לפניי תביעה כספית מיום 7.9.15 ע"ס 12,000 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 12.2.15. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

מדובר בעוד תיק "נשיקה" שבו הנתבע מודה באחריותו הבלעדית לקרות תאונת הדרכים אך כופר בנזק הנטען שנגרם בה וטוען לנזק קטן בגין פגיעה קלה מאוד (פגיעת "נשיקה" או פגיעת "נקישה" כלשונו של הנתבע).

ביום 27.3.16 נערכה בפניי ישיבת הוכחות (ראשונה ויחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם.

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. בתביעה שבנדון מעורבת גם תביעתו האישית של המבוטח של חברת הביטוח הנ"ל, כלומר של הניזוק הישיר. המבוטח תובע בתביעה זו את הפסדיו, כלומר את כל אותם הפסדים כספיים שנגרמו לו בתאונה (בגין נזקי רכוש לרכב ולו) ושבגינם לא קיבל פיצוי מחברת הביטוח.

הנתבע הינו נהג הרכב המזיק. יצוין כי הנתבע הינו חסר ביטוח אחריות (צד שלישי).

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

• רכב התובעים – רכב פרטי מתוצרת הונדה (סיוויק) ש.י. 2007 מ.ר. 6079961 (להלן – "הפרטית").
• רכב הנתבע – מונית מתוצרת מאזדה (3) ש.י. 2008 מ.ר. 7638325 (להלן – "המונית").

מקום התרחשות התאונה: רחוב שינקין בת"א.

שעת התרחשות התאונה: אחה"צ.

המחלוקת

אין חולק על אחריותו הנזיקית הבלעדית של הנתבע, בכך שהתנגש בנסיעה קדימה עם חזית המונית בחלק האחורי של הפרטית.

המחלוקת היא כולה במישור הנזק והשמאות, כאשר הנתבע חולק על חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, והגיש מטעמו חוות דעת שמאי נגדית. יצוין כי עפ"י חוות הדעת הנגדית נגרם נזק זעום בלבד בשיעור 817 ₪ (לא כולל מע"מ). ועוד יצוין, כי הנתבע לא שילם עד היום דבר לתובעת, גם לא את הנזק לפי השמאות הנגדית מטעמו.

הראיות שהציגו הצדדים

• כתבי הטענות, על נספחיהם.
• שמונה-עשר דפי תמונות בצבע של נזקי הפרטית, שצולמו ע"י שמאי התובעים (מוצג ת/1).
• תצהיר של עובד איילון, לאימות כתב התביעה (מוצג נ/1).
• מכתב מיום 11.6.15 מאת הנתבע אל התובעת 1 (מוצג נ/2).
• ארבע-עשר דפי תמונות בצבע של נזקי הפרטית, שהוגשו ע"י הנתבע (מוצג נ/3).
• תמונה של המונית, שהוצגה בדיוק באמצעות טלפון נייד (ראו הערת ביהמ"ש בעמ' 5 לפרוטוקול).
• חוות דעת שמאי נגדית מטעם הנתבע (מוצג נ/4).
• עדויות ארבעה עדים מטעם שני הצדדים בדיון בפניי: מטעם התובעים – התובע 2, כנהג הפרטי, והשמאי מטעם התובעים, מר משה יחיאל; ומטעם הנתבע – הנתבע, כנהג המונית, והשמאי מטעם הנתבע, מר מאיר איל.

הכרעה

דין התביעה – להתקבל.

מצאתי את גרסת התובעים מסתברת יותר ממכלול הראיות מאשר גרסת הנתבע.

נימוקיי בתמצית:

