ניתנה ביום 26 ספטמבר 2015

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט אורן שגב; ע"ר 7892-07-15), מיום 17.8.15, במסגרתו נדחה ערעור על החלטת הרשמת עדי ריכטמן מיום 24.6.15.

2. המשיב הגיש בחודש ינואר 2014 תביעה כנגד המבקשת, לתשלום זכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצלה וסיומה. ביום 29.3.14 הוזמנו הצדדים לדיון קדם משפט שנקבע ליום 5.11.14, והודגש כי "אם צד הוא תאגיד, יופיע מטעמו בנוסף לבא כוחו, גם אדם הבקיא בפרטי הסכסוך ומוסמך לקבל החלטה לגבי סיומו". קדם המשפט לא התקיים במועד שנקבע בשל מחלת ב"כ המבקשת דאז, עליה נמסר לבית הדין לראשונה במועד הדיון ומבלי שהתייצב נציג כלשהו מטעם המבקשת. גם קדם המשפט השני, שנקבע ליום 14.1.15, לא התקיים לגופו שכן ב"כ המבקשת לא הופיע לדיון והמנהל שהתייצב מטעם המבקשת הודיע כי הוא חדש בחברה ואינו יכול לנהל את ההליך המשפטי. בגין כך הוטלו על המבקשת הוצאות בסך של 3,500 ₪; ערעור שהוגש על כך נמחק בהמלצת בית הדין (השופט דורי ספיבק; ע"ר 10640-05-15).

3. ב"כ המבקשת הגיש בקשה לדחייתו של הדיון המוקדם השלישי שנקבע ליום 24.6.15, ובקשתו נדחתה. בית הדין המתין לב"כ המבקשת כמחצית השעה, ולאחר מכן התייצב הלה ללא נציג מטעם המבקשת. כאשר התבקש להסביר מדוע, השיב כי מנהל המבקשת, שאמור היה להתייצב, נמצא במשטרה על מנת להגיש תלונה על גניבת רכבה של המבקשת. בית הדין הבהיר כי נימוקים אלו אינם מקובלים עליו, וחייב את המבקשת בהוצאות בסך של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 4,200 ₪ בצירוף מע"מ. בהמשך הדיון הודיעו הצדדים כי לא עלה בידם להגיע לפשרה שכן נציג המבקשת לא היה זמין טלפונית.

4. המבקשת הגישה בקשה לעיון מחדש בהתייחס לפסיקת ההוצאות, וזו נדחתה בהחלטה מיום 2.7.15. המבקשת הגישה ערעור על החלטת הרשמת לבית הדין האזורי, וטענה במסגרתו כי רכבו של מנהלה נגנב בבוקר הדיון ולכן זומן למשטרה על מנת להגיש תלונה ולמסור את עדותו בקשר לגניבה. כיוון שהמנהל האמור הוא הנציג היחיד האמון על נושא תביעות עובדים, לא ניתן היה לשלוח נציג אחר מטעם המבקשת. עוד נטען כי בסופו של יום קיים בית הדין את הדיון המוקדם במועדו ולגופו ולכן לא הייתה הצדקה לפסיקת הוצאות, בכלל ובסכום כה גבוה בפרט.

5. בית הדין האזורי דחה את הערעור, לאחר שמיעת עמדת המשיב. בית הדין הדגיש כי ערכאת ערעור לא תתערב דרך כלל בקביעת שיעור הוצאות המשפט, קל וחומר במסגרת החלטת ביניים, למעט במקרים בהם נתגלתה טעות משפטית או כאשר נמצא כי שיעור ההוצאות חורג במידה ניכרת מהסביר והמקובל. בית הדין שוכנע כי לא הובאה הצדקה להתערבות בשיקול דעתה של הרשמת, "אף אם נקבל את עמדת המערערת כי נימוקי ההיעדרות היו מוצדקים, לנוכח העובדה כי המדובר באי מילוי אחרי הוראה שיפוטית בפעם השלישית ובשל הימשכות ההליך המשפטי". הערעור נדחה לפיכך, והמבקשת חויבה בהוצאות בגינו בסך של 3,000 ₪.

6. המבקשת טוענת, בבקשת רשות הערעור, כי מנהלה לא יכול היה להתייצב לדיון בשל "נסיבות בלתי צפויות ופתאומיות"; כי בית הדין האזורי עצמו שוכנע כי ההיעדרות הייתה מוצדקת; כי לא נגרמה התמשכות כלשהי של ההליכים שכן קדם המשפט התקיים לגופו ולא היה צורך בדיון מוקדם נוסף; כי כבר חויבה בהוצאות בגין קדם המשפט מיום 14.1.15 ולא הייתה הצדקה לחייבה בהוצאות פעם נוספת; ולחלופין לא הייתה הצדקה לפסוק לחובתה הוצאות "בלתי פרופורציונאליות, בשיעור גבוה מאוד". המבקשת מדגישה כי מנהלה היה זמין טלפונית במהלך הישיבה, למעט בנקודת זמן ספציפית "שנבעה מגניבת רכבו והתלונה במשטרה". המבקשת טוענת גם כנגד סכום ההוצאות הנוסף בו חויבה במסגרת הליך הערעור, ומדגישה כי שיעור ההוצאות אינו אמור להיות עונשי אלא לפצות את בעל הדין על הוצאות שהוציא בפועל. לגישתה, בהתחשב בכך שדובר בדיון מקדמי בלבד שלא ארך יותר משעה, ובהתחשב בסוג עבודתו של המשיב, "נראה כי גם הוצאותיו לא הגיעו לסכום שנפסק".

7. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובחנתי את טענות המבקשת ואת כלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיב, מקום שלא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי. הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים בלבד (ע"ע (ארצי) 727/05 אלכס קרייזמן - חברת מלונות דן בע"מ (30.1.07)). לא שוכנעתי כי מקרה זה מצדיק חריגה מכך, או כי קיימת עילה להתערבות בית הדין הארצי כ"גלגול שלישי" בהחלטת ביניים שעניינה הוצאות בגין התנהלות דיונית.

כפי שעולה מהפירוט לעיל, דובר בישיבת קדם משפט שלישית אליה לא התייצב נציג מתאים מטעם המבקשת, כאשר הרשמת שניהלה את הדיון התרשמה כי מדובר ב"סחבת בניהול ההליכים". המבקשת אמנם צירפה אישור על הגשת תלונה במשטרה על גניבת רכב, אך לא הוברר מדוע דווקא מנהל המבקשת אמור היה להתייצב אישית לצורך הגשתה, ומדוע עשה כן דווקא במועד שנקבע לדיון (שלישי) בתביעתו של המשיב. אף לא מצאתי הצדקה להתערבות בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בהחליטו לפסוק הוצאות בגין הליך הערעור, קל וחומר כאשר דובר בערעור שני בנושא הוצאות במסגרת אותו הליך (שנמצא עדיין בשלביו המקדמיים).

8. סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ו (26 ספטמבר 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.