המבקשים עותרים לביטולן של "שורת החלטות" שניתנו על–ידי בית הדין של הסתדרות המורים בישראל, ומכוונים בתביעתם לפסק בורר הנושא את הכותרת "החלטה", מיום 28.01.2015 שניתן במותב תלתא בראשות נשיאת בית הדין השופטת בדימוס שרה פריש והחברים שמואל בורקש ושמואל גרוס, וכן להחלטת הנשיאה מיום 10.08.2015 לפיה נדחתה בקשת רשות ערעור ולחלופין בקשה לדיון נוסף שהוגשה ע"י המבקשים.

1. המבקשת 1 הינה ארגון העובדים המאגד את עובדי ההוראה והחינוך בישראל: גנים, בתי ספר יסודיים ובתי ספר תיכוניים (להלן – המבקשת או ההסתדרות). בבחירות האחרונות זכתה הסיעה, שהמבקש 2 עומד בראשה, לרוב הקולות, ומשכך מונה הלה למזכיר הכללי של הסתדרות המורים. המשיבה 2, סיעת נח"ל, שהמשיבה 2 עומדת בראשה זכתה בבחירות האחרונות ל- 15% מקולות הבוחרים.

2. הסכסוך בין בעלי הדין מתמקד במאגר מידע לפי חוק הגנת הפרטיות שמספרו 843253 הרשום בפנקס מאגרי המידע, תחת שמה של המבקשת, בשם: "רשימת עובדי ההוראה של הסתדרות המורים". ברקע להליך בקשת המשיבות מיום 14.08.2014 שהופנה למבקשים, עם העתק לנשיאת בית הדין השופטת בדימוס שרה פריש (להלן- הנשיאה), בה דרשו "לקבל בכתב את רשימת חברי הסתדרות המורים, כולל מס' הטלפונים והפרטיים הרלוונטיים לקיום התקשורת עם החברים". פנייתם לא נענתה. ביום 03.09.2014 שלחו המשיבות עותק נוסף לנשיאת בית הדין, ועליו הכיתוב "מענה למכתבנו בנדון טרם קיבלנו אודה על התערבותך". בית הדין ראה בפנייתן של המשיבות עתירה המצריכה דיון ע"י בית הדין, ביקש את תגובת המבקשת וזו הוגשה לבית הדין ביום 14.09.2014. ביום 13.01.2015 התקיים בבית הדין דיון בעתירה לפני מותב הבוררים בהרכב תלתא בראשות הנשיאה והחברים שמואל בורקש ושמואל גרוס. המבקשת התנגדה נחרצות לבקשת המשיבות, וטענה בין יתר שאין בהסתדרות אופוזיציה, כי סיעת נחל היא סיעה פוליטית, וכי קיים חשש ש"מחר...תהיה הקדמת בחירות, המאגר בוודאי ישמש לדברים האלה" (ע' 35 שורות 4-5). ההסתדרות יוצגה בדיון ע"י היועץ המשפטי שלה עו"ד דניאל כהן, והמשיבות ייצגו את עצמן.

פסק הבוררות

3. ביום 28.01.2015, ניתן ע"י מותב בית הדין פסק בורר, הנושא את הכותרת החלטה, לפיו נתקבלה עתירת המשיבות, ובו נקבע בין היתר:

"הננו מורים להסתדרות המורים להעביר לגב' גילה קליין, יו"ר סיעת נחל, את רשימת שמות חברי הסתדרות המורים ופרטיי ההתקשרות עימם, הכוללים מספר טלפון, כתובת ודוא"ל. על מנת למנוע זליגת המידע האמור, כך שלא ייהפך לנחלת הכלל, הננו מורים כי המידע יועבר לגב' קליין בלבד. הגב' קליין תהיה מחויבת לשמור על המידע ולא להעבירו לאף גורם אחר. כמו כן יובהר, בהתאם להוראות ס' 8(ב) לחוק, כי השימוש שייעשה על ידי הגב' קליין במידע שיועבר אליה, יהיה אך ורק בהתאם למטרות שלהן יועד מאגר המידע, כפי שפורטו לעיל וכפי שמפורטות בפלט העיון במאגר פנקס מאגרי המידע... באשר לבקשת הגב' קליין לקבלת 401 שמות חברי ועידת ההסתדרות שנבחרו בבחירות האחרונות... עמדת הסתדרות המורים היא כי מדובר בשמות גלויים ומפורסמים... משלא הביעה הסתדרות המורים כל התנגדות להעברת אותה רשימה של 401 הנבחרים, הננו מורים על העברת רשימה זו לידי הגב' גילה קליין".

4. המבקשים לא השלימו עם קביעת בית הדין, והגישו לבית הדין מסמך הנושא את הכותרת "הודעת ערעור", בו נאמר כי "בהתאם לסעיף 96 לחוקת הסתדרות המורים... מוגשת בזאת הודעת ערעור מטעם הסתדרות המורים בישראל... לחלופין, יתבקש בית הדין הנכבד לקיים דיון נוסף לגבי ההחלטה קמא".

בעקבות זאת, נערכו בפני אותו המותב (הנשיאה והחברים שמואל בורקש ושמואל גרוס) שני דיונים שהתקיימו בימים 26.04.2015, ו-28.05.2015. המבקשות יוצגו בישיבות אלו ע"י עורכי הדין אסף ברנזון ורחל בורברג. המשיבות ייצגו את עצמן.

ההחלטה מיום 10.08.2015

5. ביום 10.08.2015 ניתנה ע"י נשיאת בית הדין החלטה הדוחה את הבקשה למתן רשות ערעור, אף את הבקשה לדיון נוסף, ובה נקבע בין היתר:

"ההחלטה הקודמת, אשר ניתנה פה אחד על ידי שלושת חברי בית הדין, הינה החלטה סבירה ומידתית... אין כל מקום למתן רשות ערעור לגביה ו/או לקיום דיון נוסף בעניינה... טיעוני הסתדרות המורים אינם מצדיקים מתן רשות ערעור על החלטתו הקודמת של בית הדין, באשר לא מתקיים לגביהם אף לא אחד משלושת התנאים המצטברים הנדרשים לשם כך... לא עלה בידי הסתדרות המורים להוכיח כי נפלה טעות כלשהי בהחלטה הקודמת של בית הדין, לא כל שכן טעות יסודית ביישום הדין אשר גם יש בה כדי להביא לעיוות דין... אני דוחה את טענות הסתדרות המורים בדבר היות הנושא – חוקתי, בדבר חוסר סמכות בית הדין לדון בנושאים חוקתיים ובדבר היות ההליך 'בוררות דו שלבית'. כפי שפורט היטב, החוקה מקנה לבית הדין את הסמכות לדון בכל נושא שהוא, לרבות נושאים ציבוריים/חוקתיים, מה גם שלגופו שלעניין עסקינן בסוגיה עניינית שנבחנה בהתאם להוראות החוק ושאינה עולה כדי נושא חוקתי... לנוכח כל שפורט בהרחבה לעיל, הגעתי לכלל החלטה כי אין בטיעוני הסתדרות המורים כדי להצדיק מתן רשות ערעור על החלטתו הקודמת של בית הדין".

ההחלטה המחזיקה 15 עמודים נושאת את חתימת נשיאת בית הדין בלבד.

(להלן: "ההחלטה או החלטת אוגוסט 2015").

6. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר מתן ההחלטה לעיל מחו שני חברי המותב האחרים בפני נשיאת בית הדין, על כי ההחלטה ניתנה שלא על דעתם. עמדת מר שמואל בורקש הייתה: "אני תומך בבקשה של הסתדרות המורים לקיים דיון נוסף בהרכב אחר של בית-הדין. החלטה זו מיום 10/8/2015 אינה על דעתי. אני דורש זימון בית הדין לדיון בעניין"; ואילו מר שמואל גרוס ציין כי הוא "... מעדיף שאת ההחלטה הסופית נקבל במשותף, כהרכב בית הדין ולא החלטת יחיד. אני ממליץ מאוד על קיום הדיון המשותף, אף אם הדבר גורם ל'סחבת' כלשהי. לטעמי – עדיף כך".

בתשובה למכתבי החברים השיבה נשיאת בית הדין כי: "... עפ"י ס' 96 לחוקה, הסמכות להכריע בבקשה שכזו נתונה לנשיא/ת בית הדין. וזו לשון סעיף 96: 'נשיא ביה"ד רשאי להיעתר לבקשה שהוגשה לו בכתב... לקיום דיון נוסף לרבות ערעור בהרכב רחב יותר...'. מכוח סמכותי האמורה, המעוגנת בסעיף 96 לחוקה, ניתנה החלטתי מיום 10.8.2015".

טענות המבקשים

7. המבקשים טוענים כי יש לבטל את כל ההחלטות שיצאו מעם בית הדין, ובפיהם שלל טענות, אשר העיקריות שבהן: בית הדין החליט בנושא "חוקתי" וכי מדובר ב"עניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים" כמשמעות מונח זה בסעיף 3 לחוק הבוררות; החלטת בית הדין מכריעה בזכותם החוקתית לפרטיות של צדדים שלישיים ופוגעת בהם; בית הדין נתן "הוראה להסתדרות להפר חוק", אשר תחשוף את המבקשים לסנקציות אזרחיות ופליליות; ההחלטות מפלות את המשיבות לטובה לעומת יתר הסיעות בהסתדרות; המבקשות הסכימו לתת בידי המשיבות את שמות חברי הועידה, אך לא את פרטי ההתקשרות עמם, ובית הדין ייחס להסכמתם זו משמעות שגויה; ההחלטות מכירות במשיבות, בניגוד לחוקה, כחלק מההסתדרות ומקנה להן הכשר לפעול בעניינים הנתונים בסמכותה הבלעדית של המבקשת; בית הדין התעלם מראיות רלוונטיות שהוגשו לו ותוך הסתמכות על ראיות אליהן לא ניתנה להם הזדמנות ראויה להגיב; ההחלטות ניתנו בחריגות חמורות מכללי הדיון הקבועים בחוקת ההסתדרות, הן באופן פתיחת ההליך, הן במותב בפניו התנהל, והן במתן ההחלטה המאוחרת בידי נשיאת בית הדין. על רקע הפגמים המפורטים בהרחבה בבקשה, יש לשיטתם להקים עילות ביטול לפי סעיפים 24(1), 24(3), 24(4), 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות.

עמדת המשיבות

8. המשיבות טוענות כי פסק הבוררות הרלוונטי להשגה בפני בית המשפט ההחלטה מינואר 2015, ומשכך המבקשים איחרו את המועד בהגשת הבקשה לביטולו, באשר זו הוגשה, לגישתם, אך על מנת להשהות את מועד ביצועו. המבקשים אף לא קיימו את אותו החלק מפסק הבוררות שניתן בהסכמתם, לפיו יימסרו פרטיהם של 401 חברי הועידה. המבקשים מנועים מלהעלות טענת חוסר סמכות מכיוון שבטיעונם בפני בית הדין כלל לא טענו לחוסר סמכותו להיזקק לנושא הבוררות, ואף פנו אליו בבקשה להשיג על החלטותיו. ככל שקיימת שאלה חוקתית, זו אינצידנטלית לשאלה האמתית שהועמדה לדיון, והיא "האם מותר לסיעת 'נחל' לעשות שימוש במאגר?" ושאלות המשנה הנגזרות ממנה: "האם סיעת 'נחל' היא חלק מהסתדרות המורים?" ו"האם המטרה לשמה מבוקש לעשות שימוש במאגר תואם את המטרות לשמן נרשם המאגר כחוק?" לשאלות אלו טענו הצדדים ובית הדין הכריע בהן בהחלטה המאזנת את האינטרסים השונים, וזאת על אף ניסיון של המבקשים להטעות את בית הדין בדרך של הצגת עותק קטוע של מטרות המאגר. זאת ועוד, חברי הסתדרות המורים נתנו הסכמתם בכתב לקבלת דיוור ישיר מסוגים מגוונים לרבות דברי פרסומת, והם מקבלים כאלו בפועל הן מהמבקשת והן מגופים נוספים, ביניהם סיעות שונות בהסתדרות המורים עצמה; ההחלטה נסמכת בעיקרה על אדנים משפטיים, שביחס אליהם אין לראות קיומו של עיוות דין. עוד נטען כי המבקשים עשו דין לעצמם, הזמינו חוות דעת משפטית, הובילו מהלך מאוחר יותר במסגרת החלטת ועידת הסתדרות המורים לפיו ניתנה "החלטה דקלרטיבית" השוללת מסירת המידע, ומסרו הודעה לעיתונות הכופרת בפסק הבוררות. מעבר לכך, לאחר מתן ההחלטות, הודחה נשיאת בית הדין, כפי הנראה אך מן הטעם שהחלטותיה לא נשאו חן בעיני המבקש.

דיון והכרעה

9. בראשית יש להבהיר כי הצדדים אינם חלוקים על כך שעל נושא הדיון חולש סעיף 93 לחוקת הסתדרות המורים בישראל (להלן- החוקה), שלפיו "...פרק זה של התקנון מהווה הסכם בוררות המתייחס לחברי האגודה, ארגוניה, מפעיליה, מוסדותיה ונציגיה. החלטות ופסקי דין של בית הדין, דינם כפסק בוררין לכל דבר ועניין, כקבוע בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. בית הדין אינו כפוף לדין המהותי, לסדר הדין ולדיני הראיות הנהוגים בבתי המשפט של המדינה ורשאי לקיים את דיוניו באופן הנראה לו בהתאם לנסיבות העניין ולהנחיות נשיא בית הדין".

"החלטת" בית הדין מיום 28.01.2015 הינה איפוא פסק בוררות לכל דבר ועניין.

10. משקבענו לעיל כי החלטת 28.01.2015 הינה פסק בוררות, עמדה בפני המבקשים האפשרות לעתור לבית המשפט בבקשה לביטולו לפי סעיף 24 לחוק הבוררות תוך 45 יום מיום קבלתו. הבחינה באשר לדרך הנוספת שעמדה בפני המבקשים להשיג על פסק הבוררות לאחר הינתנו, תיעשה לאורו של חוק הבוררות מזה, ולאורה של החוקה- המהווה בענייננו את הסכם הבוררות שבין הצדדים- מזה.

החוקה קובעת כי:

95. החלטות ביה"ד הן סופיות.

96. נשיא ביה"ד רשאי להיעתר לבקשה שהוגשה לו בכתב, לא יאוחר מ-21 יום מיום קבלת ההחלטה, לקיום דיון נוסף לרבות ערעור בהרכב רחב יותר מההרכב שהכריע בדיון הראשון...

97. בענייני פרשנות של החוקה ידון בית הדין בהרכב של 5 חברים, שבראשו יעמוד נשיא ביה"ד או ממלא מקומו.

98. בהרכב ערכאת הערעור לא יישב חבר מותב שכיהן בערכאה דלמטה.

...

...

101. בית הדין יהיה מוסמך לדון בכל עניין במותב של שלושה חברים, אולם רשאי נשיא ביה"ד לדון בעצמו במותב של דן יחיד, בעניינים דחופים המצריכים הכרעה מהירה מבלי יכולת לכנס מותב וכן בבקשות למתן סעדי ביניים."

