1. המשיב (להלן: הבנק) הגיש תביעה בסדר מקוצר על סך 5,308,641 ₪ כנגד הנתבעת 1 (להלן: צאלי), בטענה כי זו פתחה חשבון בבנק ביחד עם חברת גיה בניה ופיתוח בע"מ, המצויה בצו הקפאת הליכים (להלן: גיה). המבקש 1 (להלן: גרינס) והמבקש 2 (להלן: דקל) (להלן ביחד: המבקשים) היו בעלי מניות בגיה, ולטענת הבנק ערבו לכל חובות גיה וצאלי כלפי הבנק ללא הגבלה בסכום וזאת בהתאם לכתב ערבות מתחדשת שנחתם ביום 10.6.13. בכתב התביעה צוין, כי ערב נוסף היה מר אליהו אוהב ציון (להלן: הערב הנוסף), אשר נמצא בכינוס נכסים מיום 7.7.15, ולכן לא הוגשה התביעה נגדו.
2. המבקשים הגישו בקשת רשות להגן, אליה צירפו תצהיר של גרינס ומר שבבו. נקבע דיון במהלכו נחקר גרינס על תצהירו. מר שבבו לא התייצב לחקירה על תצהירו ולכן תצהירו נמשך מן הבקשה.
3. לאחר החקירה הצדדים סיכמו בכתב.

בקשת הרשות להגן

1. בתצהירו העיד גרינס כי עד שנת 2008 היו המבקשים בעליה היחידים בשווה של גיה. לאחר מכן גיה נקלעה להליך הקפאת הליכים, אשר הסתיים בהסדר נושים, שהושג עקב השקעתה של צאלי, חברה בשליטת הערב הנוסף, בגיה, במסגרתו הוקנתה לצאלי השליטה בגיה, המבקשים הפכו לבעלי מניות מיעוט, הסדר הנושים קוים וגיה הופטרה מחובותיה.
2. לדבריו, מאז כניסת צאלי כמשקיעה בגיה, זכויות החתימה של גיה וחיובה בכל סכום דרש שתי חתימות – של גרינס ושל הערב הנוסף, שחתם בשם צאלי. בתחילה התנהלו הדברים על מי מנוחות, כאשר החשבון נוהל בבנק מזרחי. בשלב מסוים בנק מזרחי לא נעתר לבקשת גיה להגדלת אשראים והדבר הוביל לקושי תזרימי. על רקע זה פתח הערב הנוסף חשבון בבנק בסניף יהוד הסמוך למשרדי גיה. לטענת המבקשים, הם הסכימו לפתיחת החשבון, ובלבד, שהאשראי, שיוקצה לגיה בבנק, יהיה מוגבל ויעמוד על סך של 100-150 אלף ₪ בלבד, וכך גם נאמר להם על ידי הערב הנוסף ובבנק. לטענת גרינס, בכפוף לכך, חתמו על המסמכים שנדרשו.
3. גרינס העיד, כי לאחר הפגישה בסניף הבנק, לא נוצר כל קשר בין המבקשים לבין הבנק לא בעל פה ולא בכתב, והבנק לא יידע אותם בדבר הגדלת האשראי ואף לא בעניין המסמכים שהוגשו לו על מנת להגדיל האשראי. לטענתו, רק לאחר הגשת בקשת הקפאת ההליכים על ידי גיה באמצע שנת 2015 נודע למבקשים, לראשונה, כי גובה החוב של גיה לבנק עומד על סך של 6.45 מיליון ₪.
4. בנוסף, לטענתו, לא ידע שהחשבון נפתח גם על שמה של צאלי, והדבר נודע למבקשים רק לקראת קריסתה של גיה.
5. עוד הצהיר כי לאחר גילוי המסמכים על ידי הבנק נתגלה מסמך, שכותרתו "אישור פתיחת חשבון משותף לתאגיד ולאחרים" מיום 5.6.13 שבו אישרה עו"ד זוארץ כי גיה הסמיכה את הערב הנוסף או את גרינס, כל אחד מהם לחוד, לחתום בבנק על מסמכים בשם גיה. לטענת המבקש זהו מסמך כוזב, אשר נערך לכאורה על בסיס ישיבת דירקטוריון מיום 5.6.13, ישיבה שכלל לא נערכה. לטענתם, מדובר במסמך כוזב, אשר אפשר לערב הנוסף ולצאלי לעקוף את המבקשים ולקבל בדרכים פסולות אשראים נוספים ללא הסכמת המבקשים.

