מנהלת וחברת עמותה

בנתבעת 1 וכן בעלת הרשאת חתימה בנתבעת 2. הנתבע 5, מר יששכר בוריה (להלן: הנתבע 5), הינו חבר עמותה בנתבעות 1 – 2 וכן מנהלה של הנתבעת 2. למען שלמות התמונה העובדתית, יצוין כי בין הנתבעים 3 – 5, קיים קשר משפחתי: הנתבע 3 והנתבעת 4 נשואים והנתבע 5 הינו אביו של הנתבע 3.

4. התובע והנתבעת 4 שכנים מילדות ומכירים שנים רבות. על רקע היכרות אישית זו, התקבלה ההחלטה להעסיק את התובע על ידי הנתבעות 1 - 2.

5. התובע הועסק ע"י הנתבעת 1 כאחראי מחלקת הנוער וכמאמן בבית הספר לכדורגל של הנתבעת 1 וכן כמנהל מקצועי של הנתבעת 2, קבוצת הבוגרים, בחודשים 9/14-5/15.

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים-

6. במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:

1. האם זכאי התובע לפיצוי כספי בשל הפרת התחייבות הנתבעות להעסיקו במשך 5 שנים, וככל שכן, באיזה שיעור?

2. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים, וככל שכן, באיזה שיעור?

3. האם זכאי התובע לתשלום שכר בגין עבודתו בנתבעת 2, וככל שכן, באיזה שיעור?

4. האם זכאי התובע לתשלום דמי הבראה, וככל שכן, באיזה שיעור?

5. האם זכאי התובע לתשלום דמי חופשה, וככל שכן, באיזה שיעור?

6. האם זכאי התובע לתשלום פיצוי בשווי הפרשות פנסיוניות, וככל שכן, באיזה שיעור?

7. האם זכאי התובע לפיצויי הלנה וככל שכן, באיזה שיעור?

7. להלן נדון בכל אחת משאלות אלו.

העדים-

8. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעות העידו הנתבעים 3 – 5.

דיון והכרעה-

האם ניתנה לתובע התחייבות להעסקה למשך 5 שנים-

9. הטענה הראשונה בה עלינו להכריע, הינה טענת התובע כי סוכם עמו כי ישמש כמנהל המקצועי של הנתבעות 1 – 2 למשך 5 שנים, החל מחודש 8/14 ועד לסוף חודש 7/19. לשם הוכחת טענתו הגיש התובע את תצהירו של מר עופר טלספפה, אשר שימש כמאמן בקבוצת הכדורגל של הנתבעת 2, בעונת המשחקים 2014 – 2015. בתצהיר זה הצהיר מר טלספפה כי נאמר לו על ידי התובע בעצמו וכן על ידי הנתבעים 3 ו – 5 כי התובע חתום אצל הנתבעת למשך 5 שנים ורק מסיבה זו הסכים מר טלספפה לחתום למשך שנתיים כמאמן בנתבעת 2.

10. עוד טען התובע בהקשר זה, כי הנתבעת אף לא מסרה לו הסכם עבודה, כפי המתחייב לעשות על פי חוק הודעה לעובד, תנאי עבודה – התשס"ב, 2002 (להלן: חוק הודעה לעובד). בהקשר זה, התייחס התובע לטופס ההודעה לעובד אשר צורף לתצהירה של הנתבעת 4 (נספח א' לתצהירה), וטען כי מדובר בטופס שקרי אשר מעולם לא נמסר לו.

11. הנתבעות הכחישו מכל וכל את טענת התובע בדבר התחייבות להעסיקו במשך 5 שנים. לטענת הנתבעות, הנתבעות 1 – 2 מעולם לא התקשרו עם עובדים לתקופה ארוכה יותר מעונה אחת, כאשר הדבר אף אינו נהוג בקבוצות כדורגל בייחוד בקבוצות ברמת הנתבעות ובפרט כאשר מדובר בקבוצת ילדים.

12. עוד טענו הנתבעות, כי ענף הכדורגל הוא עונתי ולא שנתי ולכן הוצעה לתובע עבודה לעונת 2014 – 2015 בלבד, המתחילה מחודש 9/14 ומסתיימת בחודש 5/15. הנתבעות הדגישו, כי הנתבעת 4 הכינה טופס הודעה לעובד בו נכללו כל תנאי עבודתו של התובע (צורף כנספח א' לתצהירה של הנתבעת 4), אולם התובע סירב לחתום עליו.

13. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח את טענתו כי הובטח לו על ידי הנתבעות משך העסקה בת 5 שנים, מהטעמים הבאים -

14. ראשית, מקובלת עלינו טענת הנתבעים כי ככלל, בענף הכדורגל משך העסקה הינו עונתי. עדי הנתבעת הצהירו זאת, מתוקף תפקידיהם בנתבעות ומתוקף היכרותם עם העיסוק בענף (ר' למשל ס' 5 לתצהירה של נתבעת 4, ס' 10 לתצהירו של נתבע 5, אשר לא הופרכו על ידי התובע) . טענה זו אף קיבלה חיזוק בעדותו של התובע אשר העיד כי-

"ש. איך הסתימה העבודה שלך?

ת. לא הסתיימה העבודה שלי. עונת הכדורגל מסתימת בדרך כלל בחודש 5"(עמ' 7 לפ' ש' 14 - 15).

15. נציין, כי גם אם קיימים חריגים למשך העסקה העונתי בענף הכדורגל, הרי שאין חולק על כך כי טענת התובע כי ניתנה לו התחייבות להעסקה מראש בת 5 שנים בענף הכדורגל, דורשת ביסוס ראייתי כדבעי. התובע לא פירט את טענתו זו אלא טען אותה באופן סתמי וכללי. בכלל זאת, התובע לא פירט על ידי מי ניתנה ההתחייבות ובאיזה מועד ניתנה. לא מצאנו אף בעדותו הסבר אשר יניח את דעתנו, מדוע, אם ניתנה לתובע התחייבות כאמור, לא דאג כי הדברים יועלו על הכתב על ידי הנתבעות. דברים אלו נכונים מקל וחומר, כאשר התובע עצמו הצהיר כי הינו שחקן עבר ואף עבד בעבר במחלקת הנוער של מועדון נוסף בראשון לציון ובמועדונים נוספים (ס' 10 לתצהירו של התובע, ת1) ולכן התובע מכיר היטב את הענף. בעניין זה נפנה לדברי התובע בעדותו -

"ש. כמה נסיון יש לך בכדורגל?