סעיף 21א לחוק הבוררות קובע כי:

(א) קבעו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בורר –

(1) ינמק הבורר את פסק הבוררות הניתן לערעור;

(2) יחולו הוראות התוספת השניה נוסף על הוראות התוספת הראשונה ככל שאינן סותרות את הוראות התוספת השניה, והכל אלא אם כן קבעו הצדדים אחרת.

(ב) הוראות חוק זה החלות על בורר, על הליך לפני בורר ועל פסק בוררות, יחולו בשינויים המחויבים על בורר בערעור, על הליך הערעור לפני בורר ועל פסק הבוררות בערעור, ובלבד שפסק הבוררות לעניין ההגדרה 'פסק בוררות' יהיה פסק הבוררות בערעור או פסק הבוררות של הבורר הראשון, אם לא הוגש ערעור או בחלוף המועד להגשתו.

(ג) קבעו צדדים כאמור בסעיף קטן (א) –

(1) ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות על פי העילות האמורות בסעיף 24(9) ו-(10) בלבד;

(2) לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט על פסק הבוררות."

11. אין קושי להיווכח כי ההוראות בהקשר לזכות הערעור על פסק בוררות הינן ברורות וחד משמעיות. לפי חוק הבוררות קיומה של זכות הערעור מותנה בכך שהצדדים קבעו בהסכם הבוררות "כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בורר", שאם לא כן, אין זכות ערעור. בענייננו, הסכם הבוררות–החוקה - אינו מעניק זכות ערער, כי אם רק את הזכות לבקש רשות לקיומו של הליך השגה, בין אם הליך ערעור ובין אם דיון נוסף. החוקה מחילה באופן מותנה את סעיף 21א לחוק הבוררות בכך שהינו טעון רשות, לאמור: על הצד המבקש להשיג בפני הרכב נוסף של בית הדין על פסק בורר שניתן ע"י הרכב ראשון לפנות לנשיא בית הדין בבקשת רשות להגשת הליך כאמור, ערעור או דיון נוסף. היה ובקשתו תיענה בחיוב, יהא רשאי להגיש ערעור שיידון בפני מותב שונה (סעיף 98 לחוקה) ותוחלנה עליו הוראות סעיפים 21א(ב) ו-21א(ג) לעיל שבחוק הבוררות. היה ותידחה בקשתו – יראו את פסק הבוררות שניתן בדיון הראשון כפסק הבוררות הסופי, שניתן להשיג עליו רק בפני בית המשפט ולעתור לביטולו מכוחן של כל עילות הביטול.

נקודה נוספת הטעונה הבהרה היא שמי שמוסמך להעניק את רשות הערעור או את הרשות לקיום דיון נוסף הינו, כעולה מסעיף 96 לחוקה, נשיא בית הדין, ורק הוא.

12. מכאן, שבהיעדר זכות אוטומטית, ובהיעדר זכות מוסכמת, לא היו רשאים המבקשים להגיש לבית הדין "הודעת ערעור" ולטעון במסגרתה כי "בהתאם לסעיף 96 לחוקת הסתדרות המורים... מוגשת בזאת הודעת ערעור מטעם הסתדרות המורים בישראל". הנשיאה הייתה רשאית לדחות את הערעור על הסף, מכוח סמכותה לפי סעיף 102 לחוקה, ולקבוע לדיון רק את העתירה החלופית לקיום דיון נוסף. בית הדין הלך איפוא לקראת המבקשים עת התבונן על הודעת הערעור שהוגשה על ידם כעל בקשת רשות ערעור, וכבקשה חלופית לקיום דיון נוסף.

13. עתה נפנה ונבחן את טענת המבקשים לפיה בדיון שקיים בית הדין ביום 26.04.2015 כבר ניתנה להם הזכות לקיים דיון נוסף, או שהיו רשאים להניח כי כך הוא, ומשכך יש לבטל את החלטת אוגוסט הדוחה את בקשת רשות הערעור ואת הבקשה לדיון נוסף. את טענתם זו סומכים המבקשים על מספר ציטוטים מפיה של נשיאת בית הדין במהלך הדיון מיום 26.04.2015, לרבות: "אני כבר אומרת מראש שאנחנו נקיים דיון נוסף אם יהיה צורך..." (ע' 2 שורות 8-9); "...אנחנו כבר אומרים לכם שמסכימים לדיון נוסף...אין פה עניין לדיון נוסף, אנחנו אבל פתוחים עם נפש חפצה, במידה ולא תגעו לפשרה, לקיים דיון נוסף..."(ע' 29 שורות 14, 18-10), ועוד.

ממבט ראשון אכן נראה שיש ממש בטענת המבקשים.

אלא שמפרוטוקול הדיון הנוסף שהתקיים ביום 28.05.2015 עולה שאין עסקינן אלא בחוסר הבנה ובהיעדר מפגש רצונות, שבאו על תיקונם בהמשך.

תחילתה של אי ההבנה בתקלה הדיונית שיצאה מעם המבקשים עת הגישו ערעור במקום להגיש לנשיאת בית הדין בקשת רשות ערעור ובקשה לקיום דיון נוסף. מותב בית הדין שבראשו ישבה הנשיאה, לא דחה על הסף את הערעור, אף לא תיקן את הטעון תיקון, אלא העדיף למקד את הדיון שהתקיים ביום 26.04.2015 בניסיון להביא את הצדדים לפשרה, עת הציע הצעות פשרה מעשיות שיאפשרו למשיבות לפנות לחברי הסתדרות המורים. בחלקה השני של הצעת הפשרה הוצע כי בהעדר הסדר, תבוצע קפנדריא על דרך דילוג על הליך בקשת הרשות, באופן המבקשים ייחשבו ככאלו שהוענקה להם הרשות לקיים דיון נוסף, עת הדיון הנוסף יתקיים בפני אותו מותב שישב בדין בהליך הראשון. וכדברי הנשיאה: "יכול להיות שאתם כן מוכנים להתפשר אבל יש איזו מחלוקת באופי הפשרה ורוצים אותנו להתערבות ולהצעה איך לכבד את הפשרה או איך לשדרג אותה, שזו גם אופציה, כמו בגישור. במידה ואין שום דרך לדבר על פשרה, שזאת גם אופציה, תודיעו לנו בתוך 10 ימים ואז ניתן לכם את האופציה, גם לא צריך דיון כי אז אנחנו כבר אומרים לכם שמסכימים לדיון נוסף, לא נעשה דיון בבקשה לדיון נוסף, ואני אומרת את האמת, זה די בדוחק. אנחנו באים לקראתכם כי מדובר בבוררות ובמשהו לא פורמאלי, כי אין באמת עילה לדיון נוסף... פורמאלית אין פה עניין לדיון נוסף, אבל אנחנו פתוחים עם נפש חפצה, במידה ולא תגיעו לפשרה, לקיים דיון נוסף" (נספח יב' לבקשה- פרוטוקול הישיבה ע' 29).

בית הדין הניח כי המתווה הדיוני המוצע לצדדים מקובל על שניהם, ובסופה של הישיבה המליץ לצדדים להידבר ביניהם.

