נגד נתבעים 2 עד 4

לפני תביעה לתשלום פיצויים ולהשבת סכומי כסף ששילמו התובעים עבור בניית ביתם במגרש בבעלותם. התביעה נסמכה על עילות של הפרת חוזה, מצג שווא, תרמית, הטעיה, רשלנות, חוסר תום לב במשא ומתן ועשיית עושר ולא במשפט. נטען כי הנתבעים לא הקפידו על הפרדה ביניהם ונהגו עירוב בכספי התובעים שנמסרו להם עבור הבניה. נותרה להכרעה התביעה נגד נתבעים 2 עד 4, שהועמדה על סך של 874,284 ₪.

א. ההליך והצדדים לו

1. התובעים 2-1 הם בני-זוג; כך גם התובעים 4-3. התובעים רכשו את המקרקעין הידועים כחלקה 300 בגוש 8036, אשר מצויים ברחוב הברושים 27 בישוב קדימה, כדי לבנות בהם בית דו-משפחתי שישמש למגוריהם (להלן הבית).

2. בחודשים יוני ויולי 2014 התקשרו התובעים עם חברת בויינוב, חברה בשליטתו ובניהולו של נתבע 6, לשם בניית הבית. לימים שינתה חברת בויינוב את שמה, והינה הנתבעת 5 בהליך דנן. נטען כי לא רק נתבע 6 אלא גם נתבעים 2 ו-4 – אחים, היו מעורבים בגיבוש ההתקשרות, בסיכום תנאיה ובחתימה על ההסכמים שהתייחסו אליה. התובעים יחסו גם לנתבעות 1 ו-3 מעורבות בהיבטים שונים של הקשר החוזי שנסב על הזמנת הבניה וביצועה.

3. בכתב-התביעה שהוגש בפתיחת ההליך נטען כי בניית הבית לא הושלמה וכי הנתבעים הפרו באופן יסודי את חיוביהם כלפי התובעים, ביצעו כלפיהם שורה ארוכה של עוולות נזיקיות, והתעשרו על חשבון התובעים לאחר שלא נתנו תמורה לסכומים שקיבלו לידיהם; נתבע תשלום בסך 819,284 ₪ לכל ארבעת התובעים יחדיו.

4. נגד נתבעת 1 ניתן פסק-דין בהיעדר התייצבות במלוא סכום כתב-התביעה המקורי (פסק-דין מיום 2.2.2016, בגינו ניתנה פסיקתא ביום 4.2.2016). נגד נתבעים 5 ו-6 ניתן פסק-דין בהיעדר הגנה, אף זאת במלוא סכום כתב-התביעה המקורי (פסק-דין מיום 4.2.2016). נותרה אפוא לבירור התביעה נגד נתבעים 2 עד 4.

5. לתובעים הותר לתקן את כתב-התביעה, על-פי בקשתם. התיקון התבטא בהגדלת סכום התביעה תוך העמדתו על סך של 874,284 ₪.

ב. טענות כתב-התביעה המתוקן

כתב-התביעה המתוקן גולל באורח מפורט ומדוקדק את השתלשלות האירועים שניצבו ביסוד התביעה, את מעורבותו וחלקו של כל אחד מן הנתבעים באירועים הללו, את עילות התביעה ואת הסכומים אותם נדרשו הנתבעים לשלם לתובעים בעטיין. כתב-התביעה המתוקן גובה בתיעוד מפורט לתמיכת טענותיו.

אלה עיקרי הטענות בכתב-התביעה המתוקן:

1. בין התובעים לבין נתבעת 5 נחתמו חוזים לפיהם נתבעת 5 תבנה עבור התובעים את שלד הבית. נתבע 4 חתם על החוזים, שתאריכיהם 11.6.2014 ביחס לתובעים 4-3 ו- 6.7.2014 ביחס לתובעים 2-1, בשמה של נתבעת 5. נתבעים 2 ו-6 היו מעורבים בכך.

2. על-פי התחייבויות הנתבעים, נועדו עבודות השלד להסתיים עד יום 27.10.2014; חוזי הבניה זיכו את התובעים בפיצוי יומי בסך שווה ערך ל- 150 דולר בגין כל יום של איחור בהשלמת השלד.

