מונחת לפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 6.1.15 בסמוך לתיכון הראל במבשרת ציון , בין רכב התובעת לבין רכב הנתבעים (להלן: "התאונה"). אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה. הצדדים הסמיכוני להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984, עם הנמקה קצרה. לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול השיקולים הצריכים עניין, נחה דעתי, כי דין התביעה להידחות. הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליה להוכיח את אופן קרות התאונה. השאלה באם הרים בעל דין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות ומשקלן הראייתי. במקרה דנן, גם לאחר ששבתי ובחנתי את הגרסאות, לא שוכנעתי כי התובעת הרימה את הנטל הדרוש להוכחת טענותיה כי התאונה אירעה באחריותו של נהג רכב הנתבע 1, מר עמית גפן. במקרה דנן מדובר בגרסה מול גרסה, כאשר אין את הראיה העודפת המאפשרת הטיית הכף לעבר קבלת גרסת נהגת רכב התובעת. לא זו אף זו, נסיבות התרחשות התאונה אותו הגישה נהגת רכב התובעת לבית המשפט לתביעות קטנות, שונות לחלוטין מנסיבות התאונה, כפי שהובהרו בעדותה לפניי. בשונות ברורה זו, יש לפגום בנכונות גרסת התובעת להילך התאונה, כפי שזו הובאה מפי הגב' אילנית חיימוב.

לאור כל זאת, אני מורה על דחיית התביעה. התובעת תישא בשכר העדה מטעמה ובשכר עד הנתבעים.

הנני מורה על השבת המחצית השנייה של האגרה לתובעת, באמצעות ב"כ.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ז, 03 מאי 2017, בהעדר הצדדים.