בעקבות בקשת המבקשים לקבוע "תזכורת" נקבעה ישיבה נוספת ליום 28.05.2015, במהלכה הציע ב"כ המבקשים להקים "ועדה מקצועית" שתבחן את הסוגיה ותייתר את הצורך בפסיקת בית הדין. משהמשיבות דחו את ההצעה הוברר כי אין מפגש רצונות בין הצדדים לבין בית הדין, וכי המבקשים כלל אינם מסתפקים בדיון נוסף, אף אינם מסכימים כי הדיון הנוסף יתקיים בפני המותב המקורי שישב בדין בערכאה הראשונה, אלא הם עומדים על טענתם לפיה עומדת להם זכות ערעור, וכדבריהם: "עו"ד ר. בורברג: אנחנו ביקשנו ערעור, ולחילופין דיון נוסף"; עו"ד א. ברנזון: השופטת החליטה החלטה על דיון נוסף. אנחנו מבקשים גם שתהיה השלמה להחלטה, למה אין לנו זכות ערעור" (פרוטוקול ע' 15) "עו"ד ברנזון: וגם אין לכם סמכות...אנחנו מבקשים שתהיה החלטה מנומקת למה אין ערעור ולמה אין דיון נוסף... כתוב, שבערכאת הערעור לא ישב חבר מותב שישב בערכאה שלמטה" (ע' 16); "עו"ד ברנזון:"אמרנו ערעור ולחלופין דיון נוסף... ואנחנו רוצים שתהיה החלטה מנומקת בערעור למה אין ערעור..." (ע' 17 לפרוטוקול), וכן הלאה התבטאויות נוספות.

משהתחוור לנשיאת בית הדין כי הצעת הייעול שהוצעה ע"י בית הדין אינה מקובלת על המבקשים, היא הבהירה את הדברים שנאמרו על ידה בישיבה הקודמת, באומרה: "אמרנו שנבוא לקראתכם, נלך צעד קדימה ויהיה רצון כאילו הבקשה לדיון נוסף הפכה להיות דיון נוסף וזה מה שהיה... אז אנחנו באנו לקראתכם, ואמרנו שאנחנו מקיימים דיון נוסף. זה בדיוק מה שאמרנו בישיבה הקודמת" (נספח יג' לבקשה, ע' 15); בה בעת הורתה על השבת הדיון למסלול שיועד לו מלכתחילה, דהיינו, בירור הבקשה למתן רשות ערעור או דיון נוסף, וכדבריה: "סליחה. אתה יודע מה, לא קרה כלום. אנחנו נלך אחורה... אז אני לא הודעתי כלום כי זה היה בהסכמתכם. לא הייתה החלטה מטעמי בשאלה אם לקיים דיון נוסף, כן או לא... סליחה, אני עכשיו מחזירה את הדיון, וזוהי סמכותי, כנשיאת בית הדין לדון בשאלה אם יהיה דיון נוסף או ערעור, או לא יהיה דיון נוסף או ערעור" (שם, ע' 22).

בהמשך הדיון אף יצאה מעם הנשיאה החלטה: "... ניסינו לדלג על המשוכות...לצערנו הדבר לא צלח...לנוכח עמדתו, אנחנו חוזרים לשאלה הראשונית שהייתה אמורה להיות הישיבה הקודמת ועליה תינתן החלטה, שאלה שנוגעת לבקשה שהוגשה ע"י הסתדרות המורים לקיים ערעור ואו דיון נוסף" (שם, ע' 26-27).

עם סיום הדיון הורתה הנשיאה לצדדים להגיש סיכומים משלימים, למבקשים אף ניתנה הרשות להגשת סיכומי תשובה. בעלי הדין אמנם הגישו את סיכומיהם, שלאחריהם ניתנה החלטת אוגוסט 2015.

14. הנה כי כן, בעלי הדין וחברי בית הדין ניהלו במשך זמן לא מבוטל דו-שיח שהתנהל במסלולים מקבילים נטולי נקודת מפגש: נשיאת בית הדין סברה כי הגם שאין עילה לרשות ערעור אף לא לדיון נוסף, יש להעדיף דיון לא פורמאלי לפני המותב הקיים הבקיא בתיק, שתכליתו הבאת הצדדים לפשרה, לרבות קיום דיון נוסף, אך לא ערעור, בפני אותו המותב אם לא תושג פשרה. מנגד, סברו המבקשים שכבר הוחלט להעניק להם זכות לקיום דיון נוסף, אף שהמותב לא הורחב. גם אצל שני חברי המותב הנוספים שררה אי הבנה באשר הם סברו כי ההחלטה בשאלה האם לאפשר דיון נוסף או ליתן רשות ערעור צריכה להינתן ע"י המותב כולו.

מכל מקום, משהתגלה חוסר ההבנה העמידה הנשיאה את הדברים על דיוקם והבהירה לבעלי הדין כי הדיון חוזר למתכונת המקורית שיועדה לו מלכתחילה, קרי: דיון בבקשה למתן רשות לערעור או לדיון נוסף. משבמהלך שני הדיונים התאפשר לשני הצדדים לטעון ארוכות בבקשת הרשות, אף הרבה מעבר לכך, ומשניתנה למבקשים רשות להגיש אחרי הדיון האחרון סיכומים משלימים, אף להגיש סיכומי תשובה, ואלו אכן הוגשו, אין מקום עוד לסברת המבקשים כי הוענקה להם הזכות לדיון נוסף וכי זה נמנע מהם. משהדיון הושב למתכונתו המקורית, לא נפגעה זכותם הדיונית של המבקשים ולא נגרם להם כל עיוות דין.

15. כאן המקום לבחון אף את הטענה לפיה ההחלטה השוללת את זכות הערעור או דיון נוסף ניתנה רק ע"י הנשיאה, ולא על ידי כל המותב, עת הדיון התקיים בפני מותב תלתא. הסמכות להורות על זכות ערעור או דיון נוסף, הופקדה, בהתאם לחוקת ההסתדרות בידי הנשיא בלבד. אין למצוא בחוקה הוראה המקנה סמכות זו למותב אחר, או הוראה המתירה לנשיא להאציל סמכות זו למותב אחר. סמכות זו מובחנת גם מסמכויות אחרות, אשר ניתנו לסגן הנשיא במקרה של נבצרות הנשיא (קביעת סדרי דין וסדרי עבודה לפי סעיף 104) או לממלא מקום הנשיא (ישיבה בראש מותב הדן בעניין חוקתי לפי סעיף 97).

לעיל ראינו כי הדיון נקבע מלכתחילה בפני מותב תלתא משום שהמבקשים הכתירו את בקשתם בכותרת ערעור, ולא כבקשת רשות ערעור המופנית לנשיאה. הדיון שקיים בית הדין בפני הרכב תלתא כוון לניסיון להביא את בעלי הדין לכלל הסדר פשרה, עת במקביל אף הוצעה לצדדים הצעת פשרה דיונית לפיה תידון הבקשה למתן רשות לקיום דיון נוסף כבדיון הנוסף עצמו שיתקיים בפני שלושת חברי המותב המקוריים. מששתי ההצעות נדחו ע"י המבקשים, חזר הדיון למתווה הקבוע בחוקה, הקובע כי הנשיא לבדו הוא שמוסמך להעניק את רשות הערעור או את הרשות לדיון הנוסף. עמדת חברי בית הדין הנוספים, מבלי לפגוע חלילה בכבודם, אינה נדרשת לצורך זה.

16. בהיבט הדיוני נותר עוד לדון בטענת המשיבות לפיה אחרו המבקשים את המועד בהגשת בקשת הביטול משזו הוגשה רק ביום 21.12.2015 עת הייתה אמורה להיות מוגשת עד 45 יום מיום מתן פסק הבוררות בחודש ינואר 2015.