3. ביום 28.9.2014 יצרו נתבעים 2, 4 ו-6 בפני התובעים מצג כי עבודות השלד עתידות להסתיים תוך כשבועיים והבהירו כי על התובעים לשלם סכומי כסף עבור הזמנת חומרים לשלב הבא של הבניה – הוא שלב הגמר עד לקבלת מפתח. באותו תאריך נחתמו חוזים נוספים בגין עבודות הגמר שמשלב גמר השלד עד קבלת המפתח, וסוכמו הסכומים שיהא על התובעים לשלם עבור שלב זה בבניה. גם חוזים אלה נחתמו על-ידי נתבע 4, בנוכחות ובמעורבות של נתבעים 2 ו-6.

4. עבודות השלד לא הסתיימו במועד המוסכם אלא בסוף דצמבר 2014, באיחור של ששים וארבעה ימים. נתבע הפיצוי החוזי המוסכם בגין איחור זה, בסך של 37,574 ₪ לתובעים 2-1 ובאותו סכום לתובעים 4-3.

5. במסגרת שלב הגמר בוצעו עבודות חלקיות בלבד. בפברואר 2014 'נעלם' נתבע 4, והנתבע 2 התיימר להחליפו במגעים עם התובעים. זמן קצר לאחר מכן פסקו עבודות הבניה לחלוטין. התובעים, אשר ביקשו למצות את התקשרותם עם הנתבעים לשם בניית הבית, ניאותו לחתום לשם כך על חוזה נוסף ואף עשו כן ביום 17.5.2015. החוזה נחתם עם חברה בשם אופקים יזום ניהול ובניה בע"מ (להלן חברת אופקים), שהוצגה לתובעים כחברה בבעלות הנתבעת 1. הנתבע 2 חתם על החוזים על-פי יפוי-כוח מהנתבעת 1.

6. נכון לאותו מועד שילמו התובעים לנתבעים סכומי יתר בשל עבודות שלב הגמר שלא בוצעו, ונוצרה יתרת זכות לטובת תובעים 2-1 בסך 167,700 ₪ ולטובת תובעים 4-3 – בסך של 156,876 ₪. בכתב-התביעה המתוקן הוצג תחשיב מפורט של הסכומים הללו.

7. ביום 17.5.2015, בד-בבד עם חתימת החוזה הנוסף, מסר נתבע 2 לתובעים אישור בכתב כי 'לקבלן', ששמו לא צוין ולא פורט, יש חוב לתובעים 2-1 בסך 176,000 ₪ ו חוב לתובעים 4-3 בסך 150,000 ₪ (סך הכול 326,000 ₪). האישור נחתם בידי נתבע 2 באופן אישי, ללא ציון שמה של חברת אופקים או חברה אחרת. צוין במסמך כי התובעים זכאים לקזז סכומים אלה מהמגיע מהם בהמשך הבניה. בפועל, לא היה לבניה המשך והיא לא הושלמה על-פי החוזים שנחתמו עם הנתבעים. סכום החוב שציין נתבע 2 באישור שהנפיק לתובעים גבוה במעט מזה שננקב על-ידי התובעים כסכום שאותו יש להשיב להם בגין עבודות שהם שילמו תמורתן אך לא בוצעו [324,576=167,700+156,876].

8. משפסקה העבודה לגמרי, והתחוור לתובעים כי חרף הבטחותיהם אין הנתבעים מתכוונים להמשיך בבניה, הם שכרו את שירותיו של קבלן אחר – מרעי, לשם השלמת הבניה. התובעים ביקשו לחייב את הנתבעים לשלם להם את ההפרש בין הסכום שתמורתו התחייבו הנתבעים לבצע ולהשלים את הבניה לבין הסכום אותו נדרשו לשלם למרעי לשם השלמתה, בסך של 239,560 ₪.

9. עוד נטען כי היה על הנתבעים למסור לתובעים את הבית בגמר הבניה ביום 28.2.2015; בשל הפרת חיוב זה נתבע פיצוי בסך של 10,000 ₪ לחודש למשך תשעה חודשים, ובסך הכול 180,000 ₪ לכל התובעים.

10. התובעים הצביעו על כך שהנתבעים נהגו עירוב ביניהם, השתמשו בזהויות של אנשים שונים ושל תאגידים שונים. עוד הוטעם כי התחוור שחברת אופקים אינה חברה קיימת וכלל לא נוסדה. בתוך כך שימש חשבונה הפרטי של נתבעת 3, רעייתו של נתבע 2, להפקדת סכומי כסף ששילמו התובעים עבור הבניה. לתמיכתה של הטענה הוצגה המחאה על סך 4,000 ₪ שנמשכה מחשבונם של התובעים 4-3 ללא פרטי הנפרע, נועדה לתשלום עבור ספק חומרים לבניה, והופקדה בחשבונה של הנתבעת 3.

