רקע וטענות הצדדים

1. לפני תביעה שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 27.05.15 ברחוב ירושלים בבני ברק (להלן: "התאונה"). בתאונה היו מעורבים רכבו של התובע, רכב פרטי מסוג שברולט משנת 2008, ורכב הנתבעת - אוטובוס. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לקרות התאונה. בעוד שהתובע טוען כי האוטובוס פגע בו כאשר יצא מתחנת אוטובוס, ובכך סטה לכיוון רכבו בפתאומיות, טוען נהג האוטובוס כי התובע, ניסה "להידחף" לנתיב הנסיעה של האוטובוס, ובשל כך נפגע על ידי ירכתיי האוטובוס; זאת – כשהירכתיים השלימו את תנועתן בעקבות היציאה מהתחנה כשהאוטובוס, בעקבות התיישרות האוטובוס על נתיב הנסיעה ברחוב להמשך תנועה.
2. המיקום בו ארעה התאונה הוא רחוב ירושלים, מעט לפני הפניה שמאלה לרחוב בן זכאי בבני ברק. רחוב ירושלים הוא כביש עירוני בו מצויה - לקראת הפניה לרחוב בן זכאי - תחנת אוטובוס של קו 2, היוצרת הרחבה מקומית של הכביש לרוחב של שני מסלולים – מול אזור תחנת האוטובוס. בקצה תחנת האוטובוס, מטרים ספורים לפני הצומת מתכנסים שני מסלולים אלו בחדות יחסית חזרה לנתיב אחד (המאפיין את רחוב ירושלים), ממנו ניתן – באותה נקודה – להמשיך ישר (כפי שהתכוון לעשות - נהג האוטובוס), או לפנות שמאלה (כפי שהתכוון - התובע).
3. התובע טוען כי נהג לקראת צומת מרומזר, בכוונה לפנות שמאלה והבחין באוטובוס שעומד בתחנה מימינו. התובע המשיך בנסיעה על מנת לפנות שמאלה, ולטענתו, סטה האוטובוס באופן פתאומי ומפתיע לעברו ופגע בו.
4. הנתבעת, אשר הינה חברה לתחבורה ציבורית, ביקשה בכתב הגנתה לצרף כנתבע נוסף גם את נהג האוטובוס, מר דוד קונפורטי (להלן: "נהג האוטובוס"); בהחלטתי מיום 15.5.16 נעתרתי לבקשת הנתבעת לצרפו כנתבע.
5. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי נהג האוטובוס מכחיש את גרסתו של התובע לקרות התאונה. מפי נהג האוטובוס נטען, כי המתין בצומת "באלכסון משהו", וכאשר התחלף הרמזור לירוק, המשיך בנסיעתו ישר; ואולם, רכב התובע שהגיח מאחורי האוטובוס, "נדחף" במרווח שנוצר בין דופן שמאל של האוטובוס לבין אי התנועה משמאל, וכי בשל כך פגע צדו הימני של רכב התובע, בדופן האחורי שמאלי של האוטובוס. נהג האוטובוס טוען כי התובע נהג מאחוריו ושניהם עמדו והמתינו ברמזור אדום, כאשר נהג האוטובוס עמד באלכסון מימין, במיקום תחנת האוטובוס. לאחר שהרמזור התחלף לירוק, נהג האוטובוס אותת על יציאה ונע קדימה. אך, לטענתו, התובע, שלא כצפוי, נדחף, וכאשר האוטובוס המשיך לנסוע ישר, הדופן האחורית שמאלית של האוטובוס התיישרה לתוך המסלול לכיוון המשך הנסיעה; לפיכך, חלקו האחורי של האוטובוס שפשף את רכבו של התובע, שנדחף כאמור.