• מצאתי את עדותו של נהג הפרטית מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדות נהג המונית.
• עדותו של הנתבע הותירה רושם של אדם שמנסה, באופן מודע ומלאכותי ומגמתי, לגמד את תוצאות מעשיו, ולמעשה, מתנער מאחריות מלאה למעשיו. הדבר משתקף כבר ממילותיו הראשונות של הנתבע בזירת התאונה, כשהשיב (עפ"י עדותו שלו) על שאלת התובע "מה עשית מה עשית?" במילים "אמרתי לו לא קרה כלום". וגם בהמשך, כשהתברר מעדות התובע (הנתבע הסתיר זאת לחלוטין בעדותו) כי הנתבע סירב למסור את פרטיו לתובע (דבר שאילץ את התובע להסתייע במשטרה), ותחת זאת בחר לעסוק בצורת הנזק ובניסיון לטעון שלא כל הנזק שנראה במקום נגרם בתאונה שלנו. הנתבע ניסה לטעון גם כי התאונה נגרמה במהירות של 5 קמ"ש בלבד (שזו מהירות אפסית ממש וספק אם נהג מסתכל על מד המהירות בדיוק ברגע התאונה כדי לדעת לדווח עליה בדיעבד), בזמן שהתובע העיד שחש בחבטה חזקה, שאינה מתיישבת עם טענה למהירות כה אפסית. מצאתי להאמין לתובע על כי חש חבטה משמעותית, שמתיישבת גם עם נזקי הפרטית.
• לנתבע חסר הביטוח יש אינטרס ברור לגמד את הנזק הנתבע, משום שבהיעדר ביטוח שישלם במקומו נזק זה, הוא אמור לשאת בו לבדו ובעצמו.
• התובע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי לא היו לפרטית תאונות קודמות וכי כל הנזקים הנראים בתמונות, לרבות הנזק למכסה תא המטען, הם נזקים טריים שנגרמו בתאונה ושלא היו בפרטית עובר לתאונה.
• מצאתי את חוות דעתו של שמאי התובעת, על חקירתו עליה, משכנעת יותר מאשר חוות דעתו הנגדית של שמאי הנתבע. שמאי הנתבע היסס ונתן תשובות עקיפות לשאלת מפתח (האם הנזק הברור והגלוי לעין למכסה תא המטען של הפרטית יכול להיגרם ממגע לא ישיר עם מכסה תא המטען, אלא כנזק עקיף של מגע ישיר עם הפגוש האחורי של הפרטית), ורק לאחר מכן היה נכון לאשר שאכן הנזק למכסה תא המטען יכול היה להיגרם גם ללא מגע ישיר עמו, מה שמשמיט באחת את התיאוריה שהעלה שמאי הנתבע בשמאותו הנגדית בדבר אי-היתכנות הנזק לאור הבדלי הגבהים בין הרכבים. לעומתו, העיד שמאי התובעים באופן משכנע יותר. יצוין כי, לעין שלי, נראה הנזק למכסה תא המטען של הפרטית כנזק שבהחלט נגרם ממקרה אחד (סימני המעיכה נראים דומים מאוד והם סמוכים וברצף אחד), ולא ממקרים שונים כפי שטוען שמאי הנתבעים.
• בתמונת המונית נראו סימני פגיעה, שמתיישבים יותר עם גרסת התובעים מאשר עם גרסת הנתבע, הן באשר לעוצמת המגע בין הרכבים והן באשר לגובה הנזקים. יצוין כי הנתבע בחר שלא להציג תמונה זו ביוזמתו ומטעמו. כשהתמונה הוצגה התפרץ הנתבע (באמצע חקירת השמאי מטעמו) ואמר כי "מדובר בנזק קודם", וזו דוגמה נוספת למגמתיות של הנתבע.
• לא נעלמה מעיני העובדה שנוסעת הפרטית לא הובאה לעדות ע"י התובעים. אולם, בנסיבות, אין במחדל ראייתי זה לשנות ממסקנתי הכללית הנ"ל, גם משום, שממילא, המחלוקת העיקרית היא מקצועית-שמאית.

על הנתבע לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

1. סך של 12,000 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 7.9.15 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 378 ₪ בגין מחצית ראשונה של אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 7.9.15 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 378 ₪ בגין מחצית שנייה של אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 16.2.16 ועד יום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 1,500 ₪, בגין שכר שני העדים בו חויבו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
5. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

לגבי גורל הפיקדון ע"ס 1,000 ₪ שהפקיד הנתבע להבטחת שכרו של השמאי מטעמו: על הנתבע להגיש לתיק עד יום 30.6.16 אישור בכתב מהשמאי הנ"ל כי שכרו שולם בפועל וכי ניתן להחזיר את הפיקדון לידי הנתבע, שאחרת אורה למזכירות להעביר הפיקדון ישירות לשמאי, עפ"י פרטיו שנרשמו בהחלטתי שבעמ' 7 לפרוטוקול הדיון.

קובע תז"פ ביום 5.7.16.

המזכירות תשלח את פסה"ד לשני הצדדים (לנתבע, בדואר רשום).

ניתן היום, ה' אייר תשע"ו, 13 מאי 2016, בהעדר הצדדים.