בפניי תביעה לתשלום נזקים בעקבות תפיסת חפצים במסגרת חיפושים שנערכו על ידי המשטרה בבית התובעת.

1. התביעה נסבה על שני חיפושים שנערכו על ידי המשטרה בביתה של התובעת, האחד ביום 22.3.2014 והשני ביום 2.7.2015. יצויין כי שני החיפושים נערכו על פי צו של שופט ואין טענה באשר להתנהלות השוטרים במהלך החיפוש.
2. בטרם אבחן את טענות התובעת בנוגע לכל חיפוש בנפרד אזכיר כי על המשטרה חלה חובת זהירות כלפי תושבי המדינה, והיא אינה זכאית לחסינות בגין נזקים הנגרמים מפעולות או מחדלים רשלניים שלה (ע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' וייס, פ"ד נח(5) 167, פסקה 9 (2004)). באופן ספציפי, החזקת חפץ בידי המשטרה מכוח הוראות החוק מטילה על המשטרה חובה לשמור על התפוס ואפילו לשמר את ערכו של התפוס (רע"פ 7600/08 אברם נ' מדינת ישראל (7.4.2009)). באשר לתפוס שאבד ישנה הוראת חוק מפורשת הקובעת את אפשרות חיובה של המדינה בנזיקין במקרה של רשלנות בשמירתו של התפוס (סעיף 41 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפסד"פ")).
3. עוד יש לציין את הוראת סעיף 35 לפסד"פ הקובעת כי "אם תוך ששה חדשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח".

