בשם התובעת: עו"ד הראל חסון

בשם הנתבעת: עו"ד דביר דמנד

1. לפניי תביעה לתגמולי ביטוח בפוליסת "סחר רכב" בגין נזקים שגרם המבוטח לצד שלישי ולשיפוי הפיצויים ששילם המבוטח לניזוק. השאלה המרכזית הטעונה הכרעה הינה האם עמדה חברת הביטוח בנטל המוטל עליה להוכיח כי השימוש שנעשה ברכב הינו למטרה פרטית, החורגת מהיקף הכיסוי הביטוחי.

2. עם הגשת כתב ההגנה ציינה הנתבעת, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, כי בידה דו"ח של חוקר פרטי אשר ממנו עולה כי מטרת השימוש ברכב היתה מטרה פרטית ולא מטרה מסחרית של הצגת הרכב למכירה כגרסת התובעת בכתב התביעה. הנתבעת ביקשה כי יותר לה להגיש את הדו"ח רק לאחר חקירת מצהיר התובעת, בהתאם לבר"ע 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב, פ"ד נה(1) 515 [1999]. בהיעדר תגובה מטעם התובעת, נעתר בית המשפט לבקשה זו (החלטת כב' הרשם הבכיר אורן כרמלי מיום 31.12.15).

3. בישיבה המקדמית לפניי הסכימו הצדדים כי באותה ישיבה יישמעו ראיות ועדויות העדים, ותינתן הכרעה בתיק.

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את העדים, ועיינתי במסמכים שהוגשו במהלך הדיון, השתכנעתי כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי השימוש ברכב היה שימוש פרטי.

5. מטעם התובעת העיד מנהלה שהיה גם הנהג באירוע נשוא התביעה, מר יובל לוי (להלן: "מנהל התובעת"). בעדותו טען כי המטרה המרכזית של הנסיעה שבמהלכה התרחשה התאונה, ביום 25.2.15, היתה לצורך הצגת הרכב לשם מכירתו (עמ' 1 לפרו' ש' 21-29; עמ' 3 ש' 23-26, עמ' 4 ש' 12-16). לגרסתו, הפגישה שאליה נסע אמורה היתה להתקיים עם אדם אחר העוסק בסחר רכב, מר יוסי ימין (להלן: "מר ימין") ועם הלקוח הפוטנציאלי (עמ' 3, ש' 3-10).

גרסת מנהל התובעת נתמכה בעדות מר ימין, אשר העיד כי יום לפני האירוע ביקר במגרש המכירה של התובעת, וסיכם עם מנהל התובעת כי למחרת יגיע המנהל עם הרכב למשרדו של ימין במגדלי התאומים ברמת גן, על מנת להראות את הרכב ללקוח של מר ימין. מר ימין גם ציין את שמו של הלקוח, והוסיף כי לאותו לקוח משרד במגדלי התאומים. מר ימין העיד כי באותו היום בסמוך לשעה המיועדת של הפגישה התקשר אליו מנהל התובעת, ואמר לו כי התרחשה תאונה וכי לא יוכל להגיע לפגישה (עמ' 6, ש' 28, עמ' 7 ש' 21-22, 25-26).

6. הנתבעת מצידה טענה בכתב ההגנה כי עם קבלת טופס ההודעה התעורר חשד בגרסת מנהל התובעת (ר' במ/1, רישום הודעה טלפונית מיום 30.3.15. בתיאור המקרה בטופס נרשם כי התאונה התרחשה בזמן נסיעה, ולצד זאת מופיע "בדיקה/מכירה" וכן ישנה מחיקת מילה מסוימת). הנתבעת הפעילה משרד חקירות לבדיקת המקרה. בפגישה הראשונה שערך החוקר הפרטי מר מרדכי נחושתן (להלן: "החוקר") עם מנהל התובעת, ביום 18.5.16, ציין מנהל התובעת כי היה בדרכו ל"סידורים של העסק" והוא שלל את האפשרות שנסע עם הרכב לצורך הצגתו (עמ' 2 לתרשומת החקירה שצורפה ל נ/1, ש' 18-19).

