בפניי תביעה על סך של 2,155 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.2.14.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, בעת שרכב התובעת נסע בכביש מס' 4, לפתע "'עף' של הנתבעת פגע ברכב התובעת וגרם לנזקים רבים".

לטענת הנתבעת, בכתב הגנתה, אין לתובעת יריבות עמה, שכן היא הייתה מזמינת העבודה בלבד ואילו שטח העבודה הועבר לאחריותה המלאה של חברת 'רמט'. בהתאם, ביקשה הנתבעת להגיש הודעה לצד שלישי כנגד "רמט בע"מ" (להלן: "רמט") ובקשתה נעתרה.

לטענת רמט, מקום התאונה אינו ידוע ולפיכך, היא מכחישה את אחריותה או חבותה לתאונה או לנזקיה.

מהלך הדברים

בהחלטתי מיום 22.10.17 הוריתי לתובעת להבהיר היכן בדיוק אירעה התאונה. רק לאחר החלטה נוספת מיום 28.11.17 הבהירה התובעת היכן היתה התאונה בזו הלשון: "בשיחה שנערכה עם עד התובעת נמסר למשרד הח"מ כי התאונה אירעה בכביש 4 בין צומת בני דרור לבצרה ובסמוך יותר לצומת בני דרור".

ביום 30.11.17 הגישה התובעת הודעת הבהרה נוספת באשר למקום התאונה, אליה צורף מכתב שנשלח לנתבעת עוד ביום 1.11.15, ועל פיו: "האירוע התרחש בכביש 4 בין צומת בני דרור לצומת רעננה צפון".

דיון והכרעה

שתי ישיבות הוכחות התקיימו בתביעה זו. בראשונה, העידו נהג רכב התובעת (להלן: "הנהג") ועד הנתבעת מר מוטי מישל (סגן מנהל איזור במחלקת אחזקה ותפעול). בישיבה השניה העיד מי שהיה מהנדס ראשי וממנהלי הפרוייקט נשוא התביעה אצל הצד השלישי.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, על נספחיהם, שמעתי את העדויות והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מן העדים ולאחר שעיינתי בהודעות הנהגים על התאונה, בדו"ח השמאי ובתמונות הנזק,

הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, באשר התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את קרות התאונה וכפי שאפרט:

1. עדותו של הנהג לא היתה עקבית או רציפה. ניכר כי הוא אינו זוכר היטב את נסיבות התאונה ולא ייחס לה משמעות.

כך, בהודעתו לתובעת בדבר התאונה, ציין הנהג: "נסעתי עם רכבי בכביש 4 ותוך כדי נסיעה, שלט של מע"צ עף ופגע ברכבי בחלק הקדמי".

ההודעה אינה נושאת תאריך, אך בתחתיתה נכתב כי הודפסה ביום 18.3.14, קרי כחודש לאחר התאונה.

בעדותו בפני, אישר הנהג כי לא דיווח לאיש על התאונה. לדבריו, דיווח לחברה בה עבד יום לאחר התאונה, אך לא הובא בפני כל מסמך כזה.

לשאלה, היכן בדיוק התרחשה התאונה, לא ידע להשיב הנהג (עמ' 3, שורה 15) וידע רק להגיד כי קרוב יותר לצומת בני דרור.

2. התנהגותו של הנהג אינה תומכת בקרות התאונה

הנהג העיד כי התאונה קרתה בשעות אחה"צ כשעוד היה אור יום (עמ' 10 שורה 8), אך בטופס ההודעה כתב כי התאונה אירעה בשעה 18:00 בחודש פברואר, בו השקיעה מוקדמת וגם החושך נופל מוקדם ובוודאי קודם לשעה 18:00.

הנהג לא זכר באיזה שלט מדובר, ולדבריו, לא שם לב (שם, שורה 10).

הוא לא דיווח לנתבעת בדבר התאונה (שם, שורה 21)

לא זכר את הצבע של השלט או את הצורה (עמ' 5, שורה 16).

לא ידע להגיד אם מדובר בשלט התלוי בצד הכביש או על גדר (שם, שורה 29-30)

וכן:

"ש. אתה הרגשת בום, באיזה שלב ראית את השלט?

ת. רק שהוא פגע בי. לא ראיתי אותו מתעופף. בטוח שזה היה שלט. לא יכול להיות שמישהו זרק מהאוטו. זה היה נראה לי משהו גדול.

ש. לא ראית אותו מתנתק ממקומו?

ת. לא, אני עברתי ופתאום קיבלתי מכה.

ש. לא ראית את הסימן של השלט מול הפנים, למעשה נכון להגיד שזה חפץ שפגע בך, או שלט?

