עניינה של התביעה שבפני היא תביעה של התובע, כי אגד תפצה אותו, עקב כך שאוטובוס בשירותה לא עצר בתחנת האוטובוס, בה המתין הוא ובני משפחתו.

א. להלן הפרטים הצריכים לעניין

1. התובע הוא תושב בית שמש אשר משתמש בתחבורה ציבורית בקווי השירות של הנתבעת.

2. הנתבעת היא אגודה שיתופית של תחבורה ציבורית המספקת שירותי הסעה ציבוריים ברחבי הארץ (לעיל להלן: "אגד").

3. ביום שישי בתאריך 26.6.15, זמן היציאה של האוטובוס האחרון של הנתבעת בקו שירות 418 מבית שמש לירושלים מתחנת המוצא - תוכנן לשעה 1620. זמן ההגעה המשוער של האוטובוס לתחנת האוטובוס (מספר 610 ברחוב נהר הירדן בבית שמש) היה סביב השעה 1630.

4. באותו יום שישי בשעה 1625 המתין התובע ביחד עם אשתו ושלושת ילדיו, יחד עם עוד כ-20 איש בתחנה האמורה. בשעה 1630 לערך הגיע לתחנה אוטובוס עירוני (דהיינו ללא תא מטען). כיוון שלא נמצא מקום לתובע משפחתו וחפציהם, הם לא עלו על האוטובוס.

5. התובע הביט בעניים כלות כיצד באותו זמן עוברים בתחנה כארבעה אוטובוסים נוספים של אגד כשהם נוסעים לכיוון ירושלים כשהם ריקים למחצה ולא עוצרים בתחנה, למרות שהתובע סימן להם לעצור.

6. כתוצאה מכך ולאחר המתנה ארוכה של כשעה נאלץ התובע לנסוע ליעדו בעיר ירושלים במונית בעלות של 170 ₪.

ב. טענות הצדדים

טענות התובע

1. התובע טוען, כי אגד הפרה את חובתה מתוקף תקנות התעבורה כלפיו, בגין אי עצירה של אוטובוסים בתחנות השירות, לרבות בתחנה שבה הוא המתין עם משפחתו.

2. לטענת התובע, שהוא אדם דתי, הוא ומשפחתו הגיעו ביום שישי לתחנת האוטובוס כעשר דקות לפני שהאוטובוס האחרון בקו 418 היה אמור לצאת לירושלים. לדבריו, הוא בדק באתר של אגד באינטרנט ובדיקתו העלתה שהאוטובוס האחרון היה צריך להיות בתחנה ב- 16:20.

3. התובע טען שאוטובוס אחד של אגד עצר בתחנה, אך באוטובוס לא היה מקום ולכן הוא לא יכול היה לנסוע בו. מנגד, חלפו על פניו באותו זמן אוטובוסים ריקים למחצה מבלי לעצור. אי לכך, הוא החליט לנסוע במונית בסביבות השעה 17:00.

טענות הנתבעת

4. לטענת אגד, לא ניתן להצביע על חוק שאומר, כי חלה על אגד חובה להוציא יותר מאוטובוס אחד. רישיון הקו מורה להוציא אוטובוס בשעה הנקובה, אך הוא לא מחייב את אגד להוציא כמות מסוימת שלאוטובוסים. באותו זמן שלגביו מדבר התובע, אגד הוציאה חמישה אוטובוסים בו זמנית.

5. יתר על כן, אגד הצביעה על כך שאוטובוס אחד עצר בתחנה האמורה והעלה נוסעים. לכן יש לדחות את התובענה.

תגובת התובע

6. לטענת התובע, האוטובוס שעצר בתחנה הוא אוטובוס עירוני ללא תא מטען, שלא מתאים לצרכי האנשים המשתמשים בו. אנשים הנוסעים באוטובוס מגיעים עם מזוודות ועגלות עולים לאוטובוס שבו אין תא מטען ועל כן לא היה מקום באוטובוס.

