1. תביעה קטנה לתשלום הפרש עלות תיקון רכב התובע וירידת ערך, שלא שולמו לו לעמדתו שלא בדין, לאחר שרכבו ניזוק באירוע תאונתי מיום 4.11.12.

התובע טוען כי בהתאם לחוות דעת השמאי, מר כפיר מאור, עלות התיקון עומדת על סך של 39,738.70 ₪ וירידת הערך בשיעור 23% עומדת על סכום של 15,367 ₪, ואולם, הנתבעת שילמה לו סך של 37,782 ₪ בלבד, כאשר למעשה ירידת הערך (וכ- 2,000 ₪ מעלות התיקון) לא שולמו לו כלל.

כעת, ולאחר שהרכב עבר תאונה נוספת בגינה הוכרז כאובדן גמור, פוצה התובע (ע"י מבטחת אחרת שאינה הנתבעת) בסכום שווי הרכב אך לאחר שנוכתה ממנו ירידת הערך בשיעור 23%.

2. הנתבעת טוענת כי בעקבות התאונה מיום 4.11.12 הוכרז הרכב כאובדן להלכה, וזאת בהתאם להערכת השמאי מאור כפיר שאינה במחלוקת. אלא, שלנוכח עיקול שרבץ על הרכב, לא ניתן היה להעביר בעלות ברכב והנתבעת לא יכולה היתה לקבל לידיה את שרידי הרכב.

לאור מצב דברים זה, שצפוי היה להימשך זמן רב, ולאור עמדת הנתבעת כי אין מקום אלא לפיצוי כאובדן גמור להלכה, הוסכם בין הצדדים כי שרידי הרכב יוותרו בבעלות התובע, ערכם יופחת משווי הרכב והפיצוי שישולם לתובע הינו שווי הרכב בניכוי השרידים.

לאחר שהוסר העיקול, ובהתאם להסכמות הצדדים כאמור, הותירה הנתבעת את הרכב ברשות ובבעלות התובע ושילמה לו את שווי הרכב בניכוי השרידים, ומכאן אין המדובר בתשלום הערכת או עלות תיקון הנזק, אלא בתשלום כאובדן להלכה ולפיכך אין ולא היה על הנתבעת לשלם כל רכיב פיצוי מלבד שווי הרכב בניכוי השרידים, לא עלות תיקון ולא שווי ירידת ערך.

3. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ומתוך מצרף הראיות שהוצג, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי חוות דעת השמאי קובעת כי מדובר בנזק שהינו אובדן להלכה, כך מצוין בבירור בכותרת חוות הדעת, השמאי אישר זאת בעדותו, והתובע אינו חולק על חוות הדעת.

כן, לא יכולה לקום מחלוקת כי בידי הנתבעת כמבטחת הפררוגטיבה להחליט האם במקרה זה יפוצה המבוטח, התובע במקרה זה, ע"י תשלום עלות התיקון בתוספת שווי ירידת הערך, או שמא יפוצה על דרך של הכרזת הרכב כאובדן גמור להלכה, דהיינו ישולם לו שווי הרכב.

זכות זו מעוגנת בפוליסת הביטוח בזו הלשון:

"6. רכב באבדן

(א) נגרם לרכב אבדן גמור ישלם המבטח למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח או יחליפו ברכב מסוג ואיכות דומים; בפוליסה זו, "רכב באבדן גמור" –

(1) רכב שנגנב ולא נמצא בתוך 30 ימים מיום הגניבה;

(2) רכב ששמאי רכב מוסמך קבע לגביו כי התקיימו בו אחד מאלה:

(א) הוא יצא מכלל שימוש והנזק הישיר שנגרם לו, למעט נזק ישיר שנגרם מירידת ערך, הוא 60 אחוזים ומעלה משווי הרכב ביום קרות מקרה הביטוח כולל מסים;

(ב) הרכב אינו ניתן עוד לשיקום והוא נועד לפירוק בלבד.

