1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 15.06.2015, בין כלי רכב, מ"ר 42-475-33 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 57-269-72 שבעת התאונה, היה נהוג מבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" שבה רכב התובעת היה כלי הרכב השני מבין שלושה כלי רכב המעורבים בתאונת השרשרת, כאשר הרכב הראשון בתאונת השרשרת אינו קשור לתובענה, ורכב הנתבעת היה כלי הרכב השלישי.

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, והנתבעת אף שילמה לתובעת עבור מוקד הנזק האחורי ברכב התובעת, אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה, כאשר לטענת התובעת כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת רכבה נהדף לעבר רכב הראשון, ואילו הנתבעת טוענת כי תחילה רכב התובעת פגע ברכב הראשון בשרשרת ורק לאחר מכן רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת מבלי להדוף אותו.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים ונשמעו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה לרבות נהגת רכב הראשון בשיירה, שכאמור אינה צד לתובענה.

4. בתום הדיון הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנתבעת תישא בשיעור של 30% מהנזק למוקד הקדמי ברכב התובעת.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1. נהגת הרכב הראשון בתאונת השרשרת העידה כי מספר שניות לאחר שעצרה את רכבה לשם מתן זכות קדימה להולכות רגל לחצות את מעבר החצייה, הרגישה מכה חזקה מאחור ולאחר מכן הרגישה מכה חזקה פחות.

נהגת הרכב הראשון בשרשרת היא עדה ניטרלית שברור כי אין לה כל אינטרס להעדיף מי מהגרסאות או מי מהצדדים. עדותה הייתה רציפה עקבית יציבה והותירה בי רושם של מהימנות.

5.2. גרסה זו של נהגת הרכב הראשון בשרשרת מתיישבת היטב עם גרסתו של נהג רכב הנתבעת, שטענתו לכל אורך הדרך הייתה כי רכבו נכנס לתאונה קיימת. יחד עם זאת, מאחר שנהגת הרכב הראשון בשרשרת מעידה כי הרגישה מכה נוספת לאחר המכה הראשונה והחזקה, סביר ביותר להניח כי המכה השנייה הייתה כתוצאה מהדיפת רכב התובעת על רכב הראשון.

5.3. אני סבור כי רכב התובעת ניסה ברגע האחרון להשתלב ימינה וסטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעת, ועל ידי כך הפתיע את נהג רכב הנתבעת, באופן שמנע ממנו האפשרות לעצור את רכבו מבלי לפגוע ברכב התובעת.

5.4. עם זאת, מאחר שרכב התובעת נפגע במוקד הקדמי שלו פעמיים, פעם אחת על ידי פגיעה ישירה של רכב התובעת ברכב הראשון בשרשרת ובפעם השנייה על ידי הדיפת רכב התובעת על רכב הראשון, ומאחר שהמכה הראשונה הייתה עוצמתית יותר מאשר המכה השנייה, אני סבור כי על הנתבעת לשאת בשיעור חלקי של הנזק שנגרם למוקד הקדמי ברכב התובעת.

לפיכך, התביעה מתקבלת חלקית, כאמור בפתח סעיף 5 לעיל.

6. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 2,076 ₪, שהינו 30% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת תשלם שכר העדות מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט' סיוון תשע"ו, 15 יוני 2016, בהעדר הצדדים.