לפני שני ערעורים לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 (להלן – "החוק"). הערעור בתיק 22372-09-15 עניינו סירוב שיקים שהביא להגבלת חשבון המערער מס' 66564-72 בסניף המשיב (להלן בהתאמה – "הערעור הראשון" ו- "החשבון הראשון"). הערעור בתיק 12937-11-15 עניינו סירוב שיקים שהביא להגבלת חשבון המערער מס' 283500-07 באותו סניף (להלן בהתאמה – "הערעור השני" ו- "החשבון השני").

הערעור הראשון

1. כמפורט בהודעת הערעור, בתקופה שמיום 3.2.2015 ועד 2.7.2015 סירב המשיב לכבד 12 שיקים המשוכים על החשבון הראשון. המערער עתר לגריעתם של כל 12 השיקים מרשימת השיקים המסורבים. בהודעת הבנק על הגבלת החשבון, הנושאת תאריך 1.7.2015, פורטו עשרה שיקים שסורבו והודע למערער כי החשבון ובעליו יהיה מוגבל מיום 17.7.2015 ועד 16.7.2016. מתשובת הבנק עולה כי מספר השיקים שסורבו בחשבון זה מיום 3.2.2015 ועד יום 20.10.2015 מגיע ל- 14 .
2. ביום 10.9.2015 הורתה כב' השופטת התורנית על עיכוב כניסתה לתוקף של הגבלת החשבון עד החלטה אחרת.

הערעור השני

1. כמפורט בהודעת הערעור, בתקופה שבין 30.3.2015 ועד 20.10.2015 סירב המשיב לכבד 14 שיקים המשוכים על החשבון השני. המערער עתר לגריעתם של כל 14 השיקים מרשימת השיקים המסורבים. בהודעת הבנק על הגבלת החשבון, הנושאת תאריך 21.10.2015 פורטו 14 שיקים שסורבו והודע למערער כי החשבון ובעליו יהיו מוגבלים מיום 6.11.15 ועד יום 5.11.16.
2. ביום 5.11.2015 הורתה כב' השופטת התורנית על עיכוב כניסתה לתוקף של הגבלת החשבון עד החלטה אחרת.

טענות המערער

1. לטענת המערער, בינו לבין הבנק התקיים נוהג המבוסס על הסכמה מכללא, לפיו נהג הבנק להעמיד למערער מסגרות אשראי זמניות מעבר למסגרת המאושרת וכיבד שיקים שנמשכו מהחשבון גם כאשר היה בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת. המערער, מצדו, נהג להפקיד בחשבונו כספים יום או יומיים לאחר מועד הצגת ההמחאות לפרעון. על פי הנטען, בסרבו את השיקים נשוא הערעורים הפר הבנק המשיב את ההסכמה המחייבת שנהגה עד אז ביניהם. לטענת המערער, היה לו יסוד סביר להניח כי היתה על הבנק חובה לכבד את השיקים מכח ההסכמה מכללא בינו ובין המערער ובשל כך, נכנס עניינו לגדרי החריג שבסעיף 10(א)(3) לחוק.
2. לטענת המערער, מסגרת האשראי המאושרת בחשבון הראשון עמדה על 40,000 ₪ ובחשבון השני עמדה על 20,000 ₪, אולם בפועל החשבון התנהל לעתים ביתרות חובה גבוהות יותר, דבר המצביע על הנוהג שהתקיים ביחסי הצדדים. המערער טוען כי לא היה כל שוני בין השיקים שסורבו, העומדים במוקד הערעורים, ובין שיקים קודמים שכובדו על ידי המשיב במקרים קודמים, שגם בהם יתרות חשבונו היו בחריגה מן המסגרת. לטענתו, המערער הסתמך על נוהג זה ביחסיו עם הבנק ומשך את השיקים בידיעה מוחלטת כי קיים כיסוי לשיקים אלה, בהתאם לנוהג בין הצדדים.

טעם זה עומד ביסוד בקשת המערער לביטול שיקים מס' 5,8,9,10 המפורטים בטבלה המופיעה בערעור הראשון ושיקים מס' 1-9 המפורטים בטבלה המופיעה בערעור השני.

