תביעות לאישורו וביטולו של פסק בוררות

רקע עובדתי

1. בין המבקש (להלן- כהן), שהיה מיוצג במועדים הרלבנטיים ע"י עורכת הדין מ' ז' (להלן- מ'ז') לבין אברהם וודבוז וחברת פ.א.י.ו 2001 בע"מ (להלן- וודבוז), שהיו מיוצגים בעת ההיא ע"י המשיב, התנהל הליך משפטי שהסתיים בפסק-דין לטובת וודבוז. ערעור שהגיש כהן נדחה, ונפתח נגדו תיק הוצאה לפועל למימוש תוצאת הזכייה. בשלב מסוים התגבשה בין הצדדים הצעת פשרה לפיה כנגד תשלום בסך 1,200,000 ₪ יופטר כהן מחובותיו כלפי וודבוז ותיק ההוצל"פ שנפתח נגדו ייסגר. ההסכם הועלה על הכתב, נחתם, התשלום בוצע בשיקים בנקאיים, ותיק ההוצל"פ אכן נסגר.

2. אלא שאז נתגלעה מחלוקת חדשה: כהן טען כי בד בבד עם הסכם הפשרה החתום על ידו, והשיקים הבנקאיים על סך 1,200,000 ₪, הפקיד בידיה הנאמנות של באת-כוחו מ'ז' סכום נוסף של 200,000 ₪ במזומן (להלן- הסכום במזומן) אותו נדרש לשלם, כך לטענתו, ע"י המשיב, כתנאי לכינון הסכם הפשרה, ואכן שלמו בפועל. כהן דרש איפוא קבלות על סכום כולל של 1,400,000 ₪, אולם אלו לא ניתנו לו.

המשיב הכחיש מכל וכל קבלת הסכום במזומן, וודבוז טענו שהסכום הנ"ל לא הגיע לכיסם, ואילו מ'ז' עמדה על כך כי העבירה גם העבירה את סכום המזומן, בצוותא חדא עם ההסכם החתום והשיקים הבנקאיים, לידי המשיב, שהגיע, לגרסתה, למשרדה במיוחד לצורך כך בלווי עו"ד ח' שפרן, אף תמכה את גרסתה בתרשומת שערכה לטענתה בזמן אמת.

3. בשלב זה הועבר ייצוגו של כהן, שדרש את השבת הסכום במזומן, לעורך דין דרור ברוטפלד (להלן- עו"ד ברוטפלד) אשר יעץ לו להגיש תביעה להשבת הסך של 200,000 ש"ח רק נגד המשיב, אף התחייב כלפיו, במכתבו מיום 19.03.14 כי אם התביעה נגדו תידחה, יגיש בשמו תביעה נוספת נגד מ'ז' "ללא תשלום שכר טרחה נוסף". אקדים את המאוחר ואציין שהתביעה הוגשה אכן רק נגד המשיב, ואף שזו נדחתה, עו"ד ברוטפלד חדל מלייצג את כהן, ולא הגיש בשמו תביעה נגד עורכת הדין מ'ז'.

הבוררות

4. בין כהן, באמצעות עו"ד ברוטפלד, לבין המשיב, באמצעות פרופ' ליבאי, נחתם ביום 05.03.14 הסכם בוררות מיוחד המעביר את ההכרעה בתביעת כהן נגד המשיב להליך בוררות בפני הבורר השופט בדימוס דן ארבל, שהוסמך להכריע, כפי האמור בו, "רק בנושא קבלת או אי קבלת הסך של 200,000 ₪ הנטען כי שולם לשמואל ו/או מי מטעמו במזומן".