אין לקבל את הטענה. הכלל הוא כי: "...כאשר הצדדים מסכימים על בוררות דו-שלבית, הפעלת הביקורת השיפוטית העיקרית על פסק הבוררות, הנעשית באמצעות ביטולו, אישורו או תיקונו, 'נכנסת לפעולה' בשלב בו הליך הבוררות כולו הסתיים; קרי - מועדה בשלב בו ניתן פסק בוררות בערעור או בשלב בו בחרו הצדדים שלא למצות את זכות הערעור עליה הסכימו... פועל יוצא הוא, כי כל אותם סעיפים בחוק הבוררות המקנים לבית המשפט הסמכות לאשר 'פסק בוררות'... או לחלופין לבטלו, לתקנו או להחזירו לבורר... חלים אך ורק על פסק הבוררות בערעור - או על פסק הבוררות הראשון שלא הוגש ערעור עליו" (רע"א 7115/11 יערי נ' מנוסביץ, פסקה יא, ניתן ב-24.11.11).

המבקשים היו רשאים למצות את הליך בקשת רשות הערעור ואת הבקשה לדיון נוסף, המוענק להם על פי החוקה. ברי, כי אין לדרוש מבעל דין נקיטה בהליכים מקבילים שלפחות אחד מהם יתברר בהכרח כמיותר. משכך, מניין הימים לצורך הפנייה לבית המשפט יחל רק ממועד ההחלטה על דחיית הבקשה לפתיחה בהליך השגה "פנימי". משהחלטה השוללת את זכות המבקשים לערעור או לדיון נוסף ניתנה ביום 10.08.2015 ושמבקשת הביטול נפתחה ביום 09.09.2015 הרי שזו הוגשה במועד.

17. מאחר ובקשת הביטול עותרת לבטל גם את החלטת אוגוסט 2015 יש לבחון קודם לכן את מעמדה, והאם ניתן כלל לעתור לביטולה, כפי שהתבקש, במסגרת סעיף 24 לחוק הבוררות.

בבואנו להבחין בין החלטת בורר לבין פסק ביניים לצורכי בקשת ביטול פסק הבוררות, המבחן נעוץ בתוכן המהותי ובסעד שניתן. ככל שמדובר בהחלטה המעניקה סעד אופרטיבי "העומד על רגליו שלו" והניתן לאכיפה ולמימוש – הרי לפנינו פסק בוררות או פסק בוררות חלקי. מן העבר האחר, ככל שבפנינו החלטה הגודרת אמנם שאלה מסוימת בין בעלי הדין ומכריעה בה, אך אינה מעניקה סעד הניתן למימוש ואכיפה – הרי בפנינו החלטה אחרת.

אין מניעה להיעזר במבחן הנקוט ע"י בתי המשפט בהקשר לערעור ברשות או ערעור בזכות, שכן הלכה היא כי האבחנה בין פסק ביניים או פסק חלקי לבין החלטה אחרת בבוררות נעשית לפי אותם הכללים בהם נבחנת החלטה אחרת במובחן מפסק דין לצורכי הגשת ערעור או הגשת רשות ערעור בבית משפט. וכפי שנקבע: "... בהגדרה של 'החלטה אחרת' לעומת 'פסק דין חלקי' השתמשו בתי המשפט גם לצורכה של ההבחנה בין 'החלטה אחרת' של בורר לבין 'פסק ביניים' של בורר, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הבוררות..." (רע"א 8984/09 אנג'למרין נ' בר חמישה כוכבים, החלטה מיום 14.02.2010).

בבש"א381/93 נור יורם נ' אגודה שיתופית כפר ביאליק נפסק כי "החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה בקשת רשות ערעור על 'החלטה אחרת' של בית המשפט השלום, או על החלטת ראש ההוצאה לפועל, היא 'החלטה אחרת' של בית המשפט המחוזי, שהערעור עליה לבית משפט זה טעון רשות...". וכן:

"החלטה המורה על דחייתה של בקשת רשות ערעור היא בגדר 'החלטה אחרת', ואם כך- הרי שגם החלטה המורה על מחיקתה של בקשת רשות ערעור אינה בגדר 'פסק דין' כי אם בגדר החלטה אחרת" (בש"א 3454/12 פלוני נ' פלונית, פסקה 3). כן ראו חמי בן נון וטל חבקין, הערעור האזרחי, ע' 96 פסקה 6).

העולה מן האמור הוא שהחלטת אוגוסט, למרות המלל הרב שבה, אינה אלא החלטה המכריעה בבקשה למתן רשות להגיש ערעור ודוחה אותה, והינה דיונית באופייה.

זאת ועוד, משמעותה המשפטית של ההחלטה מוגבלת לשלילת אפשרות ההשגה, עת האמירות האחרות שבה אינן אלא אמירות אגב, שהרי עם מתן פסק הבוררות בינואר 2015 סיים המותב את מלאכתו ואינו יכול עוד לשנות את הפסק אף לא להוסיף עליו: "עם מתן הפסק נסתיים תפקידו של הבורר, וסמכותו לדון במחלוקת שבין הצדדים פקעה ואיננה עוד. אם יוסיף הבורר ויחליט בענייני הבוררות לאחר מתן הפסק- עשייתו עשייה שבהיעדר סמכות היא" (רע"א 6886/03 הדרן נ' מכבי נתניה, פסקה 23). הנשיאה רשאית הייתה להחליט רק בשאלה אם ליתן רשות ערעור אם לאו, ולא מעבר לכך.

כפועל יוצא ולאור הוראת סעיף 24 לחוק הבוררות המסמיך את בית המשפט לבטל פסק בורר לרבות פסק ביניים, להבדיל מהחלטה אחרת ("משעה שהחלטת הבורר איננה מהווה פסק דין, לא ניתן היה להגיש בקשה לביטולה באחת העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות... ניתן לראות כי כאשר עסקינן ב'החלטה אחרת' של הבורר אין אפשרות להגיש בקשה לביטולה לפי סעיף 24 לחוק הבוררות ..." - רע"א 8984/09 לעיל)- מתבקשת המסקנה כי אין ניתן לדון בבקשת המבקשות לביטולה של החלטת אוגוסט 2015, על הנמקותיה, בהיותה החלטה, והדיון לפני יצומצם לעילות הביטול המתייחסות לפסק הבוררות מינואר 2015. עם זאת יודגש כי משנשללה מהמבקשים אפשרות ההשגה בפני בית הדין, בקשת הביטול יכולה להשתרע על כלל עילות הביטול הקבועות בחוק.

18. עתה נפנה ונבחן את עילות הביטול הנטענות כלפי פסק הבוררות, להבדיל, כאמור, מהטענות הנטענות ביחס להחלטת אוגוסט שאינה נושא לעתירת ביטול.

המבקשים טוענים כי בית הדין לא היה מוסמך לדון בעתירת המשיבות שעניינה בדיני הגנת הפרטיות - משהמדובר בנושא שלגישתם הינו בעל אופי "חוקתי" שאינו כשיר להתברר בבוררות לפי סעיף 3 לחוק הבוררות. משכך נטען כי עומדת להם בהקשר זה עילת הביטול לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות בהעדרו של הסכם בוררות בר תוקף.

בסוגיית החוקתיות המבקשים אף מעלים טענה נוספת ולפיה הנושא אמור היה להתברר בפני מותב של חמישה לאור הוראת סעיף 97 לחוקה. מעבר לכך שטענה זו מתייחסת להחלטת אוגוסט, שכפי האמור לעיל, אינה מהווה פסק בוררות וממילא אינה נושא הדיון בהליך הנוכחי, הרי הכרעת הנשיאה בשאלה האם להתיר התדיינות נוספת אם לאו, מעוגנת בסמכות שהופקדה בידיה לפי סעיף 96 לחוקה, המהווה הסדר ספציפי המתייחס למותב הדן בבקשות כגון דא. ככל שגלומים בהחלטה האמורה דברים המתייחסים לפרשנות החוקה, אין בהם אלא משום קביעות אגב הפעלת הסמכות האמורה.