1. טענה שנייה שבפי המערער היא טענה לקיומן של נסיבות מיוחדות, שלא היו בשליטתו. במישור זה טוען המערער שתי טענות נפרדות, האחת ביחס להתקשרות עם חברת
   "אדמה" (לגבי שיקים המפורטים בערעור הראשון בלבד) והאחרת נוגעת בתאונת דרכים קשה שהמערער עבר (לגבי שיקים המפורטים בערעור השני בלבד), והכל כמפורט להלן.
2. לטענת המערער, בחודש ינואר 2015 התקשר עם חברת "אדמה" לרכישת קרקע חקלאית. כנטען, המערער מסר לחברת אדמה המחאות לבטחון, אשר נשאו תאריכים החל מחודש פברואר 2015. על פי הנטען, חברת אדמה הציגה את ההמחאות לפרעון מבלי ליידע את המערער ומבלי לקבל את הסכמתו ותוך הפרת ההסכם בין הצדדים. אליבא דמערער, בשונה מיתר השיקים נשוא הערעור, השיקים שנמסרו לחברת אדמה היו בסכומים גבוהים והמערער לא נערך לפרעונם ולא לקח אותם בחשבון בתזרים המזומנים שלו. המערער טען כי הורה לבנק לבטל שלושה מן השיקים, אולם שלושת השיקים סורבו על ידי הבנק בהעדר כיסוי מספיק ולא מחמת ביטולם. לתמיכה בטענה זו צירף המערער עמוד אחד המתיימר להיות חלק מן ההסכם עם חברת "אדמה", מכתב מיום 10.5.2015 המופנה לסניף המשיב ובו מתבקש ביטול שלושה שיקים בסכום כולל של 349,800 ₪ שמועדי הפרעון שלהם הם 4.3.15, 15.3.15, 30.4.15. יוער, כי רק שניים משלושת השיקים הנ"ל (שיקים מס' 476 ו -429, בסכום כולל של 228,000 ₪), נמנים על השיקים שבמוקד הערעור. כמו כן, צירף המערער לערעורו מכתב הנושא תאריך 10.5.2016 החתום על ידי חברת א. ר. לוגיסטיק נדל"ן בע"מ, ומתייחס לשיקים מס' 1-4 בטבלה המופיעה בערעור הראשון. בסעיף 2 למסמך זה נכתב: "המחאות הנ"ל נתנו על חשבון תמורת המגרש שבנדון וניתנו לנו למשמורת עד אשר תקבל את המימון הנדרש לצורך פרעונן הופקדו על ידנו בטרם עת".

טעם זה עומד ביסוד בקשת המערער לביטול שיקים מס' 1-4,6,7,11 המפורטים בטבלה המופיעה בערעור הראשון.

1. טענה נוספת נוגעת לפציעתו של המערער בתאונת דרכים. על פי הטענה, ביום 11.10.2015 נפגע המערער בתאונת דרכים חזיתית ונפצע קשה בכל חלקי גופו. לטענת המערער, שוחרר לביתו למנוחה מוחלטת מבלי יכולת להפעיל את עסקו ולגבות כספים מלקוחותיו, דבר שהביא לסירוב חמישה השיקים הנושאים תאריך 20.10.15. המערער צירף מסמכים רפואיים מן הימים שלאחר התאונה, מהם עולה כי המערער התלונן על כאבים בצוואר ובגב התחתון, הופנה לפיזיותרפיה והומלץ לו להימצא במנוחה משך 15 ימים.

טעם זה עומד ביסוד בקשת המערער לביטול שיקים מס' 10-14 המפורטים בטבלה המופיעה בערעור השני.