11. בתביעתם של התובעים 4-3 נכלל סך נוסף של 55,000 ₪: בקליפת-אגוז, המחאה על סך 59,000 ₪ אשר הוצגה על-ידי נתבע 4 כתשלום מקדמה עבור עבודת ריצוף עתידית נמסרה על-ידי הנתבע 4 והופקדה בפועל, בניגוד להסכמתו עם התובעים 4-3, בחשבונו של צד שלישי, חברת אינווסטנט בע"מ (להלן אינווסטנט), שלא הייתה בעלת קשר לבניה. במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקטה אינווסטנט נגד התובעת 4 שולם לאינווסטנט סך של 55,000 ₪; אף הוא נכלל בסכום התביעה, שכן העבודה שלשמה ניתנה ההמחאה לא בוצעה בידי הנתבעים.

12. אלו הם הסכומים שלחיוב הנתבעים בהם עתרו התובעים:

ג. כתב-ההגנה

במענה לכתב-התביעה המתוקן הגישו הנתבעים 4-2 (להלן הנתבעים) מסמך שכותרתו כתב-הגנה. לא ניתן בו כל מענה, לא כל שכן מענה מבורר ומפורט כנדרש בדין, לטענותיו המפורטות של כתב-התביעה המתוקן ולתיעוד הרב שצורף אליו לשם תמיכתו [ר' תקנה 86 לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א (מח' חי') 4384/07 אולשביצקי פישר חברה לבניה בע"מ נ' עיריית חיפה, פסקה 11 (2008)].

1. כתב-ההגנה כלל שלושה סעיפים קצרים שעל-פי תוכנם אינם 'כתב-הגנה'. בית-המשפט התבקש בו לא להתיר את תיקון התביעה, למרות שבמועד שבו הוגש כתב-ההגנה (15.5.2016) כבר ניתנה החלטה אשר התירה את התיקון (החלטה מיום 4.4.2016), וכתב-ההגנה הוגש במענה לכתב-התביעה המתוקן. התיקון הותר לאחר שלנתבעים ניתנה זכות להשיב לבקשת התיקון, והם נמנעו מכך [שם, בסע' 1].

2. בכתב-ההגנה נטען כי הסכום שנכלל בכתב-התביעה המקורי מנופח ומסולף, זאת ללא כל פירוט ותוך העלאת הטענה לא כנימוק הגנה אלא כטעם התנגדות לתיקון כתב-התביעה.

3. בכתב-ההגנה הובאה התייחסות לנתבעת 1, אף-על-פי שבאותו מועד כבר ניתן נגדה פסק-דין.

4. אין בכתב-ההגנה ולו ראשית-ראשיתו של טיעון עובדתי או משפטי שהתמודד עם טענות התביעה. יש לקבוע כי כתב-ההגנה שהוגש על-ידי הנתבעים לא גילה עילת הגנה ולו בדוחק, בין מפני התביעה כמכלול ובין ביחס לעובדות, לעילות ולסכומים הפרטניים שצוינו בה.

5. לא זו בלבד שהנתבעים לא כפרו בסכום שנתבע בגין תשלומי יתר ששילמו התובעים עבור הבניה, אלא שהם צרפו לכתב-ההגנה את המסמך שביטא את אישורו של נתבע 2 לסכומים הללו – אישור שנזכר בכתב-התביעה וצורף אליו [ר' לעיל בחלק ב(7)].

ד. הבירור העובדתי

1. לתמיכת התביעה הוגשו תצהיריהם של התובע 1 [ת/1] ושל התובע 3 [ת/2]. התצהירים תמכו בכל טענות כתב-התביעה, באמצעות גרסה עובדתית מפורטת ותיעוד שצורף לתצהירים.

2. הנתבעים נמנעו מהגשת תצהירים שלהם או של עדים מטעמם. לנתבעים ניתנה הזדמנות לתקן את המחדל, אך הם נמנעו מכך [ר' החלטה מיום 30.12.2016 בסע' 3-1].

3. בהחלטה מיום 30.12.2016 נקבע, לבקשת התובעים, כי הנתבעים יהיו מנועים מהגשת תצהירים לשם הוכחת הגנתם וכי ההליך יתברר על-בסיס התצהירים שהגישו התובעים; הוטעם כי הנתבעים רשאים להעמיד את התובעים שנתנו תצהיר לחקירה נגדית על תצהיריהם.