לאחר שהנתבעת הודיעה לתובעת על היעדר כיסוי ביטוחי, פנתה הנתבעת במכתב לתובעת, והבהירה כי מנהלה היה בדרכו להציג את הרכב ללקוח וכי הביטוי שנעשה בו שימוש "סידורים שקשורים לעסק" נעשה בתום לב מאחר שהיה צורך גם להעביר מסמכים לסוחר רכב (ת/1 - מכתבו של מר נחום לוי מטעם התובעת). בהמשך לכך, ביום 17.6.15, התקיימה פגישה נוספת בין מנהל הנתבעת לבין החוקר הפרטי. מטרת הפגישה הנוספת היתה לבחון שוב את גרסת מנהל התובעת שלפיה הרכב היה בנסיעה לצורך הצגתו למכירה (ר' סעיף א' בעמ' 1 לדו"ח החקירה – נ/2, וכן עמ' 10 לפרו' ש' 11-12). בפגישה זו מסר מנהל התובעת את שמו של סוחר הרכב שעמו אמור היה להיפגש, מר ימין. לבקשת החוקר, התקשר מנהל התובעת למר ימין ושניהם יחדיו שוחחו עמו באמצעות הרמקול של המכשיר הנייד. מדו"ח החקירה עולה כי מר ימין אישר את גרסת מנהל התובעת, הגם שציין כי מדובר באירוע מלפני כחודש בעוד שהאירוע עצמו התרחש כ- 4 חודשים לפני מועד השיחה (פער זה הוסבר בכך שהוא פוגש במנהל התובעת בתדירות לצורך סחר ואין ביכולתו לנקוב בתאריך מדויק). כמו כן, לבקשת החוקר הציג מנהל התובעת פלט שיחות של הטלפונים הניידים שברשותו, אולם לא נמצא בו פירוט שיחה בין המנהל התובעת לבין מר ימין. מנהל התובעת טען כי סביר להניח שמר ימין הוא שפנה אליו, ולכן השיחה ביניהם אינה מופיעה בתדפיס.

7. הראיה המרכזית לטעמי בתיק זה היא פלט השיחות של מכשירי הטלפון הנייד של מנהל התובעת, אשר צורף במסגרת נ/2. ביחס לראיה זו יש לציין כי בסמוך לאחר הדיון הבחנתי, כי לאחר שב"כ הצדדים עיינו בה במהלך החקירות, היא נותרה בידי מי מהם, ולפיכך הוריתי לנתבעת לסרוק את פירוט השיחות באמצעות "נט המשפט". ב"כ הנתבעת סרק את פלט השיחות, וציין כי איכות המסמך ירודה מאחר שהתובעת העבירה את המסמך לחוקר באמצעות הפקס. כן ציין כי ככל שהמסמך לא יהיה קריא אזי "תתכבד התובעת להגיש עותק נאמן למקור וזאת לאור העובדה כי הינה בעלת הקו הסלולארי ממנו יצאו/התקבלו שיחות הטלפון". המסמך שצורף אכן לא היה קריא, ומשכך הוריתי לתובעת בהחלטה נוספת לסרוק ל"נט המשפט" עותק נאמן למקור של המסמך. בשלב זה הגיש ב"כ התובעת הודעה מוסכמת כביכול, שלפיה לצורך ייעול הדיון מוסכם בין הצדדים כי "אין חולק שבפירוט השיחות נראות שיחות בין מר יובל לוי לבין העד מר יוסי ימין הן לפני קרות התאונה והן לאחריה". הסכמה זו מנוגדת חזיתית לגרסת הנתבעת בהתאם לנ/2 והיא נוגעת ללב המחלוקת ולפיכך ביקשתי לקיים ישיבת תזכורת. בהתייחס להחלטה זו הודיע ב"כ התובעת כי הודעתו הוגשה בטעות ובהיסח הדעת וכי לא התקבל אישור מהנתבעת להסכמה, ומשום כך פנה לתובעת אשר הוציאה את פלט השיחות בשנית. הפלט שהפיקה התובעת צורף להודעה. בנסיבות אלה התייתר הצורך בישיבת תזכורת והוריתי על ביטולה.

8. לגוף הדברים, בפלט השיחות שהוגש במסגרת נ/2 וצורף בשנית על ידי התובעת אין כל אינדיקציה לשיחה כלשהי בין מנהל התובעת לבין מר ימין (וזאת בהתאם למספר הטלפון של מר ימין שנמסר על ידי מנהל התובעת בנ/2, ואשר התובעת לא חלקה עליו בכל שלב). גם אם נניח לטובת התובעת שמר ימין לא התקשר למנהל התובעת בקשר לרכב אלא דבר הפגישה סוכם ביניהם בעל פה יום קודם לכן כפי שעולה מעדות מר ימין, הרי שלכל הפחות ניתן היה לצפות לשיחת טלפון יוצאת ממנהל התובעת למר ימין בסמוך לאחר התרחשות התאונה. מר ימין העיד בהקשר זה כי בסמוך לשעת הפגישה התקשר אליו מנהל התובעת ועדכן אותו שהיה מעורב בתאונה ובעקבות זאת הפגישה בוטלה. אכן ניתן היה לצפות שאם אמנם היה מנהל התובעת מעורב בתאונה בדרכו לפגישה עם מר ימין, הוא היה מתקשר אליו מהטלפון הנייד שלו. היעדר אינדיקציה לשיחה כזו בפלט השיחות מכרסם מהותית במהימנות גרסת התובעת.

