לפני בקשה לביטול כתב אישום, בשל העדר הזמנה כדין לחקירה.

רקע

1. בתאריך 5.8.15 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום הנושא שלושה אישומים בהם מיוחסות לו עבירות של אי קיום צו בית משפט, שימוש ללא היתר ובניה ללא היתר, לפי סעיפים 210,

ו- 204 (א) ו- (ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 כנוסחו דאז (להלן: "חוק התכנון והבניה").

2. בכתב האישום נטען כי הנאשם, אשר חוייב במסגרת גזר דין שניתן בעניינו ביום 18.12.2007 (תיק עמ"ק חדרה 840/05) בצו להריסת מבנה בשטח של כ- 90 מ"ר שנבנה על ידו שלא כדין (להלן: "צו ההריסה"), לא קיים את הצו במלואו, שכן בתאריך 3.8.14 נמצא כי הוא הרס רק חלק מהמבנה בשטח של כ- 69 מ"ר והותיר על כנו את חלקו האחר בשטח של כ- 21 מ"ר – מבנה הבנוי משני קירות איסכורית וקיר נוסף העשוי איסכורית וזכוכית, ומשמש כקיוסק. עוד נטען כי החל מחודש פברואר 2014 או בסמוך לכך ועד למועד שבו הוגש כתב האישום, נעשה במבנה שימוש ללא היתר כחוק, וכי בשנת 2015 או בסמוך לכך, הוסיף הנאשם ובנה במקום גגון בשטח של כ- 18 מ"ר, ללא היתר כחוק גם כן.

3. בתשובתו לכתב האישום מיום 13.12.16 – דיון שבו היה מיוצג ע"י עוה"ד א' דובין מהסניגוריה הציבורית, טען הנאשם כי מדובר במבנה שניתן לו בשעתו על ידי עיריית חדרה וכי צו ההריסה קוים על ידו בהתאם להנחיות מודד מטעם העירייה, אשר "הגיע וסימן לו בדיוק את הגבול לאן שהוא צריך לשבור", וכדבריו: "כשקבלתי את הצו אני עשיתי מה שאמרו לי". עוד טען הנאשם כי "בישיבה שהיתה לו עם ראש העיר לשעבר מר חיים אביטן, סגן ראש העיר סמי לוי, ועם מחלקת רשיונות, עם טובה יצחקי וגם מישהי מהלשכה המשפטית, סוכם שהוא יהרוס וישאיר את החלק הזה". בכל הנוגע לאישום בדבר בניית הגגון טען הנאשם כי לא מדובר בבניה אלא ב"חתיכת ברזל עם ברזנט שיחסום לו את השמש והגשם".

4. במצב דברים זה נקבע התיק לישיבת הוכחות ביום 16.5.17 ואולם מאז ועד 15.5.18 נדחתה תחילת שמיעת הראיות בעקבות טענות ב"כ הנאשם בדבר מצבו הבריאותי של הלה. בדיון מיום 15.5.18 שהתקיים ללא נוכחות הנאשם, אלא במעמד בא כוחו , טען הלה כי למיטב ידיעתו סגנית ראש העיר חדרה, הגב' חדווה יחזקאלי סבורה שניתן לסייע לו ומשכך הציע כי אורה על זימונה.

5. בתאריך 10.7.18 התייצבה בפני סגנית ראש העיר, הגב' יחזקאלי אשר אמרה, בין השאר, את הדברים הבאים: "אני מכירה את המקרה הזה. בית המשפט זימן אותי כי הנאשם אמר שאני הבטחתי לו וזאת בדיוק הנקודה שאני רוצה להבהיר. אני מסייעת, אני עוזרת, אני משתדלת, אני מלווה, אני עושה את הכל כמובן על פי חוק. אני רק רוצה לומר שהנאשם מתחילת הדרך, מדובר בעשרות שנים, ישב על שטח מאוד גדול, על שצ"פ (שטח ציבורי פתוח – ר.ס.מ) ולפני שנתיים שלוש חתכו את השטח שלו והוא הצטמצם לשליש או קצת פחות מזה בכניסה לבית החולים "הלל יפה"... הוא חולה מאוד... הוא התחייב בכתב ובעל פה שהוא מתחייב שלא לעשות שום שימוש. ברגע שהוא עובר מן העולם השטח חוזר להיות שצ"פ, המבנה ייהרס...". ב"כ הנאשם הצהיר כי נכון להיום "המקום נטוש, שומם", ב"כ המאשימה הבהירה כי "אין לה סמכות לאפשר לו להישאר שם", ובסופו של הדיון התבקשו ב"כ הצדדים להודיעני האם הצליחו להגיע להבנה בדבר מתווה לסיום ההליך במקרה זה, לרבות האפשרות של המרת כתב האישום בצו הריסה ללא הרשעה, אם לאו.