ת. עצום"(עמ' 8 לפ' ש' 15 – 16).

16. שנית, התובע לא הוכיח כי לא נמסר לו טופס הודעה על תנאי עבודתו. הנתבעת 4 לא נחקרה כלל על טענתה כי הכינה עבור התובע את הטופס וגרסתה לעניין זה לא הופרכה.

17. בנוסף, עיון בטופס ההודעה לעובד אותו הציגו הנתבעות (נספח א' לתצהיר הנתבעת 4), מעלה כי טופס זה אכן כולל את פרטי העסקת התובע. הטופס אומנם אינו חתום ע"י התובע אולם צוין בו בכתב יד, כי הוכן ביום 1.9.14 וכן כי התובע יועסק בקבוצת הילדים בלבד. יש בכך כדי לעלות בקנה אחד עם גרסת הנתבעים, כי התובע נקלט לעבודה בנתבעת 1 ורק בהמשך לכך, בעקבות שיחה עם הנתבע 5, הוחלט להעסיקו בנתבעת 2 (ס' 7 לתצהירה של הנתבעת 4, ר' גם עדותו של התובע בעמ' 6, ש' 7 – 8, ס' 27 לכתב ההגנה). לפיכך, מצאנו כי התובע לא הוכיח את טענתו כי מדובר בטופס שקרי.

18. שלישית, לעניין תצהירו של מר טלספפה אשר הוגש על ידי התובע ,הנתבע 5 הכחיש בעדותו את האמור בתצהירו של מר טלספפה (עמ' 24 לפ' ש' 13 – 14). נוכח זאת, ובפרט לאור העובדה ומר טלספפה לא התייצב למתן עדות, סבורים אנו כי אין ליתן לתצהיר זה משקל ראייתי כלשהו.

19. התובע טען בסיכומיו כי מר טלספפה לא התייצב למתן עדות בשל איומים (ס' 12 לסיכומי התובע) אולם, טענה זו לא גובתה בתצהיר כנדרש ומכל מקום, אין בה כדי להסביר מדוע לא הוגשה על ידי התובע בקשה לזימונו של מר טלספפה למתן עדות, אף שמדובר בסוגיה מהותית בתיק. נוכח זאת, מצאנו כי אין ליתן משקל לתצהירו של מר טלספפה.

20. לאור כלל הטעמים אותם ציינו לעיל, מצאנו כי התובע לא הוכיח את טענתו כי הנתבעות התחייבו להעסיקו למשך 5 שנים, עד ליום 31.7.09.

פיצוי כספי בגין הפרת ההתחייבות להעסקה בת 5 שנים או פיצוי עונשי-

21. לטענת התובע, בשל הפרת התחייבות הנתבעות להעסיקו למשך 5 שנים, זכאי הוא לפיצוי כספי בשווי שכר עבודה עבור 4 שנות עבודה נוספות עד ליום 31.7.19, בסך של 528,000 ₪. לחילופין, דרש התובע פיצוי כספי עונשי בשל התנהלות הנתבעים, בשווי סכום משכורתו החודשית במכפלת 4 שנות עבודה.

22. הנתבעים הכחישו מכל וכל את זכאותו של התובע לפיצוי כאמור. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי בתצהירו ציין התובע לראשונה כי הינו דורש פיצוי בשווי 528,000 ₪, בעוד כתב התביעה כולו עומד על סך של 155,103 ₪ ולכן גם מטעם זה יש לדחות את דרישת התובע.

23. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענתו של התובע כי הינו זכאי לפיצוי כספי בשל הפרת ההתחייבות להעסיקו במשך 5 שנים, להידחות, משני טעמים עיקריים - הראשון, כאמור לעיל, מצאנו כי התובע לא הוכיח את טענתו כי ניתנה לו התחייבות כאמור ולכן אינו זכאי לפיצוי כלשהו.

24. השני, לאחר ששמענו את עדות התובע שוכנענו כי לא עשה די כדי לאתר עבודה חלופית במהלך התקופה שלאחר סיום העסקתו-

"ש. ניסית למצוא עבודה כלשהי?

ת. כן מאוד.

ש. למי פנית?

ת. כאיש מקצוע פונים אלי...

ש. כל המאמנים סגורים לשנים?

ת. כמעט חזרתי לעבודה בראשון. גם בראשון עצמה אתה צריך להבין שבעבודה הזו אם השכר לא תואם את מה שאתה שווה לא כדאי לך לעבוד בעבודה הזאת.

ש. אם היו מציעים לך פחות לא היית הולך לעבוד בזה, לא שווה?

ת. זה מקצוע שהוא בחיים שלי. אני 60 שנה בענף הזה. ב 12ש נים האחרונות אני עובד עם ילדים המבוגרים היה בין היתר. שאתה מגיע למצב שמקום העבודה שלך הקבוע נסגר אחרי 12 שנים איפה אתה יכול ללכת? בגילי לא מהר קופצים על אנשים עם כל הערכה והמוניטין.

ש. לא פנית לאף אחד כדי למצוא עבודה?

ת. פונים אלי ובודקים את השטח. אתה מציע את עצמך בתחילת העונה ולאחר העונה. כל הקבוצות כבר סגורות ואינך יכול לעשות כלום.

ש. מאז שסימת חלפו שתי עונות?

ת. הקיץ הקודם הם תקעו אותי. זה לא היה תלוי בי. בקיץ האחרון הקבוצות היו כבר סגורות עם מאמנים. יש קבוצות שמנהלות את עצמם חודשיים לפני תום העונה.

ש. אתה אומר שאתה בעל מוניטין?

ת. אני אולי אחד המאמנים הבכירים בארץ ומה שהם עשו לי זה פשע של האנושות.

ש. בגלל אתה מחכה שההצעות יגיעו אליך.

ת. יש מצבים שאתה אומר אם אני צריך לקבל 3000ש "ח אתה תעבוד בשביל סכום כזה?" (עמ' 13 לפ' ש' 1 – 18).

25. נוסיף, כי לא מצאנו בעדותו של התובע הסבר סביר מדוע לא ניסה לאתר עבודה מחוץ לענף הכדורגל, אף שהתובע הציג דוח של המוסד לביטוח לאומי בו פורט כי עבד במהלך השנים במקומות עבודה מחוץ לענף הכדורגל (צורף כת1 לתצהירו של התובע). בהקשר זה, לא שוכנענו בטענתו של התובע כי מעולם לא עבד במקומות אלו וכך העיד-

"ש. בשנת 03 עבדת בחברת בניין?