לכך יש להוסיף כי בפי מנהל התובעת לא היה הסבר סביר לפער בין הגרסה הראשונה שמסר לחוקר שלפיה הנסיעה לא היתה למטרת הצגת הרכב למכירה, לבין הגרסה בחקירה הנוספת (לאחר המכתב שבו הנתבעת הודיעה על היעדר כיסוי ביטוחי) שלפיה כן נסע עם הרכב לפגישת מכירה. מנהל התובעת השיב בחקירתו בסוגיה זו, כי "אני לא מכחיש את זה, סידורי עסק, זה להראות אוטו" (עמ' 3, ש' 23) וכי אם החוקר היה שואל אותו האם נסע להראות את הרכב, הוא היה משיב ש"זה היה גם על מנת להראות את הרכב" (עמ' 4, ש' 15-16). ואולם, בהתאם לתרשומת שערך החוקר, ואשר מנהל התובעת חתם עליה (עמ' 3 לפרו' ש' 19-20) מנהל התובעת שלל במפורש את האפשרות שנסע עם הרכב לשם הצגתו (עמ' 2 לתרשומת שצורפה לנ/1, ש' 18-19). יצוין כי החוקר אישר בחקירתו כי הפגישה הוקלטה, וציין כי לא הביא את ההקלטה מפני שלא התבקש לכך (עמ' 9, ש' 21-26). אכן, מן הראוי היה לצרף את תמליל ההקלטה, ולא להסתפק בתרשומת, ומשקל התרשומת נמוך יותר. ואולם בנסיבות העניין, בשים לב גם לחתימת מנהל התובעת על המסמך, עדיין משקל התרשומת משמעותי. כמו כן, בחקירתו הנגדית הבהיר החוקר כי דובר בשאלת הבהרה על מנת להבין למה התכוון מנהל התובעת ב"סידורים של העסק", והאם הסידורים הללו כוללים הצגת הרכב למכירה (עמ' 11, ש' 14-30). עדות החוקר, בכללה, היתה מתונה סדורה ועקבית והיתה מהימנה עליי.

בנוסף, התובעת לא הביאה לעדות עד ניטראלי משמעותי שיכול היה לתמוך בגרסתה, והוא הלקוח שהפגישה עמו בוטלה ביום התאונה. מדובר באדם שמר ימין ידע לנקוב בשמו, וציין היכן משרדו, ולא ניתן כל הסבר סביר לאי הבאתו לעדות. חסר זה נזקף במישור הראייתי לחובת התובעת, ומכרסם אף הוא במהימנות גרסתה.

ממכלול השיקולים המפורטים בסעיף זה השתכנעתי, כי גרסת הנתבעת מסתברת יותר מגרסת התובעת.

9. יצוין כי הפוליסה אינה מכסה רק נסיעות לצורך הצגת הרכב למכירה. גם נסיעות למטרות אחרות ובכללן נסיעות "למטרות עסקו של המבוטח או למקצועו" נכללות בכיסוי הביטוחי (ר' ס' 7(2) לפוליסה המגדיר את השימושים המותרים). ברם בענייננו הועלתה גרסה מפורשת בכתב התביעה שלפיה הנסיעה היתה למטרת סחר, ולא צוינו מטרות נוספות אשר עשויות היו להיכלל בכיסוי הביטוחי. בחקירה הנגדית של מנהל התובעת אמנם נטען כי מטרה משנית של הנסיעה היתה הפקדת שיק (עמ' 3, ש' 14-18) וכן נטען באופן כללי שהנסיעה היתה לצורך סידורי עבודה מעבר למכירת הרכב (עמ' 3, ש' 17, 24-27; עמ' 4, ש' 12-16; עמ' 5, ש' 2-3). ברם, משהופרכה הגרסה שלפיה הנסיעה נעשתה לצורך הצגת הרכב, גם אין בסיס לטענות בדבר מטרות משניות לצורך העסק שנכללו כביכול באותה נסיעה. כמו כן, מנהל התובעת לא טען שמדובר בשיק של העסק דווקא ובנוסף לא ניתן ולו פירוט מינימאלי מהם אותם "סידורי עבודה" נוספים. במקום אחר אף נטען כי "סידורי עסק" זה "להראות את האוטו" (עמ' 3, ש' 23). כמו כן, מדובר בטענה שהיא בבחינת הרחבת חזית. בנסיבות אלה, השתכנעתי כי הנתבעת הוכיחה כי השימוש ברכב לא היה למטרת סחר ואף לא לכל מטרה אחרת הקשורה בעסקו או במקצועו של המבוטח, אלא שימוש פרטי החורג מהכיסוי הביטוחי.

10. סוף דבר: דין התביעה להידחות. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,100 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתוך 45 ימים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ז, 10 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.