6. דא עקא, שביום 26.8.18 הודיע ב"כ הנאשם, עוה"ד דובין, כי הלה בקש לשחררו מהמשך ייצוגו בתיק זה, ומשכך מבקש שתינתן לו ארכה להגשת הודעה בדבר עמדתו ביחס להודעת המאשימה לפיה תסכים להמרת כתב האישום בצו הריסה ללא הרשעה, ככל שהוא יצהיר בפני בית המשפט כי לא יבקש עיכובים נוספים וכי אין לו תביעות בעלות על השטח הנדון.

7. בתאריך 31.10.18 הודיעה באת כוחו החדשה של הנאשם מטעם הסניגוריה הציבורית, עוה"ד אורית שלו, כי הוא "מסרב להרוס את המבנה בתקופה הנוכחית" ובדיון שהתקיים לאחר מכן בנוכחותו, ביום 27.11.18, השיבה בשמו לכתב האישום כדלקמן:

• צו ההריסה בוצע בשעתו בהתאם להנחיות מודד מוסמך שנשלח ע"י עיריית חדרה, ואשר הורה לו מה להרוס ומה להותיר על כנו, כך ש"למעשה שורטט שביל זהב" בין החובה לקיים את הצו ולפנות את שטח בית החולים ומן הצד השני להמשיך ולממש את זכותו בשצ"פ בהתאם להטבה השיקומית שהעיריה סיפקה לו עשרות שנים לפני כן. במצב דברים זה, כך טענה ב"כ הנאשם, צריכה לעמוד לו "הגנה מן הצדק".
• מאחר שבתקופה בה הנאשם קיבל את אישור העיריה להקמת הקיוסק, הוא לא נדרש לקבל היתר ומאז הפעיל את המקום "ברצף ובאותו סגנון". לכן, היה ובשלב מסוים הוחלט שלא לאפשר לו להמשיך להפעיל את הקיוסק בשטח הציבורי, כי אז על המאשימה להראות שהדבר נעשה באופן לא שרירותי כלפי עסקים אחרים מאותו סוג.
• הקיוסק נמצא מחוץ לבית החולים ולכן ספק אם הגגון/סככה שנבנה במקום טעון היתר.

8. במהלך שנה נוספת שחלפה מאז, הוקפאה תחילת שמיעת הראיות בשל בקשת ב"כ הנאשם לעיכוב ההליכים נגדו ולאחר שזו נדחתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, אזי ביום 29.10.19 נשמעה עדותו של עד התביעה המפקח ליאוניד שייקין.

9. ביום 19.12.19 הגישה ב"כ הנאשם לבית המשפט את הבקשה המונחת בפני עתה – בקשתה כי אורה על ביטול כתב האישום בהיעדר הזמנה לחקירה.

10. המאשימה מתנגדת לבקשה ועותרת לדחייתה.

נימוקי הבקשה

11. ואלה הם נימוקי הבקשה:

• הנאשם מעולם לא נחקר בחשד לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
• במהלך עדות המפקח ליאוניד שייקין הוגשו שני עותקים של מכתב התראה ודרישה למסירת גרסה מיום 4.8.14 אשר מוענו לנאשם בכתובת "רח' החלוץ 2, חדרה" – ת/10.

עוד הוגשו אישורי מסירה של שתי מעטפות – אחת שנשלחה לכתובת הנ"ל ולא נמסרה מן הטעם "לא ידוע" - ת/12, והאחרת שנשלחה לכתובת רח' התנאים 6 חדרה, ו"לא נדרשה" – ת/11. ואולם, מכתבי ההתראה – ת/10, אינם נושאים פרטי זיהוי שיהא בהם כדי ללמד כי הם אלה שנשלחו אל שתי הכתובות הנ"ל במעטפות ת/11 ו- ת/12, כך שהמאשימה לא יצאה כדי חובתה להוכיח כי זימנה את הנאשם לחקירה, כדין.