ת. לא יודע. לא יודע לומר לך. לא מכיר זאת. לא עשיתי עבודה חוץ מכדורגל.

ש. בשנת 07' עבדת אצל תייר יצחק צחי?

ת. מי זה בכלל? אני המום מי כל האנשים האלו? "(עמ' 12לפ' ש' 3 - 6).

26. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את טענת התובע כי הינו זכאי לפיצוי כספי כלשהו בשל הפרת התחייבות להעסיקו למשך 5 שנים.

שכר עבודה -

27. לטענת התובע, סוכם עמו כי שכרו בגין עבודתו עבור הנתבעת 1 יעמוד על סך 7,500 ₪ נטו ושכרו עבור עבודתו בנתבעת 2, מועדון הבוגרים, יעמוד על סך של 3,500 ₪ נטו, כך שהתובע ישתכר שכר כולל של 11,000 ₪ נטו.

28. התובע טען כי בפועל הנתבעת 2 לא שילמה את השכר אשר הובטח לו, משך כל תקופת עבודתו ולכן הינו זכאי לפיצוי בסך של 3,500 ₪ נטו לחודש X 12 חודשים = 42,000 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר.

29. התובע הוסיף וטען כי הינו מבכירי כדורגלני קבוצת "הפועל ראשון לציון" בשנות ה – 80 ולא היה מסכים לעבוד עבור הנתבעות, אשר מייצגות מועדון ספורט מדרג משני, אלמלא הייתה מוצעת לו משכורת בשיעור זה.

30. באשר לתלושי השכר אשר הוצגו על ידי הנתבעים, טען התובע כי אלו הופקו רטרואקטיבית וכי אינם משקפים את התשלום אמיתי ששולם לו וכולם הונפקו על ידי הנתבעת 1 בלבד.

31. הנתבעות הודו כי סוכם בין הצדדים כי שכר עבודתו של התובע יעמוד על סך של 7,500 ₪ נטו אולם, לבקשת התובע תלוש השכר הועמד על סך של 5,000 ₪ בלבד וסוכם כי התובע יקבל השלמה במזומן של 2,500 ₪ מקבוצת הבוגרים, זאת לאור הסתבכות כספיות של התובע בעבר ורצונו להעמיד את השכר על רמת שכר המינימום הקבוע בחוק. בנוסף, לטענת הנתבעות, התובע אף ביקש כי חלק משכרו ישולם במזומן וחלק בהמחאות אותם ביקש לרשום על שמו הפרטי, יוסף, ללא ציון שם משפחתו, על מנת שיוכל להעבירם לגורם אחר.

32. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי התובע לא הוכיח את טענתו כי ניתנה לו התחייבות לשכר בסך של 3,500 ₪ נטו בגין עבודתו בנתבעת 2.

33. עדי הנתבעות הכחישו באופן מפורט את טענת התובע כי השכר אשר הובטח לו בגין עבודתו בנתבעת 2 עמד על סך של 3,500 ₪. לטענת עדי הנתבעת, התובע ביקש שכר זה אולם בקשתו לא נענתה והוסכם בין הצדדים על תשלום שכר בגובה 2,500 ₪ בלבד. כך הצהיר הנתבע 5 (ס' 5):" בתחילת עבודתו, ביקש התובע שכר של 3,500 ₪ בעד תפקיד בנתבעת מס' 2 (בנוסף על הסך של כ – 5,000 ₪, שהרוויח במסגרת תפקידו בעמותת הילדים, הנתבעת מס' 1) – אולם הוחלט לשלם לו את הסך של 2,500 ₪...".

34. הנתבעת 4 הצהירה אף היא באופן מפורט מה היו הנסיבות בהן סוכמו עם התובע תנאי העסקתו (ס' 2-6 לתצהירה): "אני והתובע שכנים מילדות ומכירים שנים רבות. התובע אשר חיפש עבודה פנה אלי באמצעות גורם שלישי (אחי הצעיר) במטרה שאבדוק אם העמותה מחפשת מאמן לקבוצת הילדים..אני והתובע נפגשנו בביתי הפרטי ולאחר שהבנתי ממנו כי הוא מצוי ללא עבודה ופרנסה...הסכמתי להעסיקו..אכן סוכם בינינו כי שכר עבודתו של התובע יעמוד על 7,500 ₪ נטו, אך לבקשת התובע סוכם כי תלוש השכר במסגרת זו יעמוד על סך של 5,000 ₪ בלבד וכי יקבל השלמה של כ – 2,500 ₪ מקבוצת הבוגרים – זאת לאור הסתבכויותיו הכלכליות והכספיות וברצונו להעמיד השכר שיקבל על רמת שכר המינימום הקבוע בחוק".

35. וכן בהמשך תצהירה של הנתבעת 4 (ס' 17-20 לתצהירה): "...הנתבע 5 פנה אל התובע וביקש ממנו לדעת איזה שכר הוא מבקש לניהול קבוצת הבוגרים. למרות ניסיונות ופניות רבות לקבל את תשובות זו לא הגיעו...פנה הנתבע 5 לנתבע 3 וביקש ממנו לגשר בין הצדדים. התובע השיב כי הוא מעוניין לקבל סך של 3,500 ₪ עבור ניהול קבוצת הבוגרים. בשל מצבה הכלכלי הקשה גם כך של הנתבעת 2 סירב הנתבע 5 לסכום הנדרש. למרות שלא סוכמו פרטי העסקתו...החל התובע הלכה למעשה לעבוד אצל הנתבעת 2".

36. גרסתם זו של עדי הנתבעת לא הופרכה על ידי התובע. בנוסף, הנתבעות הציגו את העתק ההמחאות אשר שולמו במהלך תקופת העסקתו 8/14-5/15 (נספחים ג1-ג3 לתצהירי הנתבעות), כאשר על גבי כל המחאה נכתב סכום של 5,000 ₪. בנוסף, הציגו הנתבעות המחאות נוספות אשר שולמו לתובע במהלך תקופה זו, על סך של 2,500 ₪ כל אחת וכן תלושי שכר אשר צוין בהם כי שכרו של התובע עמד על סך של 5,000 ₪ נטו (נספח ו' לתצהירי הנתבעות). מסמכים אלו מחזקים את טענת הנתבעות כי סוכם עם התובע על שכר של 7,500 ₪ ולא על שכר גבוה יותר כטענתו.

37. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח כי הובטח לו שכר בגובה 7,500 ₪ נטו בגין עבודתו בנתבעת 1 וסך של 3,500 ₪ נטו בגין עבודתו בנתבעת 2.

38. בהקשר זה, שקלנו גם את טענת התובע כי הנתבעת 2 לא שילמה לו את שכרו בגין תקופת עבודתו. אומנם, הצדק עם התובע ותלושי השכר אשר הוצגו על ידי הנתבעות וכן ההמחאות אשר שולמו לתובע, נוגעים לתשלומים חודשיים אשר שולמו לתובע מידי חודש על ידי הנתבעת 1 ולא על ידי הנתבעת 2.

39. כמו כן, מרבית ההמחאות אשר הוצגו על ידי הנתבעות כוללות סך של 5,000 ₪ בלבד, בעוד לפי טענת הנתבעות הסיכום בין הצדדים היה כי ישולם לתובע סך של 7,500 ₪ בגין עבודתו בנתבעות.

40. עם זאת, התובע עצמו הודה בעדותו כי קיבל מהנתבעות סך של 7,500 ₪ נטו מידי חודש בחודשו, 5,000 ₪ בשיק ו – 2,500 ₪ במזומן במעטפה (עמ' 6 לפ' ש' 19 – 23). לפיכך, מאחר וכאמור לעיל קבענו כי התובע לא הוכיח כי ניתנה לו התחייבות לתשלום שכר גבוה יותר, דבריו בעדותו הינם ראיה לכך כי מלוא שכרו שולם לו.

41. עוד נציין, כי הנתבעות אף הסבירו מדוע ההמחאות אשר שולמו לתובע ניתנו על ידי הנתבעת 1 ולא על ידי הנתבעת 2. בהקשר זה, הנתבעות הציגו בפנינו הסכם לפיו בהתאם לסיכום ביניהן, הנתבעת 1 היא ששילמה לתובע את מלוא תשלומי שכרו בסך של 20,000 ₪ בגין 8 חודשים (2,500 ₪ לחודש), גם בגין עבודתו בנתבעת 2 ודרשה החזר על כך מהנתבעת 1. הנתבעת 4 הצהירה (ס' 21): "בסך הכל שולם לתובע, בגין עבודתו אצל הנתבעת 2, סך של 20,000 ₪. רצ"ב מסמך דרישת תשלום ע"ס 20,000 ₪ מהנתבעת 1 לנתבעת 2 עבור תשלום שכר עבודתו של התובע אצל הנתבעת 2 ומסומן כנספח ד'...".

42. בהמשך לכך, העידה הנתבעת 4 כי פעילות הנתבעות מבוקרת ומדווחת לרשויות-

" ש. תלוש שכר זה דבר שאת צריכה לדווח לרשויות?

ת. הכל מדווח. העמותות שלנו מבוקרות. אחרת לא היית תקציב מהעיריה"(עמ' 18 לפ' ש' 1- 2).

43. מעיון בנספח ד' אשר צורף לתצהירה של הנתבעת 4, עולה כי מדובר בדרישת תשלום אשר הוציאה הנתבעת 1 לנתבעת 2 בסך של 20,000 ₪ בגין מתן השירותים על ידי התובע. אומנם, התובע טען כי המסמך אותו הציגו הנתבעות הינו שקרי (עמ' 4 לתצהירו) עם זאת התובע לא הוכיח טענתו.

44. עוד שקלנו בהקשר זה, את העובדה כי חלק משכרו של התובע שולם במזומן, ולכן לא הוצגו בפנינו המחאות לגבי מלוא הסכומים אשר שולמו על ידי הנתבעות לתובע במהלך תקופת העסקתו. בנוסף, על גבי העתק ההמחאות אשר הוצגו על ידי הנתבעות (נספח ג' לתצהיריהן), צוין שם משפחתו של התובע בלבד "יוסף" ואחריו השם "טויטו" – אשר אינו שמו של התובע.

45. שוכנענו בטענת הנתבעות, כי הדבר נעשה בהתאם לסיכום בין התובע לבין הנתבעות. בעניין זה נפנה לכתב ההגנה (ס' 49-50 לכתב ההגנה אשר לא הופרכו על ידי התובע) שם נכתב:"...לבקשת התובע משכורתו שולמה בשיקים חודשיים כשלבקשתו על השיקים נרשם שם משפחתו בלבד...הסיבה שבגינה ביקש שהשיקים ירשמו עם שמו הפרטי בלבד נעוצה בעובדה כי התובע מסר את השיקים לניכיון שיקים אצל אדם בשם יוסף טויטו וכך יכול היה למלא את שם המשפחה של טויטו ולהעביר את השיק על שמו לטובת ניכיון שיק "למוטב בלבד".

46. בדומה, הנתבעת 4 הצהירה כי התובע הוא שביקש כי חלק משכרו ישולם לו במזומן (ס' 20): "לבקשת התובע חלק משכרו אצל הנתבעות הועבר לו במזומן וחלק בשיקים אותם ביקש התובע לרשום על שם יוסף ללא שם משפחתו "(ס' 20 לתצהירה של הנתבעת 4 אשר לא הופרך, נספחים ג 1- 3). כך הצהיר גם הנתבע 5 כי התובע ביקש לעשות כן כדי להתחמק מנושיו (ס' 13 לתצהירו אשר לא הופרך).

47. הנתבעת 4 חזרה על דברים אלו בעדותה וכך העידה-

"ש. האם נכון שאת מכתיבה להם שהשיק יופיע עם שם המשפחה?

ת. הוא ביקש זאת על שם יוסף בלבד כי אין לו חשבון בנק. או מעוקל. היה לו שנים חובות במלל.

ש. מי מכין את השיקים?

ת. אני.

ש. הכל כתב ידך?

ת. לא. איפה שכתוב טויטו זה לא כתב ידי. זה הוסף לאחר שהוצא לו השיק.

ש. השם יוסף טויטו מוכר לך?

ת. כן. זה חבר שלו מילדות ומהשכונה"(עמ' 18 לפ' ש' 26 – 33).

