1. ביום 17.9.15 הגיש התובע תביעה בדרישה כי הנתבעים יפצוהו בסך 20,000 ₪ נוכח נזק שנגרם ל"גשר החרסינה" בשיניו, בעת שאכל ארוחה בחדר אוכל המופעל ע"י הנתבעות.

ביום 12.11.15 הגישו הנתבעות כתב הגנה בו הכחישו הנטען בכתב התביעה וטענו טענה מקדמית כי לתביעה, הנחזית להיות תביעה בגין נזקי גוף, לא צורפה חוו"ד רפואית, כנדרש להוכחת דבר שברפואה, ודין התביעה להמחק על הסף.

2. בדיון שהתקיים בפני ביום 13.1.16 הוריתי, לאחר ונוכח הסכמת הצדדים, על מינוי בוררת בשכר על פי סעיף 56 לחוק בתי המשפט התמש"ד-1984, והעברתי את התיק למסלול של ביהמ"ש השלום. הבוררת המוסכמת שנקבע הינה עו"ד, רופאת שיניים, ד"ר כרמית טל.

3. ביום 18.1.16 הודיעה הבוררת על ביטול הבוררות נוכח הודעתו הטלפונית של התובע לבטל הבוררות בשל העלות בסך 2,700 ₪ בה היה עליו לשאת.

4. ביום 27.1.16 בהחלטה, המלצתי לצדדים, ובמיוחד לתובע, לחזור לבוררות, לאחר שנתן הסכמתו בדיון, וזאת נוכח העובדה כי במידה והתיק יחזור לביהמ"ש הוא יזדקק לשלם אלפי שקלים לצורך חוו"ד של מומחה מטעמו ו/או מחצית שכרו, בשלב הראשון, של המומחה מטעם ביהמ"ש, במידה וימונה. קבעתי מועד עד אליו על התובע להודיע על החלטתו בפעם השנייה.

5. ביום 11.2.16 הגישה התובע בקשה בה ביקש כי ההליך ימשך בביהמ"ש בלבד מאחר והסתבר לתובע כי הליך הבוררות כרוך בעלויות גבוהות.

6. ביום 14.2.16 נתתי החלטה לפיה נוכח סירוב התובע, מיניתי את ד"ר כרמית טל, כמומחית מטעם ביהמ"ש וכל צד ישלם שכרה, כפי שיקבע על ידה. חזרתי והמלצתי לתובע להיעזר במומחית כבוררת מאחר והתשלום שיחול עליו בשלב הראשון יהא נמוך מהתשלום לאותה מומחית כמומחית מטעם ביהמ"ש. כן הבהרתי כי במידה ותביעתו בבוררות וגם בביהמ"ש תתקבל יוחזרו לו כל ההוצאות ששילם כשכר טרחתה. קבעתי כי מינויה יכנס לתוקף בתוך 7 ימים מיום מתן ההחלטה.

7. ביום 21.2.16 הגיש התובע הודעה כי שקל הצעת ביהמ"ש פעם נוספת והוא עומד בהחלטתו להמשך ההליך בביהמ"ש.

8. בהחלטה נוספת מיום 25.2.16 קבעתי כי נוכח דחיית התובע את המלצת ביהמ"ש לפיה ד"ר טל תשמש כבוררות בתיק, מיניתי אותה כמומחית מטעם ביהמ"ש וקבעתי כי על כל צד לשלם מחצית שכרה אשר יקבע על ידה וכי במידה והמומחית תודיע כי מחצית שכרה לא שולם ע"י התובע, התביעה תדחה ללא צו להוצאות עקב היעדר ראיות. במידה והנתבע יסרב לשלם את שכר המומחית, המומחית תקבל, תבדוק ותשמע רק את טיעוניו של התובע.

9. ביום 16.3.16 הוגשה בקשה למתן הוראות בעקבות אי תשלום שכ"ט מטעם התובע – אשר ביקש במכתב לדחות לעוד חודש את התשלום, ומטעם הנתבע, אשר לא העביר כל הודעה בעניין.

10. באותו היום נתתי החלטה לפיה המומחית תחל עבודתה רק לאחר קבלת מחצית שכרה מהתובע. במידה והנתבע לא ישלם מחצית שכרה בתוך 20 יום, המומחית תשמע רק את התובע, ותקבע הממצאים רק לאחר שמיעת התובע.

11. ביום 11.4.16 התקבלה הודעה מטעם המומחית לפיה שכר טרחה לא שולם ולא ישולם ע"י התובע מאחר וביום 3.4.16 התקבל מכתבו לפיו הוא אינו יכול לשלם כלל את שכר טרחתה. כמו"כ, שכר הטרחה עדיין לא שולם על ידי הנתבע ומיועד לביצוע על ידי חברת הבטוח ביום 15.5.16. אשר על כן ביהמ"ש יתבקש לתן הוראות בדבר המשך ההליכים בתיק.