4. החלטה זו חלה ומחייבת את הנתבעים לכל דבר ועניין; בסיכומיהם ביקשו הנתבעים להסתמך על תשתית עובדתית חדשה שלא נזכרה בכתב-ההגנה ולא בוססה בהגשת תצהירים ותיעוד. הנתבעים אינם עשויים להישמע בטענות כאלה, בשים לב למחדלם להתגונן בכתב-הגנה ממשי ולהימנעותם מהבאת ראיות.

5. בדיון שהתקיים ביום 18.4.2017 הועמדו התובע 1 והתובע 3 לחקירה נגדית על תצהיריהם. הדיון נערך במעמד התובעים, בא-כוחם והנתבעים. אין בידי לקבל את טרוניתם של הנתבעים, שהועלתה בסיכומיהם, בדבר אי-דחיית הדיון כדי שיוכלו להיות מיוצגים בו על-ידי עורך-דין. באותה נשימה אישרו הנתבעים כי אין ביכולתם להעמיד לעצמם יצוג, וברי אפוא כי לדחיית הדיון לשם הסדרת הייצוג לא הייתה כל תכלית מעשית זולת דחיית הקץ ועיכוב הבירור [שם, בסע' 19 ו-21].

6. חרף העמדתם לחקירה נגדית, נותרו עדויותיהם של תובע 1 ותובע 3 על מכונן כפי שהתצהירים גוללו אותן. חלק הארי של השאלות שהפנו הנתבעים לתובעים כלל לא היו רלוונטיות להכרעה, בשים לב למחלוקת שהצטיירה מכתבי-הטענות. בתוך כך הודה נתבע 4 כי לא הקפיד על קריאת תצהיר התובע שאותו חקר [עמ' 15 לפרוטוקול ש' 20].

7. למעשה, לתובעים הופנו שאלות ממשיות בעניין אחד, הוא זיקתה של נתבעת 3 לתובענה. הנתבעים לא חלקו על כך שההמחאה שנזכרה בכתב-התביעה, אשר נועדה לתשלום עבור הבניה, הופקדה על-ידם בחשבונה הפרטי של הנתבעת 3, רעייתו של הנתבע 2. הודאה מפורשת על כך באה גם בסיכומי הנתבעים, אגב טענה כי הנתבע 2 עבד כשכיר אצל הנתבעת 5 ורעייתו של הנתבע 2 – הנתבעת 3 – התנדבה 'לעשות טובה' לנתבעים על-ידי הפקדת ההמחאה בחשבונה. על-מנת להעלות טענות ממין זה היה על הנתבעים להגיש תצהירים, לזמן את נתבע 6 למתן עדות ולהציג תיעוד לגבי טיב הקשר בין הנתבע 2 לבין הנתבעים 6-5 ועל כך שהסכום שהופקד בחשבונה של הנתבעת 3 שימש למטרה הקשורה בבניה. עוד היה על הנתבעים להראות כי לא ניתן היה לא השיג מטרה זו בדרך המלך אלא רק על-ידי שימוש בחשבון הבנק של הנתבעת 3.

הנתבעים לא עשו כן. טענותיהם בסוגיה זו היו טענות מסוג של 'הודאה והדחה'; הם הודו בעירוב כספים שנגעו לבניה בחשבון הבנק הפרטי של הנתבעת 3 ולא הביאו ראיות כלשהן להוכחת החלק המדיח של הטענה, באופן שיראה כי לתובעים לא עומדת עילת תביעה נגד נתבעת זו בגין סכום התביעה, על-בסיס העירוב שנהגו הנתבעים בכספיהם.

הכלל הרגיל הוא כי התובע הוא 'המוציא מחברו' ועליו הראיה ביחס לכל פרטיה של עילת התביעה, אלא אם הודה הצד שכנגד בפרט זה או אחר. על טיבה של טענת 'הודאה והדחה' ונפקותה בנוגע לנטל הבאת הראיות נאמר כך: "כאשר בעל-דין מודה בעובדות שטוען בעל הדין שכנגד, אך טוען שמחמת עובדות נוספות אין יריבו זכאי לסעד המבוקש - הוא טוען טענת: 'הודאה והדחה' [...]. הטוען טענת 'הודאה והדחה' נתפס על הדברים שהודה בהם, ואילו לגבי העובדות 'המדיחות' הנטענות מפיו, נטל ההוכחה מוטל עליו. אם לא ירים נטל זה יינתן פסק-דין נגדו. [...]" [אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 82 (מהדורה עשירית, 2009)]. טעמו של דבר בכך שאם הודה נתבע בעובדות כתב-התביעה ופירט בכתב-הגנתו עובדות נוספות שעליו להוכיחן, אין עוד לתובע מה להוכיח והנתבע הוא שנדרש להוכיח את העובדות הנוספות שעל-יסודן התגונן [ע"א 4340/06 עו"ד לילוף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פסקה 28 (2010)].