(ב) קבע שמאי רכב מוסמך כי שיעור הנזק שנגרם לרכב, למעט נזק ישיר שנגרם מירידת ערך הרכב, הוא לפחות 50 אחוזים משווי הרכב ביום קרות מקרה הביטוח, רשאי המבטח לפצות את המבוטח כאילו היה אבדן גמור (להלן - אבדן גמור להלכה).

(ג) שילם המבטח למבוטח את מלוא שווי הרכב או החליפו ברכב מסוג ואיכות דומים בשל אובדן גמור או בשל אבדן גמור להלכה תעבור הבעלות בשרידי הרכב למבטח.

(ד) תוקף פוליסה זו יפקע עם שיפוי המבוטח בשל אובדן גמור או בשל אובדן גמור להלכה כאמור בסעיף זה ובסעיף 9, ולא תהיה למבוטח זכות להחזר דמי ביטוח."

(ההדגשות אינן במקור – ע.כ.)

4. מכלול הראיות, לרבות הצהרה חתומה בידי התובע, מיום 14.12.14, מועד הסמוך לקבלת הפיצוי, מלמדים לא רק על החלטת הנתבעת לבחור בפיצוי כאבדן גמור להלכה, ולא רק על הסכמת התובע לכך, כי אם על בקשה מפורשת מצדו כי הנתבעת תשלם לו שווי הרכב בניכוי שרידים, לאור העובדה כי הרכב היה מעוקל והיה צפוי להמשיך ולהישאר מעוקל זמן רב (בפועל חלפו כשנתיים).

כך, לאחר בדיקת השמאי פנתה הנתבעת לתובע במכתב מיום 13.11.12, אשר צורף ע"י התובע בעצמו, ואשר מפאת חשיבות הדברים יובאו אלה בלשונם:

"בהתאם לבדיקת השמאי – לרכבך נגרם אובדן גמור/אובדן להלכה.

מאחר ולבדיקתנו, מוטל עיקול על הרכב – אין באפשרותנו לקבל לידנו את שרידי הרכב.

הנך מתבקש לדאוג להסרת העיקול תוך 10 ימים ממועד מכתב זה ולהמציא לנו אישור על כך.

באם לא תטפל בנושא באופן מיידי, יישארו שרידי הרכב בבעלותך וערכם יופחת מהפיצוי, אם יגיע לך, בכפוף לתנאי הפוליסה."

כך, מציין השמאי בחוות דעתו כי נוכח השאילתה שבוצעה ושהעלתה כי הרכב מעוקל, נשאר הרכב ברשות המבוטח.

כאן המקום לציין כי אינני נותנת כל אמון בעדות התובע לפיה כלל לא התוודע לחוות הדעת וכלל לא ידע על דבר קביעת קיומה של ירידת ערך (מה גם שהדבר ממילא אינו רלבנטי נוכח זכותה של המבטחת לפעול בדרך פיצוי של אבדן להלכה).

לא זו בלבד שהמדובר בתובע שהינו סוכן ביטוח וותיק המטפל חדשות לבקרים בסוגיות כגון דא, אלא שהשמאי אף העיד ברורות כי התובע ידע גם ידע על דוח השמאות, וכי הוא אף החתים את התובע על המסמכים הנדרשים לשם השלמת תהליך הפיצוי כאובדן להלכה. השמאי העיד כי התובע ידע על קביעת האובדן להלכה ואף נתן הסכמתו לכך, וכן העיד כי הדוח נשלח באופן אוטומטי מהמבטחת אל המבוטח.

עם זאת, על אף ידיעתו הברורה (הנלמדת מתיעוד משמעותי נוסף כפי שיובהר להלן), לא מנע הדבר מהתובע מלפנות אל נציגת הנתבעת במייל מיום 20.8.15, ערב הגשת התביעה, לפרט במסגרתו את ההפרש הנתבע בגין עלות התיקון וירידת הערך, ולציין בסיומת כי "היום אני למד כי הרכב הנל לא היה אמור לחזור לכביש" (עותק המייל צורף לכתב התביעה).

