לאחר עיון בבקשה ובתשובות מצאתי כי לא עלה בידי המשיבים לעמוד בנטל המוטל עליהם לשכנע את בית המשפט כי נכון יהא לחרוג מכלל הפומביות ולמנוע את העיון במסמכים המצויים בתיק.

נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון היא, כי יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט. תפיסת יסוד זאת נובעת מההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון והיא מתחייבת ממנו [ר' בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658]. הכלל הנגזר מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית המשפט "אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" [ר' ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437; בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עירית חיפה, עמרם מצנע, פ"ד נט(3) 714, 718)].

על המתנגד לבקשת עיון רובץ הנטל לשכנע כי אין להתיר את העיון, ועליו להעלות בהקשר זה טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילתו [ר' בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (8.10.2009)].

הסכמת הצדדים בינם לבין עצמם שלא לחשוף את פרוטוקול הדיון אין בה כדי לחייב את מבקשת העיון או את בית המשפט. פרט לטענה זו לא הציגו המשיבים טעם למניעת העיון.

למעלה מהדרוש אציין כי אין מניעה להגשת בקשת העיון, על אף שייתכן כי המבקשת יכולה לנסות ולהשיג את מבוקשה במסגרת הליכי הגילוי והעיון במסמכים בתביעה המתנהלת נגדה [ר' ת"א (מחוזי חי') 56169-03-11 כורם נ' עננה בע"מ (01.02.2012)].

בשים לאמור בקשת העיון מתקבלת. המזכירות מתבקשת לאפשר למבקשת העיון בתיק, כמבוקש.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשפ"ב, 30 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.