טענות המשיב

1. הבנק המשיב דוחה את טענת ההסכמה מכללא שהעלה המערער. לטענת המשיב, הובהר למערער חד משמעית, כי בהעדר יתרה מספקת בחשבונות במועד הפרעון, לא יכובדו שיקים שלו. המשיב מצביע על מכתב התראה שנשלח למערער ביום 18.5.2015, לאחר שסורבו בחשבונו חמישה שיקים, ומצביע על עמלת התראה שהמערער חויב בה. לטענת המשיב, למרות משלוח ההתראה, המשיך המבקש למשוך שיקים ללא כיסוי. המשיב טוען כי עובדי הבנק ניהלו שיחות עם המערער גם בסמיכות לסירוב השיקים נשוא הערעורים. המשיב טוען כי לא היתה למערער כל ציפייה לגיטימית כי הבנק יכבד שיקים בחריגה וכי לאחר שנודע למערער כי השיק הראשון סורב לא התקיים אצל המערער כל יסוד סביר להניח כי הבנק יכבד שיקים נוספים בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת. לטענת המשיב, חובת המערער לעקוב אחר חשבונו ולוודא כי יש בו יתרה מספקת לתשלום השיקים טרם זמן פרעונם, במיוחד נוכח ההתראות שנשלחו לו.

1. באשר לטענת המערער לנסיבות מיוחדות בכל הקשור לשיקים שנמסרו לחברת אדמה, מצביע הבנק על כך שהמערער לא צירף את הסכם ההתקשרות עם אדמה ולא מספק כל הוכחה לנטען על ידיו בהקשר זה. מעבר לכך, טוען המשיב כי אינו מוסמך לבטל את הגבלת החשבון בשל טעותו של צד ג' שהפקיד את השיקים בניגוד למוסכם עם המערער. המשיב מצביע על כך שזמן הפירעון של השיק הראשון שהופקד על ידי אדמה הוא 3.2.2015 וזמן הפרעון של השיק האחרון הוא 15.7.2015, כלומר למעלה מחמישה חודשים לאחר מכן. באשר לטענת המשיב כי ביקש מן הבנק לבטל שלושה מן השיקים שנמסרו לחברת אדמה, טוען הבנק כי הודעת הביטול נשלחה על ידי המערער רק ביום 10.5.2015 זמן רב יחסית לאחר מועדי הפרעון של שני השיקים הרלוונטיים שהיו 4.3.2015 ו- 30.4.2015. כאשר הועמדו השיקים לפרעון לא היה כיסוי מספיק ומטעם זה סורבו מטעם של העדר כיסוי מספיק.

1. המשיב מוסיף וטוען כי בחוק לא נכללת עילת ביטול מחמת "נסיבות מיוחדות". הבנק מוסיף כי לא ברור מדוע תאונה שארעה ביום 11.10.15 צריכה להשפיע על תזרים מזומנים לכיסוי שיקים שמועד פרעונם 20.10.15, כאשר המערער מצהיר כי התקבולים מלקוחותיו התקבלו בשיטת שוטף פלוס 60 או שוטף פלוס 90. המשיב מצביע על חולשת המסמכים הרפואיים שצירף המערער, שאינם כשירים להגשה לבית המשפט ועל הפער הניכר בין טענת המערער כי נפצע קשה בתאונת הדרכים לבין העולה מן המסמכים הרפואיים (המלצה למנוחה ופיזיותרפיה, ללא אשפוז).

מהלך הדיון

1. ביום 15.6.2016 התקיים דיון בערעורים. במעמד הדיון הודיעה ב"כ המערער כי למערער אין כל טענה כלפי התנהלות הבנק, לרבות לגבי סירוב השיקים. במעמד הדיון התברר כי מספר השיקים שסורבו בחשבון הראשון עלה ל- 17 שיקים. ב"כ המערער טענה כי השיקים הנוספים הם שיקים שנמסרו לביטוח הלאומי וכי "אם בית המשפט יגרע את השיקים של אדמה וגם של ביטוח לאומי אז אנחנו בסדר גמור".
2. המערער העיד, כי החשבון הראשון היה חשבונו הפרטי , אף כי בהודעת הערעור נכתב כי חשבון זה שימש את המערער בעסקיו. המערער חזר על טענתו, לפיה נתן את השיקים לחברת אדמה לצורך בטחון וכי "זה כתוב בהסכם". המערער העיד כי ניסה לבטל את העסקה עם אדמה מספר פעמים אולם "זה גוף שאי אפשר להתעסק איתו". המערער הוסיף כי עבר לרכז את פעילותו בחשבון השני כי הבנק התחיל לנקוט צעדים ומסגרת האשראי צומצמה.

