לפני: כב' השופטת אורלי סלע - נשיאה

פסק דין

1. יוליה צ'רניאחובסקי (להלן – התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע), לגמלת הבטחת הכנסה.

2. משדחה הנתבע את תביעת התובעת וקבע שיש לשלול זכאותה לגמלה להבטחת הכנסה מחודש אוקטובר 2014 בנימוק - "על פי המידע שבידנו הינך לומד/ת במוסד לימודים מכללה טכנולוגית מ- 10/2014. לימודים אלה שוללים זכאות לגמלה להבטחת הכנסה, בהתאם לסעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א – 1980 וסעיף 6 לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב – 1982", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3. בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובעת בעצמה ומטעם ההגנה – ברוניה ווליך.

4. מתצהיר התובעת עולות העובדות כלהלן –

א. התובעת, אם חד הורית לשני ילדים קטינים, עלתה לארץ בשנת 1998.

ב. רק בין השנים 2008-2006 התובעת למדה במסגרת לימודים סדירים, במכללה הטכנולוגית בבאר שבע (להלן – המכללה).

ג. ביום 13.2.2008 התובעת קיבלה תעודת טכנאית. בבירור שערכה נודע לה, שעל מנת לקבל תואר הנדסאית, עליה להשלים מבחן במקצוע אחד – הנדסת מכונות.

ד. התובעת, אשר עברה כבר את הקורס בהנדסת מכונות במסגרת לימודי התעודה, החליטה לשמוע הרצאות לפני המבחן, וזאת על מנת לרענן את החומר הלימודי. המדובר בהשלמת לימודים או חזרה על החומר הנלמד – כאמור באישורי המכללה.

ה. שמיעת ההרצאות, כאמור, התארכה כשישה וחצי חודשים, במהלך שני סמסטרים.

ו. התובעת נכחה בהרצאות למרות שלא היתה כל חובה לעשות כן והגם שהדבר עלה לה לא מעט כסף והכל על מנת לרענן את החומר.

ז. בפועל, התובעת השתתפה בכ- 224 שעות של הרצאות, קרי פחות משעת הרצאה ליום. בפועל, התובעת נכחה בהרצאות פעמיים בשבוע, שלוש שעות אקדמיות כל פעם.

ח. בתקופה האמורה, התובעת עבדה כמשגיחה בבחינות בגרות, עבודה אליה נשלחה על ידי לשכת התעסוקה בה הייתה רשומה כדורשת עבודה. התובעת הייתה מוכנה וזמינה לעסוק בכל עבודה שהוצעה לה על ידי הלשכה.

ט. התובעת הייתה זקוקה מאוד לקצבת הבטחת הכנסה, שכן שכרה מעבודתה כמשגיחה בבחינות בגרות לא הספיק לקיומה. התובעת המציאה לנתבע את תלושי השכר שקיבלה מעבודתה כמשגיחה בבחינות בגרות.

י. לאחר שהתובעת עברה את המבחן בהנדסת מכונות, היא קיבלה תואר הנדסאית.

5. כאשר נשאלה התובעת, בחקירתה הנגדית, האם בשנת 2014 השתתפה בקורס שבסופו היא נדרשה לגשת למבחן וכן הגישה פרוייקט גמר, השיבה שזה לא קורס אלא השלמת לימודים - "בגלל שלא עברתי מבחן הייתי יכולה לבוא ולעשות עוד פעם, כמו מועד ב'. בגלל שעברו הרבה שנים החלטתי לקחת שיעורים בשביל לזכור חומר. הלכתי ללימודים רק בשביל מקצוע אחד" (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 15-14). ובהמשך אישרה שבשנת 2014 היא עשתה, במקביל, גם פרוייקט גמר, שלצורך הגשתו היו מספר מפגשים עם המנחה.