המצהיר ציין כי על פי סעיף ה' למסמך יש לצרף אליו תעודת רישום ומסמכי התאגדות של התאגיד מעודכנים ליום החתימה על המסמך, מאומתים על ידי עורך דין, ברם מסמכים אלה לא צורפו לאישור פתיחת החשבון הנדון. לטענת המבקשים, ככל שהבנק היה עומד על הגשת המסמכים היה נוכח בנקל, כי המסמך אינו תואם את החלטות התאגיד, ובכך הבנק התרשל כלפי המבקשים וגרם להם לנזק הנתבע מהם כיום. עוד הוא טוען כי ניתן להבחין שעל המסמך בוצע תיקון כך שתחילה סומן כי כל בעלי החשבון יחדיו מחויבים לחתום על כל פעולה שתתבצע, ולאחר מכן בוצע תיקון לפיו חתימת כל אחד מבעלי זכויות החתימה בצירוף חותמת, מספיקה.

1. לטענת גרינס, ביום 2.3.14 התעורר צורך בהגדלה נוספת וקטנה של האשראי, וכך בהסכמה ובידיעת המבקשים ובחתימת גרינס האשראי הוגדל לסך של 300,000 ₪.
2. עוד לטענתו, ההודעה היחידה שהוציא הבנק לערבים היא מיום 2.7.14 ולפיה יתרת החובות וההתחייבויות הינה בסך של 304,761 ₪. לאחר מכן החל מהרבעון השלישי של שנת 2014 החלה קריסתה של גיה, וכבר נכון ליום 30.9.14 עמד האשראי בחשבון על סך של כ- 2.5 מיליון ₪. בהמשך יתרות החובה היו כדלקמן: 3.3. מיליון ₪ ליום 31.12.14, 4.5 מיליון ₪ ליום 31.3.15, ועד ל- 4.7 מיליון ₪ נכון ליום 31.12.15. לטענתו, הבנק לא טרח ליידע אותם בגידול האשראי המשמעותי ולו בשיחת טלפון, שאז היו עוצרים את המשך האשראי.
3. למבקשים אף טענות לעניין מסמך נוסף, אגרת חוב שעשתה גיה לטובת הבנק מיום 1.10.14 שנספח לו הוא אישור יו"ר הדירקטוריון של גיה ועליו חתום הערב הנוסף שעל פי התצהיר מעולם לא שימש כדירקטור או מנהל בגיה. את המסמך אישרה עו"ד זוארץ, לטענת המבקשים, גם כן ללא כל בסיס. לטענתם, בדיקה ברשם החברות הייתה מגלה כי הערב הנוסף אינו דירקטור בגיה. בנוסף בסוף שנת 2014 בוצע שינוי בזכויות החתימה ולפי ידיעת המבקשים, החליף מר שבבו את גרינס כבעל זכות החתימה הנוספת. אולם לטענתם, הם מעולם לא הסכימו כי כל אחד מהם יחתום בנפרד בשם החברה.
4. המבקשים הציגו אישור כי פנו בתלונה למשטרה נגד הערב הנוסף ועו"ד זוארץ ביום 21.6.16.
5. עוד טוענים המבקשים כי התנהלות החשבון לא הייתה סבירה. לשם דוגמא מצוין יום 14.9.14 שבמהלכו נמשכו שני שיקים שכובדו בסכום בעומד על מעל פי חמישה מהמסגרת המאושרת. אמנם ולמחרת נכנסו כספים רבים ממקורות שונים לחשבון, אולם בסופו של היום עמד החשבון על יתרת חובה של מעל 400,000 ₪ כ- 100,000 ₪ יותר מהמסגרת המאושרת.
6. בחקירתו הנגדית ציין גרינס כי לא שם לב שבמסמכי הערבות נכתב כי זו "ללא הגבלה בסכום", וכן לא שם לב כי החשבון הוא גם חשבונה של צאלי ולא רק של גיה (עמ' 2 לפרוטוקול). עוד ציין כי היה לגיה חשבון בבנק מזרחי שהיה פעיל מאוד והבנק היה בקשר שבועי עמו ואילו לגבי החשבון בבנק התובע, גרינס סבר שאין בו פעילות. עוד טען בתשובה לשאלה על כך שגיה החלה לעבוד במספר פרויקטים והבנק נתן לה ערבויות ביצוע אשר חולטו לאחר שנכנסה לקשיים, אם כך מדוע שלא ישלם את הערבות - כי הוא לא היה מאשר את הערבויות ואף לא נדרש להם כיוון שהערב הנוסף חתם לבד, כאשר החתימה לבד הייתה בניגוד למצב הדברים הנכון (עמ' 5 לפרוטוקול).