1. מטעם המשיב העיד מר יונס, מנהל מגזר העסקים במשיב. מר יונס העיד כי החשבון התנהל לשביעות רצון הבנק עד חודש פברואר 2015, שאז הוצגו לפרעון שיקים בסכומים גבוהים מאד שנמסרו לחברת אדמה. מר יונס העיד כי כבר ביום 3.2.2015, שבו נמסר לפרעון השיק הראשון על ידי חברת אדמה, זימן את המערער ונפגש עמו בסניף. מר יונס העיד: "כאן הבנו את הטענות של הלקוח כי מדובר בשיקים שהוא הפקיד לבטחון אצל חברת אדמה". מר יונס העיד, כי בהעדר בטחונות דחה הבנק את בקשת המערער להגדיל את מסגרות האשראי. מר יונס העיד כי התקיים קשר רציף עם המערער וכי לאחר מכן הוטל גם עיקול על חשבון המערער על ידי חברת אדמה. המערער טען כי העיקול הוטל שלא כדין והוסר בהסדר פשרה.

1. ביום 26.6.16 הגיש המערער תצהיר משלים ובו פירוט כל השיקים שסורבו, לרבות ציון האם השיקים הופקדו בשנית לחשבון. ביום 10.7.2016 הוגש תצהיר משלים מטעם הבנק. על פי התצהיר, בחשבונו הראשון של המערער סורבו 17 שיקים מיום 3.2.2015 ועד יום 20.1.2016 ובחשבונו השני סורבו 18 שיקים בתאריכים שבין 30.3.2015 ועד 20.12.2015.

המערער הצהיר כי ארבעה שיקים בסכום כולל של 577,800 ₪ (שיקים מס' 1,2,4,6 בטבלה שבערעור הראשון) הוחזרו לידיו ושולמו במסגרת הסדר פשרה עם אדמה ושיק נוסף שהועמד לפרעון על ידי חברת אדמה ע"ס 150,000 ₪ (שיק מס' 3) הופקד בשנית בחשבון. יתר השיקים שהוחזרו מהחשבון הראשון לא הופקדו מחדש. לטענת המערער, הגיע להסדרי תשלום עם מע"מ ועם הביטוח הלאומי ולגבי שיקים אחרים, נעשו על ידי המערער תשלומים במזומן.

באשר לחשבון השני, שיקים מס' 1-11,13,14 ברשימה הופקדו בשנית מספר ימים לאחר סירובם, וכך גם ארבעת השיקים הנוספים שלא נכללו בטבלה ושיק אחד (מס' 12) לא הופקד בשנית והמערער, כנטען, שילם תחתיו במזומן.