12. א. רקע משפטי לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

1. נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.
2. "נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).
3. במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.
4. לכלל זה ישנם מספר חריגים – אלה הם המקרים בהם נטל השכנוע עובר אל כתפי הנתבע [במקרה של טענת הודאה והדחה (וראה: רע"א 7454/96 איזבנסקי נ' טיטלבום (לא פורסם)); במקרה של נזק ראייתי כבד (וראה: ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5)54); וכן במקרים נוספים] או המקרים בהם אין די בקיומה של הטיית מאזן ההסתברויות, ויש צורך בהרמת נטל הוכחה כבד יותר [דך למשל בתביעות נגד עיזבון (וראה: ע"א 5997/92 מלק נ' עיזבון דויטש, פ"ד נא(5)1), בתביעות נגד קטין, חולה נפש או נעדר (ס' 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971); וכן במקרים נוספים].
5. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).
6. לדוגמה, ניתן לבחון סיטואציה בה פלוני, בעל עסק לממכר מוצרי כתיבה, טוען כי מכר בהקפה לאלמוני כלי כתיבה לילדיו, וזה האחרון אמר כי ישלם לפלוני חובו כעבור חודש ימים. משעבר חודש ימים זה ואלמוני לא הגיע לפרוע חובו, הגיש פלוני תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות על מנת שזה יחייב אלמוני לשלם חובו לפלוני.

על מנת שבית המשפט יפסוק לטובתו של פלוני ראשית עליו לשכנע את בית המשפט כי אכן נערכה עסקת מכר בהקפה בה פלוני מכר לאלמוני הציוד. כיצד יוכיח פלוני לבית המשפט כי אכן נערכה עסקת מכר מעין זו?

אם ימציא לבית המשפט כרטסת עסקו ובה מצויה חתימתו של אלמוני ליד פרטי העסקה (מועד עריכתה, הפריטים שנרכשו, פירוט התחייבות אלמוני לפרוע חובו כעבור חודש ימים ואולי אף הקבלה עצמה ובה מפורטים רכיבי הציוד שנרכש), כי אז יעמוד פלוני בשני הנטלים (נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות) ויקל על בית המשפט לפסוק לטובתו.

היה ואלמוני יתכחש לחתימה המתנוססת על הכרטסת והנטענת כשלון, יהא עליו לבסס אמירתו זו ולהביא ראיותיו לפיהן החתימה הנחזית כשלו איננה שלו אלא מזויפת, ואו אז בית המשפט יפעיל שיקול הדעת המצוי בידיו בכדי לפסול אילו מן הראיות היו חזקות יותר בכדי לגבור על זולתן.

1. השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.
2. פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.
3. ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.
4. "תכליתו של בית משפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בבית משפט רגיל. זאת על ידי מתן אפשרות לקיים הליך מהיר, בסכומי כסף נמוכים וללא פורמאליות והכל בבית משפט מיוחד. בכך נפתחים בפני האזרח הקטן שערי בית המשפט כאשר הוא סבור כי נגרם לו עוול. כל זאת במטרה להבטיח הליך מהיר וצודק, שיאפשר לבעלי הדין להביא את עניינם לבית המשפט, ויאפשר לבית המשפט להכריע בעניין העומד בפניו במהירות וביעילות.

לדעת המחוקק הליך של תביעה קטנה צריך להתחיל ולהסתיים בבית המשפט לתביעות קטנות בהליך יעיל ומהיר ולשם כך נקבעו סדרי דין מיוחדים ואין לצדדים זכות קנויה לקיים חקירה נגדית ולעמוד על קיום סדרי הדין הרגילים הכל באם נשמרו זכויותיהם והתקיים הליך הוגן וצודק בצד היותו יעיל...". (רת"ק 46662-05-14, מזרחי נ' ליצקי מיום 15.7.14, בפני כב' השופטת ישראל קראי-גירון.

לסיכום – לענייננו:

בהעדר חוות דעת של מומחה מטעם ביהמ"ש, התובע לא עמד בנטל ההוכחה כמפורט וכמוסבר לעיל, ונוכח הודעת המומחית התביעה נמחקת ללא צו להוצאות.

הנני מוחקת התביעה ולא דוחה התביעה כדי לאפשר לתובע לפנות לסיוע המשפטי (עו"ד חינם מטעם המדינה), שד' פל ים 15 א', (בנין הטיל) חיפה, טלפון: 1-700-70-60-44, ולהגיש תביעתו לביהמ"ש השלום עם מומחה מטעמו.

הנני פונה לסיוע המשפטי שימנו לתובע עו"ד.

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ו, 13 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.