עוד אישרה התובעת, בחקירתה, כי היא למדה בהתאם למערכת השעות נספח ה' לתצהירה במהלך שני סמסטרים, משעות הבוקר או שעות הצהריים המוקדמות עד שעות אחר הצהריים ונכחה בשיעורים בהם נרשמה נוכחות. כאשר נתבקשה התובעת לאשר שלמעשה היא נרשמה לקורס הזה שלא על מנת לרענן את זכרונה, אלא מכורח חובת הנוכחות, השיבה – "אני באתי לשם כדי לזכור חומר. בגלל שאני הייתי במערכת והייתי צריכה גם לעשות מבחנים, אם אני לא באה כמה שצריך להיות לא הייתי יכולה לגשת למבחנים" (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 2-1).

6. ברוניה ווליך (להלן – ווליך), רכזת פדגוגית במכללה, חתומה על מכתב לנתבע מיום 27.11.2016 (נ/1), בו נכתב –

"בתשובה למכתבכם להלן הנתונים שיש ברשותי לגבי הנ"ל. (התובעת – א.ס.).

בשנים תשס"ה-תשס"ו – למדה במסלול טכנאי מכונות בוקר.

בשנים תשס"ז, תשס"ח, תשס"ט – למדה לתואר הנדסאי מכונות משולב.

משנת תש"ע ועד תשע"ו הנ"ל למדה בסטטוס משלים (השלימה את חובותיה הלימודיים + פרויקט)...".

7. בחקירתה הנגדית השיבה ווליך שהיא חושבת שמה שלמדה התובעת בשנת 2014 הוא אותו מקצוע אותו למדה בשנת 2009. לשאלה האם שני סמסטרים הם סך הכל 6 חודשים, השיבה ש- 30 שבועות.

8. תמצית טענות ב"כ התובעת בסיכומיו –

א. בתיק זה, על בית הדין לפרש את המושג "לימודים במוסד השכלה גבוהה" ולבחון האם הפרשנות שהנתבע נתן למושג זה, בנסיבות העניין, היא סבירה.

ב. המוסד בו למדה התובעת הוא מוסד להכשרה, ולא כתוב בשום מקום כי מדובר במוסד להשכלה גבוהה.

ג. המקצוע אותו למדה התובעת בשנת 2014 הוא אותו מקצוע שלמדה בשנים 2009-2008, ולגביו היא ביקשה לרענן זכרונה. ברור שזכאותה של התובעת לגמלה לא הייתה נשללת אם היא הייתה פונה למורה פרטי על מנת לרענן זכרונה במקצוע זה.

ד. אין מדובר בתוכנית לימודים סדירה, אלא במקצוע אחד.

ה. התובעת נרשמה בלשכת התעסוקה כדורשת עבודה וקיבלה כל עבודה שהוצעה לה.

ו. לבית הדין מסור מלוא שיקול הדעת לקבוע האם התובעת הייתה סטודנטית באופן השולל זכאות לגמלה.

ז. על התובעת חלה החובה להיות נוכחת בשיעורים מאחר והיא שילמה עבור הקורס בו השתתפה.

ח. ניתן להקיש מתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב – 1982 (להלן – התקנות), שם מתקין התקנות קבע, בעניינים אחרים של זכאות, תקופה בת 12 חודשים מה שלא כן כאשר מדובר על סמסטר אקדמי.

ט. אין כוונת המחוקק לשלול זכאות לקצבת הבטחת הכנסה ממי שהשתתף בהרצאות של קורס אחד בלבד, 24 שעות חודשיות, במשך ארבעה חודשים.

י. התובעת פעלה כל העת בתום לב ואף מצבה הכלכלי אינו מצדיק שלילת הגמלה.

9. תמצית טענות ב"כ הנתבע בסכיכומיה –

א. הוראות סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן – החוק) ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב – 1982 (להלן – התקנות) הן ברורות, ולפיהן – המחוקק הוציא מבוטחים מסויימים מגדר הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, אף אם התקיימו בהם יתר התנאים.

ב. התובעת למדה, מרצונה, לימודים סדירים במסגרת תוכנית מוגדרת מראש שכללה שיעורים עם חובת נוכחות. שיעורים אלה, כמו גם פרוייקט הגמר שהגישה התובעת באותה שנה, נדרשו לצורך השלמת מסלול הלימודים לקראת תואר הנדסאי.

