לפניי תובענה כספית-נזיקית על סך 19,903 ₪ שעניינה נזקי רכוש אשר לכאורה נגרמו לרכב התובע כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 28.3.2015.

התובע הינו מי שבמועד התאונה היה הבעלים ונהג ברכב מסוג מאזדה מספר רישוי 5937365.

הנתבע 3 הינו הנהג ברכב הפוגע, מסוג מסחרי-טנדר מספר רישוי 2090210.

הנתבעת 2 הינה מבטחת רכב הנתבע 3.

הנתבעת 1 הינו מעסיקתו של הנתבע 3 ומי שהרכב הנ"ל בבעלותה.

הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התאונה, האחריות לה, ובהתאמה לעניין האחריות לנזקים אשר נגרמו לרכב התובע .

טענות הצדדים:

לטענת התובע, התאונה נגרמה עת נסע במסלול נסיעתו ישר, ובהתאם לתנאי הדרך, והנתבע 3 שיצא מחנייתו בנסיעה לאחור פגע בו בעוצמה. כתוצאה מהתנגשות זו, נהדף על אוטובוס שחנה משמאל ובסמוך למקום (להלן:"התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפגע רכבו ונגרמו לו נזקים ישירים אשר הוערכו בהתאם לחוות דעת שמאי בסך של 14,030 ₪ . עוד טוען התובע לנזקים עקיפים בגין שכ"ט שמאי בסך 1180 ₪ , ירידת ערך בסך 1493 ₪ , אגרת בית המשפט בסך 200 ₪ , נסיעות וטרחה בסך 3000 ₪.

הנתבעים מכחישים את גרסת התובע וטוענים כי התאונה נגרמה עקב נסיעתו של התובע במהירות מופרזת אשר גרמה לכך כי יתנגש ברכבם עת זה עמד בחנייתו. לטענתם, בעת התאונה ישב הנתבע 3 בספסל בסמוך למקום התאונה ומשכך אין כל ממש בטענת התובע ולפיה התאונה ארעה שעה נתבע 3 נסע לאחור.

עוד טוענים הנתבעים כי הדבר אף לא סביר שעה שהדבר קרה בתום יום העבודה, ולרכב הנ"ל אין ביטוח לנסיעות פרטיות. לצורך תמיכה בעדותו, הביא הנתבע 3 עד מטעמו, מר ויינשטיין.

דיון והכרעה:

לאחר שמיעת עדויות הצדדים, עיון בכתבי טענותיהם ונספחיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה , מהנימוקים כדלקמן;

1. עסקינן בתביעה אשר עניינה נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים אשר בה על בית המשפט להכריע בין שתי גרסאות סותרות. במקרים כגון דא על בית המשפט להכריע בהתאם להתרשמותו מהימנות הצדדים, מוקדי הנזק ברכבים ואם מאזן ההסתברויות עומד לטובת התובע. בשקלול שיקולים אלו, מצאתי כי יד התובע על העליונה.
2. לעיוני הוגשו תמונות של שני הרכבים המעורבים בתאונה. מעיון בתמונות רכב התובע, ניתן להבחין בנזק משמעותי בחלקו הימני קדמי וחלקו השמאלי קדמי, ובנוסף לכך נמצא גם נזק בחלקו האחורי- ימני של הרכב. התובע טען כי כלל הנזקים הללו נגרמו עקב התאונה. לדבריו, הנזק בחלקו השמאלי קדמי של הרכב נוצר כתוצאה מהדיפתו על האוטובוס שחנה בסמוך, בעוד הנזקים לחלקו הימני של רכבו נגרמו כתוצאה מפגיעת הנתבע 3 בנסיעתו אחורה.

מעיון בתמונות רכב הנתבע 3 ניתן היה להבחין בנזק בחלקו השמאלי אחורי בלבד.

1. למשמע עדויות הצדדים ביחס למוקדי הנזק לעיל, מצאתי את גרסתו של התובע כאמינה וסבירה תוך שמצאתי כי גרסתו של הנתבע 3 אינה אמינה עליי כלל ואינה מתיישבת עם הנזקים.

מעיון במוקדי הנזק ברכבים, מצאתי כי אלו נגרמו כתוצאה מפגיעת הנתבע 3 אשר נסע לאחור ופגע בעוצמה ברכב התובע. כתוצאה מפגיעה זו, הוטח התובע אל האוטובוס שחנה משמאל בגרימת הנזק לחלקו השמאלי של רכב התובע.

