1. לפניי תביעה כספית ע"ס 13,947 ₪ במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום הפרש שכ"ט תיווך אשר לטענתהלא שולם לה בגין מתן שירותיה במכירת נכס הנתבע באוגוסט 2014 .
2. לטענות התובעת - בין הצדדים הייתה הסכמה בהתאם להזמנת התיווך ולפיה שכר טרחתה יעמוד על כ2%+ מע"מ מגובה המחיר בו ימכר בית הנתבע. לבסוף נמכר הבית בעבור סך של 1,180,000 ₪ ואולם הנתבע שילם לה, ועל כך אין כל עוררין בין הצדדים, רק 13,924 ₪, היינו רק כמחצית התמורה לו הייתה זכאית.
3. הנתבע שולל את טענות התובעת. לטענתו בין השניים נערכה הסכמה, אשר מצאה ביטוי בכתב בהסכם התיווך עליו חתם, כי גובה דמי התיווך יקבע בין הצדדים בע"פ בהתאם לסכום שיתקבל בעבור מכירת הבית. לטענתו, משקיבלה התובעת גם שכ"ט בגובה 1% מידיי הרוכשת, הוסכם בין השניים במעמד החתימה על הסכם המכר, כי גם הנתבע ישלם 1% בלבד בעבור שירותיה. לדבריו, חובתו לשלם לתובעת סכום של 2% שכ"ט הייתה חלה רק במידה וביתו היה נמכר בסכום המבוקש ההתחלתי. ואולם, משביתו נמכר בסכום של כ- 40,000 ₪ פחות משהציב בהתחלה, אין הוא חייב בגובה שכ"ט זה.

עוד טוען הנתבע כי התובעת הפנתה אותו לעו"ד אשר ביצע את העסקה ואשר עקב מחדליו עד ליום זה לא הועברו לידיו מלוא כספי המכר, ועל כן לתובעת יש אחריות למחדלי עו"ד ובכל מקרה , מטעם זה בלבד אינה זכאית לכל סכום מעבר לסכום אותו שילם .

1. בישיבה אשר התקיימה לפני ביום 10.2.2016, הודיעו הצדדים, על הסכמתם למתן פסק הדין לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט[נוסח משולב] התשמ"ד- 1984.

שמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ובמוצגים שהגישו הצדדים ושקלתי את כלל השיקולים שבית המשפט רשאי לשקול בפוסקו לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט.

על יסוד כל אלה, ובהתאם להסכמת הצדדים כאמור לעיל, אני מקבלת את התובענה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת, לסילוק מלא וסופי של כל טענותיה, סך של 6,500 ₪ . לסכום זה יתווסף סך של 1500₪ בגין הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד.

הסכומים ישולמו לתובעת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ז' אדר א' תשע"ו, 16 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.