17 ינואר 2017

לפני:

כב' השופט תומר סילורה

החלטה

1. בפניי בקשת המבקשת ליתן צו לגילוי מסמכים לגביהם טען התובע כי הינם מסמכים חסויים, שיגולו בהוראת בית המשפט ולאחר המצאת תצהירי עדות ראשית.

2. להלן המסמכים שהתבקש גילויים:

א. תכתובות בעניין אירוע פריצה למערכות מחשוב.

ב. הקלטות שונות.

ההליך העיקרי

3. התובע הועסק במבקשת (להלן גם: "קומברס") כאחראי על תחום הרגולציה של טכנולוגיות המידע במחלקת הציות החל מיום 15.1.12 ועד למועד פיטוריו, 2.11.14.

4. לטענתו, לאורך כל שנות עבודתו בקומברס קיבל תשבחות רבות ממנהליו ומשובים חיוביים על עבודתו הנאמנה והמסורה.

5. מספר חודשים לפני פיטוריו, כך לגישתו, החל להתלונן בפני הנהלת קומברס בנוגע לפעולות לא חוקיות, חלקן עבירות פליליות של ממש, ואי סדרים. לתדהמתו הרבה, המנהלים התעלמו מתלונותיו. נסיונותיו לברר את סיבת ההתעלמות נענו במשיכת כתף או בהתעלמות מוחלטת. בחלק מהמקרים אף נדרש שלא להמשיך ולהתעסק בכך.

מתוקף תפקידו כאחראי על ההתנהלות התקינה, התעקש התובע לטפל באותם אי סדרים שנתגלו ואף שיתף בכך גורמים נוספים בארגון, אך גם הם לא עשו דבר.

6. במקום לטפל בטענותיו, בחרה קומברס לפטרו ובכך לסלק מדרכה את "עושה הצרות" שבחר שלא להשלים עם התנהלותה. אם לא די בכך, בחרה קומברס לפטר גם את כל מי שהיה בקשר עם התובע, לרבות עובדים בעלי ותק של למעלה מ- 10 שנים. כל זאת, לטענתו, כדי לטייח את אי הסדרים והבעיות החמורות.

7. ביום 9.9.14 התקיימה לתובע שיחת זימון לשימוע, שנקבע ליום 11.9.14. מכתב הפיטורים נמסר לו ביום 15.9.14.

8. קומברס, מצידה, טוענת כי היא עברה ועודנה עוברת תהליכי התייעלות וצמצום נרחבים, לרבות מכירת עיקר פעילותה, ולא נפל פגם בפיטורי התובע, שלא פוטר בשל סירובו להשלים עם מעשיה הלא חוקיים וטענה זו עולה כדי לשון הרע. פיטוריו נעשו אך ורק בשל אילוצי קומברס לצמצום נרחב במצבת כח האדם שלה. מאז שפוטר התובע ועד לכתיבת כתב ההגנה לא גויס איש לתפקידו.

מעבר לכך, כל דיווח שהעלה התובע מתוקף תפקידו נבדק וטופל.

9. רק במסגרת שיחת גמר החשבון מיום 2.12.14, התבקש התובע לחתום על כתב סילוק המאשר כי קיבל מקומברס את התשלומים להם הוא זכאי. על אף שלא חתם, קיבל את הכספים המגיעים לו.

10. בנוסף, הגישה קומברס כתב תביעה שכנגד, בו טענה כי התובע פעל בחוסר תום לה קיצוני עת נטל מהחברה מידע רגיש וסודי ביותר ועשה בהם שימוש ללא קבלת אישור ממי בחברה בכתב התביעה שהגיש.

11. בכתב ההגנה שכנגד, טוען התובע שאין בכוונתו לעשות כל שימוש במסמכים שהגיעו לידיו, שכולם הוחזרו לחברה עם סיום תפקידו, וגם במסגרת התביעה לא עשה שימוש במסמכים סודיים כלשהם, להוציא אזכורם של מסמכים שהיו בידיו במסגרת תפקידו ונועדו להגן על עניין אישי כשר. לטענתו, לא סודיות המסמכים היא שמטרידה את קומברס, אלא חשיפת השחיתויות שאפיינה את התנהלותה.

הבקשה שלפני

12. ביום 28.11.16 הגיש התובע תצהיר גילוי מסמכים מטעמו לתיק בית הדין. בסעיפים 8-9 לתצהיר מצהיר התובע כי מצויות בידו תכתובות בעניין אירוע פריצה למערכת המחשוב והקלטות שונות, אך כי מסמכים אלה חסויים ויגולו בהוראת בית הדין לאחר המצאת תצהירי עדות ראשית.