• במצב דברים זה, לאור הפסיקה בה נקבע כי אי חקירת נאשם עובר להגשת כתב האישום נגדו מהווה פגם היורד לשורש ההליך ופוגע בהגינותו עד כדי הצדקת ביטולו של כתב האישום משיקולים של הגנה מן הצדק (ר' תו"ב (קריות) 15398-03-10 ותו"ב (קריות) 44015-04-12), ולנוכח הנחיית המחלקה לאכיפת דיני המקרקעין בפרקליטות המדינה הן בדבר האופן שבו יש לזמן חשודים לחקירה והן בדבר הצורך לוודא את דבר קיומו של אישור מסירה כדין, או כזה שלא נדרש, כי אז יש להורות על ביטולו של כתב האישום בתיק זה משיקולים של הגנה מן הצדק.
• מדובר במקרה שנתוניו עונים על דרישות 3 השלבים שנקבעו ב"הלכת בורוביץ'" שכן אישורי המסירה שהוגשו, אין בהם די כדי להוכיח את שליחת המכתבים; המפקח שייקין אישר בעדותו כי הוא נמנע מלשוחח על כך עם הנאשם בעת ביקורו בקיוסק ביום 3.8.14 ולא סיפק הסבר המניח את הדעת לכך; ביטול כתב האישום לא יפגע באינטרס הציבורי.

תגובת המאשימה

12. המאשימה, העותרת לדחיית הבקשה, טוענת כי:

• מדובר בבקשת סרק שהוגשה בשיהוי רב ולא מוצדק.
• מבדיקה שבוצעה עי ב"כ המאשימה במערכת "בר טכנולוגיות" המשמשת את המאשימה באופן שוטף, עולה במפורש כי מכתבי ההתראה והזימון למסירת גרסה הם אלה שנשלחו אל הנאשם במעטפות שאישורי המסירה לגביהן הוגשו (ר' בנספח לתגובה).
• בהעדר מחלוקת על כך שהמעטפות ת/11 ו- ת/12 נשלחו אל הנאשם לפי שתי הכתובת דלעיל, נשאלת השאלה מה יכול היה להישלח אליו מטעם מחלקת הפיקוח על הבניה, אם לא מכתב זימון לחקירה?
• הנאשם מעולם לא טען כי אין מדובר בכתובות שלו.
• מכתבי זימון לחקירה נשלחים דרך קבע בדואר רשום ולא במסירה אישית, ומפקחי הבניה אינם מחויבים בפניה ישירה אל החשודים במסגרת ביקוריהם במקום.
• במהלך כל הדיונים שהתקיימו בבית המשפט עד כה, נטל הנאשם אחריות מלאה על העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ולכן – גם אם יימצא ממש בטענותיו, אזי מן הראוי שהדבר יילקח בחשבון במסגרת גזירת עונשו בבוא העת.

תשובת הנאשם לתגובת המאשימה

13. בהתייחסותה לתגובת המאשימה טענה ב"כ הנאשם כי הטענה לפיה יש לבטל את כתב

האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, היא טענה מקדמית שניתן להעלותה בכל שלב של

המשפט ולא רק בתחילתו, וכי במקרה זה הועלתה הטענה לאחר עדותו של המפקח שייקין שכן רק בעקבות עדות זו, נמצא לה בסיס עובדתי. בנוסף לכך טענה ב"כ הנאשם כי ב"כ המאשימה איננה עדה בתיק זה ולכן לא יכולה להוסיף על ראיותיה באופן שבו היא מבקשת לעשות כן, וכי בהתאם להלכה הפסוקה בקשה מסוג זה צריכה להישקל במנותק משאלת אשמו של הנאשם.

דיון והכרעה

הגנה מן הצדק – כללי

14. סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 מאפשר ביטולו של כתב אישום מקום בו הגשתו או ניהול ההליך הפלילי הנוגע אליו עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. ככלל, טענה לביטול כתב האישום מכח דוקטרינת ההגנה מן הצדק תתקבל אך במקרים חריגים בהם התנהלות הרשות היא כה נפסדת, עד כי לא ניתן לנהל את ההליך הפלילי בצורה הוגנת.

בע"פ (מחוזי חי') 3730/03 מדינת ישראל נ' מוסטפא אגבאריה (11.3.04) קבע בית המשפט

המחוזי בחיפה כי:

"...ככלל, בהעדר נסיבות יוצאות דופן, על הגורם החוקר לחקור גם

את החשוד בביצוע העבירה. חובה זו מקורה בחובתו של כל גורם

חוקר לנהל חקירה באופן סביר ולאסוף את כל החומר הרלוונטי

לצורך הפעלת שיקול הדעת של הגורם המחליט באשר להמשך

הטיפול בתיק החקירה. חובה זו זהה לחובתה של כל רשות

מינהלית האמורה להפעיל את שיקול דעתה..."