48. אומנם, התובע הכחיש את טענת הנתבעות כי התשלום במזומן בוצע מיוזמתו וטען כי הייתה זו יוזמת הנתבעות ומדובר בנוהג הנתבעות לרשום המחאות עם שם משפחה בלבד של שם השחקן (עמ' 6 לפ' ש' 20-31). אולם אין בידינו לקבוע מסמרות ביוזמת מי הוסכם בין הצדדים על אופן התשלום כאמור, אך שוכנענו כי התובע נהנה מאופן תשלום זה. בעניין זה העיד התובע כי-

"ש. יש לך חשבון בנק?

ת. לא.

ש. מי זה יוסף טויטו?

ת. הוא אדם שהם רשמו לי את השיקים. יוסף זה שם המשפחה ולא שמי הפרטי, ואמרה לי לך תעשה בשיקים מה שאתה רוצה. שם המשפחה שלי יוסף. היא רשמה יוסף ואמרה קח את השיק הזה. היא אמרה לי להוסיף את השם טויטו לשאלתך, היא אמרה לי אתה יכול לרשום על שם אחותך או אמך את השיק. אני רשמתי על שם טיוטו כי הוא חבר שלי והוא פרט לי את השיק. אין לי חשבון בנק ולכן הייתי צריך לפרוט לי"(עמ' 8 לפ' ש' 30 – 33, עמ' 9 לפ' ש' 1- 9).

49. לפיכך, אנו דוחים את טענת התובע כי התשלום במזומן בוצע מיוזמת הנתבעות על מנת להתחמק מתשלום מס, מאחר וטענה זו לא הוכחה על ידי התובע.

50. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעות הוכיחו כי שילמו לתובע את מלוא השכר אותו התחייבו לשלם בגין תקופת העסקתו, בסך של 7,500 ₪ נטו לחודש. התובע לא הוכיח כי הינו זכאי לתשלום שכר נוסף בגין עבודתו בנתבעות ולכן דין תביעתו ברכיב זה נדחית.

51. נוסיף ונציין, כי לא נעלם מעינינו כי הנתבעות לא הציגו תלוש שכר לחודש 8/15 וכן תלושי השכר אשר הופקו על ידי הנתבעות הופקו באופן רטרואקטיבי. אולם, התובע לא דרש בתביעתו לקבל כל שכר בגין עבודתו בנתבעת 1. בנוסף, התובע לא תבע כל פיצוי מכוח חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: חוק הגנת השכר). לפיכך, לא מצאנו כי יש מקום לפסוק לזכות התובע סעד מכוח רכיבים אלו.

פיצויי פיטורים ותשלום חלף הודעה מוקדמת-

52. לטענת התובע, פוטר ללא הודעה מוקדמת מעבודתו וללא שימוע בעוד הנתבעות מינו תחתיו מנהל מקצועי חלופי בשם מר פיני בלילי. בעניין זה, הפנה התובע לת3, תדפיס אתר האינטרנט של התאחדות הכדורגל בישראל, מחודש 8/15, בו צוין כי מנהל הנתבעת 2 הינו מר פיני בלילי. לטענת התובע, יש בכך כדי להוכיח כי הנתבעות פעלו במכוון כדי לפטרו ולהחליפו בעובד אחר.

53. עוד טען התובע לראשונה בסיכומיו, כי הסיבה לכך כי פוטר הינה מאחר ולא השיג את התוצאות להן ציפו הנתבעים, חרף השכר הגבוה אשר הובטח לו על ידם בסך של 11,000 ₪ נטו. נוכח זאת, טען התובע בתביעתו כי הינו זכאי לסעד בסך של 72,550 ₪ בגין פיצויי פיטורים. עוד נטען כי הינו זכאי לתשלום הודעה מוקדמת בסך של 11,000 ₪ נטו , בצירוף פיצויי הלנת שכר.

54. התובע הכחיש את הטענות אותן העלו הנתבעות באשר לליקויים בעבודתו בעבור הנתבעת 1, מועדון הילדים, אשר בגינם פחת מספר הילדים המשתתפים בבית הספר לכדורגל מ – 876 ל – 64 ילדים בלבד.

55. הנתבעות טענו מנגד, כי התובע הוא שעזב את עבודתו, לאחר שיחה שהתקיימה בין הנתבעת 4 לבינו, על רקע מצבה הכספי של הנתבעת 1, אשר על ניהולה היה אחראי התובע, אשר נכנסה לגרעון כספיים של 187,000 ש"ח. לטענת הנתבעות, התובע עומת עם נתוני הגרעון הכספי, וביקש שהות להשיב לטענות באופן מסודר אולם לא חזר עוד לעבודתו. הנתבעות הוסיפו וטענו כי גם פועלו של התובע בנתבעת 1 לא היה משביע רצון וכי בשל התנהלותו פחת מספר הילדים אשר השתתפו בפעילות המועדון.

56. הנתבעות הכחישו את טענת התובע כי הוחלף במנהל מקצועי אחר וטענו כי מאחר והתובע הוא שניתק מגע לקראת תום העונה, במהלך חודש 5/15 וטרם סיום החודש והעונה, מר פיני בלילי, נתן הסכמתו לשמש בתפקיד מנהל הקבוצה הבוגרת, באופן זמני בלבד לאור היכרות אישית עם הנתבעת 4.

57. הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה מוטל על הטוען לסיום יחסי העבודה (ר' למשל, דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר ניסימיאן, עבודה ארצי כרך כח(1) 216). מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעות ונפקות (ראו – דיון לב/3-58 (ארצי) רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד 298).

58. כן נפסק, כי בעת הכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם. לעיתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים – או ההיפך.

59. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי פוטר, מהטעמים הבאים -

60. ראשית, גרסתו בדבר פיטוריו הייתה דלה מאוד בפרטים. התובע

לא התייחס כלל בכתב תביעתו ותצהירו לנסיבות סיום יחסי עבודתו וכל

שטען בהקשר זה בתצהירו הינו (ס' 6 לתצהירו):" ...ללא כל הודעה מוקדמת

פיטורו אותי הנתבעות 1,2 ומינו תחתי מנהל מקצועי חלופי בשם: פיני

בלילי".

61. גם לאחר ששמענו את עדותו של התובע, לא מצאנו כי היה בה די כדי להרים

את הנטל וכדי לשכנע כי התובע פוטר מעבודתו , וכך העיד:

"ש. איך הסתימה העבודה שלך?

ת. לא הסתיימה העבודה שלי. עונת הכדורגל מסתימת בדרך כלל בחודש 5.

