<#2#>

פרוטוקול

בית המשפט מורה לליווי שב"ס להסיר את האזיקים מרגליו של המערער.

ב"כ המערער: בין הצדדים נערכו פגישות מו"מ בבית משפט קמא, בהן ההגנה הציגה לתביעה שורת טענות בדבר כשלים ראייתיים בתיק. לאחר מו"מ ממושך הצדדים הגיעו להסדר טיעון ביום 08.12.15, ובמסגרתו עתרו הצדדים במשותף למאסר של 11 חודשים כולל הפעלת מאסר בן 10 חודשים בחופף.

אחרי שההסדר הוצג הצדדים טענו לעונש בקצרה, יותר נכון לומר שהתביעה לא הציגה את נימוקי ההסדר אלא רק את ההסדר, והייתה התייחסות רק להליך הגמילה.

במצב כזה בית משפט קמא נותר מגשש באפילה, דעתו לא נחה. אחרי שבית משפט קמא עיין בפסק הדין של הפסילה ע"ת והמאסר ע"ת, הוא ראה שיש שתי עבירות של נהיגה בשכרות. בית משפט קמא ביקש התייחסות הצדדים ויצאו להפסקה. אחרי שנשקלו כל השיקולים, תוך שהתביעה יודעת את עמדת ההגנה לפי סעיף 40א'(1), חזרה לאולם בית המשפט ואמרה שהיא עומדת מאחורי ההסכם. שוב ההסדר נומק מאוד בקצרה, אם קודם הוא לא נומק עתה הוא נומק בקצרה.

בית משפט קמא דחה את ההסדר לרכיב הפסילה מהנימוקים שצוינו. לטענתנו, בית משפט קמא היה צריך לתת להסדר הטיעון מעמד של בכורה, הדברים הללו כתובים בהודעת הערעור.

לגבי הלכת פלוני, בית המשפט קמא היה צריך לקחת בחשבון גם את אינטרס ההסתמכות של הנאשם, את העובדה שהוא ויתר על חקירת עדי תביעה וסיכוי לזיכוי. בית משפט קמא דחה הסדר טיעון לפי פלוני אם הוא מוצא פגם משמעותי בשיקולי התביעה, וכדי לעשות זאת צריך לדעת מהם שיקולי התביעה.

נימוקי ההסדר כפי שהוצגו על-ידי התביעה היו – נסיבות אישיות של המערער, השתלבותו בהליך השיקומי במעצר ולעניין סעיף 40א' "הוסכם בין הצדדים שההרשעה הקודמת...", והוסיף שלדעת התביעה זו פרשנות שניתן לאמצה ולא הסביר מדוע.

הסניגורית התייחסה לקושי הראייתי בשרשרת המוצג, התייחסה לאיזונים, לנסיבות האישיות, לשיקום ולוויתור על הזכות לניהול. הטיעון של ההגנה היה, ואני חוזרת עליו היום, שהתביעה רשאית להגיע להסדר, גם אם פירושו שהצדדים בוחרים לפרש סעיף באופן שהוא לא חל או מקל.

שגיאתו של בית משפט קמא בשלב זה, לטענתנו, הייתה שהוא היה צריך לחקור ולדרוש מהם נימוקי ההסדר. מקריאת גזר הדין רואים שבית משפט קמא היה צריך לדון בעצמו בסוגיה של התחולה, בשאלה המשפטית של תחולת סעיף 40א' – הצדדים לא הפנו לפסיקה, התביעה לא הביעה את עמדתה, ובית משפט קמא נשאר בעמדתו. בהלכת פלוני עמ' 610 פסקה 18 אמר בית המשפט העליון שבמצב כזה "על בית המשפט ... נראים על-פניהם בלתי-ראויים ... " [מצטטת]. החלק הזה היה חסר. פותרים את זה באמצעות הלכת אופיר פרץ ובית המשפט העליון אמר בפסקה 20 עמ' 22 "... הסיבות השונות לדחיית הסדר טיעון ... " [מצטטת].

