תביעה כספית בסדר דין מהיר ע"ס 33,900 ש"ח.

בכתב התביעה נטען כי ב- 16.7.2012 נכרת חוזה בין התובעת והנתבעת למתן שירותי פרסום לפיו תספק הנתבעת לתובעת שתי קוביות פרסום מוארות ושלטים במקומות שונים בטבריה עלפי בחירת התובעת. תמורת השירות הנ"ל שילמה התובעת לנתבעת סך של 33,640 ש"ח.

ברם, אחת הקוביות דלקה רק בחודש הראשון ולאחר מכן הפסיקה לדלוק לתקופה של כ- 8 חודשים .התקלה תוקנה לאחר כשמונה חודשים בלבד בהם הקובייה לא דלקה כלל אולם בחלוף כשבועיים בלבד הוצב בצמוד לקובייה שלט פרסום שהסתיר את הקובייה בצורה ניכרת. ולא עוד אלא שהקובייה הוסרה חודשיים בטרם הגיע החוזה לסיומו. וזאת בחודש ספטמבר 2013 .

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לשלם לה עלות הקובייה בסך של 16,820 ש"ח. הפסד הכנסות בסך של 10,000 ש"ח ושכ"ט עורך בדין בסך של 7,080 ש"ח.

בכתב הגנה נטען כי התובעת סירבה לכל הצעת פשרה שהציעה לה הנתבעת לפנים משורת הדין. התשלום בסך 33,640 ש"ח לא היה כולו על הקוביות, העלות של קובייה היא 12,000 ש"ח. יתרת התשלום הייתה עבור שלטים נוספים. הקובייה דלקה באופן סדיר במשך כל התקופה מלבד מקרים בודדים של ימים אחדים בתקופת שונות בהם ביצעה עיריית טבריה יחד עם החברה הלאומית לתשתיות עבודות פיתוח ושדרוג התשתיות באזור במשך חודשים , בתוך כך נותק החשמל לקובייה מספר ימים מועט לסירוגין. הדבר לא היה בשליטתה של הנתבעת ולמרות זאת היא פעלה מיד אל מול הרשויות בכדי להשיב את החשמל לקובייה .

בכל פניה של התובעת אל הנתבעת דאגה הנתבעת מיד לטפל בתקלה ולאלץ את הגורמים השונים שעבדו באתר לחבר את החשמל מחדש. הטענה כי הוצב שילוט נוסף שהסתיר את הקובייה מוכחשת. זאת גם זאת, משלא הונחה דעתה של התובעת מעצם הצבת שילוט חדש בסמוך לקובייה פעלה הנתבעת תוך זמן קצר והורידה את הקובייה והדפיסה על חשובנה שילוט חדש לחודש וחצי הנותרים בשלושה מיקומים ברחבי העיר כתחליף לקובייה וכל זאת לאחר שנואשה מהניסיונות להפיס את דעתה של התובעת.

נציג התובעת מר יוחאי טל ונציג הנתבעת מר משה וייצמן חזרו בתצהירי עדותם הראשית על כל הטענות שהועלו בכתבי הטענות.

העדים נחקרו על תצהיריהם והצדדים סיכמו על פה.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים ,באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה באופן חלקי. מסקנתי זו מתבססת על האימון שאני נותן בעדות נציג התובעת ועל השיקולים והנימוקים שיפורטו להלן.

בהעדר אינטרס ציבורי או טעמים מיוחדים אחרים להנמקה מורחבת, השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 214ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 :

א. התצהיר של נציג התובעת לא נסתר בחקירה הנגדית.

ב. מאידך, בחקירת נציג הנתבעת נגלו לא מעט חולשות וסימני שאלה וביתר פירוט :

ב.1. כך למשל לא הובא אף עד מהעובדים של הנתבעת שהיו מעורבים בפרשה ( ראו עמו' 8 שורות 31-31 ועמ' 9 שורות 1-4 וכן עמ' 11 שורות 10-26).

ב.2. כשנשאל אם יש אסמכתא שפנה לעירייה בקשר לניתוק החשמל השיב כי שלח מכתב אך "לא פה כרגע אם תרצה נציג אותו".

ב.3. יתרה מזו, כשהעד נשאל אם יש אסמכתא לכך שבמקביל להסרת הקובייה חודשיים לפני סיום התקופה הוצבו שלטים במקומות אחרים כפיצוי השיב כי יש אסמכתא במשרד בדמות דו"ח פריסה.

ב.4.כשנשאל מדוע לא הציג את חליפת המסורנים שלטענתו תומכת בגרסתו השיב כי החליף פלאפון, לאחר מכן טען כי הפלאפון אבד אך הודה כי לא פנה לחברת הסלולר לצורך שחזור ההודעות . ( עמוד 10 שורות 9-32 ועמוד 11 שורות 1-10).

ב.5. כשנשאל אם פנה אל הרשויות על מנת לקבל אסמכתא לגבי התקופה שבה היה ניתוק חשמל השיב כי :

"צפי לזמן העבודות לא קיבלתי . הדבר היחיד שפניתי לעיריית טבריה ביקשתי מקור חשמל . הביאו לי עמוד חשמל, חיברתי מספר פעמים וניתקו לי את החשמל 3 פעמים מכל מקום".

