1. בפניי ערעור שהגיש המערער כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים מ- 21.7.15 שקבעה לאשתו המנוחה, נכות רפואית בשיעור 30% בנכות כללית ("הועדה").

2. טוען המערער כי הועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים אליהם נדרשה, כי היה ראוי להעביר העניין לוועדה בהרכב אחר משהיא נעולה בדעתה, ודאי כך הנוירולוגית היועצת ד"ר פרוחורוב ("הנוירולוגית" / "היועצת").

טוען עוד המערער (בדיון שהתקיים בפניי ביום 26.4.17) כי היה על הוועדה לדון ב- 2 התחומים: פסיכיאטרי ונוירולוגי וטענותיה בתחומים אלה הן כדלקמן: (יצוין כי המערער אינו טוען כנגד הנכות האונקולוגית).

היועצת נתנה חוו"ד בהליך הן ב- 2007 והן ב- 2010, כשהערעורים הם בתחום הנוירולוגי, כשהעניין הוחזר כל פעם בעקבות פס"ד שניתנו.

משנפטרה המנוחה ב- 2009 וקביעת הזכאות לגמלה היא עפ"י מסמכים רפואיים בלבד – מדובר בדעה נעולה ויש להעביר עניינה ליועץ נוירולוג אחר, ודאי כך משנקבע בפסה"ד כי יש להסתפק במסמכים הרפואיים, בהם צויינו מספר ההתקפים והתדירות, באופן שמצדיק קבלת נכות גבוהה יותר.

באשר לתחום הפסיכיאטרי – פסה"ד הפנה לחוות דעת ד"ר ששון והוועדה בקביעה לא ברורה משפטית, קובעת ממצאים שלא לפי פסה"ד בלא שמבהירה מהי "מחלתה הבסיסית" של המנוחה, ומדוע אין לקבוע דרגת ליקוי נפשי – ובאלה יש פגם משפטי מהותי ויש להחזיר לוועדה.

(יצוין כי המערער אינו טוען כנגד הנכות האונקולוגית).

לאור עמדת המשיב לגבי הפער לקביעת הממצאים – יש להחזיר עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר, או לנוירולוג יועץ אחר.

3. המשיב טען כי דין הערעור להדחות משאין בערעור טענת טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה.

הוועדה דנה בעניינה של המערערת עפ"י פסה"ד שהורה על השבת הדיון בתחום הנוירולוגי תוך התייחסות למסמכים ספציפיים והתייעצות עם יועצים בתחום נוירולוגי ואונקולוגי והוועדה פעלה עפ"י פסה"ד (אתייחס להלן לטיעונים אך בתחומים האחרים, משהמערער לא טען בתחום האונקולוגי): היועצת הצביעה על התיעוד הרפואי לפיו המנוחה סבלה מכאבי ראש החל משנת 1999, מיגרנה בתדירות של 3 פעמים בחודש, הנמשכים מספר ימים עם תגובה טובה לטיפול תרופתי.

באשר למכתבו של ד"ר ששון, הפסיכיאטר, הוועדה הבהירה כי זה חסר נפקות כיום, משלא ניתן לבדוק את המנוחה, תוך שהוסיפה כי נראה ומצבה הבסיסי הוא תולדה של המחלה הבסיסית. אין מקום לטענות בתחום הנפשי, משהן מעבר להתוויות שבפסה"ד.

אף שהמשיב סבור כי הוועדה פעלה עפ"י פסה"ד, הסכים (ובדיון בפני כב' הרשמת מ. חבקין ביום 5.6.16) להחזיר עניינה של המנוחה לוועדה, על מנת שתדרש להעדר ההתאמה בין שיעור הנכות בתחום הנוירולוגי לפריט הליקוי שנרשם, הן בוועדה ב- 2.7.15 והן בחוו"ד היועצת (1.4.15) וללא נוכחות, משהפריט מתאים ל- 20% ונקבעו 10%.

המשיב התנגד להחלפת הרכב הוועדה או היועץ, משלא הוכחה התבצרות בעמדה, משעסקינן בקביעות שעפ"י שק"ד מקצועי ותוך הנמקה.

4. הוועדה התכנסה בעקבות פסה"ד שניתן ביום 27.7.14, שקבע כדלקמן:

"עניינה של המנוחה יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, אשר תשוב ותשקול קביעת נכות נוירולוגית, בשים לב לכלל המסמכים בתיק הרפואי ולרבות המסמכים הספצפייים שאליהם הפנתה באת כוח המערער במסגרת תיק זה (חוות דעת ד"ר יהודה ששון מיום 30.4.07 ומסמכים רפואיים מהנוירולוגית המטפלת ד"ר שטרן מ- 2.3.04; 10.9.04; 12.11.04; 28.2.06; 4.7.07 ו- 24.7.07).

בנסיבות העניין יש מקום להורות כי הוועדה תקבל חוות דעת נוירולוגית וכן אונקולוגית, בטרם מתן ההחלטה".