חיפוש ביום 22.3.2014 – כרטיסי SIM

1. אין מחלוקת כי במהלך החיפוש שנערך ביום 22.3.2014 נתפסו כרטיסי SIM בביתה של התובעת ועלה חשד כי מדובר בכרטיסים גנובים. כמו כן אין מחלוקת כי כרטיסים אלו אבדו בשלב כלשהו לאחר תפיסתם וכי הם לא הוחזרו לתובעת.
2. התובעת טוענת כי נתפסו מעל 20 כרטיסי SIM חדשים של חברות סלקום ואורנג' אשר חלק מהם היו בשווי של 50 ₪ וחלק בשווי של 100 ₪. לטענתה, אין מדובר בכרטיסים גנובים אלא בכרטיסים שנקנו על ידה במקומות שונים במסגרת פעילותה בעמותה למען משפחות נזקקות. לגבי תשובותיה במשטרה בעת חקירתה על כרטיסים אלו טוענת התובעת כי התכוונה שאינה יודעת מה לקחו מהבית בזמן החיפוש וכי באותה העת היתה עסוקה במעצרם של בעלה ובניה. כן היא טוענת כי ניתנה החלטה שיפוטית להחזרת הכרטיסים.
3. נציג הנתבעות טען כי נערך חיפוש כדין שנערך באופן ראוי ומכובד. לטענתו עלה חשד כי מדובר בכרטיסים גנובים, ואכן התובעת בהודעתה במשטרה הכחישה כל קשר לכרטיסים אלו. לפיכך לטענתו לא הוכח כי נגרם נזק מאובדן הכרטיסים בהעדר הוכחה על בעלות. כמו כן טען נציג הנתבעות כי נתפסו עשרה כרטיסי SIM בלבד, אשר על שלושה מהם היתה מדבקה של 50 ₪ ולגבי יתר הכרטיסים לא הוכח שוויים ולא הוצגה כל קבלה על קנייתם.
4. אין חולק כי לו היו נמצאים כרטיסי ה-SIM שנתפסו היה על המשטרה להשיבם לתובעת, זאת בהתאם לסעיף 35 לפסד"פ ומאחר שחלפו שישה חודשים מעת תפיסתם ולא הוגש כל כתב אישום בעניין זה. כמו כן יש להדגיש כי הסעיף מורה למשטרה על החזרת החפץ לאדם אשר מידיו נלקח. דהיינו, הסעיף אינו מתיר למשטרה לבחון למי שייכות הזכויות בחפץ לצורך החזרתו ומורה על השבת המצב לקדמותו – החזרת החפץ לאותו אדם ממנו הוא נלקח. אמנם המשטרה יכולה לפנות לבית המשפט אשר לו הסמכות על פי סעיף 34 לפסד"פ להורות אחרת באשר לתפוס, אך ללא החלטה של בית משפט על המשטרה להחזיר את התפוס למחזיק ממנו הוא נלקח (ראו בעניין זה בש"פ 555/07 יחיא נ' משטרת אריאל (6.3.2007) (להלן: "בש"פ יחיא")).
5. בענייננו לא נטען כי היתה כוונה כלשהי לפנות לבית המשפט בהתאם לסעיף 34 לפסד"פ ולכן ברי כי היה על המשיבות להחזיר את התפוסים לתובעת ממנה הם נלקחו וזאת ללא כל שיקול דעת באשר למיהו הבעלים החוקי או האמיתי של התפוסים. למעשה יכלה התובעת לדרוש את כרטיסי הSIM גם במסגרת של הליך להחזרת תפוס שלא היה מחייב אותה לנקוט בהליך אזרחי שיש בו חסרונות מבחינתה (ראו בש"פ יחיא, פסקה 16).
6. אני מוכנה להניח כי יהיו מקרים בהם במקרה של איבוד התפוסים רשאית המשטרה לטעון כי אין לפצות בגין רשלנותה וזאת מאחר שלא היה מקום להשיבם בהיותם גנובים (בדומה להליך מכוח סעיף 34 לפסד"פ); או מכוח הדוקטרינה לפיה "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" (ראו למשל ת"א 19375-12-09 סלמה נ' משטרת ישראל, פסקאות 4-5 וההפניות שם (6.5.15)). עם זאת איני סבורה כי הוכח במקרה דנן, אפילו ברמה הנדרשת במשפט האזרחי, כי מדובר בכרטיסי SIM גנובים.
7. אכן עולות תמיהות לגבי הכרטיסים האמורים. מדובר בכמות כרטיסים לא מעטה. התובעת טוענת שהם נקנו לצרכי עמותה אך לא יכולה להציג קבלות עליהן. בחקירתה במשטרה לא ידעה התובעת להסביר מה הם כרטיסים אלו שנתפסו. ולבסוף הוצג מזכר (שלא הוגש על ידי עורכו יש לציין) לפיו נתפסו עשרה כרטיסים של חברות סלקום ואורנג' ועל שלושה מהם היתה מדבקת מחיר של 50 ₪; תיאור התואם תלונה על כרטיסים שנגנבו שהיו מעורבים חלק של סלקום וחלק של אורנג' ושהיתה עליהם מדבקת מחיר של 50 ₪.
8. למרות האמור איני סבורה כי תמיהות אלו מבססות טענה ברמת ההוכחה הנדרשת של היותם של הכרטיסים גנובים. יש לזכור כי גם במשפט האזרחי טענות חמורות מסוג זה, כגון טענות מרמה, זיוף וכו', דורשות רמת הוכחה גבוהה במיוחד (ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, פסקה 31 (3.2.2011)).
9. לאור האמור, ומאחר שהנתבעות לא חלקו על רשלנותן באיבוד הכרטיסים, יש להורות על פיצוי התובעת בשווי הכרטיסים. כאמור, התובעת העידה כי נתפסו מעל 20 כרטיסי SIM. עם זאת מדוח החיפוש שהוצג לי בדיון עלה כי נתפסו 12 כרטיסי SIM. הנתבעות טוענות שמדובר בעשרה כרטיסים בלבד ולשם כך הגישו תמונות של הכרטיסים שצולמו וכן מזכר וחוות דעת מומחה אשר מדברים על עשרה כרטיסים בלבד. אני סבורה כי בעניין זה יש להסתמך על דוח החיפוש אשר אמור להיות מדוייק וזאת בהתאם לחובת הרישום הקבועה בסעיף 27 לפסד"פ. כמו כן, השוטר שהעיד מטעם הנתבעות טען כי אם נרשמו על ידו 12 כרטיסים הרי שזה המספר הנכון.
10. באשר לשוויים של הכרטיסים טענה התובעת כי חלק מהם היו בשווי של 50 ₪ וחלק מהם בשווי של 100 ₪. לא הוצגה כל קבלה אם כי יש להביא בחשבון שאדם סביר אינו שומר קבלות של כל מוצר שנקנה לביתו מחשש שיתפסו על ידי המשטרה ויאבדו. מזכר שהוגש על ידי הנתבעות מלמד כי על שלושה כרטיסי SIM היתה מדבקה עם המחיר 50 ₪. במצב דברים זה אני סבורה כי יש להעריך את שוויים של כלל הכרטיסים ב-50 ₪ לכרטיס. על הנתבעות, אם כן, להשיב לתובעת סך של 600 ₪.