לשאלה שוב - לא הודיעו לי כלום. פתאום קראתי בעתון כי החתימו מאמן מקצועי. היא קראה לי למגרש ויששכר קרא לי למגרש, אפילו לא היה לו אומץ לומר לי שהוא הפסיק לי את העבודה. .." (עמ' 7 לפ' ש' 14 – 20).

בהמשך העיד התובע כי:

"ש. למה זה לא כתוב בתצהירך כל הדברים הללו?

ת. משיב לך מה היה שם במדויק. הם פטרו אותי. היא אמרה לי אני מפסיקה לך את העבודה והוא אמר לי קח את התיק שלך, והביא לי את התיק"(עמ' 7 לפ' ש' 20 – 23).

62. מנגד, גרסתם של עדי הנתבעת בדבר סיום יחסי העבודה עם התובע הייתה עקבית ולא נסתרה על ידי התובע (ס' 23 – 28 לתצהירה של הנתבעת 4, ס' 17 לתצהירו של הנתבע 5). בעניין זה נפנה לעדות הנתבעת 4 :

"ש. אם באמת את שבעת רצון ולא פיטרת אותו, למה לקחת את פיני כמתנדב?

ת. לא פטרתי אותו לעולם. הוא קם והלך כאשר גיליתי את הגרעון התקציבי. הוא אמר שהוא בודק את המחברת וחוזר ומאז הוא לא חזר. אף אחד לא פיטר אותו.

ש. אם הוא לא פוטר הוא יכל להמשיך לעבוד?

ת. הוא לא פוטר. הוא יכל להמשיך לעבוד. הוא לא חזר אלינו. הוא נעלם. מאז שהראיתי לו את הגרעון הוא לא חזר.

ש. אם באמת הוא לא פוטר, אם בכך זה מביא אותנו למסקנה שהסכם העסקה שלו לא היה לשנה בלבד אלא מעבר לכך?

ת. אין דבר כזה. הוא יכל לטעון שיש לו חוזה לעשר שנים. עונת משחקים זה מחודש 9 עד סוף חודש 4 ובנוער זה מחודש 9 עד סוף מאי"(עמ' 19 לפ' ש' 31 – 33, עמ' 20, ש' 1-4).

63. שנית, עוד שקלנו בהקשר זה, את טענת התובע כי פוטר על מנת להחליפו במנהל מקצועי אחר, מר בלילי. עיינו בת3, תדפיס אתר האינטרנט של התאחדות הכדורגל, מחודש 8/15 ברם, לא מצאנו כי יש בתדפיס זה כדי להוכיח את טענתו כי פוטר על מנת להחליפו במאמן אחר, מאחר ובתדפיס עצמו מצוין גם שמו של התובע כמנהל המקצועי של מחלקת הנוער.

64. בנוסף, גם לעניין זה, גרסת הנתבעים לא נסתרה. הנתבעת 4 הצהירה כי מאז הפסקת עבודת התובע מיוזמתו לא מועסק כל מנהל מקצועי בקבוצות וכי נעזרו בשחקן העבר מר בלילי, כעזרה והתארגנות לאור היעלמותו של התובע (ס' 30 לתצהירה). הנתבעת 4 חזרה על דבריה בעדותה בפני בית הדין:

"ש. אם הוא ממשיך לעבוד והכל בסדר, למה מיניתם את פיני בלילי למנהל הקבוצה?

ת. זה לא קשור בכלל. הוא חבר שלנו שנים על שנים. הוא בא לעזור לנו לחודש. מה שכתוב בעתונים אין לי שליטה על כך. זה לא קשור אלי.

ש. הפגישה שלכם – התובע ואת בעניין חוסר השביעות ממנו - מתי היתה?

ת. בחודש 5 אם אני לא טועה. בסוף מאי.

ש. אם אומר לך שפיני בלילי, לפי ההתאחדות לכדורגל, בסוף חודש 8/15 הוא מופיע כמנהל הקבוצה – מוגש ומסומן ת/2.

ת. זה תחילת עונה שנת 15'. הוא בא חודש לעזור לי"(עמ' 19לפ' ש' 20 – 27).

65. נוסיף, כי טרם קבלת החלטתנו בעניין נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים, שקלנו גם את מכלול הטענות הנוספות אותן העלה התובע באשר לסתירות אשר נפלו בעדויות עדי הנתבעת. אולם, לא מצאנו כי יש בטענות אלו כדי לסייע לתובע להרים את הנטל בדבר פיטוריו.

66. לנוכח האמור לעיל, אנו קובעים התובע לא הוכיח את טענתו כי פוטרמעבודתו. בהתאם לכך, דין תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, להידחות.

דמי הבראה-

67. לטענת התובע, הינו זכאי לתשלום דמי הבראה לתקופה בת 12 החודשים האחרונים להעסקתו בסך של 1,890 ₪. הנתבעים טענו מנגד כי התובע אינו זכאי לתשלום דמי הבראה מאחר ולא השלים שנת עבודה מלאה.

68. מאחר וכאמור לעיל, הוכח בפנינו כי תקופת העסקת התובע הייתה בין החודשים 8/14-5/15 בלבד, הצדק עם הנתבעים והתובע לא השלים שנת עבודה ולכן אינו זכאי לתשלום דמי הבראה.

דמי חופשה-

69. התובע טען כי הינו זכאי לדמי חופשה כחוק בעבור כל תקופת עבודתו עד לחודש 7/19 בסך של 6,771 ₪ (ס' 13ד' לכתב התביעה, ס' 16ד' לתצהירו של התובע). הנתבעים לא התייחסו לטענתו זו של התובע בתצהיריהם או בסיכומיהם.

70. כאמור לעיל, קבענו כי התובע לא הוכיח את טענתו כי משך העסקה אשר סוכם עמו היה עד לחודש 7/19. בהתאם לכך , שעה שהתובע הועסק בפועל מחודש 8/14 – 5/15 בלבד, זכאי הוא לתשלום דמי חופשה בגין תקופה זו בלבד.

71. עיון בתלושי השכר אשר הוצגו על ידי הנתבעים (נספח ו' לתצהירי הנתבעות), מעלה כי לזכות התובע נצברה יתרה בת 6.67 ימי חופשה, נכון לחודש 4/15.