לאחר ששמע את עדויותיהם של כהן, השליח מטעמו מר אברהם דוד, עו"ד שפרן, המשיב- שהכחיש נחרצות קבלת הסכום במזומן, ואת עדותה של עו"ד מ'ז'- שאישרה את גרסת כהן לפיה העביר לידיה את הסכום במזומ,ן אך טענה כי העבירה אותו למשיב, הוציא כבוד הבורר מלפניו את פסק הבוררות נושא עתירת הביטול בו קבע כי "כהן לא הצליח להוכיח את דבר העברת הסך של 200,000 ₪ במזומן ומעבר לתשלום הסך של 1,200,000 ₪, כמצויין בהסכם הפשרה לידי עו"ד סעדיה". הבורר נימק את מסקנתו בכך שאין בהסכם הפשרה כל אזכור לדרישת תשלום נוסף בסך של 200,000 ₪; בכך שכהן דיווח לרשויות המס על תשלום של 1,200,000 ₪ בלבד, ועל הכללים בדבר טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב.

5. אף שהסכם הבוררות כלל זכות ערעור בפני מותב של שלושה בוררים, ואף שניתנה לכהן ארכה של 7 ימים להגשת ערעור, זה לא הוגש.

בקשת הביטול

6. כהן מגולל בתצהירו את קורותיו של הסכום במזומן ששילם לגרסתו, וטוען בין היתר כי את הסכום במזומן הפקיד בידי עורכת דין מ'ז' "על פי הנחייתה המפורשת" ו"לאור התעקשותה"; כי עו"ד מ'ז' "שידכה ביני ובין עורך הדין דרור ואני מתוך אמונה בה הסכמתי שהאחרון ייצג אותי בהליך משפטי נגד סעדיה"; וכי "דרור סבר שהבוררות אמורה להתנהל כלפי סעדיה בלבד וכי אין מקום להכניס כנתבעת" את מ'ז'.

7. את עתירתו לביטול פסק הבוררות סומך כהן על עילת הביטול שבסעיף 24(1) לחוק הבוררות שעניינה בהעדרו של הסכם בוררות, משלטענתו במהלך הבוררות התגלו לו "עניינים שנעלמו מעיני לפני כן"; כי עורכי הדין שייצגו אותו לא עשו כן בנאמנות; וכי אילו היה יודע על הקשר שבין עורכי הדין לא היה מתקשר בהסכם הבוררות.

המשיב מבקש לדחות את התביעה הן מחמת האיחור בהגשתה והן מחמת העדרה של עילת ביטול. לטעמו: "הבקשה כולה עוסקת, כאמור, ב'משולש היחסים' בין המבקש לבין שני באי כוחו, אך אין בבקשה כל טענה שמבססת עילת ביטול".

דיון והכרעה

8. חוששני כי אין מנוס מדחיית הבקשה. הטעם האחד לכך הינו דיוני, משכהן החמיץ את המועד להגשת בקשת הביטול.

פסק הבוררות ניתן ביום 01.04.2015, ומהחלטת הבורר מיום 17.5.15 (בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור) עולה שנמסר לצדדים עוד ביום 12.04.2015. אף על פי כן הגיש כהן את בקשתו לביטול הפסק רק ביום 03.12.15, באיחור המתבטא בכחמישה חודשים.

כהן לא הגיש בקשה להארכת מועד בד בבד עם הגשת בקשת הביטול, אף לא לאחר שבתשובת המשיב נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת האיחור שבהגשתה.

9. גם לו התבוננתי על אותם הסעיפים שבתצהירו, המתייחסים לסיבת הגשת ההליך באיחור, ככאלו העולים לכדי בקשה להארכת מועד, לא ניתן היה להיעתר לה.

