עיינתי בשתי הבקשות לסילוק על הסף, בתגובות המתנגדות להן ובתשובות שהוגשו.

בכל הנוגע לטענת העדר יריבות כנגד המבקשת 2, הרי שהמבקשות הודיעו כי אינן עומדות על כך שהבקשה תידון כטענת סף ולכן הטענה תידון, ככל שהמבקשות תעמודנה עליה, במסגרת פסק הדין.

המבקשות טוענות כי התביעה התיישנה. המשיבים טוענים כי עילת התביעה התגבשה רק עם מכירת המקרקעין בשנת 2013 ולכן לא התיישנה. המבקשות טוענות כי מקריאת כתב התביעה לא עולה כי זו עילת התביעה, הגם שהן מסכימות שככל שהתביעה מתבססת על המכירה, הרי שלא התיישנה.

מעיון בכתב התביעה עולה כי כבר ברישא נאמר כי התביעה מוגשת לאחר שהמקרקעין הועמדו למכירה.

סעיף 41 לכתב התביעה אינו עולה בקנה אחד עם טענות המשיבים לגבי גדרות התביעה ולכן אני מורה על מחיקתו.

מעבר לכך, לא מצאתי שיש מקום להורות עתה על מחיקת סעיפים נוספים בכתב התביעה שכן מובן כי התיאור של מהלך הדברים החל משנת 1992 בכתב התביעה אין בו כדי להקים למשיבים עילת תביעה בקשר לאותם אירועים, ככל שזו התיישנה. יחד עם זאת, יתכן שלאירועים ישנה רלבנטיות לגבי העילה שלפי הנטען התגבשה עם מכירת המקרקעין. לכן, ומחמת הזהירות, לא מצאתי להורות על מחיקת סעיפים נוספים או חלקיהם מכתב התביעה לעת הזאת. ככל שיהיה צורך בכך, תוכרע שאלת ההתיישנות לאחר שיובררו מכלול השאלות הטעונות הכרעה, במסגרת פסק הדין.

בכל הנוגע לטענות לשיהוי, אין המדובר בטענה שראוי להכריע בה במקרה זה כטענת סף שכן בהתאם להלכה יש לבחון האם נגרם נזק כתוצאה מהשיהוי הנטען ולשם כך נדרש בירור עובדתי (ראו: ע"א 6805/99).

בכל הנוגע לטענה להשתק ומניעות בשל ההסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 2007, מדובר בטענה שעניינה פרשנות הסכם פשרה והיקף הויתור על טענות, ומובן שהדבר דורש בירור עובדתי ואין מקום לדון בו כטענת סף.

לגבי הטענה להעדר עילה, טענה זו הועלתה לראשונה בבקשה השניה לסילוק על הסף שהוגשה לאחר ישיבת קדם המשפט. לפי הנטען בבקשה, התובעים אינם מצביעים על הוראת חוק כלשהי או התחייבות חוזית כלשהי ההופכת את מכירת המקרקעין ללא חוקית. לפי הנטען, גם אם תתקבל טענת התובעים כי יש לראות את ההסכם כהפקעה, אין איסור על המכירה.

המשיבים התנגדו לעצם הגשת הבקשה השניה לסילוק על הסף, כפי שהוגשה. מעבר לכך טוענים המשיבים כי אין חובה לפרט הוראות חוק בכתב התביעה וכי המבקשות אינן טוענות כי העובדות כפי שפורטו בכתב התביעה אינן מקימות עילת תביעה וכי הנטל להוכיח זאת מוטל על המבקשות.

אכן, כטענת המשיבים, אין חובה לפרט הוראות חוק בכתב התביעה. מעבר לכך, המבקשות לא הוכיחו כי אף אם יוכחו כל העובדות המפורטות בכתב התביעה, אין בהן כדי להקים למשיבים עילת תביעה. כידוע, על בית המשפט לנהוג זהירות רבה ולא למהר לסלק תביעה על הסף מחמת העדר עילת תביעה. במצב הדברים בענייננו, ישנן שאלות רבות המחייבות בירור עובדתי באופן שאינו מאפשר לסלק את התביעה על הסף. כך, למשל, בהתייחס לאמור בתשובה לתגובה שהוגשה על ידי המבקשים, השאלה האם יש להתייחס למצב הדברים כמצב של הפקעה, מחייב בירור עובדתי ודיון לגופו של ענין. לפיכך, אף לא מצאתי כי יש מקום לקבל את הטענה לפיה יש לסלק את התביעה על הסף מחמת העדר עילה.

שאלת ההוצאות בגין הבקשות תובא בחשבון במסגרת פסק הדין.

החלטה זו ניתנה בפתקית ביום 31.3.16 ונחתמת בשנית בשל תקלה באופן הצגתה בנט המשפט.

ניתנה היום, כ"ד אדר ב' תשע"ו, 03 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.