7. לפי החוק כל אוטובוס שעובר במקום, חייב לעצור. עברו חמישה אוטובוסים שהיו ריקים, ואשר למרות שהתובע סימן להם לעצור, הם לא עצרו. חוץ מאוטובוס אחד שכן עצר, אך הוא אוטובוס עירוני ללא תא מטען ולא בנוי לשאת אנשים עם משפחות שמגיעים עם מטען רב.

ג. דיון והכרעה

1. הוראת תקנה 399 (א) לתקנות התעבורה, אשר כותרתה "הפעלת שירות סדיר" תחת הפרק "חובות בעל רישיון", קובעת כדלקמן:

"בעל רשיון קו יפעיל את השירות שעליו ניתן לו הרשיון באורח תקין, סדיר ורצוף, בצורה המבטיחה נסיעה נוחה ויעילה בהתחשב בצרכי הציבור".

2. בגדר תקנה 428 (ג) לתקנות התעבורה, נאמר כי "בתחנות שלא צויינו כתחנות מיוחדות, יעצור נהג אוטובוס אם אדם ממתין בתחנה, זולת אם אין באוטובוס מקום פנוי".

3. את הפרשנות הראויה, אותה יש ליתן לתקנה זו ניסח בית המשפט העליון מפי כבוד השופטת מ. בן פורת במסגרת ע"פ 222/78 "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י ל"ג (1), 566 :

"...הציווי בתקנה 399, כי "בעל רשיון קו יפעיל את השרות שעליו ניתן לו הרשיון באורח סדיר, תקין ורצוף..." הוא על פניו בלתי מסויג. לוח הזמנים של שעות היציאה משך היממה הוא אחד התנאים שהרשות רשאית לכלול ברישיון להפעלת הקו: תקנה 389(6) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 ומכאן שהלוח הוא הקובע גם את הרצף הנדרש בתקנה 399, שבה עסקינן. הצידוק בהטלת אחריות מוחלטת... נעוץ בשיקול העליון של טובת הציבור, במקרה שלפנינו- שהאזרח הנזקק להסעה באוטובוס בקו פלוני יוכל לדעת כמעט בוודאות שאם יגיע לתחנת המוצא (שאליה בלבד מתייחס לוח בזמנים) יאסף בשעה הקבועה בלוח, ואם יהיה באחת התחנות האחרות – יוכל לחשב בערך מתי יצא לדרכו. זהו שירות יום- יומי רב חשיבות לחלק נכבד מן הציבור וזכותו שחברה המפעילה את הקו תעשה כל מאמץ, אף מעבר לסביר, כדי לעמוד בחובה שהמחוקק הטיל עליה כתנאי להפעלה זו..." (שם, עמ' 570-571).

4. באותו עניין הועמדה אגד לדין לפי סעיפים 2 ו – 7 לצו והפיקוח כן לפי תקנות 385, 399 ו – 400 לתקנות התעבורה בשל שיבוש בלוח הזמנים הקבוע ברישיון, וזאת כיוון שעקב תקלה מיכנית בהפעלת דלתות האוטובוס, לא יצא האוטובוס לדרכו מתחנת המוצא במועד, אלא רק בשעה מאוחרת יותר ומתחנה אחרת. כב' השופטת בן פורת קבעה, כי החובה המוטלת על בעל רישיון במסגרת תקנה 399 (א) מגעת כדי הצורך לנקוט בצעדים מתאימים אף מעבר לסביר למניעת שיבוש בשירות (עמ' 571). מן האמור לעיל עולה, כי עסקינן בחובה רחבת היקף, במסגרתה נדרש שיקול דעת והערכות כוללת למניעת תקלות. על בעל הרישיון לנקוט בכל האמצעים בכדי לספק לציבור שירות יעיל בהתחשב בצרכיו.