טענות המבקשים

1. המבקשים טוענים כי הבנק התרשל כלפיהם התרשלות חמורה עת אפשר לערב הנוסף לפעול ולעשות בחשבון כרצונו, נתן אשראי בסכומים, שהגיעו למיליונים, תוך שהוא לכל הפחות עוצם את עיניו ומתעלם משורה ארוכה של תמרורי אזהרה, שבבדיקה פשוטה היו מגלים שמדובר בפעולות אסורות, שנעשות בניגוד להחלטות החברה והכל בזמן שהמבקשים ידעו והתירו לנהל חשבון במסגרת אשראי מוגבלת לסך של 300,000 ₪ בלבד.
2. המבקשים טוענים לשני מסמכים, אשר הבנק לא דקדק בקבלת כל הנדרש על מנת להסתמך עליהם, התרשל בכך, ולכן נגרם הנזק:

מסמך ראשון הוא "אישור פתיחת חשבון משותף לתאגיד ולאחרים" מיום 5.6.13, אשר ממנו עולה כי גיה לכאורה הסכימה במסגרת ישיבת דירקטוריון מיום 5.6.13 שכל אחת מבעלות החשבון תהא מורשית חתימה. הפרוטוקול לא צורף למסמך ולו היה מצורף היה מתגלה כי אין הרשאה שכזו.

מסמך שני, הוא "פרוטוקול אסיפה כללית – מורשה חתימה בבנק הבינלאומי" מיום 4.3.14 מאומת על ידי עו"ד זוארץ ועל פיו נתכנסה אסיפה כללית של גיה בה נכחו הערב הנוסף וגרינס ובסיומה נקבע, כי מורשה החתימה היחיד הוא הערב הנוסף. לטענת גרינס, מדובר בפרוטוקול של אסיפה שלא התקיימה ובאישור כוזב. לטענת גרינס, היה על הבנק לברר עמו נושא זה של שינוי זכויות החתימה, ולו באמצעות הרמת טלפון לאישור, דבר, שלטענתו, היה מונע את הגדלת האשראי.

1. עוד טוענים המבקשים, כי הבנק הפר חובותיו כלפיהם הן כבעלי מניות המיעוט ובמיוחד כערבים בחשבון, עת לא יידע אותם אודות סכומי האשראי הניטלים בחשבון מאחורי גבם ואשר הלכו וגדלו באלפי אחוזים ואף תוך חריגות משמעותיות ממסגרת האשראי. לטענתם, הבנק לא יידע אותם בדבר וחצי דבר מהנעשה בחשבון.
2. עוד טענו המבקשים כי הבנק נתן הסכמתו להסדר הנושים של גיה ולפיכך ויתר על חלק נכבד מחובה של גיה כלפיו אשר תקף כלפי המבקשים לפי סעיף 5(א) לחוק הערבות.
3. בנוסף טענו המבקשים כי יתרת החובה המופיעה בכתב התביעה אינה משקפת את החוב האמתי הן בשל הדיבידנד הצפוי לבנק כתוצאה מהקפאת ההליכים, הן בשל כספים שניתן לגבות בתיקי ההוצל"פ אשר הבנק מנהל כנגד מושכי שיקים והן בשל כספים המגיעים לבנק כתוצאה מהמחאות זכות על דרך השעבוד שעשו החברות בעלות החשבון לטובת הבנק.
4. עוד טענו המבקשים כי אין מקום לחייבם בהפקדה כנגד מתן הרשות להתגונן, משום שלמרות שידעו על מסגרת של עד 300,000 ₪ הרי שאין בה כדי להקים הודאה בחוב בסכום זה, וכן כאשר ידעו שלבנק יש בטוחות מספקות כנגד סכום זה. המבקשים הפנו לשיקים מופקדים שטרם נפרעו אשר עמדו, לטענתם, ביום 30.6.14 על סך של 424,823 ₪. כן הפנו לכך שבתקופה שלאחר הגדלת המסגרת ל- 300,000 ₪ נכנסו לחשבון סכומים העולים על סכום המסגרת.