ג. אין בסעיפי החוק הבחנה לעניין היקף הלימודים וחובת הנוכחות, ולימודים במתכונת מצומצמת בקורס שאינו מחייב נוכחות, נחשבים אף הם כחלק מהגדרת החוק.

ד. החוק קובע חזקה שאינה ניתנת לסתירה, לפיה מי שבחר ללמוד במוסד כהגדרתו בחוק ובתקנות אינו זכאי לגמלה, ומספר שעות לימוד מועט אינו רלוונטי, אף אם המבוטח עבד במהלך תקופת הלימודים.

ה. בניגוד לטענת התובעת בתצהירה, התובעת אינה הורה יחידני והיא קיבלה את הגמלה יחד עם בן זוגה.

ו. התובעת דווחה על ידי המוסד בו למדה כסטודנטית מן המניין.

ז. בעת הגשת טופס התביעה לנתבע, התובעת לא דיווחה כי היא משתתפת בלימודים, וזאת חרף הדרישה להודיע על כל שינוי.

ח. בעב"ל 154/05 יבגניה מלמוד נ' המוסד לביטוח לאומי (2.5.2006), נקבע כי יש לשלול זכאות להבטחת הכנסה גם במקרים בהם מבוטח לומד בהיקף שעות מצומצם. בעב"ל 60/09 יוני דהן נ' המוסד לביטוח לאומי (15.7.2010) ובדב"ע 04-12/98 ג'ני ברוכי נ' המוסד לביטוח לאומי (פד"ע לג 74), נקבע כי תכלית תקנה 6 לתקנות שוללת גמלה ממי שלומד במוסדות על תיכוניים כמוגדר בחוק. בדב"ע מז/0-120 מאיר שחל נ' המוסד לביטוח לאומי, (פד"ע יט 284), נקבע כי התקנה אינה לוקה בחוסר סבירות.

ט. באשר לטענה כי החוק מחריג, לכאורה, מוסדות לימודיים שבהם מסלול הלימוד אינו עולה על 12 חודשים – תקנה 6(5)(ב) לתקנות עוסקת בתנאי ספציפי לפיו הלימודים במוסד מתקיימים בשעות הערב, ולא כך במקרה מושא פסק הדין. כמו כן, במקרה הנדון מסלול הלימודים עלה על 12 חודשים, כאשר לא ניתן לנתק את שנת הלימודים מושא פסק הדין מיתר השנים שנדרשו לצורך הוצאת תעודת הנדסאי.

י. מאחר שהתובעת עומדת על תביעתה, על אף שהובהר לה שתביעתה חסרת סיכוי, יש לפסוק נגדה הוצאות.

10. בהשיבו לסיכומי הנתבע, ציין ב"כ התובעת כי התובעת לא קיבלה גמלת הבטחת הכנסה בשנים 2008 עד 2010. כמו כן הפנה ב"כ התובע לב"ל (ב"ש) 1492/08 שי דיין נ' המוסד לביטוח לאומי (24.12.2008) (להלן – עניין שי דיין) וב"ל (חי') 2050/04 איצקוביץ סמואל נ' המוסד לביטוח לאומי (08.03.2006).

דיון והכרעה –

11. השאלה בה יש להכריע הינה האם לימודיה של התובעת, במועדים הרלוונטיים לתביעה (מחודש אוקטובר 2014) ובכלל זה היקף שעות הלימוד, שולל ממנה תשלום גמלת הבטחת הכנסה לאור הוראות סעיף 3(4) לחוק ותקנה 6 לתקנות.