דיון

1. סעיף 2 לחוק שיקים ללא כיסוי קובע כי חשבון יהיה חשבון מוגבל ובעליו יהיה לקוח מוגבל אם סורבו במשך שנים עשר חודשים עשרה שיקים או יותר שנמשכו מהחשבון, ובלבד שעברו לפחות חמישה עשר ימים בין הסירוב הראשון לסירוב האחרון. תכלית ההוראה היא לצמצם את תופעת השיקים ללא כיסוי כדי לשפר את אמינותו של השיק כאמצעי תשלום נפוץ וחשוב (ר' ע"א (חי') 538/94 ש.א. דפוס אופסט תפן בע"מ נ' בנק לאומי לישראל; ע"א (י-ם) 4305/98 מ.צ.י.ג.ה בניין והשקעות נ' בנק לאומי לישראל). במוקד החוק עומדת ההגנה על הציבור מפני פיזור שיקים ללא כיסוי ועיקרו ביחסים שבין הלקוח לבין מקבלי השיקים ולא ביחסים שבין הלקוח והבנק.
2. אמנם בשנים שמאז נחקק החוק ירדה קרנו של השיק, אולם גם כיום הינו אמצעי תשלום נפוץ למדי. תופעת פיזור שיקים ללא כיסוי טרם חלפה מן העולם וטרם קהה עוקצה המכוון כלפי חיי העסקים והציבור.
3. במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981", הפרקליט מד 449, בעמ' 452 ואילך הצביע כב' השופט יצחק עמית על כך שחובת הייצוג של אינטרס הציבור בבית המשפט נכפתה על הבנקים, המצויים בניגוד עניינים בין מילוי החובה שהוטלה עליהם בחוק לבין שיקוליהם העסקיים ובכלל זה הרצון לשמור על קשרים עסקיים עם הלקוח. נוכח האינטרס הציבורי שהחוק מגלם, הסביר המחבר, על בית המשפט הדן בערעור מסוג זה לחרוג מתפקידו המסורתי על פי השיטה האדוורסרית, ו'ללחום את מלחמתו של הציבור'. במקרים מעין אלה מוטל עיקר התפקיד של הגנת הציבור על בית המשפט.
4. במאמרו עמד כב' השופט עמית על פגיעתה הקשה של סנקציית הגבלת החשבון ועל כך שבמקרים שבהם הלקוח נעדר אשם, הפעלת הסנקציה אינה מקדמת את תכלית החוק ואינה מגינה על הציבור מפני פיזור שיקים ללא כיסוי. ואכן, העדר אשם מצד הלקוח עומד ביסוד מרבית העילות המפורטות בסעיף 10(א). כך באשר לעילת הטעות של הבנק (סעיף קטן (1)), כך באשר לקיומו של יסוד סביר אצל הלקוח להניח כי השיק ייפרע (סעיף קטן (3)), וכך באשר לפגיעה שנגרמה בלקוח או ברכושו כתוצאה מפעולת איבה שבעטייה נבצר ממנו לטפל בענייניו (סעיף קטן (4)) או כאשר הכרזה על שעת חירום הסבה ללקוח הרעה משמעותית בהכנסותיו (סעיף קטן (5)). רשימת העילות מצביעה על מרכזיותו של יסוד האשם בהטלת הסנקציה.
5. סנקציה גורפת של הגבלת חשבון ללא התחשבות בנקיון כפיו וחוסר אשמו של הלקוח אינה משרתת את תכלית החקיקה, היא עלולה לגבות מחיר כבד ובלתי מידתי מן הלקוח שחשבונו הוגבל, עד כדי סגירת עסקו, ובנוסף לכך להזיק לציבור, שאין לו עניין בהגבלת חשבונות שרירותית. הגבלת החשבון נועדה להוות סנקציה המרתיעה לקוחות מפיזור שיקים ללא כיסוי. הטלת הסנקציה מקום שבו אין אשם תטיל הגבלה מיותרת על חיי העסקים שבצדה מחיר כלכלי מיותר שיושת על הציבור. ברוח זו יש אפוא לפרש את הוראת סעיף 10(א)(3) לחוק.
6. הוראת סעיף 10(א)(3) מתמקדת ביחסים שבין הבנק והלקוח ולא ביחסים שבין הלקוח לבין צד שלישי. יפים דבריו של עמית בסוגיית החריגה ממסגרת האשראי המוסכמת:

"... זכותו של לקוח הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד.

... לא מספיק כי ללקוח היה יסוד מספיק להניח כי הבנק יכבד את השיק. צריך להראות כי היה לו יסוד סביר להניח שקיימת חובה על הבנק לכבד את השיק.

... מאחר שציפייה מסחרית חלשה בעצמתה מזכות חוזית על פי הסכם, על הלקוח נטל כבד להוכיח, כי היתה לו ציפייה לגיטימית שהבנק יפעל בדרך מסוימת, וכי הבנק פעל בניגוד לאותה דרך וסיכל את ציפייתו הלגיטימית. הציפייה צריכה להיות בדרגה כזו, שנאמר, כי היא יצרה אצל הלקוח יסוד סביר להניח שהבנק יכבד מחויב לפרוע את השיק. "

(שם, עמ' 469; כן ר' ע"א (נצ') 55368-04-15 א. ארזים נ' בנק הפועלים (20.1.2016) ).