דיון והכרעה

1. כל אחד מן הצדדים בענייננו טוען לאשם שיש לייחס לצד האחר, אשם בגרימת התאונה. כל צד מוסר את גרסתו לקרות התאונה, והדבר מחייב בדיקה ועימות של עדויות הצדדים, של התמונות המשקפות את נזקי רכבו של התובע כפי שצורפו לתיק. כל אלו יאפשרו לבית המשפט להכריע מה היה מפגש הרכבים בתאונה, כיצד ארעה התאונה, ומי הוא האחראי לקרות התאונה ולגרימת הנזק.
2. הצדדים העידו כי התאונה ארעה מול סניף "בנק טפחות" בפינת בנין הסמוכה לצומת בה כאמור ארעה התאונה [צומת ירושלים בן זכאי בבני ברק]. במקום זה, מספר מטרים לפני הצומת, מצויה תחנת האוטובוס בה עמד האוטובוס טרם התאונה; כך העיד במעמד הדיון נהג האוטובוס, וכך עולה גם מעיון במפת גוגל [עיון במהלך הדיון, שהצדדים אישרו בו לבית המשפט - בהסכמה - את מיקום התאונה] המציגה את תמונת הרחוב בה רואים את מיקום תחנת האוטובוס, אזור - שבו רוחב הכביש בשל קיומה של תחנת האוטובוס, כאמור, עדיין שני מסלולים והוא מתכנס בצורה מהירה למסלול אחד, כאמור.
3. התובע העיד, כי ראה שהאוטובוס מתחיל לנוע כשהתקרב לצומת, ומכיוון שהיה כה קרוב לפגיעה, סטה שמאלה ועלה על אי-תנועה [ש' 26-31 בעמ' 2 לפרו']:

"לשאלת בית המשפט:

ראיתי את האוטובוס יוצא לתנועה כשהתקרבתי לצומת, הייתי קרוב לצומת כשהוא יצא, כ- 10 מטרים מהצומת.

ש. למה לא עצרת

ת. התחלתי לעצור, לוקח מעט זמן, אפילו עליתי מעט על האי תנועה. ניסיתי לבלום ולברוח. שני הדברים בו זמנית." [ש' 26-31 עמ' 2 לפרו'].

1. אני מוצא כי נהג האוטובוס עמד באלכסון לתוך הצומת טרם תחילת תנועתו, כגרסתו המפורשת בכתב ההגנה. בענין זה נשאל התובע והשיב: "עד כמה שזכור לי הייתי שני בצומת. האוטובוס עמד בתחנה. לא זכור לי שהוא עמד באלכסון, גם אם כן, בוודאות אפשר היה לעבור." [ש' 8-9 בעמ' 2 לפרו'] (ההדגשות הוספו). לשון אחר, התובע היה מרוכז במרווח שיש או אין לו מולו, ואיננו יודע לעמוד פוזיטיבית על גרסתו האפשרית, שהאוטובוס עמד בתחנה מקביל למסלול השמאלי. מבנה המפרץ של תחנת האוטובוס והאופן בו מסתיים הקטע המורחב (בסמוך לצומת) מלמדים כי סביר שאוטובוס המסיים את ענייניו בתחנה, יצמצם מרחק לכיוון הצומת באותה הרחבה של התחנה כשהוא מפנה את האוטובוס בכיוון השתלבות שמאלה, וממתין; מכאן אני מקבל את הגרסה "באלכסון משהו".
2. אני מוצא כי האימפקט, נקודת המגע בין הרכבים היא מפגש ירכתי האוטובוס בצדו השמאלי אחורי – ששפשף את חלקו הימני קדמי של רכב התובע (בעיקר אזור הכנף הימנית קדמית). מצאתי להעדיף את גרסת נהג האוטובוס כי הירכתיים של האוטובוס השתפשפו בחלקו הקדמי ימני של רכב התובע, באשר התובע לא הצביע על נזק (שריטה) כלשהו שנגרם לאוטובוס בקדמתו, ומאידך מסר עדות שהיא עדות סברה, שלפי הדין - איננה קבילה מפיו לקביעת ממצא עובדתי, ומכל מקום – משקלה נמוך מאוד. בתחילה העיד התובע: "כל הצד השתפשף באוטובוס, לדעתי בצד השמאלי של הפגוש הקדמי." [ש' 14-15 בעמ' 1 לפרו'], ואחר כך העיד: "אני יכול לתאר לעצמי שהפגוש של האוטובוס הוא זה שגרם למכה." [ש' 23 בעמ' 2 לפרו'] (ההדגשות הוספו).
3. לטענתו, בכדי לנסות לחמוק מן הפגיעה, עלה התובע על אי תנועה שהיה משמאלו, אך בכל זאת האוטובוס פגע בצדו הימני הקדמי של רכבו של התובע. עוד העיד התובע, כי לאחר התאונה אמר לו נהג האוטובוס: "אתם הנהגים לא נותנים לנו לצאת, אז הייתי חייב להידחף" [ש' 20-21 עמ' 1 לפרו']. נהג האוטובוס מסר בעדותו את היפוכה של התמונה: "זה מה שצעקתי עליו בשביל מה אתה נדחף." [ש' 23בעמ' 3 לפרו'], וכן "הרמזור נהיה ירוק אני מאותת שאני יוצא, הוא נדחף." [ש' 14 בעמ' 3 לפרו']. התובע איננו זוכר באיזה צבע היה הרמזור, אך סביר בעיניו לפי המהירות בה נהג שהיה ירוק כבר כשהתקרב לצומת [ש' 2-5 בעמ' 3 לפרו']: "ש. מה המרחק בין התחנה לצומת ת. כ- 10 מטרים. יש שם רמזור. לדעתי לא היה אדום, אחרת לא הייתי מגיע לצומת במהירות שמגיעים לעצור בצומת, אני לא זוכר בוודאות שהיה ירוק אבל לפי המהירות, נסעתי במהירות סבירה שנכנסים לצומת.".
4. נזכיר כי הנטל להוכיח את התביעה הוא על התובע. מהעדויות עולה, כי בענייננו, בהחלט ניתן לקבל שנהג האוטובוס אשר עמד באלכסון בתחנה וחיכה לרמזור הירוק כדי להמשיך בנסיעתו, לא ציפה כי התובע, אשר הגיע אחריו לצומת (כך עולה מצורת התאונה), ימשיך גם כן בנסיעתו מבלי לתת לאוטובוס להתיישר שמאלה במלואו. כדי שהתביעה תתקבל בענייננו במלואה, היה על התובע להוכיח כי ראה את האוטובוס עומד בתחנה [באופן מקביל ולא בזווית ליציאה] ללא תזוזה, וכי הוא המשיך בנסיעתו כיוון שסבר כי האחרון ישים לב לכך שהוא נוסע בנתיב משמאלו, וכן – כי האוטובוס לא ינסה להיכנס שמאלה כאשר התובע כה קרוב מאחוריו. גרסה זו לא הוכחה, באשר גם העדות שמסר התובע לגביה, עדות בעל דין יחידה, בחלקה – היא נמסרת כסברה, כאמור, ולא מידיעה. כאמור, התובע גם מאשר כי האוטובוס זז טרם שעבר לידו; בלשונו: "ראיתי את האוטובוס יוצא לתנועה כשהתקרבתי לצומת, הייתי קרוב לצומת כשהוא יצא, כ- 10 מטרים מהצומת".

