<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד יהודה טוביאס

הנאשם: בעצמו

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

אני מבקש להוסיף את האות ל' לסעיף א(4) אחרי האות א. עפ"י התיקון הנכון צריך להרשם "הנאשם לא הפעיל..." ולא "הנאשם א' הפעיל...".

כמו כן אבקש לתקן ולמחוק את המילה "הנסיעה" בסעיף א'(4).

הנאשם:

אני מבין את התיקון.

<#3#>

החלטה

כמבוקש.

התיקון יבוצע בגוף כתב האישום בחתימת ידו של ב"כ המאשימה.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ב' שבט תשע"ו, 12/01/2016 במעמד הנוכחים.

הנאשם:

אני מודה ולא מודה וזאת מהנימוקים שאני מפרט.

נכון הוא שלא הפעלתי את המונה במהלך הנסיעה. אך בתום הנסיעה גביתי את שכר הנסיעה והוצאתי קבלה/חשבונית בגין נסיעה זו אותה מסרתי לידי הנוסע. בנהריה אנחנו נמצאים במצב כזה שבעלי התחנות מכריחים אותנו לגבות סכום גבוה בנסיעה. לא משנה לאן את נוסעת בעיר משלמים 15 ₪. לכן אין טעם להפעיל את המונה. לשאלת ביהמ"ש, מדוע אנו לא פועלים לשינוי החוק במקרים כגון אלה, שגם בערים אחרות זה קורה, אני עונה כי עשינו הכל, שלחנו מכתבים ובקשות אך לשווא, גם פנינו לתוכנית הטלביזיה "הכל כלול".

במידה ואני מפעיל את המונה יש לי בעיה מול התחנה ולא נותנים לי עבודה מהתחנה. כשאני הייתי בחקירה במשרד התחבורה בתל אביב, נאמר לי שלפי הזמן שהפקח לקח הייתי צריך לגבות 25 ₪ וגביתי רק 15 ₪, אז איפה הבעיה? יש לנו מחיר אחיד בתוך העיר שאין לנו ברירה לעשות כלום.

ב"כ המאשימה:

עניין זה נדון בביהמ"ש העליון. אותו כפתור יש בו כפתור הנחה שמוכרת ע"י מס הכנסה, כי הנהג מפעיל את הקילומטראג' וגם מפעיל את המונה ורואים את הקילומטראג' לאדם שקיבל את ההנחה. אם נוסע נכנס למונית ומגיע להסכם שעלותה היא 15 ₪ והמונה מראה סך של 12 ₪ הנהג לא יכול לגבות 15 ₪.

<#5#>

הכרעת דין

לאחר שמיעת הצדדים אני קובעת כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ואני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ב' שבט תשע"ו, 12/01/2016 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

במקרים כאלה רף הענישה הוא בין 2,000 ₪ ל-5,000 ₪. ביהמ"ש המחוזי לפני שנים רבות כאשר העונש היה בזמנו בין 22,000 ל-36,000 ₪, היום הוא 75,000 ₪. הקנסות שאני יכול לבקש מביהמ"ש על עבירה זו הוא בגובה של 5,000 ₪. אני מבקש לצטט את כב' השופט זיילר ע"פ 252/93 שזה פסק הדין הדגל של כל העבירות מסוג זה. אני מציג לעיון ביהמ"ש פסיקה. המונה מיועד לגבות שכר הוגן לנוסע כאשר לנוסע אין כל שליטה על כמה יגבה נהג מונית שהוא בעצם מחליט כמה לגבות. הוא המכשיר העצמאי שבעצם קובע את שכר ההסעה שניתן למדינה לפקח גם על ההכנסה המדויקת של נהג מונית במובן השני. במקרה הזה, זה לא שהנוסע ביקש מחיר. זה פקח סמוי בדיוק בגלל סיבה זו. הוא עולה למונית מבלי שהנהג יודע מי ומה הוא והוא בודק את פעולות הנהג. הנאשם בעצמו כאן טען שישנה כפיה מהתחנה לגבות 15 ₪ בתוך העיר. אך התנהגותו היא כלל לא כך. אני יכול להציג לביהמ"ש את הסלילים שהוא הגיש ואנחנו נראה 15 ₪ שהוא גבה רק פעם אחת. אין כל אמת בטענותיו, כאשר בפועל אין לנהג המונית זכות לגבות שכר הסעה אם הוא לא הפעיל מונה לפי תקנות התעבורה. בתחילת הנסיעה עד סופה יש להפעיל את המונה. זה לא משנה איזה סוג נסיעה הוא תמיד צריך להפעיל את המונה, אם נסיעה מיוחדת, אם נסיעת הסכם בינעירוני או נסיעת הסכם.