עירוב נכסים מן הסוג שנטען, והוכח, ביחס לנתבעת 3 הוא עילה להטלת חבות אישית [ר' למשל ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253 (1981); ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, פסקה 9(ה) (2005); ע"א (מח' ת"א) 1074/09 מסארווה נ' קבוצת אלון בע"מ (2010)]. לפיכך יש לראות את עילת התביעה שנטענה נגד הנתבעת 3 כעילה שהוכחה, באופן שמזכה את התובעים בסעד שנתבע ממנה.

8. הנתבעים הגישו כתב-הגנה שלא הראה עילת הגנה מפני התובענה, בכללותה ולפרטיה. התובעים הגישו תצהירים שתמכו בכתב-התביעה; העדות שגוללו התצהירים לא נסתרה בחקירה הנגדית. הנתבעים לא הביאו ראיות. לפיכך יש לקבל את טענת התובעים כי הם יצאו ידי חובתו של נטל השכנוע והראו כי יש לזכותם בסכומים שתבעו. בעניין זה נקבע: "בהליך האזרחי אין התובעת נדרשת להוכיח את תביעתה מעבר לכל ספק סביר אלא להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות אותן הציגה, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבע. זאת ועוד, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות לא מנוע בית המשפט מלקבוע כי בעל דין עמד בנטל השכנוע במידה הדרושה. יתרה מכך, הנושא בנטל השכנוע יכול לעמוד בנטל זה גם אם הביא רק ראיות לכאורה, וזאת כאשר יריבו לא הביא ראיות להפריך ולאזן את מאזן ההסתברויות" [ר' ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, פסקה 24 וההפניות שם (2011)].

ה. פיצויים עונשיים

בכתב-התביעה עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בפיצויים עונשיים אשר לא כומתו. בסיכומיהם לא הביאו התובעים כל טיעון מושכל בעניין זה. יש לדחות את התביעה בחלק זה שלה. תביעה לחיוב בפיצוי עונשי תידון רק אם כומת סכום הפיצוי בכתב-התביעה ושולמה בגינו אגרת משפט. תובע נדרש לנקוב בסכום שנתבע כפיצוי עונשי בכתב-התביעה כדי שניתן יהיה לשום את האגרה החלה בהתאם לכללים שהותוו בדין [רע"א 7644/09 תרכובות ברום בע"מ נ' פרופ' לדני (2010)]. התובעים לא נהגו בדרך זו ולא כימתו את הפיצוי העונשי, גם כאשר הותר להם לתקן את כתב-התביעה על-פי בקשתם. אשר על כן יש לראות את תביעתם ככזו שאינה כוללת עתירה ממשית לפסיקת פיצוי עונשי.

ו. סיכומם של דברים

1. התביעה הכספית מתקבלת. התביעה לתשלום פיצויים עונשיים נדחית.

2. הנתבעים 4-2 ישלמו לתובעים ביחד ולחוד את הסכומים המצטברים שלהלן:

לתובעים 2-1: סך של 415,054 ₪ שיישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת כתב-התביעה המתוקן (29.2.2016) עד יום פסק-הדין, הוצאות ההליך בסך 12,000 ₪ ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ בסך של 27,000 ₪ – שניהם בערכי יום פסק-הדין.

לתובעים 4-3: סך של 459,230 ₪ שיישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת כתב-התביעה המתוקן (29.2.2016) עד יום פסק-הדין, הוצאות ההליך בסך 12,000 ₪ ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ בסך של 29,000 ₪ – שניהם בערכי יום פסק-הדין.

3. הסכום הפסוק ישולם תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לנתבעים, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

4. חיוביהם של נתבעים 4-2 הם ביחד ולחוד בינם לבין עצמם, וכן ביחד ולחוד עם נתבעים 1, 5 ו-6 על-פי פסקי-הדין שניתנו נגדם.

5. נתונה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך ארבעים וחמישה יום.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ז, 18 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.