1. לפניי תביעה לפיצוי התובעת בגין נזק שנגרם לרכבה עקב תאונה בה היה מעורב עם משאית הנתבעים ביום 18.06.15.
2. על פי הנטען בכתב התביעה תאונת הדרכים אירעה עת רכב הנתבעים סטה אל נתיב רכב התובעת ופגע בו.
3. בכתב ההגנה נטען כי רכב הנתבעים נסע בנתיבו בכביש העתיד להתמזג. רכב התובעת הגיח תוך עקיפה אסורה מימין וגרם לקרות התאונה.
4. בדיון שהתקיים בפני העידו נהגת רכב התובעת והנתבע 1. בנוסף הוגשו לעיוני תמונות הנזק ברכב התובעת, צילום הצומת וההודעות לחברות הביטוח.
5. מן העדויות עולה כי אין חולק בין הצדדים שמדובר בתאונה שהתרחשה בצומת קריית אתא וכי כלי הרכב עמדו במופע אור אדום ברמזור, כשרכב התובעת עומד מימין למשאית הנתבעים. הצדדים אף אינם חלוקים לגבי מיקום התרחשות התאונה.
6. נהג התובעת העיד עם התחלפות צבע אור ברמזור, החל בנסיעה ישר ולפתח חש דחיפה מהחלק האחורי של רכבו לכיוון המדרכה. בחקירתו הנגדית אישר נהג התובעת כי לא ראה את המשאית סוטה לכיוונו אלא רק חש בדחיפה. לטענת נהג התובעת ניסה לסובב את ההגה בכדי להיחלץ וצפר תוך כדי אולם התנגש במדרכה. נהג התובעת שלל הטענה כי סטה לכיוון המשאית תוך שגרס כי בהמשך הדרך התכוון לפנות ימינה ולא הייתה לו סיבה לסטות שמאלה. בהתייחס לטענת הנתבעת כי הנתיבים מצטמצמים בהמשך הדרך, נהג התובעת לא ידע לומר אם אכן קיימת הצטמצמות וטען כי לא היה שילוט של הצטמצמות ואינו זוכר שהנתיבים מצטמצמים.
7. הנתבע העיד כי החל בנסיעה ורכב התובעת עקף את המשאית מצד ימין, ניסה להיכנס, ונגע בגלגל הימני של המשאית. כן העיד כי התאונה התרחשה במרכז הצומת, מקום בו הצומת מצטמצמת משלושה נתיבים לשניים באופן שהיה על רכב התובעת להשתלב מימין. הנתבע אישר כי לא ראה את רכב התובעת מגיע מימין, אלא הרגיש את המכה ובהתייחס לגרסת נהג התובעת כי הקדים אותו ופגע בחלק האחורי של רכב התובעת, טען הנתבע כי למשאית לוקח זמן להתחיל בנסיעה. באשר לגרסה בדבר הצטמצמות הנתבעים, טען הנתבע כי דיווח על כך לסוכן הביטוח.
8. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו, אני סבורה כי דין התביעה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן:

שני הנהגים הציגו תמונת מצב דומה לגבי מבנה הצומת, מתאר הכביש ומיקומם בצומת עובר לתאונה ובמהלכה.

שני הנהגים עמדו על גרסתם אודות סטיית הרכב האחר לכיוון רכבם והיו עקביים בהכחשת גרסת הצד שכנגד.

שני הנהגים אף אישרו כי לא ראו את הרכב האחר סוטה לכיוון רכבם ופוגע אלא חשו בפגיעה בלבד.

בנסיבות אלה, משקל עדות שני הנהגים זהה.

מעבר לעדויות הנהגים, לא ניתן למצוא בראיות הנוספות שהוגשו תמיכה לגרסת צד זה או אחר, שכן הדיווחים של הנהגים אודות התאונה תואמים לגרסתם, ותמונות הנזק ברכב התובעת יכולות לתת הסבר לכל אחת מהגרסאות באופן שאינו מאפשר העדפת גרסת אחת על פני האחרת.

אמנם, הנתבע לא ציין דבר הצטמצמות הנתבעים בהודעתו לנתבעת 2 ולא ניתן ללמוד מהצילומים שהוגשו כי אכן קיימת הצטמצמות נתיבים בצומת. אולם, לא היה בעדות נהג התובעת משום שלילה חד משמעית של אפשרות קיומה של הצטמצמות, ועדותו של הנתבע כי דיווח על כך לסוכן הביטוח לא נסתרה.

בנסיבות אלה, משראיות הצדדים ורמת הוודאות של גרסאותיהם הסותרות, שקולות, פועל הספק לרעת התובעת ועל כן אני סבורה כי לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל להוכחת תביעתה.

1. אשר על כן, התביעה נדחית. איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ו, 02 מאי 2016, בהעדר הצדדים.