טענות הבנק

1. לטענת הבנק, הייתה לו זכות מלאה להסתמך על אישורי ב"כ החברות, אשר אישרו כי הערב הנוסף הוא מורשה חתימה יחיד, וכן כי ההחלטות בנושא זה ובנוגע להעמדת שיעבודים לטובת הבנק, בוצעו כדין . הבנק הפנה להלכה פסוקה לפיה הבנק רשאי להסתמך על אישור עורך דין כאמור.
2. עוד נטען כי אין כל חובה על בנק לבדוק שההחלטות של החברה המגיעות לידיו ניתנו בהתאם לאמור במסמכי ההתאגדות, שכן מסמכי ההתאגדות מומצאים, אך כדי להוכיח שהחברה קיימת ולא כדי לקיים בדיקה באשר לזכויות החתימה המחייבות את החברה. לשם כך קיים אישור עורך דין.
3. הבנק טוען עוד, כי המבקשים לא הציגו פרוטוקול המלמד על זכויות חתימה אחרות ממה שהוצג לבנק באישור ב"כ החברות.
4. הבנק טוען כי היה על המבקשים כבעלי מניות בגיה וכערבים לחברות וגרינס אף כמורשה חתימה לעקוב אחר החשבון. לטענתו, לא סביר כי למבקשים לא היה מושג קלוש מה מתרחש בחשבון הבנק, כאשר הם מנהלים פרויקטים של עשרות מיליוני ₪ וכאשר הם מסכימים כי ניתן אשראי של 300,000 ₪. עוד מציין הבנק כי חלק ניכר מהחוב הוא שיערוך ערבויות ביצוע ולכן אין לתת אמון בטענתם כי ידעו רק על ערבות של 300,000 ₪.
5. הבנק טוען עוד כי לא יתכן שחברות אשר מעסיקות רואה חשבון ופעולותיהם נבדקות ומאושרות, בעלי מניות בהם אינם יודעים מה מתרחש בחשבונותיהם. עוד נטען כי טענה כי לא קראו את מסמכי החשבון היא טענה עזת מצח וממילא אין לקבלה לנוכח החזקה כי מי שחתם על מסמכים לא יישמע בטענה כי לא ידע על מה חתם.
6. עוד נטען כי הערב הנוסף הוסיף סכומים לחשבון בסדרי גודל גבוהים ולכן לא מדובר במי שביקש לרמות ולרוקן את החשבון.
7. לטענת הבנק המבקשים לא פירטו ברמת הפירוט הנדרשת ולא הציגו חשבון חלופי מטעמם לגובה החוב וזאת כאשר מלוא המסמכים הוצגו להם. אשר לטענה לחלות סעיף 5 לחוק הערבות הרי שסעיף 11 לכתב הערבות ותנאי הסדר הנושים שאינו כולל הפטר לבעלי המניות די בהם כדי להוות כוונה אחרת המשתמעת מההפטר לחברה.
8. הבנק מבקש כי בקשת הרשות להגן תדחה, ולחילופין כי המבקשים יפקידו סך העולה על 300,000 ₪ בתוך זמן קצוב, לנוכח העובדה שהם מסכימים כי ערבו לסכום זה ונוכח חולשת הגנתם.

תשובת המבקשים

1. המבקשים טענו בתשובתם כי הבנק לא יידע אותם כפי שצריך ליידע ערבים וחלף זאת נזקק להעלאת ספקולציות באשר למידת הידיעה של המבקשים לנעשה בחשבון.
2. עוד טענו כי אף לא אחד מפסקי הדין שהובאו על ידי הבנק תואם את נסיבות המקרה שבפני ולפיכך טענת הבנק לפטור מאחריות עקב הסתמכותו על אישורי עו"ד זוארץ לא יכולה לעמוד. במיוחד כאשר יכול היה הבנק בנקל לאמת פעולות על ידי פנייה טלפונית לאחד המבקשים.

דיון והכרעה

1. הלכה הפסוקה היא, כי "אף שהמבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו צריך להוכיח את הגנותיו ואין בודקים את טיב ראיותיו, אין הוא רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו (ראו לדוגמה ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ ואח' פ"ד מב(1) 721, 722; ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט (3), 41, 46-47)." רע"א 3912/12 אייקום תקשורת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.11.2012)).

וכן ראו ברע"א 8381/14 ישראל אברבוך נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (26.1.15) (להלן: עניין אברבוך): "המבקש רשות להתגונן איננו נדרש להוכיח את טענותיו במלואן. די להראות כי קו ההגנה בו הוא מבקש לנקוט איננו בגדר "הגנת בדים"... הרף הראייתי נמוך, אך הוא קיים."