5. כאמור, התיעוד הנוסף שצורף מלמד אף הוא במובהק כי ההחלטה וההסכמה היתה למתן פיצוי עפ"י ערך הרכב (אובדן להלכה), ולנוכח קיומו של העיקול, בניכוי השרידים.

בנקודה זו יצוין כי לא מצאתי שיש בנספח "הצהרת התובע בדבר נאותות החשבונית/קבלה" כדי להשליך על תוצאות ההליך, ממספר נימוקים.

תחילה יובהר כי כלל לא ברור האם אותו נספח אכן נשלח לנתבעת, התובע כלל לא צירף עותק החשבונית/קבלה על פיה לדבריו תיקן את רכבו, וכלל הראיות מתיישבות יותר עם המסקנה כי מסמך זה ואף חשבונית תיקון כזו או אחרת לא עמדו בפני הנתבעת ואף לא היתה להם כל רלבנטית לפיצוי עליו הוחלט (אובדן להלכה, בניכוי שרידים).

כך, באופן מתמיה הנספח הינו מיום 21.11.12, ואולם, מצרף התובע מייל שנשלח אל נציגת הנתבעת 4 ימים לאחר מכן, ביום 25.11.12, בו מציין התובע כי לצערו עדיין יש עיקול על אף שפנה בבקשה לבית המשפט, ומייד מבקש התובע: "נא לשלם לי פחות השרידים. נא צרי איתי קשר ותודיעי לי מה משלמים ומה ערך השרידים".

כבר מכאן ברור לחלוטין כי הפיצוי עליו החליטה הנתבעת ואשר הוסכם ואף נתבקש ע"י התובע הינו שווי הרכב, בניכוי שרידים שכן אלה נשארים בבעלות התובע נוכח העיקול.

במאמר מוסגר יצוין כי אף לו הוצגה בפני הנתבעת חשבונית תיקון כנטען, ואף לו אכן הועבר אליה אישור בחתימת התובע בדבר אמיתותה, אין בכך כדי לחייב את הנתבעת ואין בכך כדי להעיד כי הסכימה לאשר במקרה זה תיקון תחת אובדן להלכה, ובמיוחד מקום שכל הראיות הקיימות (כמו גם הימנעות מהצגת החשבונית) מצביעות על טיב הפיצוי, כאובדן להלכה.

6. אולם, אם לא די בכל האמור לעיל, ביום 14.12.14, לאחר או בסמוך למועד הסרת העיקול לבסוף, חתם התובע על הצהרה מפורשת וברורה במסגרתה נוכח גרימת נזק לרכב מסוג אובדן והפעלת הפוליסה, "והואיל ובגין האירוע הנ"ל מכרתי בעצמי את הרכב במצבו הניזוק לצד שלישי" (ממש כך), מתחייב התובע כי לא תהיה לו כל טענה כלפי הנתבעת "בכל הנוגע למכירת הרכב ו/או תיקונו" וכן בכל הנוגע להוראות הדין בעניין המגבלות החלות על טיפול בחלקי רכב משומשים.

מסמך זה ברור ומסיר כל ספק מהסכמות הצדדים.

יתר על כן, אף סכום הפיצוי ששולם כלל איננו תואם את עלות התיקון שנקבעה בחוות הדעת, אך הוא תואם את עדות השמאי בדבר שווי השרידים לניכוי, בגובה 45%, כפי שבוצע במקרה זה בפועל.

מכל המקובץ עולה כי אכן פיצתה הנתבעת את התובע לפי אובדן להלכה, במסגרת זו אין התובע זכאי לקבלת עלות התיקון וודאי שלא שווי ירידת הערך, וככל שבחר לתקן את רכבו כלל אין בכך כדי לחייב את הנתבעת (שכזכור לה הפררוגטיבה שלא לפצות על יסוד תיקון בפועל של הרכב).

7. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בשכר השמאי כפי שנפסק יישא התובע, וכן ישלם התובע הוצאות הנתבעת בסך של 500 ₪.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את פסק הדין לצדדים.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ו, 01 יולי 2016, בהעדר הצדדים.