1. בפניי תביעת שיבוב על סך 6,455 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת, עקב תאונת דרכים שאירעה בינו לבין רכב הנתבעים ביום 3/11/2014.
2. כמו כן, הוגשה תביעה שכנגד על סך 12,769 ₪.

טענות הצדדים

1. התובעת טענה כי רכבה נסע כדין בנתיבו, לפתע הנהג ברכב הנתבעים פתח את דלת הרכב ופגע בצדו הימני. עדת התביעה, גב' סיגל אקיס, העידה בפניי כי נפגעה בדלת ימנית כאשר חלפה ליד רכבם של הנתבעים, שבאופן פתאומי וכשהייתה בסמוך לרכב הנתבעים, הנהג פתח את הדלת.
2. הנתבעים טענו כי הדלת הייתה מבעוד מועד, כאשר רגלו של הנהג נמצאת מחוץ לדלת. הנתבע העיד בפניי כי היה בדרכו לקופת חולים, לפני צאתו מהרכב נזכר כי חסר לו דף, וכשהדלת פתוחה ורגלו מחוץ לה, עבר רכב התובעת הפגע בדלת.

דיון ומסקנות

1. לאור נסיבות התאונה, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדים אני סבור כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות. אפרט תחילה את המסגרת הנורמטיבית שעליה התבססתי ולאחר מכן אפרט איך הגעתי להחלטה זו בהתבסס על כל הנזכר לעיל.

המסגרת הנורמטיבית

1. יש לבחון תחילה מה היא מידת אחריותו של עובר דרך, לרבות רכב שנוסע בכבש. עניין זה הובא בתקנה 21 לתקנות התעבורה לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: תקנות התעבורה) :

"(א) כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.

(ב) כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא-

(1) יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך;

(2) יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא יתן מקום לגרום נזק כאמור;

(3) יפריע את התנועה ולא יעכבנה;

(4) יסכן חיי אדם.

(ג) לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות... בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך."

תקנה זו מטילה אחריות על הנוהג ברכבו לנהוג בזהירות ובתשומת לב למתרחש ברחוב או בסמוך לרחוב, קרי לכל המתרחש על פני הדרך ועל צדדי הדרך. זאת אומרת שעל התובעת מוטלת חובה ואחריות לנסוע בכביש בזהירות ותוך התחשבות למה שמתרחש לא רק על פני הדרך עצמה אלא גם על צדדי הדרך.

1. עניין האחריות למי שחונה בצד הכביש ופותח את הדלת לכיוון הכביש סודרה ב תקנה 80 לתקנות התעבורה, מטילה אחריות קפידה לפתיחת הדלת, לפי לשונה בסעיף (א):

"(א) לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלום של עוברי דרך."

הדין מטיל אחריות מוגברת על פותח הדלת, זה בא מכוח תקנה 80 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 שמטילה אחריות על פותח הדלת לנהוג בזהירות רבה תוך הקפדה על עוברי אורח ובכלל על רכבים בעת פתיחת דלת הרכב על ידיו.

1. נוסף לכך, עניין זה הובא בפסיקה ונידון לא מעט פעמים. נאמר כך, רוב תאונות הדרכים המתרחשות בעת פתיחת דלת נעוצות בחוסר תשומת לב רגעי, לא צפוי או מהיר (ראה: בת"ק 14406-07-11 כהן נ' לינדנפלד שוורץ (פורסם בנבו, 18.7.2012): "אין להתעלם מהתופעה הנפוצה במדינת ישראל על העדר זהירות ככל שהמדובר בכלי רכב, בין אם מדובר בדרך נהיגה ובין בדרך הליכה, בין אם מדובר בכניסה לרכב ובין ביציאה ממנו, בין אם מדובר בחניה ו/או בהעמדתו").
2. יציאת או כניסת נוסע לכיוון או מכיוון הכביש הינה פעולה מסוכנת, אך היא גם נפוצה ומבוצעת בדרך כלל על ידי נהג אשר חייב לצאת או להיכנס לכיוון או מכיוון הכביש, כאשר פעולה זו נעשית על ידי אדם וותיק והוא נהג כבר זמן רב מוטלת עליו אחריות מוגברת מאשר נהג חדש. ראה: תא"מ (שלום ת"א) 50285/08 עמירה נ' נגב קרמיקה בע"מ (פורסם בנבו, 22.9.2009). ראה: ת"ק (שלום ת"א) 34121-01-10 דוד נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (פורסם בנבו, 18.7.2010).

מן הכלל אל הפרט

1. עדת התביעה העידה כי הדלת נפתחה במפתיע, לעומתה הנתבע טען כי הדלת הייתה פתוחה מבעוד מועד. האם הדלת נפתחה טרם חלף הרכב או שהייתה פתוחה עת חלף הרכב. כאשר מועלית הטענה שלפיה הדלת נפתחה בעת שחלף הרכב, למיקום הפגיעה בדלת חשיבות רבה, אם בדלת הפוגעת ואם בדלת הנפגעת. מיקום הנזק ברכב התובעת בדלת הקדמית ימנית, מעיד על כך שהדלת נפתחה עת חלף רכב התובעת ליד רכב הנתבעים.
2. הנתבע הפר חובה חקוקה שלפיה יש לנקוט באמצעי זהירות עת פתיחת דלת לכיוון הדרך, ולכן האחריות מוטלת על כתפו.
3. מן האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת במלואה, והתביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר,

1. הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת סך של 6,455 ₪, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.
2. הנתבעת 2 תישא בשכר הנתבע 2 כפי שנפסק.
3. מורה על החזר מחצית השניה של האגרה.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ז, 22 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.