מכל מקום, טענת המבקשים לבטלות פסק הבוררות מחמת היותו עוסק בנושא בעל אופי "חוקתי" שאינו כשיר להתברר בבוררות אינה עולה בקנה אחד עם החוקה, אלא נוגדת לה, משזו מעניקה במילים מפורשות לבית הדין שלה את הסמכות להכריע בשאלות חוקתיות.

סעיף 99 לחוקה, המגדיר את "תפקידיו וסמכויותיו של בית הדין" מונה, בין היתר, ברשימת הנושאים שבסמכותו: "...או בעניינים בעלי אופי ציבורי" (ס.ק. א'); "קיום נהלים דמוקרטיים, הנהלים וההסדרים בבחירות לכל מוסדות האגודה..."(ס.ק.ד'); "עתירות של מוסדות האגודה על פירוש חוקת האגודה ותקנוניה או סעיף מסעיפיו. ביה"ד הוא הפרשן המוסמך של חוקת האגודה ותקנוניה" ( ס.ק. ו').

הנה כי כן החוקה הסמיכה את בית הדין לדון גם בנושאים בעלי אופי חוקתי, הגם שברור שמרחב הדיון אינו יכול לחרוג בהשפעתו מתחומם הצר של חברי הסתדרות המורים.

מקובל להתבונן על המונח "עניין קונסטיטוציוני" שאינו בריר עת עסקינן ב"עניינים קונסטיטוצוניים במובן הרחב, דהיינו עניינים שהם קונסטיטוציוניים מבחינת משפט המדינה" להבדיל מ"עניינים קונסטיטוציוניים במובן הצר" (סמדר אוטולנגי, בוררות: דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, ע' 187). מכל מקום, במהלך הדיון לפני המותב הראשון לא טענו המבקשים כי בית הדין חסר סמכות לדון בעתירת המשיבות, אלא טענו לגופה של העתירה, לרבות טענות דיוניות, והתנגדותם למסירת הרשימה השמית התמקדה ב"חששות לקיום תעמולת בחירות ולזליגת המידע" (סעיף 9 לפסק הבוררות).

טענת חוסר סמכותו של בית הדין, לרבות הסוגיות הנושאות אופי חוקתי - הועלו לראשונה רק בהליך בקשת רשות הערעור. מכל מקום, ככל שעסקינן בעניין חוקתי, הרי בעניין הנדון ההכרעה בו הייתה אינצידנטלית.

19. המבקשים מוסיפים וטוענים כי פסק הבוררות נוגד את הוראת סעיף 89 לחוקה המורה כי בית הדין "ינהג... על פי הוראות חוקת ההסתדרות, על פי חוקי המדינה", ועל כן ניתן בחריגה מסמכות לפי סעיף 24(3) לחוק; אף בטל נוכח אי החוקיות הגלומה בפעולות הנדרשות מהמבקשים, ומכוח עילת הביטול שבסעיף 24(9) סעיף 24(10) לחוק. לדידם חיובם למסור למשיבים את רשימת המורים חברי ההסתדרות נוגד את הוראות חוק הגנת הפרטיות,תשמ"א-1981(להלן- חוק הגנת הפרטיות), יש בו כדי להשליך על זכויות צדדים שלישיים ולפגוע בהם, אף נוגד את עמדת רשמת מאגרי המידע מיום 04.04.2001 השוללת מסירת המידע המבוקש כיוון ש"ספק בעיני אם מי שמסרו את המידע לצורך אגירתו התכוונו או ידעו כי המידע יועבר לשימוש לצורך תעמולת בחירות".

חוששני כי מתחת למעטה האיצטלות המשפטיות השונות בהן מכתירים המבקשים את טענותיהם לעיל, מסתתרת למעשה הטענה לפיה טעה בית הדין ביישום הדין המהותי הנוגע לדיני הגנת הפרטיות עת קבע כי מסירת רשימת חברי המבקשת ופרטי ההתקשרות עמם לידי המשיבות אינה מנוגדת לדין אף לא להסכמת החברים משלעמדתו "סיעת נחל, שהגב' קליין עומדת בראשה, מהווה חלק מהסתדרות המורים, ודהיינו חלק מ'בעל המאגר'"(סעיף 9 לפסק הבוררות).

20. הלכה היא כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי בוררות, וטעות משפטית שנפלה בפסק בוררות, כשלעצמה, אינה מקימה עילה לביטולו (רע"א 3469/10 מוניות איילון רמלה בע"מ נ' גל ששון, והאסמכתאות שם, ניתן ב-27.10.2010), אף אינה מהווה חריגה מסמכות, תהא הסכמת הצדדים בעניין אשר תהא (רע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ, פסקות 32-39, ניתן ב-04.11.2009). מכל מקום, סעיף 93 לחוקת ההסתדרות קובע כי: "בית הדין אינו כפוף לדין המהותי, לסדר הדין ולדיני הראיות הנהוגים בבתי המשפט של המדינה...".

21. עם זאת, משמדובר ב"אבן הראשה" של טענות המבקשים, אתייחס גם לגופה של טענה. סלע המריבה הינו "רשימת עובדי ההוראה חברי הסתדרות המורים" הכולל: שמות, ת.ז., טלפון, דוא"ל, דרגת שכר, מקום עבודה, תפקיד העובד ותאריך הצטרפותו להסתדרות המורים, עת המשיבות עותרות רק לקבלת שמות ודרכי התקשרות.

מטרת המאגר: "מאגר מאורגן ועדכני של חברים בהסתדרות, המשמש ל: בדיקת חברות; לבדיקת זכאות לטיפול; להסדרת תשלום דמי חבר, ולרבות משלוח דפי מידע, עיתונות וכיו"ב".

ברצון המשיבות, המשמשות כנציגיהן של 15% מחברי ההסתדרות שבחרו בהן (כ- 21,000 מורים) לשלוח לכלל המורים דפי מידע בהם ידווחו על פעילותן, אף לבחון אם מורים הפונים אליהם ומבקשים את עזרתן הינם חברי ההסתדרות- אך אינן יכולות לעשות כן באין בידיהן רשימת המורים, אף לא דרכי ההתקשרות עמם, משזו נמצאת לטענתן בשליטתם הבלעדית של העומדים בראש ההסתדרות. משהמבקשים דחו הצעה לפיה תדאג ההסתדרות לדוור לחבריה את דפי המידע שברצון המשיבות להפיץ בין החברים, הורה בית הדין למבקשים למסור למשיבות את הרשימה השמית, כולל דרכי התקשרות, על מנת שאלו יוכלו לבצע את הדיוור בעצמן ועל חשבונן, תוך הטלת מגבלות שיבטיחו את החשש מפני זליגת מידע. על הוראה זו יצא קצפם של המבקשים שלטעמם נוגדת את החוק.

סעיף 7(2) לחוק הגנת הפרטיות מורה כי "אוסף הכולל רק שם, מען ודרכי התקשרות, שכשלעצמו אינו יוצר איפיון שיש בו פגיעה בפרטיות לגבי בני האדם ששמותיהם כלולים בו, ובלבד שלבעל האוסף או לתאגיד בשליטתו אין אוסף נוסף", ומשכך, בצורתו לעיל, הוא אינו מהווה לכאורה מאגר מידע החייב ברישום.