מה שבאמת עמד בבסיס ההסדר – אנו נשלים זאת עכשיו. לא רק שההסדר היה בזיוני, לדעת הפרקליטות, לדעתנו ההסדר היה מבוסס.

מאחורי הכותרת הזו התחבא מידע מודיעיני שלא הוצגה לגביו תעודת חיסיון, שרשרת שתן פגומה – מפנה לפס"ד של מותב זה, עפ"ת 49139-12-15, הודעה לא קבילה שנגבתה מהמערער בחקירה ללא אזהרה בשטח שבה הודה בשימוש בסמים, הייתה פגיעה בזכות ההיוועצות שלו בכך שכשנחקר במשטרה כשהוא במעצר נאמר לו שיש לו זכות להיוועץ עם סניגור, אך לא שהוא רשאי לסניגור ציבורי. הדברים לא נעשו. זה מה שעמד מאחורי הכותרת "קשיים ראייתיים".

הייתה פה הזדמנות, הוא נקלט בגמילה בבית המעצר "הדרים". זו פעם ראשונה שהוא עובר הליך גמילה וזה היה מאוד משמעותי עבורו. בנוסף, הסדר טיעון הוא מיצוי של המיקוח בין שני הצדדים. לקיחת האחריות נותרה בעינה.

לעניין הטיעון לגבי סעיף 40א', אסביר לבית המשפט מה מסתתר מאחורי הטיעון הזה – סעיף 40א'(1) מדבר על מצב שבו אדם מורשע היום, ובתקופה שקדמה לביצוע העבירה הוא הורשע כבר לפחות פעמיים על אותה עבירה. כלומר, התנאי הוא שתי הרשעות קודמות.

לחובת המערער עמדה הרשעה אחת בשתי עבירות – מפנה לעניין זה גם לסעיף 40א'(ד) [מצטטת]. דבר שני, בית משפט קמא סבר שטיעוני התביעה בתיק הקודם עומדים בסתירה לתיק הנוכחי. אני לא חושבת שהתביעה דיברה בשני קולות, אלא חברתי דיברה בשני קולות, ואסביר – מפנה לטיעונים לעונש בתיק הקודם, שם הייתה מחלוקת בין התביעה להגנה על השאלה של קביעת העונש. הוויכוח היה אם מפעילים את סעיף 40י"ג(ב) כטענת התביעה, כלומר, שני אירועים נפרדים בהם יש לגזור עונש לכל אירוע, או כפי שטענה ההגנה בתיק הקודם – אירוע אחד כמשמעותו בסעיף 40י"ג(א), הלכת ג'אבר.

חשוב לשים לב שעומדת על הפרק סוגיה משפטית שונה. המדינה יכולה לנקוט סוגיה משפטית אחת כאשר הסוגיה המשפטית היא אחרת. באותו גזר דין, אם אני קוראת נכון, בית משפט קמא קיבל את עמדת ההגנה. אין שם דיון, אין שם נימוקים, אך בית משפט קמא כתב לגבי מתחם העונש ההולך והטיל עונש כולל. המדינה לקחה את מה שהוא הטיל שם והמשיכה לכאן, אז איפה הסתירה?

הסיבה הנוספת היא שזו גם הייתה עמדת המדינה בעניין מכטינגר בשתי ערכאות. שם היו שלוש עבירות של נהיגה בשכרות במועדים שונים. נכון ששם היה צירוף תיקים. זו גם לא הייתה עמדת הפרקליטות כשהם הגישו ערעור בתיק שם.

לכן, לטענתי, מי שמדברת בשני קולות זו המדינה בעמדתה היום, בניגוד למה שהיא טענה במכטינגר. אם חברתי תשיב לי ותגיד שהיא בעצם פועלת על בסיס הנחת פרקליט המדינה ועל בסיס הלכת פרץ, לקחת את גזר הדין על נימוקו ולבדוק האם הוא משנה את עמדתה, התשובה שלי שהיא לא צריכה לשנות את עמדתה, כי כאשר בית המשפט הסתמך על רע"פ וקנין הוא טעה, גם הוא לא עסק בשאלה הזו, אלא בשאלה אחרת. התעוררה השאלה לגבי האם כאשר אדם נתפס תוך שנתיים - בית המשפט דחה ובית המשפט העליון אימץ את הקביעות – זה לגבי סעיף 40א'(1).