72. בהקשר זה, בין הצדדים התגלעה מחלוקת בעניין להיקף המשרה בה עבד התובע. לטענת הנתבעות, היקף המשרה היה נמוך ביותר ועמד על פעמיים בשבוע בלבד, שעה אחת בכל פעם (ס' 4 לתצהירה של הנתבעת). מנגד, התובע העיד כי ניהל את המועדון מדי יום (עמ' 13 לעדותו, ש' 24).

73. לאחר ששקלנו את גרסאות הצדדים, מצאנו כי הנתבעות לא הוכיחו את היקף המשרה של התובע, כפי שנטען על ידן. הנתבעות לא הציגו כל מסמך או דיווח בדבר היקף השעות בהן עבד התובע בפועל. בנוסף, מעיון בתלושי שכרו של התובע אשר הוצגו על ידי הנתבעות (נספח ו'), עולה כי בתלושים צוין במחציתם כי התובע עבד בהיקף של משרה מלאה 186 שעות וכי במחציתם צוין כי התובע עבד בהיקף משרה של 80 שעות. לפיכך, יש בכך כדי לסתור את גרסת הנתבעות באשר להיקף משרתו של התובע. נוסיף, כי גם לאחר ששמענו את עדותה של הנתבעת 4 בכל הקשור להיקף עבודתו של התובע, לא שוכנענו בהיקף המשרה הנטען על ידי הנתבעות (עמ' 16 לפ' ש' 1 – 33).

74. לאור האמור לעיל, מצאנו לנכון לחייב את הנתבעות בתשלום דמי חופשה לתובע, על בסיס היקף משרה מלאה. בהתאם לכך, זכאי התובע לסך של 7,500 ₪ בחלוקה ל 22 ימי עבודה =341 ₪ ליוםX 6.67 ימי חופשה =2,274 ₪ בגין פדיון דמי חופשה.

הפרשות פנסיוניות-

75. התובע טען כי הנתבעים לא שילמו את התשלומים הנדרשים על פי צו ההרחבה לפנסיית חובה, אף שהעביר לנתבעת 4 את פרטי חברת הביטוח בה הוא מבוטח, חברת "הראל". בהתאם לכך, טען התובע כי הינו זכאי להפרשות פנסיוניות בגין תקופת עבודתו במיום 1.8.14 ועד ליום 317.19, בסך של 20,892 ₪, על בסיס שכר ברוטו של 14,510 ₪.

76. הנתבעים טענו מנגד, כי הסכום אותו דרש התובע בגין פיצוי בשל היעדר הפרשות פנסיוניות הינו מופרז ואינו מובן. הנתבעים הכחישו את טענת התובע כי העביר לנתבעת 3 את פרטי קרן הפנסיה וטענו כי לתובע לא הייתה קרן פנסיה פעילה, עובר לתחילת העסקתו. הנתבעים התייחסו לדוח השנתי של קרן הפנסיה איילון אותו הגיש התובע בדיון (ת1) וטענו כי מדובר בקופה שאינה פעילה והראיה לכך היא כי התובע אף תבע את עמותת הספורט הקודמת בה עבד בשל אי תשלום הפרשות פנסיוניות. לטענת הנתבעות, אילו הייתה לתובע קרן פנסיה פעילה, חזקה היא שלא היה תובע את מעסיקו הקודם בשל כך.

77. הנתבעות הוסיפו וציינו כי התובע זכאי ברכיב זה לחלף הפרשות בשיעור של 1,350 ₪, בהתאם לתחשיב הבא: שכר בסך של 7,500 ש"חX 3 חודשי זכאותX 6% . לטענת הנתבעות, אילו היה התובע זכאי להפרשות בגין מלוא תקופת העסקתו, היה מסתכם הסכום בסך של 4,050 ₪. הנתבעות הודו כי התובע זכאי לשיעור זהה של תשלום בגין חלף הפרשות לפיצויים.

78. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח את טענתו כי הייתה לו קרן פנסיה פעילה במועד תחילת העסקתו אצל הנתבעת וכי מסר זאת לנתבעת 4.

79. התובע בחר להגיש לבית הדין את הדוח השנתי לעמית בקרן הפנסיה החדשה איילון לשנת 2016 (מוצג ת1), אולם, מדובר במסמך אשר מהאמור בו לא ניתן לדעת מהו המועד בו נפתחה קרן הפנסיה לעובד.

80. בנוסף, בעוד בתצהירו מסר התובע כי פרטי חברת הביטוח בה הוא מבוטח ואשר את פרטיה מסר לנתבעת 4 הינה חברת הראל (ס' 15 לתצהירו), הרי שהמסמך אותו הגיש התובע הינו של קרן הפנסיה איילון מבית "מיטב דש" (ת1). לעניין זה, טען התובע בעדותו כי הביטוח הינו של חברת "הראל איילון" וכדבריו:

"ש. למה לא צרפת ראיה מחב' הראל?

ת. מציג לך כעת. יש לי בתיק. זה בטוח הראל איילון. מפנה אותך למסמך – מוגש ומ. ת/1"(עמ' 9לפ' ש' 25 – 26).

81. עיון במסמך אותו הציג התובע, מלמד כי מדובר בביטוח אשר אינו של חברת הראל, אלא כאמור של חברת "מיטב דש". לפיכך, טענתו זו של התובע הופרכה.

82. מאחר וכאמור לעיל, הנתבעות הודו כי עליהן לשאת בתשלומים הפנסיוניים עבור התובע, אנו קובעים כי על הנתבעות לשלם לתובע את מלוא התשלומים הנדרשים בהתאם להוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק.

83. בהתאם להוראות צו ההרחבה ובהיעדר תחשיב נגדי מצד התובע, אנו קובעים כי על הנתבעות לשלם לתובע פיצוי בסך של 1,350 ₪ בגין היעדר הפרשות פנסיוניות ופיצוי בשיעור זהה של 1,350 ₪, בגין הפרשות לפיצויי פיטורים ובסך הכל, סך של 2,700 ₪ בגין פיצוי בשווי חלף הפרשות פנסיוניות.

פיצויי הלנה-

84. לא מצאנו כי בנסיבות המקרה שבפנינו מתקיימות נסיבות המצדיקות פסיקת פיצויי הלנה מכל סוג, וזאת לאור קביעותינו דלעיל ולאור מחלוקת כנה בין הצדדים בדבר השאלות השנויות במחלוקת.