לטענת כהן, מי שנושא באחריות לאיחור הינו בא כוחו הקודם, עו"ד ברוטפלד ש"התמהמה עם הגשת ההתנגדות לפסק הבורר עד שחלף המועד להתנגד לו... 'באורך פלא' דרור נענה לבקשתי להיפגש רק עם סיום תקופת הארכה והודיעני כי יהיה מוכן להמשיך לייצג אותי בתמורה לתשלום של 50,000 ₪ נוספים..." (סעיף 9 לתצהיר). סיבה נוספת בה מתרץ כהן את האיחור הינה אמונתו "שעורכי הדין (גם סעדיה הוא עורך דין שמעורב בסכסוך שהוליד את הבוררות) נושאים ונותנים ביניהם כדי להביא לפתרון הבעיה" (סעיף 14 לתצהירו), וכי "כל אותה העת ניטעה בי התקווה לאור אמירותיהם של דרור ומרים...כי הם פועלים בינם לבין עצמם להגיע להבנות בענייני" (סעיף 20 לתצהיר).

אלא שטרונייתו של כהן המופנית כלפי עורך דינו, כמו גם אמונתו, שלא הוברר על מה נסמכה, בדבר ניהול משא ומתן, שאף אליבא דכהן אינן קשורות למשיב או למצג נטען כלשהו מטעמו, אינן יכולות להוות טעם, ודאי לא מיוחד, להארכת מועד לתקופה האיחור המשתרעת על פני חודשים.

10. דין הבקשה להידחות אף לגופה, מחמת העדרה של עילת ביטול. הגם שהדעת אינה נוחה מהנסיבות בגינן נולד הצורך בקיום הבוררות, אף לא מן האופן בו טופל עניינו של כהן ע"י יועציו המשפטיים, הרי שהטענות שנטענו על ידו, כפי שהן מנוסחות בבקשת הביטול שלפני ובתצהיר התומך בה, מופנות לבאי כוחו הקודמים, ולא למשיב- שהיה בא כוחו של יריביו לסכסוך היסוד, אף לא לבורר, וממילא אינן כאלו העולות לכדי עילת ביטול שיש בכוחה להביא לבטלות פסק הבוררות.

11. כאמור, כהן סומך בקשתו על עילת הביטול שבסעיף 24(1) לחוק הבוררות שעניינה העדרו של הסכם בוררות, משלטענתו במהלך בוררות התגלו לו "עניינים שנעלמו מעיני לפני כן" המביאים לכך שהסכם הבוררות בטל מחמת "פגם ברצון שאינו משקף את אומד דעתו": לדבריו, נודע לו כי מי שייצג את המשיב היה עו"ד ליבאי ולא עו"ד המפל; כי עורכת דין מ'ז' שייצגה אותו בהסכם הפשרה עם המשיב הייתה מצויה בניגוד עניינים משייצגה את המשיב בהליך משפטי מול אשתו (סעיף 7 לתצהיר); וכי עורכי הדין שייצגו אותו הפרו את כללי האתיקה המקצועית, שכן: "אילו הייתי יודע על 'הקשר הגורדי' הקיים בין הנוגעים בדבר ובפרט על אותם ניגודי אינטרסים בהם היו מצויים סעדיה, דרור ומרים- לא הייתי מתקשר כלל בהסכם הבוררות".

12. הטענה לפיה ייצגה עו"ד מ'ז' את המשיב בהליך אחר, שהוכחשה ע"י המשיב, נותרה כטענה בעלמא, ולא הובאו לגביה פירוט נוסף או אסמכתא כלשהי. יתר הטענות מתייחסות למישור היחסים שבין כהן לבין באי כוחו, להבדיל מטענות כלפי הבורר או כלפי המשיב. אם כהן מכוון לכשל בייצוג, הרי חוששני שאין המדובר בטענה המוכרת כעילת ביטול, ומכל מקום, לא הוברר שהכשל הינו בעוצמה כזו שיש בו כדי לכנסו לעילת הביטול שעניינה בפסק הנוגד את תקנת הציבור, או קיום עילה לפיה היה בית המשפט מבטל פסק דין חלוט.

התוצאה

הבקשה נדחית.

כפועל יוצא, מתאשר פסק הבוררות.

לאור הנסיבות, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ו, 28 יוני 2016, בהעדר הצדדים.