ההוראה שניתנה ע"י בית הדין באשר למסירת רשימה שמית של חברים בארגון אינה הוראה חריגה, משניתן למצוא הוראות חוק שונות המתירות את זכות העיון בפנקס חברים של גוף מאוגד, מקיומן אין מניעה להסיק כי לגישת המחוקק ההגנה על הפרטיות בהקשר למידע כאמור מוגבלת. כך לדוגמה, סעיף 129 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כי "מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים יהיו פתוחים לעיונו של כל אדם", כמו גם סעיף 39(א) לחוק העמותות, התש"ם-1980 הקובע כי "פנקס החברים ופנקס חברי הועד... יהיו פתוחים בכל עת סבירה לעיון של כל חברי העמותה".

בהתייחס לאופן יישומה של הנורמה האחרונה, נפסק כי :

"כשמתקיימות בחירות בעמותה, זכותם של החברים בעמותה לעיין ברשימת חברי העמותה הינה לא רק זכות חוקית, אלא גם זכות מתבקשת וחיונית, על-מנת לאפשר קיומן של בחירות הוגנות ומתן אפשרויות שכנוע סבירות לנציגי רשימות החברים המתמודדים בבחירות. שלילתה של זכות כזו כמוה כהגבלת היכולת של רשימות המתמודדות בבחירות לשכנע את הבוחרים, ובנסיבות העניין גם מתן יתרון בלתי מוצדק לארגון. עיקר המחלוקת היא בין האלמנות חברות הארגון, שהן גם חברות העותרת, לבין הארגון. בנסיבות אלה, כשלארגון יש רשימת כל האלמנות אך לא כן לעותרת וחברותיה, נוצר יתרון לארגון, בכך שיכול הוא לפנות אל כלל האלמנות אשר את שמן וכתובתן הוא יודע, לעומת העותרת וחברותיה, אשר מהן נמנע הדבר בשל אי-ידיעתן את רשימת האלמנות החברות בארגון וכתובותיהן" (בג"ץ 858/89 כהן נ' שר הביטחון, פ"ד מד(3) 802, 808).

וכן:

"העיון של חבר בעמותה פלונית ברשימה של החברים באותה עמותה, במעניהם ובמספרי הטלפון שלהם-ובכלל העיון גם העתקה, אין בו משום פגיעה בפרטיותם של החברים" (רע"א 6829/00 ארגון אלמנות ויתומי צה"ל נ' אפטר ואח', פסקה 3, ניתן ב-12.07.2001)

ההסתדרות היא אמנם "אגודה הרשומה על פי החוק העות'מאני" (סעיף 4 לתקנון), אך לא הושמעה טענה לפיה לו הייתה הסתדרות המורים מאוגדת כעמותה, הדבר היה מונע ממי מחבריה להצטרף אליה כחבר.

ואעיר- עמדת רשמת מאגרי המידע מיום 04.04.2001 "ספק בעיני אם מי שמסרו את המידע לצורך אגירתו התכוונו או ידעו כי המידע יועבר לשימוש לצורך תעמולת בחירות", עליה סומכים המבקשים, שוללת את מסירת המידע המבוקש רק באשר לתעמולת בחירות, עת המשיבות הצהירו שזו אינה מטרתן, מה גם שהפסיקה ברע"א 6829/00 לעיל מלמדת לכאורה כי עמדת רשמת מאגרי המידע וסברתה אינה התשובה המשפטית האפשרית היחידה בשאלת הגנת הפרטיות. משכך, גם אם סמך בית הדין את החלטתו, בעת שביקש ליישם את הדין המהותי, על הנמקות אחרות- אין לראות בתוצאה האופרטיבית אליה הגיע, בנסיבות העניין, ככזו החורגת במובהק מדיני הגנת הפרטיות, באופן העולה לכדי פגיעה בתקנת הציבור.

22. המבקשים אף טוענים כי לפסק הבוררות השלכות על חברי ההסתדרות שפרטיהם ייחשפו בפני המשיבים עת הם לא היו צד להליך.

נפסק כי "דרישה לצירופם של כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה, בשל היקף הנפגעים הפוטנציאליים, מציבה קשיים טכניים וכלכליים, ולפיכך, עמידה על צירופם של כל מי שהמשיבות ביקשו לצרף, עלולה לסכל את הגשת העתירה. לאור ההכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות בסיסית ויסודית, בין אם היא בעלת מעמד חוקתי ובין אם לאו... אין לסכלה על ידי דרישה לצירוף כל מי שעשוי להיפגע מקבלת העתירה" (בג"ץ 702/05 בצרה, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 6, ניתן ב-03.06.2007).

"המבחן הוא, אם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שפלוני היה בעל-דין, היינו, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ושיהא מעשה בית-דין גם כלפיו" [אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, ע' 96 (2009)].

בענייננו, המבקשים, שלעמדתם מייצגים את האינטרס של כלל חברי ההסתדרות, מיצו את הטיעונים בנושא שעניינו דיני הגנת הפרטיות, ולא נטען כי למי מחברי ההסתדרות טענות פרטניות אחרות או שונות או אינטרסים ייחודיים בעניין, באופן שאין מקום לחשש שקולם של חברי ההסתדרות לא נשמע, מה גם שבית הדין, הנמנה על מוסדותיה הארגוניים של ההסתדרות (סעיף 15(א)(6) לחוקה) אינו בגדר זר לחברי ההסתדרות.

זאת ועוד, בעלי הדין צירפו לכתבי הטענות את טופס ההצטרפות עליו חותמים אלו המבקשים להצטרף כחברים להסתדרות הכולל את הפסקה: "אני מוכן/ה לקבל מידע או דברי פרסומת מהסתדרות המורים", אשר החבר יכול להסכים לה או לשלול אותה. אמנם לא הוברר מהו היקף הטפסים המאשרים, אולם אין לשלול שבהצטרפותו של מורה כחבר בהסתדרות המורים, גלומה גם הסכמתו לכך שפרטי ההתקשרות עמו יועברו לידי נושאי תפקידים כאלו ואחרים המבקשים לשלוח להם עלונים או דפי מידע שונים, כפי שצוין ברע"א 6829/00 שהובא לעיל: "...יש לראות כל חבר בעמותה כאילו הסכים שפנקס החברים שבו רשומים פרטיו יעמוד לעיונם של כל חברי העמותה"

מכל המקובץ לעיל עולה שלא מצאתי בקביעה שבפסק הבוררות עילה המצדיקה את ביטולו, ולטעמי גם לא נגרם למבקשים כל עיוות דין.

23. נותר לדון בטענת המבקשים לפיה נמנעה מהם האפשרות להציג את מירב טיעוניהם וראיותיהם, לרבות בשאלת מעמדה של משיבה 2 בהסתדרות המורים, וטענותיה להפלייתה ביחס לסיעות אחרות העושות שימוש במאגר לצורך משלוח החומר המופץ על ידם, וכי המותב התעלם מאותן טענות שהועלו בפניו בעניין, ובכך קמה להם עילת הביטול שבסעיף 24(4) לחוק הבוררות.

מלכתחילה אמנם נפתח ההליך במכתבן הלקוני של המשיבות אל נשיאת בית הדין, בו התבקשה "התערבותה" באי קבלת מענה מאת המבקשים לדרישתן לקבל את הרשימה השמית של המורים, אשר בעקבותיו התבקשה תגובת המבקשים ונקבע דיון בעל פה. אלא שבמסגרת הדיון בעל פה שהתקיים ביום 13.01.2015, סיכם בית הדין את השאלה שעל המדוכה, והגדיר אותה כמשפטית באופייה, כך:

"... כי בסוף היום ההחלטה תהיה רק אחת, האם מותר לה לעשות שימוש, לקבל את המאגר והאם, היא רוצה לעשות בו שימוש, למטרה נאותה, על בסיס מה שכתוב, בתנאי חוק המדינה, שמדבר על המאגר. זו השאלה המשפטית. זאת ותו לא" (ע' 33 שורות 4-7).