13. בבקשה דנן טוענת קומברס כי המחלוקת היחידה בתביעה היא השאלה האם התובע פוטר בשל היותו חושף שחיתויות כטענתו, תוך שבכתב התביעה הוא מתאר מספר אירועים שלטענתו הובילו לפיטוריו הלא חוקיים. כך, לדוגמה, הוא מתאר אירוע פריצה למערכות המחשוב. אין ספק כי מסמכים הנוגעים לפריצה זו הם הכרחיים ורלבנטיים לשני הצדדים בהליך.

14. זאת ועוד, בהתאם לדין ולהלכה, הליך משפטי ינוהל בקלפים פתוחים שכן מטרת ההליך חשיפת האמת ועשיית צדק. עצם ההתנגדות לגילוי המסמכים מעלה תהייה בדבר כוונות התובע.

15. טענת התובע כי מדובר במסמכים חסויים היא טענה סתמית שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין. הסתתרות התובע מאחורי חיסיון מהווה חוסר תום לב משווע, שעה שהוא זה שמחזיק במידע הרלבנטי להוכחת טענתו.

16. בנוסף, מתבקש בית הדין להורות לתובע כי ככל שהוא מעוניין לעשות שימוש בהקלטות, עליו לתמללם וצריך חוות דעת מקצועית המעידה על האותנטיות, מקור ותוכן ההקלטה.

17. בתגובת התובע לבקשה זו, הוא מבקש מבית הדין לעשות שימוש בסמכותו שבתקנה 33 לחוק בית הדין לעבודה ותקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי ולדחות את מועד גילויים של המסמכים עד לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם קומברס, וזאת כדי שלא יעלה בידה לשנות את גרסתה כעולה מכתב ההגנה.

18. לטענתו, בידיו תכתובות המוכיחות את אוזלת היד של קומברס בטיפול באבטחת המידע ובנושאים נוספים ויש בהם כדי לתמוך בטענותיו שפיטוריו נבעו רק משום שסירב להשלים את התנהלות מנהלי קומברס בעניינים אלה. עיקר הגנתה של קומברס היא כי פיטורי התובע היו חלק מתוכנית התייעלות וצמצומים ואין במסמכים אלה כדי להועיל לקו הגנתה זה.

התובע חושש כי גילוי המסמכים וההקלטות בשלב זה עלול לאפשר לקומברס, או למי מטעמה, לתאם גרסאות ולגרום לעיוות הדין.

19. בתשובתה לתגובת התובע, טוענת קומברס שהתובע לא הציג כל עילה המקימה לו זכות לנהל את ההליך בקלפים מוסתרים. בתגובתו טוען התובע כי אין במסמכים כדי להועיל לקו ההגנה של קומברס ולכן אין לגלותם בשלב זה, אך קומברס הגישה כתב תביעה שכנגד בגין הפרה בוטה של הסכם העבודה תוך נטילת מסמכים שלא כדין והתובע מודה בתביעתו שנטל מסמכים שלא כדין. כעת, מנסה התובע למנוע מקומברס קבלת מסמכים השייכים לה.

טענת התובע כי חשיפת המסמכים תוביל לתיאום גרסאות בקומברס ועיוות הדין היא טענה חמורה, לא מבוססת, העולה לכדי לשון הרע.

דיון והכרעה

20. הלכה פסוקה ומושרשת היא שדרך המלך בכל הקשור לגילוי מסמכים הינה מתן צו לעיון הדדי במסמכים, אשר יש לבצעו במסגרת ההליך המקדמי בתיק. בהתאם להלכה, ניתן לדחות את העיון במסמכים במקרים חריגים בהם קיים סיכון שעיון מוקדם עשוי להביא לשיבוש ראיות ולא יסייע לחשיפת האמת.

לעניין זה ראה ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי , המרכז את ההלכה שנקבעה בבתי המשפט לעניין גילוי ועיון במסמכים:

"ההליך של גילוי מסמכים על פי תקנה 112, המצוי בין סמכויות העזר הנתונות לבית המשפט, נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אילו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגיש כהוכחה במשפט. הכוונה היא ל"מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך דווקא בגרסתו של המבקש וגם ל"מסמכים מזיקים", העלולים לפעול לרעת מבקש גילוי המסמכים ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם.

נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס בעלי הדין בהבטיחו עשיית משפט, והוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. עם זאת אין הזכות לעיון בלתי מוגבלת; לצידה עומדת טענות בדבר חיסיון, שהדין והפסיקה מכירים בהן" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11 (2013), סיגא הוצאה לאור בע"מ, עמ' 252).

21. בהלכת סויסה נקבעה ההלכה בעניין סטייה מהכלל של גילוי מסמכים. כבוד השופט לוין סיכם וניסח את ההלכה בנושא זה באופן הבא:

"(א) חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף - כמו בתביעות אחרות - שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים";

(ב) רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת;

(ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות;

(ד) במקרה מתאים רשאי בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב-התביעה לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת;

(ה) החלטת בית-המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול-דעתו, ובית-המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים".

22. כאשר נדרש בית הדין הארצי לסוגיה דומה, פסק על יסוד הלכת סויסה:

"נקודת המוצא לדיון בהליך גילוי ועיון מסמכים היא גילוי הדדי מירבי ורחב של ראיות הצדדים כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית וככלי לשיפור יכולת בית המשפט לחשוף את האמת. בעל דין רשאי לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'. עקרון הגילוי המירבי כולל אף את מועד הגילוי שכן גילוי נדחה מהווה אי גילוי במובן מסוים. עם זאת, זכות הגילוי והעיון ומועדה אינה מוחלטת ובית המשפט יאזן בינה לבין אינטרסים אחרים ויחרוג ממנה במקרים מתאימים בהם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול לפגוע דווקא באינטרס גילוי האמת ולהביא לשיבוש ראיות [רע"א 4249/98 שמעון סוויסה - הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515]. אולם על מנת שהחריג לכלל בדבר גילוי מירבי לא יהפוך לכלל, הנטל רובץ על הטוען שיש לדחות את מועד הגילוי.

בית המשפט המחוזי עמד על נקודת האיזון בין האינטרסים המתנגשים בבר"ע (ת"א) 1753/04 בנק לאומי לישראל בע"מ - גולד [פורסם בנבו] (מיום 13.12.04):

"כאמור, נקודת המוצא לעניין גילוי ועיון במסמכים היא גילוי מירבי שתכליתו לחתור לחקר האמת. בעל דין שטוען שיש לחרוג מן הכלל, עליו הנטל להסביר מדוע יהא זה צודק ויעיל שלא לאפשר לצד שכנגד לבדוק ביסודיות ולהתייחס בפירוט בגרסתו העובדתית אל המסמכים שמבוקש לדחות את העיון בהם. נסיבות מעין אלו הוכרו, דרך כלל, בתביעות נזיקין המתנהלות נגד חברות הביטוח, במצבים שבהם התובע, שהיה נוכח בשעת האירוע נושא התביעה, מחזיק בתמונה העובדתית במלואה, ועל חברת הביטוח ללקט באמצעיה כל בדל של ראיה כדי להגיע לחקר האמת. במצבים כגון דא ראוי לאפשר דחיית גילוי ראיות שיש בהן כדי להפתיע את התובע, ולסתור את גרסתו העובדתית שלו.

אלא, משעסקינן בתביעה כספית רגילה, שבה אוחזים הצדדים, פחות או יותר, באופן שווה במסמכים ובראיות – אין לחרוג מן הכלל, ולאפשר לצד האחד יתרון דיוני גרידא על פני הצד האחר (בר"ע (ת"א) 13882/97 בנק למסחר בע"מ ואח' נ' עמיר כהן (לא פורסם) [פורסם בנבו]"" (בר"ע 33454-12-13 איגור גריבובסקי - אבי גל, 27.2.14 (להלן: "עניין גריבובסקי")).

23. עניין דחיית העיון במסמכים לשלב מאוחר יותר נתון אפוא לשיקול דעת בית הדין והשאלה אימתי יעשה כן, הינה תלויית נסיבות התיק וסוג העניין העומד על הפרק. לבית המשפט מוקנה שיקול דעת לסטות מכלל המשחק ב"קלפים פתוחים" כל אימת שיהיה בכך כדי להביא לחשיפת האמת, כאשר הפסיקה הכירה בכך שהפתעתו של בעל הדין שכנגד הינה אינטרס לגיטימי במסגרת השאיפה למימוש תכליתו של המשפט, המבקש בראש ובראשונה לחקור ולהביא לידי גילוי האמת (בר"ע (מחוזי חי) 681/06 אחים רויכמן שומרון תשתיות 1993 בע"מ נ' מפעל בטון המשולש בע"מ, 12.11.06).