יצוין, כי הגם שבתצהירה טענה התובעת כי היא אם חד הורית, ב"כ התובעת לא טען בסיכומיו כל טענה הקשורה לכך, ומכאן, שמדובר בטענה שנזנחה על ידי התובעת. הלכה פסוקה היא כי "דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה" [ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311 (1993), ע"א 447/92 הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102 (1995)]. לכך אוסיף את טענת ב"כ הנתבע, לפיה התובעת קיבלה את הגמלה ביחד עם בן זוג, טענה שלא הופרכה ואף כלל לא זכתה לתשובה מצד התובעת. נוכח זאת – ומשטענת התובעת להיותה "הורה עצמאי" נזנחה על ידה - אין מקום לדון בה במסגרת פסק הדין.

12. סעיף 3 (4) לחוק קובע –

"לא יהיו זכאים לגימלה לפי חוק זה –

(1) ...

(2) ...

(3) ...

(4) תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות ובתנאים שקבע, למעט –

(א) ...

(ב)(1) הורה עצמאי, שהשתלמה לו גמלה בעד 16 חודשים לפחות מתוך 20 החודשים שקדמו לחודש שבו החל להיות תלמיד במוסד כאמור, ובלבד שהוא אינו לומד בתכנית לימודים המקנה תואר אקדמי שני או שלישי; גמלה להורה עצמאי שמתקיימות לגביו הוראות פסקת משנה זו תשולם בעד תקופה שלא תעלה על 26 חודשים, ואולם השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם תשולם להורה עצמאי כאמור גמלה בעד תקופה ארוכה יותר;

(2) אין בהוראות פסקת משנה (1) כדי לגרוע מהאמור בסעיף 2(א)(2) או (3), ואולם השר רשאי לקבוע הוראות וכללים למתן הקלות לעניין התנאים הקבועים לפי סעיף 2(א)(2) או (3) להורה עצמאי שמתקיימות לגביו הוראות פסקת משנה (1)".

תקנה 6 לתקנות קובעת –

"(א) כמוסד לענין סעיף 3(4) לחוק ייחשב –

(1) כל מוסד להשכלה גבוהה שהוכר לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח -1958, וכן מוסד הטעון היתר לפי סעיף 21א לאותו חוק;

(2) מוסד אחר ללימודים על-תיכוניים;

(3) ...

(4) ...

(5) מוסד לימודים אחר שבו מלמדים באופן שיטתי תלמידים, למעט –

(א) מוסד לימודים שאין במטרותיו להכשיר את תלמידיו לבחינות ממשלתיות או למתן השכלה המוכרת על-ידי משרד ממשלתי או לפי כל דין;

(ב) מוסד לימודים שמסלול הלימודים בו אינו עולה על 12 חודשים וכן מוסד המכשיר את תלמידיו להשלמת השכלה תיכונית, אף אם אין מתקיים בהם האמור בפסקת משנה (א), ובלבד שלגבי זכאי לגימלה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק, בתנאי נוסף, שהלימודים במוסד מתקיימים בשעות הערב;

(ג) מוסד שבו ניתנת הכשרה כמשמעותה בסעיף 2(א)(2) לחוק – אם מקבל ההכשרה היה זכאי לגימלה לולא האמור בסעיף 3(4) לחוק".

בדב"ע 04-4/98 שמואל הלברשטאם נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 177 (להלן – עניין הלברשטאם), קיבל בית הדין הארצי את ערעור המבוטח שלמד מידי יום מספר שעות בבית כנסת, וקבע שאין לראות בו "תלמיד" מהטעם שהלימודים לא היו סדירים אלא נעשו על פי הזמן הפנוי של המבוטח ובלשון בית דין-

"היותו של אדם בגדר "תלמיד" מאופיין בהשתייכותו למסגרת חברתית מסוימת בתחומי החינוך, הלימודים, ההכשרה, ההשתלמות המקצועית או ההשכלה, בין על-פי חובה שבחוק ובין על-פי רצונו של האדם. המסגרת האמורה פועלת לפי כללים או תכנית המחייבים את התלמיד בפעילות מסודרת ומתוכננת מבחינת הזמן וחומר הלימודים, מטילים עליו חובות וכללי התנהגות ומשמעת, ואף מאפשרים את הוצאתו מהמסגרת. בדרך-כלל, מחייב הדבר פעולת רישום של התלמיד ופעולת קבלה של הגוף המפעיל את המסגרת החברתית, וכן כרוך הדבר בתשלום לאותו גוף במישרין או בעקיפין, או לעתים בתשלום לתלמיד עקב היותו תלמיד באותו גוף. כמו כן, בדרך-כלל מעניקה המסגרת האמורה תעודה או אישור לתלמיד אשר סיים את תכנית פעילותו".