עו"ד כהן לא מיחה על ניסוח השאלה שבמחלוקת, ועל הגדרתה כשאלה משפטית, אף לא עתר לקיים דיון נוסף או לאפשר לו באופן אחר להציג ראיות. טיעונו של עו"ד כהן בנושא ראיות צומצם לטענה שהמשיבות לא הציגו ראיות ולא הוכיחו את טענתן, ולא מעבר לכך: "והיא לא תומכת, אין. היא לא הביאה, צל צילו של ראיה...שמישהו אחר משתמש במאגר...וממנה שוללים. הפליה. היא לא הביאה שום דבר... שום כלום. זה שיוצא אתרוג לחברים כאלה, בדיוק כמו שהיא מוציאה את הפרסומים האחרים שלה. בדיוק אותו הדבר. אוקיי? בדיוק אותו הדבר. היא לא הביאה שום..." (שם, ע' 33 שורות 10-21)

וכן:

"...לא הביאה שום דבר שסותר את זה. כל המסמכים שהיא הביאה, הם לא אפילו צל צילו של ראיה שמישהו מקבל את המאגר הזה..." (ע' 36 שורות 15-17).

יתרה מכך, במהלך טיעונו ניתנה לעו"ד כהן ההזדמנות להתייחס לטענה לפיה סיעת המורים הדתיים שולחת לחבריה את עיתון "האתרוג", כפי שטענה המשיבה 2, ועו"ד כהן השיב: " אני לא, אני לא מכיר...אני אומר לא יודע בודאות, עם זאת לארגון המורים הדתיים, לסיעה דלת, יש רשימות מפולחות בכל רחבי הארץ...אז האם זה יוצא משם ישירות או זה אני לא יודע" (ע' 38 שורות 16-19), ולא ביקש הזדמנות להציג לכך ראיה או עדות בהזדמנות אחרת.

יתרה מזו, עם סיום טיעונו נשאל עו"ד כהן "אוקי. זהו מר כהן? או שיש לך" והשיב: "כן. בזה סיימתי" (ע' 38 שורות 20-21).

24. משהמבקשים לא ביקשו בדיון שהתקיים עובר למתן פסק הבוררות, אף לאחריו ובטרם ניתן, להציג ראיות, מה להם כי ילינו?

הכלל הוא: "ברור, כי לא יוכל בעל הדין ליהנות מעילת ביטול זאת, אם חוסר ההזדמנות נובע לא מהתנהגות הבורר, אלא מהתנהגותו שלו עצמו.. אין צורך לומר, שלא יוכל בעל דין לטעון, שהיה על הבורר לשמוע עדויות ולקבל ראיות, בלא שביקש זאת קודם מהבורר" (אוטולנגי, ע' 1043-1044).

יוער כי בהודעת הערעור אישרו המבקשים כי: "ההסתדרות מוציאה לאור ושולחת לחברים המנויים מספר ביטאונים העוסקים בחינות כגון: 'הד החינוך', 'הד החינות בערבית', 'שיעור חופשי', 'אתרוג', 'הד הגן' ועוד" (סעיף 8 לערעור), וכן: "ביטאונים אלו נשלחים למנויים באמצעות שימוש בנתוני המאגר בהתאם למטרות המאגר, אולם בלא להעביר את המאגר עצמו" (סעיף 10 לערעור), וכן: "ביטאונים אלה נשלחים מטעם הסתדרות המורים ולא מטעם סיעה פוליטית כזו או אחרת" (סעיף 12 לערעור).

25. לא מצאתי שיש בהחלטת אוגוסט, בהיותה נסמכת בין היתר על ההליך שמספרו 30300/6 מיום 05.11.2013 אותו פירשה הנשיאה כקובע כי סיעת נחל היא חלק מההסתדרות – להשליך על התוצאה ולהפוך את הקערה על פיה, שהרי מסקנה זו מצאה את ביטויה גם בפסק הבוררות: "סיעת נחל, שבראשה עומדת הגב' קליין, מהווה חלק מהסתדרות המורים" (סעיף 2 לפסק הבוררות). נראה שבית הדין כיוון לעמדה נורמטיבית-משפטית, ולא לקביעה עובדתית.

26. אני ערה לאמירות כאלו ואחרות שנאמרו מפי חברי המותב במהלך שני הדיונים בבקשת רשות הערעור, הנסמכות לכאורה על עובדות שלא הוכחו, ועל "ידיעה" של המותב עצמו, כמו למשל:

"...אבל אני יודעת כעובדה, וגם שמעתי את זה היום מחברים, וגם שמענו את זה בפעמים הקודמות בטיעון של הגב' קליין, שסיעות אחרות עושות שימוש..." (דברי הנשיאה בפרו' מיום 26.04.2015, ע' 4 ש' 7-11)וכן: "...ודאי שהסתדרות המורים שולחת לה את הכל" (שם, ע' 10 ש' 7-9). וכך: "בשיעורי הבית שאני עשיתי... בלימוד שאני עשיתי יש אמירה שלי ברורה מאוד. לסיעות השונות בהסתדרות המורים יש שימוש במאגר ברמה הסיעתית... זה מה שאני ביררתי בהסתדרות המורים וזה מה שנלמד... בזכויות של הסיעות בבית הזה יש אפשרות להשתמש, לא לקבל, להשתמש במאגר לצורך סיעתי. זה מה שאני יודע" (מפי חבר המותב שמואל בורקש שם, ע' 31 ש' 5-10; ש' 21-22) - אלא שהמדובר בדברים שנאמרו במהלך הדיון שהתקיים לאחר מתן פסק הבוררות, במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור, שההחלטה שניתנה בסופו אינה פסק בוררות אלא החלטה אחרת שאינה נושא לעתירת ביטול, ושמשמעותה והשלכותיה מצומצמות בהתאם.

סוף דבר

27. פסק הבוררות שהינו נושא לעתירת הביטול המונחת לפני בית המשפט הוא פסק הבוררות שניתן ביום 28.01.15 ע"י מותב הבוררים המקורי בדרג ראשון.

ההחלטה הנוספת מיום 10.08.2015 אינה אלא החלטה הדוחה בקשת רשות לקיים בפני בית הדין הליך השגה, ואינה יכולה להיחשב כפסק בוררות שבסמכות בית המשפט לבטלו מכוח מי מעילות הביטול שבסעיף 24 לחוק.

בשולי הדברים אציין כי פסק הבוררות בא להשלים חסר כלשהו המתבטא בהיעדר אפשרות של הסיעות, שלא זכו לרוב בבחירות, לשלוח לבוחריהן ולכלל ציבור המורים מידע כלשהו בדבר פעילותן, והן נותרות ביחס אליהם באלם מוחלט, משהמבקשים לא הסכימו לקבל על עצמם את המשימה לשלוח בעצמם לציבור הבוחרים את דפי המידע שברצון המשיבות להפיץ בין המורים. משההגבלות שבסעיפים 12-13 לפסק הבוררות נועדו להבטיח שהמידע שבמאגר לא יזלוג לגורמים אחרים, וכי השימוש ברשימה ייעשה רק למטרות המותרות, נראה שהדרך בה בחרו הבוררים הינה הרע במיעוטו.

התוצאה

בקשת הביטול נדחית.

פסק הבוררות מיום 28.01.2115- מאושר.

המבקשים ישלמו למשיבות את הוצאות ההליך בסך 50,000 ₪.

ניתן היום, י"ג אדר ב' תשע"ו, 23 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.