בעניין סויסה מציג בית המשפט העליון מספר פסקי דין מחוזיים בהם הוחלט לעכב את העיון בקלטות המתעדות את התובע עצמו וזאת עד לאחר שימסור עדותו, במטרה שלא לפגוע ביעילות החקירה הנגדית, למנוע האפשרות מהתובע לתאם גרסתו עם הנצפה בקלטות וחומר החקירה ולחייבו למעשה למסור גרסתו כהווייתה, ורק לאחר מכן לעמוד על אמינותה באמצעות החומר שיוצג.

לאחר סקירת הדין הבינלאומי קובע שם השופט דאז ש. לוין:

"נראה הדבר שהפרקטיקה בבתי-המשפט הישראליים, שלא כדוגמת בתי-המשפט האנגליים, היא לתת משקל לגישה שלעתים עיכוב הגשת הראיה שבמחלוקת עשוי לשרת את מטרת גילוי האמת יותר מאשר הגישה ההפוכה...".

בית המשפט העליון אינו מסתייג מגישה זו וקובע (אם כי ביחס לתביעות לפיצוי בגין תאונות דרכים) כי חריגה מן הכלל של גילוי ועיון במסמכים בשלבים המוקדמים תתאפשר כאשר בית המשפט:

"...סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת".

ועוד נקבע כי יש להניח שמועד העיון במסמך ידחה יותר במקרים בהם:

"המחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה".

24. עוד נפסק, כי טענת החיסיון מהווה חריג לעיקרון הגילוי וניהול ההליך בקלפים פתוחים. ההכרה בטענת חיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט תכליתה לפטור את הצד שטען לחיסיון מלחשוף את המסמך, אך אין מטרתה להקנות לו יתרון על הצד השני בדרך של חשיפת המסמכים במהלך שמיעת הראיות.

מן הכלל אל הפרט

25. נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. עם זאת, אין הזכות לעיון בלתי מוגבלת; לצדה עומדות טענות חסיון, שהדין והפסיקה מכירים בהן (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה ששית, ע"מ 164-169 והאסמכתאות שם).נ

י' עמית, קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי -ניסיון להשלטת סדר, ספר אורי קיטאי (תשס"ח), 247:

"תנאי לתחולת החיסיון הוא כי המטרה העיקרית או הדומיננטית בהכנתו הייתה ההכנה לקראת משפט. על פי מבחן זה, מסמך שהיה נערך בין כה וכה, מטעמים עניינים שאינם קשורים למשפט צפוי, לא ייהנה מחיסיון גם אם יש בו תרומה אפשרית למשפט צפוי".

26. חסיון של מסמך, שנולד לצורך הליכים משפטיים, דוחה את זכותו של בעל-דין שכנגד לגילוי תוכנו של המסמך ולעיון בו.

"הלכה פסוקה היא, שמסמך שבא לעולם לצורך הליכים משפטיים שהיו אותה שעה תלויים ועומדים, או אפילו רק צפויים, מסמך כזה הוא חסוי.... מקום שאדם הוצרך לתבוע או להתגונן מפני תביעה, מן ההכרח הוא לאפשר לו לאסוף באין מפריע את החומר הדרוש לשם ניהול המשפט ולהביאו בפני פרקליטו, ללא חשש שדבריו יתגלו ליריבו. מטעם זה, כדי לא להגביל אדם באכיפת זכותו או בהגנתו, מכיר הדין בחסיון מוחלט של מסמכים שהוכנו לצורך המשפט כשהליכים משפטיים היו תלויים ועומדים או אפילו רק צפויים. שאם לא תאמר כן, ותחשוף הכנתו של משפט לעינו הפקוחה של בעל דין יריב, תקופח זכותו של בעל-דין לתבוע או להתגונן כראוי. כללו של דבר: חסיון של מסמך שנולד לצורך הליכים משפטיים דוחה זכותו של בעל-דין שכנגד לגילוי תכנו של המסמך ולעיין בו" (ע"א 407/73 יצחק גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"מ כט (1), 169,171).ו

המשמעות המעשית של החיסיון היא שאין לאפשר עיון במסמך חסוי, אך מסמך כזה גם לא יוגש לבית המשפט, ולא ייעשה בו למעשה כל שימוש גלוי.