1. כמפורט להלן, מצאתי כי יש לקבל את טענת המערער לקיומו של נוהג והסכמה מכללא מול הבנק, בשלב המוקדם של יחסי הצדדים. עוד מצאתי, כי בשלב מסוים הבנק הודיע למערער על שינוי מדיניותו בכל הנוגע לשיקים שהועמדו לפרעון כאשר יתרת החשבון היתה בחריגה. בנקודה זו הסתיימה ההסכמה מכללא ויחסי הצדדים בכל הקשור לקבלת אשראי מן המשיב חזרו להתבסס על מסגרת האשראי הפורמלית. מנקודה זו ואילך לא היה למערער יסוד סביר להניח כי יכובדו שיקים שהועמדו לפרעון כאשר יתרת החשבון נמצאה בחריגה. למרות הודעת הבנק, המערער המשיך למשוך שיקים ובהתנהלותו זו התעלם מהאפשרות הסבירה כי הבנק יורה על סגירת החשבון ו/או יסרב שיקים נוספים בשל העדר יתרה מספיקה ביום הסליקה. בכך הטיל המערער על הציבור את הסיכון ששיקים שנמשכו על ידיו יסורבו, כפי שאכן קרה בסופו של דבר.
2. מסקנתי לפיה בשלב המוקדם התקיים בין הצדדים נוהג לפיו הבנק כיבד שיקים גם במצב של חריגה, מתבססת הן על המפורט בדפי החשבון שהציג המערער והן על עדותו של מר יונס.
3. באשר לדפי החשבון, ניתן להתרשם כי שיקים רבים כובדו על ידי הבנק גם כאשר יתרת המערער היתה בחריגה ממסגרת האשראי. כך, למשל, ניתן להצביע על שבעה שיקים שנפרעו על ידי הבנק ביום 15.2.2015 במסגרת החשבון השני כאשר יתרת החשבון חרגה בהרבה ממסגרת האשראי והגיעה ללמעלה מ- 42,000 ₪ בחובה, כאשר יתרת האשראי המאושרת היתה 20,000 ₪. למחרת היום אכן הכניס המערער לחשבון סכום כסף שכיסה את הסכום הכולל של כל השיקים והחזיר את החשבון לתחום מסגרת האשראי. בהמשך אותו חודש וגם בחודש מרס כיבד הבנק שיקים נוספים בחשבון השני, גם כאשר היה ביתרה חורגת, והמערער חזר והפקיד בחשבון סכומים "מאזנים" בימים שלאחר מכן. ביום 15.2.2015 כיבד הבנק שיקים של המערער גם בחשבון הראשון, למרות שגם בו יתרת החובה היתה בחריגה ממסגרת האשראי, אם כי החריגות בחשבון זה אינן גדולות ואינן עולות על 10% מעבר למסגרת האשראי.
4. עדותו של מר יונס כי "החשבון הזה התנהל לשביעות רצוננו" (עמ' 2, ש' 8), בשילוב עם הנלמד מדפי החשבון, תומכת בטענת המערער כי בין הצדדים התקיים נוהג כנטען, וזאת בשלב הראשון, עד תחילת העמדה לפרעון של השיקים שנמסרו לחברת אדמה.
5. שלא כטענת המערער, שינוי מדיניות הבנק לא היווה הפרה של הסכמה מכללא. שינוי זה התבקש נוכח הגדלת הסיכון שאליו נחשף הבנק עם העמדה לפרעון של השיקים לחברת אדמה. בעקבות הפקדת השיקים של אדמה, צנחה יתרת החובה של המערער בחשבון הראשון מיתרות של עשרות אלפי שקלים ליתרות חובה שהגיעו למאות אלפי שקלים. מר יונס העיד כי כאשר חשבונו הראשון של המערער עבר טלטלה בעקבות הפקדות שיקים בסכומים גדולים על ידי אדמה, המערער ביקש הגדלת מסגרת האשראי ונדחה במפורש, בהעדר בטוחות. בתצהירו, שלא נסתר העיד מר יונס: "הובהר למבקש חד משמעית שהמשיב לא יכבד שיקים בחריגה".
6. ביום 30.3.15 כבר היה ברור כי הבנק לא יכבד שיקים שנמשכו בשני החשבונות בחריגה ממסגרת האשראי. באותו יום סירב הבנק לכבד שיקים בשני החשבונות גם יחד. במועד זה לכל המאוחר היה על המערער לדעת כי ההסכמה מכללא בין הצדדים אינה תקפה עוד וכי הבנק לא יכבד עוד שיקים בחריגה.
7. למרות זאת, בשני החשבונות נרשמו סירובי שיקים גם פרק זמן רב לאחר 30.3.2015 וגם כעבור תקופות העולות על "שוטף + 60" או "שוטף + 90". בחשבון הראשון סורבו שני שיקים ביום 15.7.2015 ולאחר מכן, סורבו 5 שיקים בסך 1,637 ₪ כל אחד לפקודת הביטוח הלאומי לחודשים ספטמבר-ינואר. העובדה שהמערער הגיע בסיכומו של דבר להסדר תשלומים עם הביטוח הלאומי ועם מע"מ אינה פוטרת את המערער מחובתו להבטיח כי שיקים שמסר יהיו בני פירעון. המערער לא פירט מה היו נסיבות מסירת השיקים לביטוח הלאומי ולמע"מ ומדוע לא הגיע עם הביטוח הלאומי להסכמה כלשהי בטרם סורבו שיקים אלה חודש אחר חודש. המערער לא הראה אפוא כי הוא נטול אשם ביחס להפצת שיקים אלה (שיקים מס' 9 ו- 13-17 בחשבון הראשון).