(בל 33878-09-10 כבוד השופטת הבכירה מ. לויט; "פסה"ד").

5. ולהכרעתי –

אין חולק כי פסה"ד הורה על התייחסות הוועדה וקביעת הנכות בתחום הנוירולוגי בלבד (והאונקולוגי, מה שהמערער אינו מלין בהליך).

צודק המשיב בטענתו ואין מקום לדון בנכות הנפשית, משאין הוועדה נדרשת לכך עפ"י פסה"ד.

אבהיר כי הגם שחוו"ד ד"ר ששון, מ – 30.4.07 היא בתחום הנפשי – נדרשה לו הוועדה עפ"י פסה"ד, בהיבט הנוירולוגי – הא ותו לא.

משכך, אבחן להלן את חוות הדעת הנוירולוגית (מ-1.4.15) ודו"ח הוועדה ובהתאם – התייחסותם למסמכים הרפואיים, כפי שנקבע בפסה"ד.

עיון בחווה"ד הנוירולוגית מעלה כי הנוירולוגית עיינה בפסה"ד, במסמכים הספציפיים שהיו בפניה, תוך שצוין כי כמפורט בהם סבלה המנוחה שנים רבות מהתקפי כאבי ראש מיגרנתיים, עברה ברור כולל C.T. מוח שהיה תקין.

עוד מציינת הנוירולוגית כי באישורים הרפואיים אין שום ממצאים עוד ציינה וכי ב- 2008 לקתה המנוחה בגידול ממאיר במוח, שאינו קשור לכאבי הראש מהם סבלה מ- 1999.

היועצת מבהירה כי הנכות שנקבעה למנוחה תואמת את מצבה הקליני: התקפי מיגרנה בתדירות עד 3 פעמים בחודש הנמשכים מספר ימים עם תגובה טובה לטיפול תרופתי, וללא טיפול מניעתי קבוע, תוך שציינה כי CT שבוצע ב- 2006 היה תקין.

בהתאם קבעה למנוחה 10% לפי פריט 29 5אII.

עולה איפוא, על פניו, כי הנוירולוגית שייעצה לוועדה פעלה כמתחייב. יש להזכיר עוד כי גם האונקולוג שדן בעניין בעקבות פסה"ד – מציין כי מעיון במסמכים הרפואיים בתיק עולה כי המנוחה אובחנה כסובלת ממיגרנה עם קליניקה טיפוסית, שאינה קשורה לממאירות. (כשיש לזכור כי אין בפניי ערעור בתחום האונקולוגי).

הנה כי כן – משפעלה היועצת כמתחייב והתייחסה לנתונים שעלו מהמסמכים הספציפיים אליהם הופנתה – ומשקיבלה הוועדה את חוות דעתה – אין פגם משפטי בפעולתה ואין טעות משפטית.

העובדה כי אותה יועצת שימשה בהליך זו הפעם השלישית אין בה כל עילה להחזיר העניין לוועדה או להחליף הרכב, שהרי עסקינן בוועדה עפ"י הדין שפעלה עפ"י פס"ד שניתנו, מה גם שנימקה עמדתה באופן ברור שאינו מלמד על קבעון, חלילה, וכשפעלה כמצוות פסה"ד.

הנה כי כן – הערעור בהתייחס לתחום הנוירולוגי נדחה.

משהסכים המשיב להחזיר העניין לוועדה על מנת לבחון אחוזי הנכות מול פריט הליקוי שנקבע – כך יהי, משראוי ונכון הסכים המשיב, למען הסר ספק ספיקא, הגם שעל פניו נדמה כי עסקינן בטעות סופר, שהרי קבעה הנוירולוגית באופן ברור כי מדובר "במיגרנה שבגינה קיבלה נכות התואמת את מצבה הקליני" – ואכן בעבר קבעה 10% לפי ס"ק I לתקנות (כעולה מדוחות מ- 30.6.10 ומ- 6.12.07).

באשר לנכות הנפשית – הוועדה מתייחסת למכתבו של ד"ר ששון הפסיכיאטר ומציינת כי משלא ניתן לבדוק אותה אין במכתבו כדי להשפיע על סעיפי הליקוי, מה עוד שנראה כי מצבה הנפשי היה תוצר של המחלה הבסיסית. למעלה מן הצורך אציין כי בתיק פסה"ד אכן מצוי מכתב ד"ר ששון מ- 30.4.07 (אך לא חוו"ד כשאנוח כי כך צויין בפסה"ד משקבע פריט נכות). עם זאת, כל ההתייחסות למכתבו היא ככל שיש בו, לתחום הנוירולוגי.

הנה כי כן – בדין עתר המשיב לדחיית הערעור גופא, למעט לפי הסכמתו.

משכך – מוחזר עניינה של המנוחה לוועדה וליועצת על מנת שיבהירו הפער בין אחוז הנכות שצויין מול פריט הליקוי שנקבע, ובלא נוכחות.

הוועדה והיועצת ינמקו הסברם.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, יא' אייר תשע"ז, (07 במאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

חתימה