27. במקרה הנדון התובע טוען לחיסיון ולא מסביר טענתו זו. מעבר לכך, הבהיר כי בכוונתו לעשות שימוש במסמכים ולהגישם כראייה. על כן, הוא למעשה מבקש לדחות את מועד הגשת המסמכים וההקלטות עד לאחר הגשת תצהיר גילוי מסמכים מטעם קומברס.

המחלוקת היא על עיתוי החשיפה ולא על עצם החשיפה. באשר למחלוקת זו, התפתחה הפסיקה ולצד הכלל, הקובע חזקת גילוי מירבית, נקבעו סייגים:

"שיקול דעתו של בית המשפט בישראל, אם לדחות את העיון בראייה למועד אחר אם לאו, הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות הענין, במחלוקת בין בעלי הדין כפי שהיא נתגבשה מכתבי הטענות ובצפי של בית המשפט - לפי החומר שלפניו - לגבי הסתברות קיומן של נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על ידי בעלי הדין לא ישרת את מטרות הצדק" (רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב- חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נה (1) 521 (להלן: "פרשת סוויסה").

28. כאמור לעיל, תקנות 112 ו-120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרות לבית המשפט לדחות עיון במסמכים לשלב מאוחר יותר, בהתאם לשיקול דעתו.

תקנה 112 העוסקת בצו גילוי מסמכים קובעת בסופה:

"... בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שיראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים".

תקנה 120, עוסקת בתנאים למתן לגילוי מסמכים. תקנה 120(ב) קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או לחסוך בהוצאות...".ב

צירוף האמור לעיל בשתי התקנות מלמד כי לבית המשפט סמכות רחבה בעניין גילוי מסמכים, או מועד מסירתם לצד שכנגד. השיקול העיקרי בנוגע לענייניו, כפי שנקבע בתקנה 120(ב) הוא שיקול הצורך בקיום דיון הוגן.

29. תפקידו של בית הדין, אם כן, לאזן בין הזכות לעיון לבין הזכות לחיסיון ולחשיפת האמת ולקיים דיון הוגן שעה שרצונות הצדדים מתנגשים. לפיכך, נקבע בפסיקה כי במצב כזה יש לשאול האם קיים סיכון שכתוצאה מהעיון המוקדם קיים חשש לשיבוש ראיות או לפגיעה בחשיפת האמת. במסגרת זו, יש לבחון גם את מידת פירוט גרסת הצד שאין בידו את הראייה שעיונה מתבקש. ככל שגרסה זו כללית ולקונית, בלא פירוט עובדתי מינימאלי, כך יטה בית הדין לסטות מהכלל, יחיל את החריג ויאפשר עיון מאוחר (בש"א 386/02 בנק אינווסטיק כללי בע"מ נ' TONEDOOR LTD, 4.4.02; ת"א 8368-11-09 גליקסמן שיווק ביצים (1994) בע"מ נ' איתן שיבט, 4.11.2010).

30. לטעמי, הסיכון לשיבוש ראיות או לפגיעה בחשיפת האמת בשל חשיפת הראיות בעניין שלפנינו נמוך. בנוסף, לאחר עיון בכתב ההגנה, לא ניתן לומר שגרסתה של קומברס לעניינים השנויים במחלוקת הינה לקונית וחסרת פירוט מינימאלי.

ברע"א 5266/10 פלוני - מרכז רפואי פלוני, 15.8.2010 נפסק:

"הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל".

לפיכך, נראה כי אין די בנימוק זה שהעלה התובע כדי להצדיק דחייה בהצגת המסמכים וההקלטות.

31. בנסיבות המתוארות, אני מקבל את בקשת קומברס לגילוי המסמכים וההקלטות המופיעים בתצהיר גילוי המסמכים של התובע.

סוף דבר:

32. הבקשה לחשיפת המסמכים מטעם קומברס - מתקבלת. התובע יעביר את המסמכים המבוקשים המסומנים 8-9 בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו לעיון החברה בתוך 14 ימים מיום החלטתי זו.

33. לפנים משורת הדין אני קובע שאלת ההוצאות בגין הליך ביניים זה תילקח בחשבון בתום ההליך.

34. בטרם יקבע התיק לדיון הוכחות יודיעו ב"כ הצדדים עד ליום 31.1.2017 כמה עדים בכוונתם להעיד בהליך (לצורך קציבת הזמן לדיון ההוכחות).

התיק לעיוני ביום 1.2.2017

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ז, (17 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.