1. בבחינת יסוד האשם בהתנהלות המערער אין מקום להפריד בין סירוב השיקים בחשבון הראשון ובחשבון השני, שכן הן המערער והן מר יונס מטעם המשיב התייחסו למערכת הסכמות אחת בין המערער, שניהל בבנק שני חשבונות, לבין הבנק. המערער לא טען וממילא לא הוכיח כי הודעת הבנק כי לא יכבד שיקים שיוגשו לפרעון במצב של חריגה התייחסה אך לחשבון הראשון ולא לחשבון השני.

1. זאת ועוד, אפילו הייתי מקבל את גרסת המערער לפיה נקלע למצוקה תזרימית על לא עוול בכפו, בעקבות הפקדת השיקים על ידי חברת אדמה, אין בכך כדי להתיר לו הפצת שיקים כאשר הוא יודע או צריך לדעת כי לא יכובדו על ידי הבנק.

פרשת אדמה

1. לטענת המערער, יש לגרוע מן הרשימה המתייחסת לערעור הראשון את שיקים 1-4,6,7,11, כיוון שהופקדו על ידי חברת אדמה למרות שנועדו לשמש לבטחון בלבד.
2. אין בידי לקבל את הטענה. ראשית, יצויין כי לא ברור כלל מה הקשר בין שיקים מס' 7 ו-11 לבין טענות המערער בקשר עם חברת אדמה. בהעדר אינדיקציה לזיקה בין שני שיקים אלה לבין פרשת אדמה, יתמקד הדיון בטענות המערער ביחס לפרשת אדמה בשיקים מס' 1-4, 6 בלבד.
3. טענתו של המערער כי מצב חשבונו "עורער" עקב הפקדת השיקים שהיו בידי אדמה אושר על ידי מר יונס מטעם הבנק, אשר היה מצוי במצב חשבונו של המערער בזמן אמת. יחד עם זאת, בכך אין די להוכחת הטענה כי השיקים שהיו בידי חברת אדמה הופקדו שלא בהתאם למוסכם עם המערער. המערער לא צירף את ההסכם עם אדמה אשר ממנו היה ניתן ללמוד על תנאי התשלום ועל תפקידם של השיקים במסגרת ההסכם כולו. המערער צירף לערעורו עמוד בודד הלקוח מתוך פרק ה"הואילים" בהסכם כלשהו. לא ניתן ללמוד מאותו עמוד כי המערער הינו צד להסכם, לא ניתן ללמוד על תנאי ההסכם, על מועדו, על הצדדים לו ולא ניתן למצוא אינדיקציה כלשהי לכך שהשיקים נמסרו לאדמה לצורך בטחון בלבד וכי אדמה הפרה את ההסכם בשעה שהפקידה אותם. לא ברור מדוע נמנע המערער מצירוף ההסכם במלואו והסתפק בהצגת עמוד אחד, החושף טפח ומסתיר טפחיים. הימנעות המערער מהגשת ההסכם במלואו מחלישה את תוקף טענותיו.