ראש נימוק נוסף להסדר הטיעון הוא נסיבות אישיות. מאחורי הכותרת הזו הסתתר סיפור אישי ומשפחתי כואב במיוחד, שאת חלקו אגיש לבית המשפט במסמכים מבלי לומר את הדברים בקול רם, בהסכמת חברי.

קודם כל, ההתמכרות של המערער לסמים הייתה במהלך השירות הצבאי שלו ביחידת המסתערבים, והוא נאלץ להשתמש בסמים כדי לא לחשוף את עצמו. הוא נשוי ואב לחמישה ילדים. מפנה למצב רפואי ספציפי של אשתו ואני מגישה לבית המשפט את המסמכים. בתו הגדולה של המערער, שכיום היא בת 24, עברה אירוע מוחי כשהייתה בת 13, היום היא קצינה בקבע. לגבי בתו השנייה של המערער, אוראל, מפנה למסמכים שהוצגו לבית המשפט לגבי עניינים רפואיים, ולא אטען בשל צנעת הפרט. בנוסף, אני מציגה לבית המשפט כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. בתו היא נפגעת עבירה, הנאשם שם נעצר עד תום ההליכים. רק לאחרונה, בתמיכת המשפחה, היא אזרה אומץ להגיש תלונה.

לגבי בתו של המערער, עדן, היא התגייסה עכשיו לצבא והסיבה לעיכוב גיוסה כתובה במסמכים שהצגתי לבית המשפט. ערכתי תיקון בכתב יד על סמך מידע שקיבלתי מהמשפחה לאחר שהמידע אומת עם פרקליטה מפמת"א. חודש אחרי האירוע שהוזכר במערכת מנה היא עברה ניתוח.

לגבי ניסים, בנו של המערער, כיום הוא בן 18, נפצע בתאונת דרכים לפני שנה וחצי, נפגע בכליה, עבר אשפוז ועד היום נמצא בתהליך שיקום. נמצאת כאן גם בת הזקונים של המערער, שלומדת בפנימייה. אחיו נפטר לפני ארבע שנים, אביו נפטר ממחלת הסרטן ואמו עברה אירועים מוחיים. המערער עצמו הותקף במהלך המאסר, ידו נשברה והוא היה זקוק לניתוח, זה עיכב את תהליך הגמילה שלו.

אני מציגה לבית המשפט עדכון – על תשעה חודשי ניקיון הוא קיבל אסימון, הוא קיבל 100 במבחן באזרחות שבו הוא לומד בכלא, הוא שוהה בכלא "חרמון", כלא של גמילה טיפולית. הטיפול הוא בשיטת הקהילה הטיפולית הסגורה, המשמעות היא שיש פחות ביקורים, גם בגלל המרחק וגם בגלל הסגירות של הקהילה. להבדיל מאסיר רגיל, שיכול לגשת מתי שהוא רוצה לאגף ולהתקשר, יש לו 10 דקות שיחת טלפון ביום, עם אישה וחמישה ילדים.

אני מציגה לבית המשפט מסמכים, שם ניתן לראות מכתבי תמיכה שהמערער מקבל, ומסמכים מרגשים נוספים – אם בית משפט קמא אמר שהוא לא יכול להפעיל את סעיף 40א'(ג), המצב השתנה. אנו כיום נמצאים במצב שהגמילה מתקדמת יפה, הוא חתם על ויתור של השליש, הוא לא יעלה לוועדת שליש, מיוזמתו, כדי לסיים את הטיפול. הוא מנסה לגבש תכנית המשך כאשר התכנית היא להעביר אותו להוסטל טיפולי בירושלים, שם ישהה כחצי שנה, והשתלבות הדרגתית בחברה.

לכן אני חושבת שהסמכות של בית משפט היא לגבי סעיף 40א'(ג).