1. סבורני כי ככל והיה ממש בגרסת הנתבע ולפיה רכבו היה בעצירה מוחלטת בשעת התאונה ראשית הנזק ברכב התובע לא היה כי גדול ושנית , לא היתה נראית פגיעת מעיכה בה ניתן לראות בבירור כי רכב הנתבע, אשר אינו רכב פרטי , פגע ברכב התובע תוך שלרכבו לא נגרם כל נזק ואילו ברכב התובע נראית פגיעת מעיכה התואמת את צורת רכב הנתבע מאחור.
2. זאת ועוד , ככל והיה ממש בגרסת הנתבע סבורני כי רכב התובע היה נעצר בסמוך לרכב הנתבע ולא נהדף לצדו השני של הכביש ונפגע מאוטובוס שהיה במקום. לא מצאתי כי בעדות הנתבע ישנו כל הסבר המניח את הדעת לעובדה שאינה שנויה במחלוקת ולפיה לאחר הפגיעה ברכב הנתבעים סטה פגע רכב התובע באוטובוס.
3. יחד עם זאת מצאתי כי יש לייחס לתובע אחריות בקרות התאונה שכן כאמור לעיל מרכז הנזק הינו בחלק הקדמי של הרכב עובדה המלמדת על כך כי התאונה ארעה בטרם חלף התובע על פני רכב הנתבע. סבורני כי ככל והתובע היה נוהג במהירות סבירה ובהתאם לתנאי הדרך, תוך שהיה עליו לצפות כי רכב יכול לצאת מהחנייה שנמצאת בצד נתיב נסיעתו , יכול היה לעצור את רכבו ובכך למזער את הנזק שנגרם .

העובדה כי הנזק כי גדול ואינו ממוקד במוקד נזק אחד , בצירוף העובדה כי אין מחלוקת שרכב התובע אף סטה לנתיב הנגדי מלמדת כי התובע היה במהירות גבוהה אשר אינה תואמת את תנאי הדרך ואשר לא אפשרה לו לבלום.

מכאן , מצאתי כי יש מקום להשית על התובע אחריות לתאונה בשיעור של 25%.

1. זאת ועוד ועל אף שאני מקבלת את גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה, איני נותנת אמון בטענתו כי גם הנזק בחלקו הימני אחורי של רכבו נגרם עקב התאונה נשוא התביעה לפניי. לעניין זה, כך העיד לפניי:

"כנראה מהמכה שהוא הביא לי מההדף, כי הוא יצא במהירות הוא גם הדביק אותי לאוטובוס. אני ניסיתי לברוח ולא הצלחתי. הוא פגע בי וניסיתי לברוח ולכן הוא נתן לי עוד אחת והדביק אותי לאוטובוס"

גרסה זו אינה מתיישבת עם מוקדי הנזק ברכבו, בד ובד עם גרסתו לנסיבות התאונה. אין זה סביר כי הנתבע 3, גם אם נסע לאחור, יכול היה לפגוע בו פעמיים. אף לא סביר כי לצד פגיעה כה משמעותית בחלקו הימני קדמי של רכב התובע, המשיך הנתבע 3 בפגיעתו ברכב מבלי לגרום לאף נזק במרכז הרכב, אלא רק בחלקו האחורי שכן עסקינן בפגיעת מעיכה בחלקו הקדמי של רכב התובע, ולא שריטה כפי שזה נמצא בחלקו האחורי. אשר על כן, משום הספק שאני מטילה בגרסה זו, שלא כמו יתר גרסתו לנסיבות התאונה, איני מוצאת לנכון לחייב את הנתבע 3 בעבור הנזק בחלקו הימני אחורי של רכב התובע.

1. לקביעתי לעיל אוסיף כי התקשיתי ליתן אמון בגרסת העד מטעם התובע, מר ויינשטיין, ומצאתי אותה כעדות מתואמת עם הנתבע, תוך שהתרשמתי כי לעד ולנתבע 3 היכרות מוקדמת ועדותו אינה עדות אובייקטיבית נטולת אינטרסים זאת נוכח עדותו כדלקמן:

" הקשר שלי לנתבע, אני הייתי בחוץ ביחד איתו, על הספסל. אנחנו שכנים. אנחנו לא חברים. שכנים. באותו יום היינו בספסל מדברים .כל הזמן כל ערב אנחנו יושבים על הספסל, אני בפנסיה, גרים באותו בנין".

סוף דבר:

1. מכל האמור לעיל מצאתי כי האחריות לתאונה מונחת לפתחו של הנתבע 3 תוך שיש לייחס לתובע אחריות בקרות התאונה בשיעור של 25%.
2. שעה שדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה לא נסתר , מצאתי כמקובלות עליי את קביעותיו בכפוף לאמור לעיל לעניין הנזקים הקשורים עם התאונה.

חוות הדעת קובעת כי סכום תיקון הנזק לחלקו הימני אחורי של הרכב נאמד בסך של 2,140 ₪.

סכום זה יש לקזז מסכום התביעה בתוספת המע"מ עבורו, ובאופן יחסי גם משווי ירידת ערך הרכב.

עוד לא מצאתי כי יש מקום לפסוק פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין נסיעות וטרחה שעה שלא הוצג לפניי כל הוכחה הקשורה עם רכיב נזק זה ,ומכל האמור לעיל מצאתי כי הנזקים הקשורים לתאונה הינם כדלקמן;

11,890 ₪ בגין נזקים ישירים בהתאם לחות דעת.

850 ₪ בגין שכ"ו שמאי

900 ₪ בגין ירידת ערך

סה"כ סך של 13,640 ₪ . מסכום זה יש להפחית את שיעור האחריות של התובע בשיעור של 25%.

מכל האמור לעיל הנני מחייבת את הנתבעים , ביחד ולחוד לשלם לתובע לסילוק מלא וסופי של כל טענותיו נשוא תביעה זו סך של 10,230 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 350 ₪ .

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו בהפרשי ריבית והצמדה כקבוע בחוק.

ניתן היום, כ"א ניסן תשע"ו, 29 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.