התובעת טוענת בכתב התביעה, שנסעה בכניסה לרחבת חניות ועמדה במקביל לרכב הנתבעת.

לפתע החלה הנתבעת לנסוע לאחור ולא שמה לב לרכב התובעת הנמצא בעצירה מוחלטת במקביל אליה.

הנתבעת ביקשה להיכנס בנסיעה לאחור, לעמדת חנייה שמימינה ואשר הייתה בזווית של 90 מעלות לרכב הנתבעת בטרם החל בתמרון.

תוך כדי התמרון פגעה הנתבעת עם החלק השמאלי הקדמי של רכבה, בחלק האחורי בצד הימני של רכב התובעת וגרמה לנזק.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה, שרכב התובעת לא עמד במקביל לה.

הנתבעת תמרנה את רכבה על מנת להיכנס לחניה הפרטית בבית אביה.

תוך כדי כך, עקפה התובעת במהירות ובחוסר סבלנות את רכב הנתבעת ופגעה בו בצדו השמאלי הקדמי בחלק התחתון.

בדיון עצמו סיפרה התובעת, שראתה שיש לה מקום לעקוף את רכב הנתבעת, ולקראת סוף העקיפה הרגישה חבטה בכנף הימנית האחורית.

היא ציינה שאביה של הנתבעת, התלווה לבעלה לאחר התאונה בביקור בכמה מוסכים, על מנת לבחון הצעות מחיר מתוך כוונה שמשפחת הנתבעת תשלם על התיקון.

הנתבעת טענה בדיון, שהחלה לתמרן עם רכבה כדי להיכנס לחניה, העבירה את המהלכים למצב של "רוורס", התכוונה לנסוע ואז שמעה את שפשוף המתכות של המכוניות.

היא טענה, שבזמן התאונה הרכב שלה לא היה בתנועה והיא עדיין לא התחילה לנסוע.

אני מעדיף בבירור את גרסת התובעת על גרסת הנתבעת.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה, שבזמן התאונה הייתה במהלך תמרון על מנת להיכנס לחניה, ואילו בדיון טענה שהייתה בעצירה בזמן התאונה. התרשמתי בבירור שהנתבעת אינה אומרת אמת בנקודה זו, בניסיון להימנע מתשלום נזקי התובעת.

אומנם גם התובעת אינה עקבית בגרסתה, כאשר בכתב התביעה היא טוענת שהתאונה הייתה בעת שעמדה עם הרכב, בעוד שבעדותה סיפרה שהייתה בתנועה ועקפה את רכב הנתבעת. ואולם התובעת עוברת בעדותה לגרסה שפחות נוחה לה, בעוד הנתבעת מחליפה את גרסתה בעדותה, לגרסה שאמורה לפטור אותה מאחריות.

אני קובע שהנתבעת אחראית לתאונה, בין אם התובעת הייתה בנסיעה ובין אם התובעת עמדה בעת התאונה.

התובעת נסעה (או עמדה) בנתיב השמאלי הפנוי בעת שהנתבעת הייתה בנתיב הימני. הנתבעת פלשה עם החלק הקדמי השמאלי של רכבה, תוך כדי נסיעה לאחור שבה הגלגלים הקדמיים מופנים ימינה , לנתיב השמאלי שבו נסעה או עמדה התובעת, במסגרת תמרון של הנתבעת לכניסה לחנייה, ומשום כך הנתבעת אחראית לתאונה ולנזקיה.

נזקי התובעת הוכחו בחוות דעת השמאי שלא נסתרה, והינם בסך 4,275 ₪ בצירוף שכ"ט שמאי בסך 450 ₪.

אשר על כל אלה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 יום את הסכום של 4,725 ₪ בצירוף הוצאות בסך 750 ₪, שאם לא כן, יישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 15/10/15 ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, י"ח אדר ב' תשע"ו, 28 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.