הרמת מסך כנגד הנתבעים 3-5-

85. לטענת התובע, ישנה עילה להרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבעים 3 – 5, מאחר ועשו בעמותות ככל העולה על רוחם, לרבות ההחלטה להפסיק את עבודת התובע ואי הפרשת כספים לקופה הפנסיונית, לא דיווחו לשלטונות המס על שכר עבודתו ולא הנפיקו לו תלושי שכר.

86. עוד טען התובע, כי הנתבעים 3 – 5 ניהלו את הנתבעות 1 - 2 כעסק משפחתי באופן שערורייתי, כאשר כספים רבים שהתקבלו מצד ג', כגון מכירת כרטיסים למשחקי כדורגל ומכירת שלטי פרסום, לא הוכנסו לחשבונות העמותה. בנוסף, בעמותות היה קיים נוהג לפיו על גבי המחאות למועסקים נהוג היה לכתוב את שמו הפרטי של האדם או שם משפחתו בלבד. גם בנסיבות אלו יש כדי להצדיק הרמת מסך, לטענת התובע.

87. הנתבעות הכחישו מכל וכל את טענותיו של התובע והדגישו כי בהתאם להלכה הפסוקה, העמותה הינה ישות משפטית נפרדת ואין בהיותם של הנתבעים 3 – 5 חברי עמותה או מנהלים כדי להביא לחיובם האישי בשל פעולותיהם.

88. הלכה פסוקה היא כי הרמת מסך תופעל במקרים חריגים בלבד ומטעמים מיוחדים. הרמת מסך תישקל כאשר ברור כי נעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות, כאשר מתקיימת הברחת נכסים ועוד( ראו-ע"א 3755/03 שמעון בו חמו נ' טנא נגה שיווק (1981) בע"מ, תק-על 2004 (3) 3140). כן נפסק, כי אין די בטענה להתנהלות בחוסר תום לב בעלמא או בהפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמן, כדי להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה ולייחס את חובותיה לבעלים באופן אישי(ראו-תע"א (ת"א) 11408-08 וולף שירה נ' ג.מ. דיסקברי ישראל (6.6.11, פורסם בנבו) וכן ע"ע פרידמן מרים - יוניוב רחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ (27.11.02, פורסם בנבו)).

89. בהתאם להלכה הפסוקה הרמת מסך מהווה חריג לכלל האישיות המשפטית הנפרדת ועל המבקש לעשות כן להוכיח תשתית עובדתית מספקת כמפורט לעיל. במקרה שלפנינו, התובע לא הציג תשתית עובדתית נדרשת להוכחת הטענה כי התקיימו התנאים הנדרשים להרמת מסך ההתאגדות.

90. בכלל זאת, התובע לא הוכיח את טענותיו בדבר התנהלות כספית בלתי תקינה של הנתבעים 3 – 5 בניהול הנתבעות 1- 2 אשר הינן עמותות.

91. הנתבעים 3 – 5 הוכיחו כי העמותות מבוקרות ומפוקחות. בעניין זה נפנה לס' 18 לתצהירו של הנתבע 5 – "יודגש בזאת, כי העמותות פועלות לאורך שנים רבות. עמותת הבוגרים אף פועלת בשילוב עם עיריית ראשון לציון. העמותות מפוקחות ומבוקרות ע"י רו"ח. עוד יודגש, כי מעולם לא הואשמה איזה מהעמותות במאום ובוודאי שלא הורשעה בדבר".

92. עוד מצאנו להפנות לס' 32 לתצהירה של הנתבעת 4 אשר לא הופרך - "... כל הענייניים הכספיים של העמותות מתנהלים במשרד רו"ח חיצוני המנהל ומבקש את כל ההתנהלות הכספית של העמותות, כאשר מבוצע דיווח מלא לכל הרשויות, לרבות רשויות המס וביטוח לאומי ומונפקים תלושי שכר".

93. בכל הקשור לטענות התובע בדבר תשלום במזומן, כפי שקבענו לעיל, התובע לא הפריך את טענת הנתבעים כי הדבר נעשה בסיכום עמו ובהתאם לבקשתו. לפיכך, לא מצאנו כי יש באופן תשלום זה כדי להוות סיבה להרמת מסך כנגד הנתבעים 3 – 5.

94. בהתאם לכך, לא מצאנו כי המקרה דנן הינו בגדר המקרים החריגים המצדיקים הרמת מסך והמהווים עילה לתביעה אישית כנגד הנתבים (ראו- ברע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE , פורסם בנבו, 13.11.16).

95. טרם סיום נציין, כי לא נעלם מעינינו כי בכתב תביעתו דרש התובע כי בית הדין יורה לנתבעות לשלם את מלוא תשלומי המיסים בעבור העסקתו ובהתאמה לכך, כי יונפקו תלושי שכר בגין מלוא תקופת העסקתו. אולם, מאחר וכאמור לעיל, הוכח בפנינו כי הנתבעות מבוקרות ומפוקחות על ידי משרד רואי חשבון ועל ידי עיריית ראשון לציון, התובע לא הוכיח את טענתו בדבר דיווח שקרי לרשויות המס ולא מצאנו כי יש מקום להורות לנתבעות לדווח דיווחי אמת לרשויות, חובה אשר אף קיימת להן מכוח הדין, במסגרת הליך זה.

96. בקשר לדרישת התובע להורות לנתבעות להנפיק תלושי שכר, מדובר בחובה הקיימת לנתבעות מכוח הדין. נוכח זאת ומאחר וכאמור לעיל, הוכח בפנינו כי התשלום במזומן וללא תלוש הננו מורים לנתבעות להנפיק תל כאשר בתביעתו אף לא דרש התובע פיצוי כספי מכוח הוראות חוק הגנת השכר בשל אי קבלת תלושים מהנתבעת 2, לא מצאנו כי יש מקום להיעתר לדרישתו זו.

סוף דבר-

97. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מקבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:

בגין פדיון דמי חופשה, סך של 2,274 ₪.

בגין תשלום פיצוי חלף הפרשות פנסיוניות, סך של 2,700 ₪ ( 1,350 ₪ בגין תגמולים וסך של 1,350 ₪ בגין הפרשות לפיצויי הפיטורים).

98. הנתבעות 2 – 3 יישאו בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. סכום זה נקבע לאחר ששקלנו את הטענות אותן העלה התובע באשר לחיוב הנתבעות בהוצאות לדוגמא, בשל דחיית מועד דיוני ההוכחות אשר היו קבועים בתיק, עקב התנהלות הנתבעים.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ח, (18 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.