ראו עמוד 11 שורות 30-31 ועמוד 12 שורות 1-2 .

ב.5.לשאלה כמה זמן הייתה ההתעסקות עם העירייה השיב :" כמה חודשים" דבר שמחזק את גרסת התובעת לגבי אורך התקופה שבה היה השיבוש בהספקת החשמל לקובייה.

ב.6.כמו כן העד אישר כי הקובייה הוסרה כחודשיים לפני הזמן הקבוע בחוזה וכי על פי החוזה מהלך זה טעון הסכמת התובעת.

ג. הנה כי כן, הנתבעת בתור מפעילת הקובייה ומחזיקתה ובתור הגורם שהתקשר מול העירייה להצבת הקוביות בשטחה, לא הביאה אף ראיה מהראיות שאמורות להיות ברשותה לעניין הקשר בין עבודות שביצעה העירייה או גורם אחר לבין ניתוק זרם החשמל אף לא לעניין אורך התקופה שבה היה ניתוק זרם. לא הוזמנו עדים ולא הוצגו מסמכים שאמורים להימצא במקרים כגון דא. נטען כי קיימים מסמכים שהושארו במשרד. אפילו מכתב לעירייה או לחברה הלאומית לתשתיות לא הוצג. לכך יש להוסיף שהנתבעת לא שלחה הודעת צד ג 'לעיריית טבריה זאת למרות שהעירייה גובה מהנתבעת עבור השילוט , וגם זה אומר דרשני.

ד. לאור כל האמור, ובהינתן שתצהיר התובעת לא נסתר, אני קובע כי הקובייה לא דלקה במשך שמונה חודשים כטענת התובעת. כמו כן ,אני קובע כי הנתבעת לא הוכיחה כי הדבר היה מחוץ לשליטתה.

ה. למען הסר ספק אעיר, כי גם אילו הוכח כי ניתוק הזרם ארע מסיבות שאינן בשליטת הנתבעת ,אין הדבר גורע מחובת ההשבה. התובעת התקשרה עם הנתבעת ולה שילמה ממיטב כספה. אם העירייה או גורם אחר גרמו לניתוק הזרם הרי שהדבר נוגע ליחסים בינם לבין הנתבעת שכאמור בחרה שלא להגיש הודעת צד שלישי לעירייה או לכל גורם אחר. זכות ההשבה קיימת גם במקרה של הפרה בלתי נשלטת . ראו לעניין זה את סעיף 18 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה) שדן בפטור בשל אונס או סיכול החוזה.

ה. אשר להצבת שלט מסתיר- גם בעניין זה הפרה הנתבעת את ההסכם. התמונה שצורפה לתצהיר התובעת מדברת בעד עצמה. בתמונה נראה שלט גדול שהוצב סמוך מאוד לקובייה ומסתיר אותה. אין נפקא מינה אם השלט המסתיר הוצב על ידי הנתבעת או על ידי צד ג'. הנתבעת קיבלה על הקובייה סך של 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ בכל חודש והייתה צריכה לדאוג מול העירייה שהקובייה תיראה מכל הכיוונים ולא רק משלושה כיוונים.

ו. הנתבעת טענה כי על מנת לפצות את התובעת הסירה את הקובייה והציבה שלטים בשלושה מקומות אחרים בטבריה . לא זו בלבד שלא הובאו ראיות להוכחת טענה זו אלא פעולה זו מהווה הודאה בהפרת ההסכם על ידי חסימת הקובייה וכן הפרה נוספת על ידי הסרתה . הנתבעת אינה רשאית להחליט על דעת עצמה מהו הפיצוי הראוי בגין חסימת הקובייה.

סעד:

התובעת הפריזה בתיאור נזקיה. בראשית, טענה בכתב התביעה כי כל הסכום של 33,640 ש"ח שולם על שתי הקוביות. במהלך המשפט חזרה בה מטענה זו והודתה כי בגין הקוביות שולם סך של 24,000 ש"ח בצירוף מע"מ קרי: 12,000 שח בצירוף מע"מ לכל קובייה, ולא כפי שנטען בכתב התביעה.

שנית- התובעת מתעלמת מהעובדה שהתאורה נחוצה בשעות החשיכה ואילו בשעות היום הקובייה הייתה אפקטיבית.

שלישית – הסעד המבוקש בגין הפסד הכנסה הוא סכום שרירותי .מדובר בסכום שלא הוכח , אינו ניתן להוכחה ואין בידי בית המשפט כלים לקבוע את שיעורו בדרך של אומדנא.

סוף דבר- על יסוד כל האמור לעיל, באתי למסקנה שיש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן:

פיצוי חלקי בשיעור 50% בגין שמונה חודשים בהם לא דלקה הקובייה : סך של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

פיצוי מלא בגין שלושה חודשים ( ספטמבר אוקטובר ונובמבר) בהם הוסתרה הקובייה ולאחר מכן הוסרה כליל: סך של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

נזק לא ממוני בגין הפרת ההסכם : סך של 3,000 ש"ח.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך של 4,500 ש"ח.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ז, 05 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.