עוד נפסק כי החובה לקיים חקירה ראויה הכוללת את גביית גרסתו של החשוד, חלה גם בעבירות לפי חוק התכנון והבנייה לרבות בעבירה של אי קיום צו בית משפט, וכי משזומן חשוד למסור גרסתו ולא התייצב, ניתן לראות בכך, בהתאם לנסיבות, ויתור מצדו על זכות זו (ר' תו"ב (קריות)44015-04-12 הועדה המקומית לתכנון ובניה לב הגליל נ' נסאר אליו הפנתה ב"כ הנאשם בבקשתה וההפניות הנוספות שם).

15. המכתבים שהוגשו ע"י המאשימה באמצעות עד התביעה המפקח ליאוניד שייקין – ת/10 – נכתבו ונחתמו על ידי עד זה בעצמו, שאמר: "אחד מהמכתבים נשלח לפי תדפיס משרד הפנים והשני לפי נתונים ממחלקת הגביה. כדי לוודא שהמכתבים יגיעו לבן אדם (הנאשם – ר.ס.מ) אז שלחתי לשתי הכתובות...". בנוסף לכך הוגשו פלט קשרי משפחה של הנאשם ודו"ח איתור ממחלקת הגביה – ת/13, המלמדים על כך ששתי הכתובות אליהן נשלחו המעטפות בהוראת המפקח שייקין - ת/11 ו- ת/12, הן הכתובות הרשומות שלו.

16. המפקח שייקין אכן אישר כי היה זה הוא שערך את המכתבים ת/10 וגם חתם עליהם, אך לא הוא זה שהכניסם למעטפות לצורך משלוחם, אלא המזכירות, וגם טענת ב"כ הנאשם לפיה המכתבים אינם נושאים מס' זיהוי שיקשר אותם אל המעטפות ת/11 ו- ת/12 נכונה היא. ברם, לטעמי, במצב שבו המכתבים נושאים את התאריך 4.8.14 (יום לאחר ביקור המפקח במקום – ר' דו"ח הביקור ת/1), והמעטפות מלמדות על כך שאחת מהן – ת/12 נשלחה בדואר רשום ביום שלמחרת (5.8.14) והאחרת – ת/11 נשלחה ביום 14.8.18, דהיינו לאחר שבביקור פקיד המסירה ברח' החלוץ 2 נמצא שהנאשם "לא ידוע" במען זה, והוא לא דרש את דבר הדואר שנשלח לכתובתו הנוספת ברח' התנאים 6, (שתי הכתובות שאותרו ע"י המפקח שייקין מבעוד מועד – ר' ת/13), אזי הסיכוי לכך שהיו אלה דברי דואר אחרים שנשלחו אליו באותן מעטפות, קלוש בעיני, עד כדי אפסי, וההפרדה אותה מבקשת ב"כ הנאשם שאעשה בין המכתבים למעטפות מלאכותית היא.

בהקשר זה ולמעלה מן הצורך אציין כי טענות ב"כ המאשימה בתגובתה בדבר ממצאי בדיקתה האישית במערכת "בר טכנולוגיות", לא נלקחו בחשבון שיקולי באשר אין מדובר בראיות שהוגשו במהלך פרשת התביעה ו/או בהתאם לדיני הראיות.

17. לטעמי, בנסיבות אלה, העדר מס' זיהוי שיקשר בין המכתבים לבין המעטפות שבאמצעותן – כך לטענת המאשימה, הם נשלחו לשתי הכתובות הרשומות של הנאשם, אינו עולה כדי פגם ממשי בהליך ומשכך גם לא אדרש לבחינת עוצמתו.

18. אף הימנעות המפקח מלזמן את הנאשם לחקירה במהלך ביקורו במקום ביום 3.8.14, שהנחיית המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין מחייבת משלוח הזמנה בדואר רשום (ר' סעיף 3 להנחיה), אינה עולה בעיני כדי פגם כלשהו באופן התנהלותו, שכן באותה עת הוא נדרש לתעד את ממצאי הביקור ולא יכול היה לשער שדבר הדואר הרשום שיישלח אל הנאשם, לא יידרש על ידו.

19. ולסיום - משההנחיה דורשת קיומו אישור מסירה או אישור על כך שדבר הדואר לא נדרש, ואישור כמו זה האחרון קיים במקרה שלפני, לא נותר לי אלא לדחות את הבקשה.

20. סוף דבר ומפני כל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית.

ב"כ הנאשם הודיעה כי היא מוותרת על חקירתו של ע"ת 2, ולכן אני מורה כי פרשת ההגנה תישמע במועד שכבר נקבע, דהיינו ביום 19.5.20 בשעה 11:30.

ב"כ הנאשם תוודא התייצבותו לדיון.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בפקס.

ניתנה היום, ט"ז אייר תש"פ, 10 מאי 2020, בהעדר הצדדים.