1. יוער, כי התובע הודיע בתום הדיון שנערך בנדון, כי יכול ומצלמות המוצבות דרך קבע בחזית בנק טפחות, הסמוך, כאמור לצומת, קלטו את אירוע התאונה, וביקש צו לקבלת החומר, כי בעבר בירר ואמרו לו שנדרש לכך צו של בית המשפט. אף שנעתרתי לבקשה והוצאתי צו כאמור, התברר כי לא נמצאו בבנק תמונות מאותו יום "כי אינם שומרים עותקים זמן כה רב אחורנית". ככל שהיה בצילומים אלה לשנות את התמונה שמצאתי שעולה מהעדויות לגבי התאונה, הרי מחדל זה באי-בקשת צו כזה מבית המשפט בסמוך למועד אירוע התאונה (מאי 2015), או לכל היותר - מיד לאחר הגשת התביעה, בספטמבר 2015, יש לייחס לתובע.
2. תקנות 51 ו- 52(12) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), מחייבות את נהג הרכב לנהוג במהירות סבירה, ואף להאט ובמידת הצורך לעצור את רכבו, בהתקרב אל אוטובוס העומד בתחנה, ובעברו על ידו. בענייננו, לא הוכח כי התובע פעל לפי התקנות. נהפוך הוא. עולה מהעדות כי היה על התובע לשים לב לאוטובוס המנסה להשתלב ולהמשיך בנסיעה, בייחוד לאור הממצא שמצאתי, שהאוטובוס עמד באלכסון, הווה אומר שהיה מוכן לקראת המשך נסיעה, בהשתלבות למשפך שנוצר במעבר בין רוחב של שני מסלולים לרוחב שלמסלול אחד.
3. ולשלמות התמונה, אלה נוסחי תקנות 51 ו-52 לתקנות:

"51. מהירות סבירה תק' (מס' 3) תש"ל-1970

לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב.