לשאלת ביהמ"ש אם מדובר על מונית אשר מבצעת הסעות במסגרת הסכם עם מקום עבודה, אני עונה כי מעוגן בתקנות הסכם כזה שלפיו ההסכם צריך להיות למשך שנה והוא צריך להיות בין תאגיד מוניות או תחנת מוניות לבין מקום העבודה ואז הנהג יפעיל את המונה לפי הסכם וכתוב על החשבונית "לפי הסכם". גם כשהוא מוביל אנשים לעבודה ידוע מראש כמה הוא צריך לגבות והוא מפעיל את המונה על פי ההסכם. הוא צריך מתחילת הנסיעה ללחוץ על הכפתור במונה לפי הסכם. תקנה 510 מסביר עניין זה בדיוק. יש מקרה נוסף שיש הסכם בו הנוסע מבקש את המחירון, המחירון נמצא בתוך המונה. במקרה הזה הוא מפעיל את המונה בתחילת הנסיעה על פי הצעת מחיר וזה קורה במוניות מנהריה לחיפה. זה תקף רק למוניות בינעירוניות וכך נוהגים במוניות שירות שנוסעות מנהריה לחיפה. המונה היום הוא כמו מחשב, דהיינו כשאדם מבקש לנסוע בין שתי ערים הוא רשאי לבקש מהנהג להוציא הצעת מחיר מהמונה והנהג חייב לבצע זאת. הוא מוציא את ההצעה ובסוף הנסיעה הוא לוחץ על הכפתור מחירון ויוצאת הקבלה על פי זה וכמובן שהצעת המחיר והקבלה הן חייבות להיות בסכום זהה.

אבקש להטיל על הנאשם קנס עפ"י מתחם הענישה וחתימה על התחייבות לצורך הרתעה לשיקול דעת ביהמ"ש. אני לא מבקש לפסול לו את הרשיון, אין לי כוונה לפגוע לו בעבודתו. לנאשם אין הרשעות קודמות.

הנאשם טוען לעונש:

כמו שניתנה כאן דוגמא שנוסעים עפ"י הסכם עם מפעל מסוים, אותו הדבר אנחנו עובדים עפ"י הסכם מול התחנה. מה אני יכול לעשות? אם לא אהיה קשור לתחנה ולנוהל שלה מה אני אעבוד. גם אין כפתור הסכם במונה כדברי ב"כ המאשימה. אני מוכן להעביר את המונה שלי למוניטקס שיסבירו לי היכן וכיצד להפעיל את כפתור ההסכם שאני טוען שהוא לא קיים. זו העבירה הראשונה שלי. אני נשוי ואבא לשלושה ילדים, יצאתי לעבוד, לקחתי 15 ₪ והוצאתי את הקבלה. אני עובד עפ"י החוקים של התחנה שמכריחה אותי לעבוד בסכום קבוע עפ"י הסכם של 15 ₪ בתוך העיר, אם לא אני לא אוכל לעבוד. כשאנחנו כן מפעילים את המונה כדי לבדוק איך זה ויוצא 18 ₪, אז התחנה משעה אותנו מעבודה יום שלם.

ב"כ המאשימה:

אני מציג בפניך את סלילי המונה שלך לימים 12.3.15 13.3.15 ו-15.3.15. אני מבקש שתענה לי על השאלות מוגש ומסומן – ת/1 (2 עמ')

הנאשם עונה לשאלת ב"כ המאשימה:

ש. במשך הימים האלה כמה פעמים גבית 15 ₪ ?

ת. פעם אחת.

ש. כמה נסיעות היו לך?

ת. הרבה נסיעות. שאר הנסיעות היו מחוץ לעיר. היה שם גם יום אחד בו עבדתי באזור המרכז.

<#7#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הכרעת הדין בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

מחד, יש לציין לחובת הנאשם את מהות העבירה נשוא כתב האישום, אשר כפי שכב' השפט זיילר כתב לגביה כי הן אמנם עבירות זוטא, אך ביצוען פוגע באיכות החיים במובן הרחב לו זכאי הציבור. שירות מוניות הוא שירות הניתן לציבור ויש עליהם חובות ואי קיומן יהפוך שירות זה לג'ונל תחת שיפעל כשירות ציבורי במדינה מתוקנת.

מאידך, יש להתחשב בעובדה כי מדובר בעבירה ראשונה של הנהג, וכי הוא מצוי במצב של לית ברירה, כי מצד אחד מקום עבודתו, התחנה, כופים עליו צורת עבודה מסוימת שאינה עפ"י החוק, ובמידה ולא יפעל על פיה לטענתו לא יוכל להמשיך ולהתפרנס כנהג במסגרת אותה תחנה ומצד שני קיימת החובה להפעיל מונה בכל נסיעה מכל סוג. כמו כן לקחתי לתשומת ליבי את מצבו המשפחתי.

במכלול השיקולים לחומרא ולקולא, ותוך איזון ראוי של האינטרסים הצריכים לעניין זה, הנני דנה את הנאשם כדלקמן:

* תשלום קנס בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב -4 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 375 ₪ כל אחד. התשלום הראשון ב- 1.2.16, וכל תשלום נוסף ב- 1 לכל חודש אחריו. אי עמידה באחד מן התשלומים תעמיד מלוא הסכום או כל יתרה בלתי משולמת לפרעון מלא ומיידי בצירוף תוספות הפיגורים המגיעות כחוק.

הנאשם יקבל לידיו שוברי התשלום במזכירות ביהמ"ש.

* אני מחייבת את הנאשם לחתום על התחייבות על סך 5,000 ₪ להימנע מלעבור כל עבירה של אי הפעלת מונה, עבירה לפי תקנה 510(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, עבירה לפי סעיף 62(1) ולסעיף 68 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961. , תוך שלוש שנים מהיום.

תוקף ההתחייבות יחל מהיום.

אם לא יחתום על התחייבות, יאסר הנאשם לתקופה של 7 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#7#>

ניתנה והודעה היום ב' שבט תשע"ו, 12/01/2016 במעמד הנוכחים.