בפ"ל הקודם המערער קיבל 3 שנים. בית משפט קמא חשב שהפער הוא כל כך גדול בין שלוש לעשר שנים, אך מבחינת הראייה החברתית, אם רוצים להחזיר אותו לחברה ולהושיט לו יד, שהוא יוכל לקחת את אשתו וילדיו לכל מקום שהם צריכים להגיע, כי לאשתו קשה והיא מחזיקה את המשפחה כל כך הרבה זמן והיא עושה את זה בשיניים. ישנם שיקולים אנושיים.

לחילופי חילופין, אם בית המשפט חושב שסעיף 40א' חל, הטענה שלי היא שהצדדים רשאים במסגרת הסדר טיעון להחליט שהם מפרשים את זה אחרת. התוצאה שעולה מפס"ד היא שאם מה שבית משפט קמא אומר זה נכון, אי-אפשר למחוק אישומים. סטייה ממתחם העונש שלא משיקולי שיקום אי-אפשר יהיה לעשות את כל הדברים האלה. אני מפנה לטיעון שאליו התייחסתי בנימוקי הערעור.

אני מציגה לבית המשפט טבלה עם מספר תיקים, התביעה מוותרת בהסדר הטיעון על דרישת הנזק הקונקרטי.

התביעה יכולה לעשות את זה לא כי מתחשק לה, אלא זה עניין של שיקול הדעת הסביר שהיה בתיק זה. זה המקום שבו הם לוקחים את כל השיקולים שאמרתי קודם, את הראיות, הנסיבות האישיות, הגמילה, העבר הפלילי – הם לוקחים הכל, מערבבים ומאזנים. זה הסדר טיעון, ואם הם לא יוכלו לעשות את זה, אין הסדר טיעון – וזו גישת האיזון, הוא מאזן את זה שבמסגרת ההסדר הסכימו למאסר ע"ת של 12 חודשים. בית המשפט יודע שאם הוא היה מתקבל לתכנית אין מאסר בפועל בבית משפט לסמים. הייתה לו אפשרות להגיע לשם.

אני לא מכירה הרבה דוגמאות לאיזון יותר ראוי ואני מסירה את הכובע בפני ר' מדור תביעות תעבורה שהיה לה אומץ לעשות זאת כי הוא נראה מקל, אך כשמסתכלים עליו רואים שמדובר בהסדר נכון וצודק.

אני מגישה לבית המשפט מספר פסקי דין בגין עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה בשכרות וגרימת תאנת דרכים.

לאור כל האמור, אני מבקשת מבית המשפט הנכבד לקבל את הערעור.

ב"כ המשיבה: מתנגדים לערעור. פסק הדין לא שגוי. ההסדר מבית משפט קמא נראה מקל. תפקידנו להגן על הסדרים, מצד שני תפקידנו גם להגן על פסקי דין שנראים לנו נכונים ולא שגויים. מכאן, שהברירה היא לא קלה.

אנו סבורים, בסופו של דבר, שפסק הדין לא שגוי אלא הוא ראוי, בנסיבות העניין. אנחנו לא נוכל להצטרף לבקשה.

ב"כ המערער: יש לכך תשובה, לא ניתן לומר שזה שגוי.

אנו חושבים שהברירה היא קשה ושבית המשפט יחליט.

<#3#>

פסק דין

נגד המערער הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בת"א-יפו ביום 30.09.15.

המערער הואשם בעבירות קשות של נהיגה בהיותו שיכור בזמן פסילה לפי סעיפים 67 ו-62(3) לפקודת התעבורה. בנוסף, נהיגה ללא רישיון נהיגה, בקלות ראש וללא ביטוח.

לפני בית משפט קמא הוצג הסדר טיעון בין הצדדים, דהיינו, המערער וב"כ המדינה שם, נציג משטרת ישראל, ביום 08.12.15 הציגו הצדדים בפני בית משפט קמא עונש מוסכם אותו ביקשו מבית משפט קמא ליישם.

