1. לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת מרים ליפשיץ-פריבס) מיום 2.9.2015 בתיק ה"ת 62922-03-15, לפיה הוארך ב- 120 יום תוקפם של צווי תפיסה שניתנו על ידי כבוד השופטת ג'ויה סקפה שפירא בהחלטתה מיום 2.5.2015.

2. עניינו של ערר זה בהחלטה שניתנה בבקשה לאורכה להחזקת רכוש שנתפס, הכולל שיקים וכסף מזומן, צו להקפאת חשבון בנק ורישום הערה לגבי רכב בבעלות העוררת 2, ואשר נתפסו על ידי המשיבה בחשד לביצוע עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, ופקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

המשיבה הגישה בקשתה לאחר שחלפו 180 יום ממועד התפיסה וטרם הוגש כתב אישום נגד העוררים, וזאת מאחר שלטענתה החקירה טרם הסתיימה.

כפי שצויין בהחלטת בית-משפט קמא, לטענת המשיבה, קיים חשד סביר לביצוע עבירות, ובתום ההליך המשפטי בכוונתה לבקש לחלט את הרכוש שנתפס.

3. העוררים טוענים כי מדובר בחילוט לפי חוק איסור הלבנת הון, ולפיכך, הסמכות לדון בבקשה נתונה לבית המשפט המחוזי ואיננה בסמכותו של בית משפט השלום.

כן נטען כי החקירה הסתיימה, ומאחר שטרם הוגש כתב אישום, היה על בית המשפט לדחות את הבקשה. נטען כי ישנן שתי פרשיות, החקירה לגבי אחת טרם הסתיימה, אך התפיסה נעשתה לגבי החקירה האחרת, וזו הסתיימה. נטען כי הניסיון לקשור בין שתי החקירות הינו ניסיון מלאכותי.

4. לאחר עיון במסמכים שהוצגו לפני ושמיעת טיעוני הצדדים, מקובלת עלי החלטתו של בית-משפט קמא.

לגבי הטענה הנוגעת לבית המשפט המוסמך לדון בבקשה – כפי שציין ב"כ המשיבה בטיעונים שהגיש בכתב וכפי שנקבע בהחלטת בית-משפט קמא, שאלה זו כבר הוכרעה בבית המשפט העליון, ונקבע כי אין מניעה להגשת הבקשה לבית משפט השלום, שדן בה מכח סעיף 26(א) לחוק איסור הלבנת הון, המפנה להוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (ראו בש"פ 3190/14, ארזון שמעון ואח' נ' משטרת ישראל (25.6.2014); וכן בש"פ 4723/14, טולוטו שיר ואח' נ' משטרת ישראל (3.11.2014)).

אשר לשאלה אם החקירה הסתיימה – מדובר בשתי חקירות. הראשונה, פרשת "מעבר לפינה", הסתיימה עוד לפני הדיון בבקשה, ובדיון לפני התברר כי גם השניה הסתיימה זה עתה, וכי חומרי החקירה יועברו לפרקליטות בזמן הקרוב. לאחר מכן, ככל שיימצא כי יש מקום לשקול הגשת כתב אישום, תשלחנה לחשודים הודעות בדבר זכותם לשימוע.

בניגוד לטענת העוררים, ישנו קשר בין החקירות. לפיכך, אין מקום להשבת התפוסים בשלב זה. החלטת בית-משפט קמא להאריך את צווי התפיסה ב- 120 יום, היה בה כדי לאזן בין צרכי החקירה מחד, לבין זכויות העוררים מאידך, ואין מקום להתערב בה.

אשר על כן, הערר נדחה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ו, 06 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.