4. גם מכתב מיום 10.5.15 (נספח ה' לערעור הראשון) שבו נכתב כביכול בשם אדמה כי ההמחאות הופקדו על ידי אדמה בטרם עת, אינו יכול להתקבל כראייה בעלת משקל. מכתב זה אינו מציין מיהו החותם מטעם חברת אדמה ומה תפקידו. אמת, המשיב לא התנגד להצגת המסמך, אולם בשונה מהליכים משפטיים רגילים, בהליך מן הסוג הנוכחי המשיב אינו בעל דינו ה"טבעי" של המערער אלא שלוח, לאו דווקא מרצון, של העניין הציבורי במניעת הפצת שיקים ללא כיסוי (ר' עמית במאמרו הנ"ל). העובדה שהמשיב לא התנגד להגשת המסמך ואף לא דרש כי המערער יביא את עורכו של המסמך לעדות אינה פוטרת את המערער מהצגת ראיות ממשיות שיש בהן כדי לתמוך בגרסתו העובדתית.
5. סיכומה של נקודה זו, אני קובע כי המערער לא הוכיח טענתו כי חברת אדמה הפקידה את השיקים שלא כדין וכי אין בו אשם בקשר עם הפקדת שיקים אלה.

"נסיבות מיוחדות" – מצבו הרפואי של המערער

1. לטענת המערער, יש לגרוע את שיקים מס' 10-14 בערעור השני בשל תאונה שעבר המערער, שבעטיה לא היה יכול לגבות כספים מלקוחות. מועד הפרעון של חמשת השיקים היה 20.10.15 ואילו המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 11.10.15. אין בידי לקבל את טענת המערער גם בנקודה זו. אכן, ייתכנו סיטואציות שבהן סירוב שיקים לא יהיה כרוך באשם מצד בעל החשבון, אולם המקרה הנוכחי אינו נמנה עליהן.
2. בניגוד לנטען בערעור, למרבה המזל המערער לא נפצע קשה, אלא נפצע ושוחרר לביתו ללא אשפוז כבר ביום התאונה. מן המסמכים החלקיים שצורפו על ידי המערער ניתן לראות כי הומלץ למערער לנוח משך חמישה עשר ימים, אולם מלבד זאת אין כל אינדיקציה לקשר ממשי בין הפגיעה בתאונה לבין סירוב השיקים. מעבר לכך, המערער לא הסביר מהן אותן פעולות גבייה שנבצר ממנו לקיים בשל פציעתו, ואף למעלה משבוע לאחריה ולא הסביר האם ניסה ליצור קשר עם האוחזים בשיקים שסורבו כדי להגיע עמם להסדר כלשהו שימנע הפקדת השיקים באותו מצב. עיון בדפי החשבון מעלה כי בתקופה שבין מועד התאונה למועד סירוב השיקים נרשמו בחשבון פעולות רבות, לרבות הפקדות מזומנים ושיקים בחשבון. אני דוחה אפוא את גרסת המערער לפיה יש מקום לגרוע את שיקים מס' 9-14 מרשימה השיקים המסורבים בערעור השני.

1. סיכומו של דבר, דין שני הערעורים להידחות.

המערער ישא בהוצאות המשיב בשני הערעורים בסכום כולל של 4,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ו, 25 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.