חיפוש ביום 2.7.2015 – מסך שבור

1. בחיפוש נוסף שנערך בבית התובעת ביום 2.7.2015 נתפסו מספר מכשירי טלפון סלולרי ובהם שני מכשירים מסוג אייפון. אין מחלוקת כי אחד המכשירים הוחזר כאשר המסך שלו שבור. עם זאת התובעת טוענת כי המכשיר היה תקין בעת תפיסתו וכי על הנתבעות להשיב לה את עלות התיקון על סך 240 ₪; ואילו הנתבעות טוענות כי המכשיר נתפס כאשר המסך היה שבור לפני כן, כי התובעת לא ידעה להגיד באיזה אחד מהמכשירים מדובר, וכי כלל לא הוכח תיקונו של המכשיר לאחר שהוצגה קבלה ללא כל פירוט.
2. הנתבעות הציגו את דוח החיפוש וכן דוח פעולה שנערך בסמוך. כמו כן העיד אחד השוטרים שערך את החיפוש. הוא הסביר כי בדוח החיפוש הוא רק מציין את הפריטים שנתפסו ואינו מפרט האם מצבם תקין אם לאו וכי דברים אלו מפורטים לאחר מכן בדוח הפעולה. אכן, בדוח החיפוש לא מצוינים פרטים לגבי תקינותם של החפצים שנתפסו. לעומת זאת בדוח הפעולה מצויין כי נתפס אייפון 4 בצבע שחור אשר מסכו הקדמי שבור.
3. לטעמי ראוי לציין פרט בדבר אי תקינותו של חפץ שנתפס בדוח החיפוש עצמו ולא רק בדוח הפעולה. על דוח החיפוש חותם גם מחזיק המקום והעדים לחיפוש אשר בחתימתם מאשרים כי לא נגרם להם נזק במהלך החיפוש, ולפיכך יש חשיבות שדווקא בדוח זה יהיו מצויינים פרטים כגון פגמים גלויים בחפצים שנתפסו. בכך יש כדי למנוע מחלוקות על גרימת נזקים לחפצים במהלך החיפוש או לאחריו.
4. עם זאת, אני סבורה כי במקרה זה יש לקבל את טענת הנתבעות כי המסך של האייפון היה שבור עוד בטרם החיפוש כעולה מדוח הפעולה. מכל מקום, הוצגה על ידי התובעת קבלה שאין עליה כל פירוט ולא ניתן ללמוד ממנה על תיקון האייפון, ולפיכך גם לא הוכחו הנזקים לעניין זה. אשר על כן לא מצאתי כי יש מקום לקבל את התביעה בעניין זה.

סיכום

1. לאור האמור אני מורה לנתבעות לשלם לתובעת סך של 600 ₪. לסכום זה יתוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (8.9.2015) ועד ליום פסק הדין, וכן הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ז' אב תשע"ו, 11 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.