בעב"ל 154/05 יבגניה מלמוד נ' המוסד לביטוח לאומי (2.5.2006) (להלן –עניין מלמוד), בהתבסס על הכרעת בית הדין הארצי בעניין הלברשטאם, בית הדין הארצי דחה ערעור של מבוטחת שטענה כי אין לראותה "תלמידה", בין היתר, מן הטעם שלמדה מספר שעות מועט בלבד. בדחייתו את הערעור, בית הדין הארצי לקח בחשבון את העובדות לפיהן המבוטחת נרשמה ללימודים מסודרים במוסד מוכר, נקבעה לה תכנית לימודים, הוטלו עליה מטלות שונות, היא השלימה את חוק לימודיה וקיבלה תעודה מתאימה. ובלשון בית הדין הארצי -

"אין לקבל את טענות המערערת כי אינה "תלמידה", שכן היא פנתה ללמוד לצורך קבלת תעודת הוראה לשם הסמכה מטעם משרד החינוך, וכי למדה בפועל פחות שעות שבועיות מאלה הרשמות בתוכנית הלימודים... מהעובדות כפי שהוצגו בפני בית הדין האזורי, עולה כי המערערת היתה רשומה במכללה, למדה בה ואף קיבלה תעודת הוראה מוכרת. אין ספק כי השתלבותה של המערערת במסגרת הלימודים במכללת האקדמית "אחווה" עונה להגדרתה כ"תלמידה". זו תמונת המצב האובייקטיבית ולתחושתה הסובייקטיבית של המערערת אין כל השפעה על כך. אכן, המערערת בחרה להירשם ללימודים על מנת לקבל תעודת הסמכה למורה בכיר שתאפשר לה להשתבץ בארץ בתחום ההוראה. זוהי זכותה ויש לשבחה על מאמציה להשתלב בארץ בתחום מקצועה. עם זאת, לתקופת לימודיה, אין זכאות המערערת לגמלת הבטחת הכנסה מכח הוראות החוק...".

טענת התובעת כי בתקופת הלימודים בקורס בשנת 2014 היא גם עבדה ואף הייתה רשומה בלשכה, אין בה כדי להוציאה מתחולת החוק והתקנות. בעניין מלמוד קבע בית הדין הארצי כי אין בטענה לפיה במהלך תקופת הלימודים המבוטחת גם עבדה, כדי להוציאה מתחולת החוק והתקנות, אשר לשונם ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים.

13. לאור כל האמור ולאור החומר שבתיק בית הדין, הנני קובעת כי בדין נשללה מהתובעת זכאותה לגלמה להבטחת הכנסה, ואפרט.

14. אין מחלוקת כי בתקופה הרלוונטית לתביעה התובעת השלימה את המחויבויות שלה לתואר בלמידת קורס במכללה אשר התקיים במתכונת שעות קבועה במהלך שני סמסטרים (רצופים). הקורס התקיים יומיים בשבוע, 2.5 שעות ביום (בשעות הבוקר עד אחר הצהריים). לא מדובר בלימודים אקראיים, בלתי סדירים או במסגרת בלתי מחייבת אלא בהשתתפות במסגרת אקדמית מסודרת, מחייבת ומתוכננת.

עוד הוכח כי לימודי התובעת במועדים הרלוונטיים לתביעה, היו לצורך השלמת חובות אקדמיות שנבעו מלימודים בהם החלה מספר שנים קודם לכן ולצורך קבלת תואר הנדסאית. אוסיף, כי בניגוד לטענת התובעת בעדותה וכעולה ממכתבה של ווליך (נ/1), פרויקט הגמר שנדרשה התובעת להגיש בשנה הרלוונטית לתביעה, היה חלק מחובותיה האקדמיות של התובעת, שלצורך הגשתו היו מספר פגישות עם המנחה.

