בהמשך לדיון מיום 6.12.2015 ולאחר ששקלתי בטיעוני הצדדים אני מחליטה לדחות הבקשה לביטול העיקולים הזמניים. לא שוכנעתי כי הבקשה להטלת העיקולים הזמניים הוגשה בחוסר תום לב, או שהתובע הסתיר מידע רלוונטי מעיני בית המשפט בעת הגשת הבקשה.

לעניין סיכויי התביעה נפסק כי די בכך שעלה בידי מבקש הסעד הזמני להציג עילה לכאורה ולהראות כי תביעתו אינה משוללת יסוד (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, בעמ' 522). במקרה שבפני, התובע מבקש בתביעתו להרים מסך ההתאגדות בין המבקשת לבין נתבעים 1 עד 3 ולראות במבקשת כמי שחבה גם היא בחובם של נתבעים 1 עד 3 כלפיו בגין הלוואות שכנטען נטלו ממנו. עילת התביעה נגד נתבעים 1 עד 3 מבוססת לכאורה על העתקי השיקים שכנטען נמסרו לתובע בגין תשלומי ההלוואות, והסכמי הלוואה בכתב (ראה נספח ח' לבקשה). כאשר טענת הזהות בין המבקשת לנתבעים 1 עד 3 מבוססת לכאורה על דו"ח חקירה ממנו עולה כי המבקשת ממשיכה את פעילותה של נתבעת מס' 1 וכן על תמצית שיחות שנוהלו עם לקוחותיה של נתבעת מס' 1 אשר אישרו בפני החוקר כי אינם מכירים את בעל המניות במבקשת וכי על אף הקמתה של המבקשת הם ממשיכים לעבוד עם מנהלי הנתבעת מס' 1, נתבעים 2 ו- 3. עוד עולה כי המבקשת ממשיכה לעבוד עם אותן משאיות שהיו של נתבעת מס' 1 וכי על אף שמר רועי מאיר המשמש מנכ"ל המבקשת הוא עוסק בנהיגה (עמ' 7 ש' 10 לפרוט') וכי נתבעים 2 ו- 3 , שהיו מנהלי נתבעת מס' 1 ממשיכים לעבוד במבקשת. לציין כי נתבעת מס' 1 מכרה לאמו של מנכ"ל המבקשת את פעילותה העסקית בטרם הושלם רישומה ברשם החברות.

באשר להוכחת קיומו של יסוד ההכבדה, כבר נפסק כי תוחלת ההכבדה אותה יש להוכיח במסגרת בקשה לעיקול זמני, נמוכה בהשוואה לתוחלת ההכבדה אותה יש להוכיח בבקשות לסעדים זמניים אחרים וכי מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה, בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין. עם זאת, הוכחת מעשי הברחה אינה הדרך היחידה לבסס טענת הכבדה, לעתים גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה, זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען (ראו רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc, פורסם בנבו).

בענייננו, סכום התביעה עומד על סך של 967,200 ₪. נתבעים מס' 1 עד 3 נמצאים בהליכי פש"ר ועילת התביעה כשלעצמה מקימה לכאורה החשש להברחת נכסים. על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשת הוקמה על ידי מי שעבד כנהג אצל חברת נדלר להובלות בע"מ שהיתה בבעלות נתבעים 2-3, חברת נדלר להובלות בע"מ הפסיקה את פעילותה עם הקמתה של נתבעת מס' 1 על ידי אותם בעלים ונוהלה מאותה הכתובת והשתמשה באותן משאיות הובלה, וכשזו האחרונה הפסיקה את פעילותה הוקמה המבקשת אליה כנטען הוברחו כל נכסי נתבעת מס' 1.

באשר למאזן הנוחות. העיקול הוטל על כלי רכב של המבקשת אשר אין בו כדי לפגוע בעבודתה השוטפת ומעדותו של מנכ"ל המבקשת עולה כי מצבו הכלכלי של המבקשת לא יאפשר לה לעמוד בתשלום סכום פסק הדין במידה והתביעה תתקבל, כך שהנזק שייגרם לתובע אם יבוטל העיקול הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיבה אם ייוותר על כנו.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך של 1,000 ₪.

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ו, 12 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.