ניתנה ביום 03 נובמבר 2015

השופטת רונית רוזנפלד

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט תומר סילורה; בל' 1537-10-13). בפסק הדין דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 14.8.13 (להלן גם: הוועדה). הוועדה קבעה כי הממצאים בהם לוקה המבקשת אינם ניתנים ליישום לפי לרשימת סעיפי הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות, כפי שמפורטים בתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן: הסכם הניידות).

2. בישיבתה מיום 14.8.13 שמעה הוועדה את תלונות המבקשת על "שינויים אוסטאואטרטיים בברכיים" ומצאה כי המבקשת הולכת ב"צליעה בשתי הרגליים". הוועדה עיינה בתיעוד הרפואי שבתיק המבקשת, בדקה אותה בדיקה אורטופדית שנמצאה תקינה, ופירטה את תוצאות צילומי הרנטגן שנערכו למבקשת. נוכח ממצאיה סיכמה הוועדה את הדיון כך: "שינויים אוסאוארטריטיים בשתי הברכיים ובשתי הקרסוליים. הוועדה מודעת לסבלה ולכאביה של החולה אולם הממצאים אינם ניתנים ליישום". בסעיף ו.4 ציינה הוועדה כי המבקשת אינה זקוקה לכיסא גלגלים. על כך הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי.

3. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי הוועדה בדקה את המבקשת בדיקה קלינית ומצאה כי מצבה הרפואי אינו תואם את סעיפי הליקוי א(2) או א(4) בהסכם הניידות כטענתה. בית הדין קבע כי בתיעוד הרפואי שצירפה המבקשת לערעורה אין ממצאים העשויים להתאים לסעיפי ליקוי אלה. כמו כן דחה בית הדין האזורי את טענת המבקשת כי הוועדה שגתה בציינה כי היא אינה משתמשת בכיסא גלגלים. בית הדין קבע כי בפרוטוקול הוועדה צוין כי היא אינה משתמשת בכיסא גלגלים, והמבקשת לא דיווחה לוועדה כי היא משתמשת בכיסא גלגלים. בית הדין ציין עוד כי השימוש בכיסא גלגלים אינו מעיד כשלעצמו על עמידה בתנאי הסכם הניידות, זאת במיוחד כשהוועדה מצאה כי מצבה הרפואי של המבקשת אינו תואם לאחד מסעיפי הליקוי בהסכם. כך גם קבע בית הדין בעניין טענות המבקשת כי היא מועמדת לניתוח ברכיים, ולגבי הליקוי בו לקתה בקרסוליה. כמו כן דחה בית הדין את טענת המבקשת כי הוועדה לא התייחסה לכך שהיא לוקה בסוכרת, וציין כי מחלה זו אינה מהווה תנאי מתנאי הזכאות המנויים בהסכ הניידות. נוכח האמור לא מצא בית הדין כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ודחה את הערעור.

4. בבקשתה טוענת המבקשת כי היא מוגבלת בניידות באופן קשה, סובלת מבעיות רפואיות רבות, לרבות מחלת הסוכרת, ואינה מסוגלת להתנייד ללא כיסא גלגלים. המבקשת טוענת עוד כי היא פתחה "שני תיקים על אותו מספר תיק אחד 1537-10-13. בתאריך 1.10.13 פתחתי תיק לעניין נכות כללית, וניידת שבמהלכם דנו עליהם לגבי ללא תוצאות. הם סבורים שמדובר רק בתיק (ניידות), וזה לא נכון", וכי בית הדין האזורי אינו מקבל החלטות לגביה.

5. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות, מן הטעמים כמפורט להלן.

6. ראשית יובהר כי לפני בית הדין האזורי התבררו שני ערעורים נוספים בעניינה של המבקשת שעניינם החלטות ועדות רפואיות: האחד - תיק בל' 9850-12-13, אשר נמחק ביום 27.2.14 לבקשת המבקשת, שהייתה מיוצגת על ידי בא כוח; השני - תיק בל' 56534-02-14, בו ניתן פסק דין ביום 4.11.14 על יסוד הסכמת הצדדים. לפי פסק דין זה הוחזר הדיון בעניינה של המבקשת לוועדה לעררים (אי כושר). הליך הבקשה דנן סב איפוא אך על החלטת הוועדה מיום 14.8.13, מושא הערעור בתיק בל' 1537-10-13.

7. ולגופו של עניין - לבית הדין נתונה הסמכות להתערב בקביעות הוועדות הרפואיות אך אם נפלה בהן טעות משפטית. בית הדין האזורי הבהיר כי אין המבקשת מעלה טענה בדבר טעות משפטית שטעתה הוועדה והיא אך חולקת על ממצאי בדיקתה הקלינית. אלא, שבקביעות אלה הנתונות לשיקול דעתה הרפואי של הוועדה אין לבית הדין סמכות להתערב. כך גם אין מקום להתערב בקביעת הוועדה לפיה המבקשת אינה זקוקה לכיסא גלגלים. בקשר לכך לא למותר לציין כי בפרוטוקול הוועדה צוין כי המבקשת נכנסה לחדר הבדיקה בכוחות עצמה, ולא דיווחה כי היא משתמשת בכיסא גלגלים.

הנה כי כן, בשים לב לכל האמור, בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי לא נפלה טעות משפטית שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

8. סוף דבר

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשע"ו (03 נובמבר 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.