5. על הלכה זו חזר בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 326/84 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י ל"ט (3) 65 בעניין אוטובוס אשר לא עצר בתחנת עצירה הנזכרת ברישיון הקו. בדונו בתקנה 428 לתקנות התעבורה קבע בית המשפט העליון כדלקמן:

"אין בידינו לקבל את טענת בא-כוח המערערת, כי לא מוטלת ברישיון הקו כל חובה לעצור בתחנה, אלא שהרישיון רק מציין את דבר קיומה של התחנה. פירוש זה הוא מלאכותי ואינו מתקבל על דעתנו. מה הטעם לקבוע ברישיון תחנות איסוף והורדה, אם לא מתבקשת מכך החובה הנגזרת לעצור בתחנות אלו לפי דרישת קהל הנוסעים, דעתנו היא, שיש לראות בקביעות תחנות האיסוף וההורדה, אשר נקבעו ברישיון, תנאי מתנאי הרישיון, ובאי ­קיום התנאי - הפרת תנאי הרישיון. והרי שוב אין מחלוקת, שלפי תעודת עובד ציבור, מוצג ת/4, התחנה ב"גני עם" נקבעה ברישיון הקו כתחנה ".

6. אף בענייננו, טענתה העיקרית של הנתבעת הינה כי עמדה בתנאי הרישיון ועל כן פטורה היא מכל חבות. לדבריה, במצב דברים בו נמנעה הרשות מלכלול הוראה בדבר מספר האוטובוסים וסוגיהם אשר עליה להפעיל בכל מועד נסיעה, הרי שדי בכך כי תפעיל אוטובוס אחד בגודל סטנדרטי בהתאם ללוח הזמנים שברישיון, בכדי שהדבר יהווה עמידה בתנאי הרישיון. יש לדחות טענה זו ואינני מקבלה.

7. כאמור, הרציונל העומד בבסיס הוראת תקנה 399 (א) לתקנות התעבורה הינו הבטחת קיומה של תחבורה ציבורית סדירה וזמינה המביאה בחשבון את צורכי הציבור. מהאמור לעיל עולה, כי אגד צריכה לתכנן קו שירות, אשר יספק די מקומות פנויים לנוסעים המבקשים לעשות שימוש בתחבורה הציבורית באותו הקו ובכל זמן בו הקו פועל.

8. במקרה הנוכחי פעלה אגד כנגד האינטרסים של קהל נוסעיה החרדים וכנגד האינטרס שלה עצמה. דוברה המלומד והרהוט של אגד בדיון הסביר, כי אגד נערכת במיוחד לשרת ציבור חרדים שיוצאים ביום שישי אחה"צ מבית שמש לירושלים. אגד מתוקף זה נערכת היערכות מיוחדת הכוללת הקצאה מיוחדת של חמישה אוטובוסים בו בזמן. אלא מאי? אגד הוציא חמישה אוטובוסים באותו זמן ממש, כאשר רק אוטובוס אחד עצר בתחנה ושאר האוטובוסים שאינם עמוסים בנוסעים, חלפו על פני התחנה שבה מחכה התובע ומשפחתו וזאת מבלי לעצור.

9. הדעת נותנת שאילו הייתה אגד מוציאה את כל האוטובוסים שהוציא בהפרש זמנים מסוים, נוצרת הייתה האפשרות לעצור ולאסוף את כל ציבור הנוסעים הממתינים לאוטובוסים ללא תקלות מעין אלה שהתובע תאר. יתר על כן מחובתם של האוטובוסים באותו קו הייתה לעצור בתחנה שבה המתין התובע, ואין לפרש אחרת את הלכתו של בית המשפט העליון מימים עברו ולפיה: "אין בידינו לקבל את טענת בא-כוח המערערת, כי לא מוטלת ברישיון הקו כל חובה לעצור בתחנה, אלא שהרישיון רק מציין את דבר קיומה של התחנה. פירוש זה הוא מלאכותי ואינו מתקבל על דעתנו."

10. אי לכך אין מנוס מלקבוע שאגד נושאת באחריות לכך שהתובע לא נאסף בזמן שתכנן. אני קובע אפוא שיש לפצות את התובע כדלקמן:

בגין עלות המונית תשלם אגד לתובע 170 ₪. בגין הוצאות משפט תשלם אגד לתובע סך של 800 ₪ ובגין עוגמת נפש סך של 500 ₪. בסה"כ תשלם אגד לתובע סך של 1470 ₪ וכל זאת תוך 14 יום.