1. בתיק שבפני פירטו המבקשים פרט היטב את הגנתם וטענותיהם כנגד תביעת הבנק. אציין כי מדובר בערבים לחשבון ולא בבעלי החשבון. עוד יש לציין, כי מדובר במי שהיו בעלי מניות מיעוט באחת החברות בעלות החשבון וגם עניין זה צריך שיובא בחשבון לעניין מידת גישתם למידע, כאשר טענתם של המבקשים, כי לא ידעו על גובה האשראי שנתן הבנק לא הופרכה ולא הוכחה כ"הגנת בדים", ואין בשלב זה כל הוכחה מצד הבנק, כי אכן הודיע לערבים על השינויים באשראי והגדלתו מעבר לסך של 300,000 ₪, אשר עליו מסכימים המבקשים-הערבים.
2. יתר על כן, המבקשים הציגו שני מסמכים שאותם הם מבקשים לתקוף בהליך העיקרי (קביעת מורשה החתימה בחשבון ואגרת החוב) ונראה כי יש לאפשר להם לעשות זאת לנוכח טענותיהם כי מדובר במסמכים שבבסיסם כוזב. לטעמי, יש לאפשר למבקשים לטעון זאת ולנסות לשכנע בהשפעת הדבר לעניינם. בחנתי את פסקי הדין, שהציג הבנק, ולא השתכנעתי כי הם בהכרח תומכים במתן פסק דין ללא מתן אפשרות להתגונן במקרה שבפני. גם פסק הדין בעניין שטיין [ת.א. (שלום תל אביב-יפו) 40192/05 שטיין ואח' נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ (1.4.07)] אינו מועיל לבנק; הן משום, שלא כמו בפסק הדין שטיין, סוגיית האישור נתגלתה למבקשים, לטענתם, שלא נסתרה, רק לאחר גילוי המסמכים בתיק והם אף הגישו תלונה למשטרה בעניין זה, והן משום שנטען כי לא צורף פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון שמשנה את זכויות החתימה.
3. לפיכך, לאור העובדה כי מדובר בשלב ראשוני של התביעה ומשלא מצאתי כי הבנק הוכיח כי מדובר בהגנת בדים, הרי שיש מקום לתת למבקשים רשות להגן.
4. הבנק מבקש כי ככל ואתן רשות להגן אתנה אותה בהפקדת סך הגבוה מ- 300,000 ₪, שהוא הסכום שאף המבקשים מסכימים כי ערבו לו. לטענת המבקשים, אין מקום להורות להם על הפקדה בסכום זה מכיוון שהמבקשים ידעו כי קיימות בטוחות בדמות שיקים מופקדים שטרם נפרעו בסך העולה על 300,000 ₪. כמו כן טענו בסיכומים כי חיובם בהפקדה יביא אותם לפשיטת רגל משום שאין להם נכסים או יתרות משמעותיים.
5. לעניין התנאת בקשת רשות להגן בתנאים כתב כבוד השופט נ' הנדל בעניין אברבוך כך:

"תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי ניתן להתנות רשות להתגונן בתנאים שונים, למשל תשלום כספים לקופת בית המשפט או הפקדת ערובה. ניתן לומר שקיים יחס הפוך בין סיכויי ההגנה לגובה הערובה: ככל שסיכויי ההגנה נראים, על פני הדברים, קלושים יותר – כך עשויה להידרש ערובה משמעותית יותר, כתנאי למתן הרשות להתגונן. זאת לצד שיקולים נוספים, דוגמת השאיפה שלא להתנות את מתן הרשות בתנאים נוקשים מדי, אשר בפועל עלולים לנעול את שערי בית המשפט בפני מבקש הרשות (רע"א 2895/12 עמרן נ' מועצה מקומית קריית טבעון (28.6.2012); ע"א 373/69 חונן נ' חגור מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד כג(2) 347, 349 (1969); ע"א 519/65 ברזילי נ' קשת, פ"ד כ(2) 141, 143 (1966))."

1. לאחר ששקלתי את סיכויי התביעה, ובהתחשב בעיקר בכך שהערבים אכן ערבו לסך של 300,000 ₪, ומנגד טענות ההגנה וסיכוייה, נראה כי מן הראוי שכל אחד מן המבקשים יפקיד עד ליום 6.9.17 סך של 75,000 ₪ כתנאי לרשות להתגונן.
2. היה ויופקד הסך האמור במועד יהווה התצהיר כתב הגנה לשני המבקשים.
3. לאור התוצאה אליה הגעתי, כל צד יישא בהוצאותיו בבקשה זו.
4. מעקב מזכירות בהתאם.

החלטה זו ניתנה על ידי בשבתי כרשמת, הואיל ושמיעתה החלה בהיותי רשמת.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ז, 09 יולי 2017, בהעדר הצדדים.