15. לאור הוראות החוק והתקנות ולאור הלכות בית הדין הארצי, שוכנעתי כי בתקופה הרלוונטית לתביעה יש לראות בתובעת כתלמידה מן המניין במסגרת לימודים סדירים. אין בעובדה שהתובעת למדה רק קורס אחד ומספר מצומצם של שעות לצורך השלמת חובות אקדמיות כדי לשנות מהמסקנה שיש ראות בה כ"תלמיד". בעב"ל 17424-08-14 המוסד לביטוח לאומי נ' לורן פלסטר (07.09.2015), קבע בית הדין הארצי כי מבוטח אשר למד 8 שעות בשבוע, במהלך שני סמסטרים, לצורך השלמת מחויבויותיו בלימודי תואר - עונה להגדרת המושג "תלמיד" ובכך נשללת זכאותו להבטחת הכנסה. ובלשון בית הדין הארצי -

"בנסיבותיו של מקרה זה - בהן למד המשיב 8 שעות בשבוע לאחר שהסתיר עובדה זו מהמוסד, תוך השלמת לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטת בר אילן על כל הכרוך בכך מבחינת משך הזמן וההשקעה הדרושים לכך - שוכנענו כי תכלית החקיקה תומכת דווקא בעמדת המוסד".

16. דין טענת ב"כ התובעת כי השתתפות התובעת בקורס הייתה אך למטרת ריענון חומר הלימוד טרם היא ניגשה למבחן – להידחות. התובעת עצמה העידה – "אם אני לא באה כמה שצריך להיות לא הייתי יכולה לגשת למבחנים". זאת ועוד, התובעת בחרה להירשם לקורס בשנת הלימודים האמורה, לשלם עבורו וכן לבצע את המטלות שהוטלו עליה במסגרת הקורס, והכל לפי תכנית הלימודים שהוכתבה על ידי מוסד הלימודים ועל מנת להיות זכאית לתואר הנדסאית.

אף בעובדה שבמקביל ללימודיה התובעת עבדה בעבודה שקיבלה דרך לשכת התעסוקה, אין כדי לשנות ממסקנתי. כפי שנקבע בעניין מלמוד, הוראות החוק והתקנות ברורות, ואין בהן כדי להחריג מתכולת החוק סוגי מבוטחים שעבדו במהלך תקופת הלימודים, אף לא כאלה שעבדו באמצעות לשכת התעסוקה.

17. בטרם אסיים, אוסיף כי אין בפסיקה שהציג ב"כ התובעת כדי לתמוך בטענות התובעת. כך, פסק הדין בעניין שי דיין שונה מהמקרה מושא פסק הדין, שכן שם מדובר בנסיבות בהן לימודי המבוטח מומנו על ידי הנתבע במסגרת שיקומית. אף בית הדין, בעניין שי דיין, עמד על ההבחנה בין נסיבות המקרה שם לנסיבות בהן נטען להיקף שעות לימודים מצומצם, כמו המקרה שבעניינינו, וקבע – "באותם מקרים השאלה המרכזית שעלתה לדיון היא האם היקף הלימודים הנמוך יש בו כדי לשלול את הזכאות לגמלה, ואילו במקרה שבפני מדובר בסיטואציה שונה, היינו שהמוסד במסגרת הליכי שיקום מממן את לימודיו של המבוטח".

18. לאור האמור, בתקופה הרלוונטית לתביעה יש לראות בתובעת בגדר תלמידה במוסד מוכר, לימודים השוללים זכאות לגמלת הבטחת הכנסה בהתאם להוראות סעיף 3(4) לחוק ותקנה 6 לתקנות ועל כן, דין התביעה להידחות.

19. סוף דבר – התביעה נדחית.

20. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ז, (31 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.