52. האטה תק' (מס' 3) תש"ל-1970

בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה:

...

(12) בהתקרבו אל אוטובוס העומד בתחנה ובעברו על ידו;".

1. מאידך, נהג האוטובוס אישר בדיון כי היה צריך לפנות שמאלה כדי להיכנס חזרה למסלול החד-סטרי:

"...ש. אתה חונה מימין וצריך לחצות למסלול החד סטרי

ת. נכון. התחנה מהצומת פחות מ- 10 מטר. עשיתי פניה חדה שמאלה, כי אין לי ברירה. מה שזז יותר זה החזית שלי בפינה. הוא לא היה לפני, הוא היה אחרי, אנחנו עומדים ברמזור אדום לפניו שתי מכוניות. הרמזור נהיה ירוק אני מאותת שאני יוצא, הוא נדחף. גם לפי המכה שהוא קיבל, זו לא מכה מקדימה. הוא קיבל את המכה מהירכתיים שלי. שפשפתי אותו עם הירכתיים שלי...".

1. כאמור, עולה מהאמור כי האוטובוס פגע ברכבו של התובע (שפשף אותו), אך זאת, טוען נהג האוטובוס, אירע כיוון שהתובע "נדחף" ולא נתן לאוטובוס להיכנס שמאלה במלואו. אף אם נכון הדבר, שומה היה על נהג האוטובוס אשר העיד כי פנה "פנייה חדה שמאלה", להסתכל היטב במראות ולוודא כי התובע אינו קרוב אליו עד כדי כך שקיים סיכוי כי אחורי האוטובוס יפגעו ברכבו. התאונה ארעה בנקודה ברחוב ירושלים, בו הנתיבים מתמזגים לנתיב אחד המאפשר פניה שמאלה או המשך נסיעה בכיוון ישר, אך בטרם הנתיב התמזג, עמד נהג האוטובוס בנתיב הימני של הכביש, וסטה מנתיב נסיעתו בלא תשומת לב מספקת להתקדמותו של רכבו של התובע (גם אם נע מהר מדי, כנטען). בכך פעל בניגוד לתקנה 40 לתקנות; שלשונה:

"40. סטיה מנתיב נסיעה תק' (מס' 3) תש"ל-1970

(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון.".

1. לאור כל האמור לעיל, ממנו עולה כי שני הצדדים הפרו במידה מסוימת את חובת הזהירות החלה על כל אחד מהם בענייננו, הריני מקבל את התביעה בחלקה בלבד, בקיזוז אשמו התורם המשמעותי של התובע לקרות התאונה.
2. באשר לחלוקת אחריות הנזק בין הצדדים, מצאתי, לאור כל האמור לעיל, כי התובע נושא באשם שהוא 60% מהאחריות לקרות התאונה, ואילו נהג הנתבעת נושא באשם בשיעור של 40% לקרות התאונה. הנתבעת, שהיא מעבידתו של נהג הנתבעת, נושאת באחריות שילוחית למעשיו ומחדליו של נהג הנתבעת שנקבעו בענין הנדון.
3. בתביעה זו נתבע סכום של 9,800 ₪; אך פורט פיצוי (בצירוף חוות דעת שמאי) בגין נזק כדלקמן: נזק בר-תיקון ברכב – סך 7,623 ₪, ירידת ערך בסך 605 ₪, ושכר טרחת שמאי בסך 780 ₪; סך הכל – סך של 9,008 ₪. לגבי סך של 798 ₪ (בהשלמה ל-9,800 ₪ - סכום התביעה), שלא פורטו בגינו ראש נזק, אינני פוסק בגינו; מה עוד, שאין זה נהוג לפסוק בתביעות מסוג זה נזק שאיננו ממוני, ולא הוכח בעין.
4. הווה אומר, הנתבעת תפצה את התובע בגין נזקין בתאונה בסך כולל של 3,603 ₪ (אשר מהווים 40% מסך של 9,008 ₪).

סוף דבר

התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע סך כולל של 3,603 ₪.

בגין הוצאות משפט ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע סך של 400 ₪.

הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן – יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ב חשוון תשע"ז, 23 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.