ת. בטוח שלט. היו שלטים לאורך כל הדרך. אני עובר שם יום יום כמה פעמים, היו עבודות בכבישים, תלו שלטים וזה אחד מהשלטים.

ש. יום למחרת שנסעת ראית שחסר שלט?

ת. לא שמתי לב, לא ראיתי. "

(עמ' 6 לפרוטוקול)

3. הנהג אינו מצליח לבסס את גרסת התובעת לתאונה.

בעדותו, לא מיקד את מקום התאונה, לא ידע באיזה שלט מדובר, לא ראה את גודלו, את צבעו, את אופן הצבתו. זאת ועוד, למחרת התאונה בעת שנסע במקום לא שם לב כי חסר שלט (הגם שלא דיווח לאיש על התאונה).

הנהג מניח כי מדובר בשלט של מע"צ, אך אין חולק בין הצדדים כי בסמוך לצומת בני דרור בוצעו עבודות על ידי רמט והיא זו שהציבה שלטים, שאינם של הנתבעת.

4. אין כל ראיה חיצונית על קרות התאונה:

לתאונה אין עדים, היא לא דווחה בזמן אמת, ככל שקיימת הודעה מיום לאחר התאונה היא לא צורפה לתיק בית המשפט.

הרכב נבדק על ידי שמאי רק כחודש לאחר התאונה (20.3.14) ואז גם תוקן.

גם אם אכן עף שלט על רכב התובעת, לא ניתן לשלול כי מדובר בשלט שהותקן על ידי מאן דהו שביקש לעשות פרסומת לעצמו (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 7) ובעבורו אין אחריות לא לנתבעת ולא לצד השלישי.

5. התובעת עצמה לא מיהרה לבסס את אירוע התאונה, גם לאחר שקיבלה את ההודעה בגינו

ב"כ הצדדים הסכימו כי לא נמסרה הודעה על התאונה בסמוך לה (עמ' 2, שורות 20-21) ובישיבה שהתקיימה ביום 24.12.17 התברר כי פנייתה הראשונה של התובעת לנתבעת היתה בשלהי חודש יולי 2014.

עד הנתבעת, מר מוטי מישל, העיד:

"ש. האם כשנודע לך על התביעה בדקת אצלך אם בחודש פברואר או מרץ 2014, לא רק ביומני העבודה אלא גם בדיווחים היה איזשהו מפגע?

ת. צירפנו. לא קיבלנו שום דיווח, לא מהמשטרה, לא מהאזרח. " (עמ' 8, שורות 16-18)

לטעמי, אין לצפות מן הנתבעת כי בהיעדר כל הודעה על מפגע או תאונה, תוכל - במרחק של חמישה חודשים לערך - לאתר אירוע שאיש לא דיווח לה עליו בגין מפגע שאינו קבוע.

עצם התמהמהותה של התובעת בהודעתה לנתבעת על התאונה (משך ארבעה חודשים לערך) מלמדת על הרצינות שהיא עצמה מייחסת לתביעתה.

לפיכך, מצאתי כי יש לדחות את התביעה.

ההודעה לצד ג'

אני מקבלת את טענותיו של ב"כ הצד השלישי באשר להודעת צ"ג שנשלחה (עמ' 15 לפרוטוקול).

כתב התביעה לא היה מסויים דיו. לא ניתן היה ללמוד ממנו לא בדבר מקום התאונה ולא בדבר המפגע. קודם ממהרת הנתבעת לצרף צדדים נוספים לתיק שבו ספק אם קיימת עילת תביעה, ראוי היה כי תברר אם יש טעם בדבר.

בהקשר זה, ראוי להפנות לדבריו של עד הנתבעת בעדותו:

"ש. אתה יודע איפה הייתה התאונה?

ת. לא. לא יודע אם הייתה תאונה בכלל, לא יודע אם עף שלט בכלל. "

(עמ' 9, שורות 17-18).

על כן, אני קובעת כי לא היה מקום לצרף את הצד השלישי לתביעה, גם לא מחמת הזהירות.

סוף דבר

התביעה נדחית.

התובעת תישא בשכ"ט עו"ד הנתבעת בסך כולל של 5,500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן תישא התובעת בהוצאות העד מטעמה ועד הנתבעת, כפי שנפסקו, ובמחצית השנייה של האגרה.

ההודעה לצ"ג נדחית.

הנתבעת תישא בשכ"ט עו"ד הצד השלישי בסך כולל של 4,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן תישא הנתבעת בהוצאות העד מטעם הצד השלישי וביתרת האגרה, ככל שחלה.

ניתן היום, ז' טבת תשע"ח, 25 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.