בית משפט קמא הזהיר את הצדדים שבנקודה מסוימת בהסדר הטיעון יש קושי שרואה בית המשפט, והקושי נובע מהעונש המוסכם לעניין הפסילה בפועל לאור סעיף 40א'(א)(1) לפקודת התעבורה, על-פיו, מי שמורשע לפחות פעמיים קודם למשפט הנוכחי בעבירה חמורה, בין היתר, בנסיבות של נהיגה בשכרות, בית המשפט חייב להטיל עליו עונש פסילה בפועל שלא יפחת מעשר שנות פסילה.

למרות הדברים הללו, הצדדים עמדו על כך שהסדר הטיעון ננהג, וזאת לאחר שהסדר הטיעון בא גם לפני ר' היחידה התביעתית של ר' מדור תביעות תעבורה של ת"א.

ואכן, בית משפט קמא כיבד את הסדר הטיעון בכל הנקודות, כלומר, בשאלת עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, עונש המאסר המותנה וכיוצא בזה, אך לא נעתר להסדר הטיעון כאשר ההסדר ביקש מבית משפט קמא להטיל על המערער עונש של 3 שנים ו-10 חודשים, ובית משפט קמא הטיל 10 שנות פסילה בפועל לאור אותו סעיף לפקודת התעבורה המצוי לעיל, במצטבר לתקופת הפסילה אשר הייתה תלויה ועומדת נגדו באותה עת.

הערעור בפניי אינו רק על כיבוד הסדר הטיעון, הוא רק על עונש הפסילה בפועל, כפי שהציג לבית משפט קמא. שמעתי טיעון ארוך ומלומד, מעניין ויפה של ב"כ המערער, המבוסס על הוראות הדין בכלל, על החוק והפסיקה הנוהגת. שוכנעתי שבנסיבות עמדת המדינה צריכה הייתה להיות כהוראות דנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' אופיר פרץ ואח' (31.03.05) "נחזור, נסכם ונאמר – ככלל, על התביעה להגן על עמדתה כפי שנקבעה בהסדר הטיעון, גם בערכאת ערעור. כאשר בית משפט שגזר את דינו של הנאשם קבע שהסדר הטיעון אינו מקיים את "גישת האיזון" ומטעם זה אינו מכבדו - ...". דנ"פ בעניין פרץ שבא אחרי פסק דינו של בית המשפט העליון. בע"פ 1958/98 בעניין פלוני התייחס גם לכיבודם של הסדרי טיעון בכלל, ושוכנעתי לאור טיעונה המשכנע והמעניין של ב"כ המערער, שבנסיבות היה חייב בית משפט קמא לכבד את הסדר הטיעון, לשמחתי.

ב"כ המשיבה בתום הדיון התעשתה והודיעה לבית המשפט כי המדינה משנה את עמדתה ואיננה מתנגדת יותר לערעור, אם כי אמירתה הייתה שהיא משאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

הנני שמח מאוד שזו עמדת המדינה בתיק הנוכחי.

בקצירת האומֵר אומר, שהנני סובר שללא ספק הוראת סעיף 40א'(א)(1)(ד), במקרה זה, מחייבת הייתה את בית משפט קמא לראות בפסק הדין הקודם שבו הורשע המערער בשתי עבירות שכרות כאירוע אחד. ללא ספק צודק המערער בטיעונו המבוסס על סעיף 40א'(א)(1)(ג)(1). כלומר, שלאור התהליך שעבר המערער בבית הסוהר ועוד קודם לכן, אין בהמשך הנהיגה על-ידו משום סכנה לציבור.

מוסד הסדרי הטיעון, כפי שהתייחסה אליו ב"כ המערער, הוא מוסד חשוב, ובתיק או בענישה בנסיבות המקרה הנוכחי לא יכובד אם המדינה לא תעמוד מאחוריו, יש סכנה אמיתית שאמות הסיפין עליה נשען תתמוטט.

הנני אפוא מקבל את הערעור. הנני אפוא מתקן את גזר דינו של בית משפט קמא כך שהפסילה בפועל תעמוד על שלוש שנים ועשרה חודשים תוך הפעלת עונש הפסילה המותנית.

<#4#>

ניתן והוּדע היום, ג' סיוון התשע"ו, 09/06/2016, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי