תא"מ 17946-09-15

1. לפניי שתי תביעות כספיות שאוחדו: הראשונה, ת"א 44855-07-15 (להלן: "התביעה הראשונה"), והשנייה, תא"מ 17946-09-15 (להלן: "התביעה השנייה"), שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים אירעה ביום 14.02.2015 בין כלי רכב, תוצרת קאיה, מ"ר 68-722-31, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בתביעה הראשונה והנתבעת 2 בתביעה השנייה בביטוח מסוג מקיף ובבעלות התובע 2 בתביעה הראשונה והנתבע 1 בתביעה השנייה (להלן: "רכב הקאיה") לבין כלי רכב, תוצרת טיוטה, מ"ר 89-443-79 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 בתביעה הראשונה ובבעלות הנתבעת 2 בתביעה הראשונה והתובעת בתביעה השנייה (להלן: "רכב הטויוטה") (להלן: "התאונה").

יש לציין כי כתוצאה מהתאונה בין שני הרכבים לעיל, פגע רכב הטויוטה בשני כלי רכבים נוספים, אולם נזקיהם אינם נדונים בהליך זה.

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה, קרי בשאלת האחריות לקרות התאונה, ובשאלת הנזק והיקפו.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים.

כמו כן, העידו בפניי נהגת רכב הקאיה, חוקר תאונות דרכים מטעם התובעים בתביעה הראשונה והנתבעים בתביעה השנייה, שנתן גם חוות דעתו בתיק, בוחן תאונות דרכים במשטרת ישראל, נהג רכב הטיוטה, שני נהגי רכבים אשר רכב הטויוטה פגע לאחר ההתנגשות עם רכב הקאיה ברכביהם, וחוקר תאונות דרכים מטעם הנתבעים בתביעה הראשונה והתובעת בתביעה השנייה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, לרבות חוות דעת המומחים, תיק המשטרה על כל העדויות שבו, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הטויוטה (רכב אלדן) יישא באחריות לתאונה בשיעור של 65% ואילו נהגת רכב הקאיה (רכב אי. איי. ג'י) תישא באחריות לתאונה בשיעור של 35%.

חרף הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה תמציתית למסקנתי.

5.1. לאור החומר שהונח לפניי ועדויות הצדדים, אני סבור, כי על פי מאזן ההסתברות, הוכח כי שני נהגי כלי הרכב תרמו ברשלנותם לקרות התאונה, אם כי במידה שונה.

5.2. על יסוד ניתוח תוכנית הרמזורים וסדר המופעים במחזור של 100 שניות, כפי שמובא בתוכנית הרמזורים, ועל יסוד הסבריהם של המומחים, שוכנעתי כי סביר יותר להניח כי נהג רכב הטויוטה נכנס לצומת תוך ביצוע "מחטף רמזור", ולמעשה, בניגוד לאור אדום ברמזור שהוצב בכיוון נסיעתו, כאשר בכיוון נסיעתו של רכב הקאיה היה אור ירוק ברמזור.

סבורני, כי נהג רכב הטויוטה לא נתן דעתו לרכב הקאיה מבעוד מועד, מקום שיכול וצריך היה ליתן את דעתו, ולכן נכנס עם רכבו בניגוד לאור אדום בכיוון נסיעתו. לא מן הנמנע, כי דעתו של נהג רכב הטויוטה הייתה מוסחת באמצעות שיחת הטלפון שהוא קיים.

5.3. יחד עם זאת, סבורני כי נהגת רכב הקאיה נכנסה לצומת במהירות נסיעה מופרזת שאינה מתאימה לכניסה לצומת, גם אם האור ברמזור שבכיוון נסיעתו מורה ירוק.

נהגת רכב הקאיה מעידה אמנם כי הסיעה את רכבה אל תוך הצומת במהירות נסיעה של 50 קמ"ש, עם זאת, הדבר אינו מתיישב עם גרסאותיהם של שני הנהגים שעמדו לפני הכניסה לצומת בכיוון הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעתו של רכב הקאיה, והוא אינו מתיישב עם סדר המופעים בכיוון הנסיעה של הרכבים המעורבים בתאונה ועם עדותה, לפיה הבחינה באור ירוק ברמזור בצומת המדובר כבר כאשר חצתה את הצומת שלפני הצומת המדובר, כאשר המרחק בין שני הצמתים הוא קטן. מעדותו של חוקר התאונות, מטעם התובעים בתביעה הראשונה, עולה כי מדובר במרחק של כ-50 מטר.

שני הנהגים שעמדו לפני הכניסה לצומת בכיוון הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעתו של רכב הקאיה הצביעו על כך שהתאונה ארעה רגע לפני שהאור בכיוון נסיעתם התחלף מאדום לירוק. על פי סדר המופעים בכיוון הנסיעה של הרכבים המעורבים בתאונה, כאשר בכיוון נסיעתם של הרכבים שהגיעו מהכיוון הנגדי לרכב הקאיה אור ירוק גם בכיוון נסיעתו של רכב הקאיה אור ירוק. אלא שמופע 11, שהוא בכיוון נסיעתו של רכב הקאיה, מקבל אור ירוק שתי שניות לפני שמופע 13, שהוא בכיוון נסיעתם של הרכבים בכיוון הנגדי לרכב הקאיה. משמעות הדבר, כי אם התאונה ארעה רגע לפני שהופיע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעת הרכבים שעמדו בכיוון הנגדי לרכב הקאיה, הרי שבכיוון נסיעתו של רכב הקאיה כבר היה אור ירוק. עם זאת, לא ייתכן כי במהירות נסיעה של 50 קמ"ש יספיק רכב הקאיה לעבור מרחק של כ-50 מטר, שבין הצומת הקודם (ממנו הבחינה באור ירוק בצומת המדובר) לבין הצומת המדובר, בפרק זמן של שתי שניות, אלא אם נהגת רכב הקאיה הסיעה את רכבה במהירות של כ-100 קמ"ש.

ואם כך, הרי שמהירות נסיעה של 100 קמ"ש אינה מהירות נסיעה סבירה לחציית צומת, גם אם מדובר בכביש מהיר. הרי כלל הוא כי טרם הכניסה לצומת על הנהג לוודא כי הצומת פנוי, כך שיהיה ביכולתו למנוע תאונה אפשרית. הסעת רכב במהירות של כ- 100 קמ"ש אל תוך צומת אינה יכולה להקנות לנהג הרכב היכולת למנוע תאונה מפתיע, למשל תאונה בגין התפרצות רכב אל תוך הצומת, לרבות רכב שביצע "מחטף רמזור".

5.4. מכאן, אחריותם המשותפת של נהג רכב הטויוטה ונהגת רכב הקאיה לקרות התאונה.

5.5. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען בשתי התביעות, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאיות ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק הנטען ואף לא ביקש לחקור את שמאי הצד שכנגד על חוות דעתו, הרי שסכומי התביעות בדין יסודם.

לפיכך, אני מקבל את התביעות חלקית, כפי שנקבע בפתח סעיף 5 לעיל.

בתביעה הראשונה

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 103,565 ₪, שהינו 65% מסכום התביעה בתוספת אגרת בית משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.7% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

בתביעה השנייה

7. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 21,404 ₪, שהינו 35% מסכום התביעה בתוספת אגרת בית משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 11.7% מהסכום המוצמד שנפסק.

7.3. שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

8. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיקים שבכותרת.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ז, 28 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.