1. לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 07.05.2015, בין כלי רכב, מ"ר 61-786-52 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 84-639-10 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותו של נהג רכב הנתבעים לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 60% ואילו אחריותו של נהג רכב התובעת לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 40%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

5.1. אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שעדותו הייתה סדורה, ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שסתרה גרסה קודמת שלו ושלא הייתה מהימנה עליי.

5.2. נהג רכב הנתבעים העיד כי הוא נסע כדין בדרך בעלת נתיב נסיעה אחד, אשר מצדה הימיני רכבים חונים. נהג רכב הנתבעים מתאר כי בעודו נוסע כדין יצאה מונית מתחנת המוניות המוצבת בצדה הימיני של הדרך והוא נאלץ להסיט את רכבו שמאלה באופן פתאומי, כדי למנוע את ההתנגשות במונית שאז הגיח רכב התובעת מאחוריו ופגע בכנף האחורית השמאלית של רכבו.

נהג רכב הנתבעים שלל בעדותו כי הוא ביקש לבצע פניית פרסה, זאת בניגוד גמור לתיאור הרשום בטופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעים (נ/1). איני מקבל את טענת נהג רכב הנתבעים לפיה הוא לא יודע מה סוכן הביטוח רשם הגם שהסביר כי הוא סיפר לסוכן הביטוח את שהתרחש בתאונה בדיוק.

סבורני, כי נהג רכב הנתבעים תיאר תיאור שלא התרחש בתאונה בין מפאת חוסר זיכרון ובין מפאת רצונו להסיט את עיקר האחריות מעליו.

5.3. שוכנעתי כי מהלך התאונה היה כזה שבו נהג רכב הנתבעים הסיט תחילה את רכבו ימינה על מנת לבצע קשת רחבה שמאלה (כדי לבצע פניית פרסה שמאלה), ואז פנה שמאלה כדי לבצע את פניית הפרסה. זאת, מבלי ליתן את דעתו לרכב העלול להגיח מאחוריו ולהיכנס במרווח שנוצר בין רכב הנתבעים לאי התנועה שמשמאל.

משכך, עיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג רכב הנתבעים.

5.4. עם זאת, איני פוטר את נהג רכב התובעת מכלל אחריות לקרות התאונה, מאחר שגם עליו היה לצפות כי בדרך בעלת נתיב נסיעה אחד בכיוון נסיעתו, כשרכבים חונים מצדו הימיני של הדרך, הסטייה ימינה של רכב הנתבעים נועדה על מנת לפנות שמאלה כדי לבצע פרסה בנקודה בה מתאפשר לבצע פניית פרסה. יודגש, כי איני מקבל את טענתו של נהג רכב התובעת כי בעת התאונה לא היו רכבים חונים מצדו הימיני של הדרך. אני משוכנע כי טענה זו נטענה בעלמא על מנת להראות כי סטייתו ימינה של רכב הנתבעים גרמה לו לחשוב שרכב הנתבעים מבקש להעמיד את רכבו ימינה בצמוד למדרכה שמצדה הימיני של הדרך.

5.5. סבורני, כי נהג רכב התובעת הסיע את רכבו במהירות שאינה תואמת את תנאי הכביש ולא שמר די מרווח מרכב הנתבעים, כך שיהיה סיפק בידו למנוע התאונה, אלא התקדם בנסיעה ישרה משמאלו של רכב הנתבעים, חרף ש"אור אדום" היה צריך להידלק אצלו בעת הבחינו ברכב הנתבעים סוטה ימינה מקום שאין לרכב הנתבעים לאן לפנות ימינה.

5.6. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, מאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, זולת אסמכתא בדבר ראש הנזק בגין רכב חלופי, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את היקף הנזק הנטען, ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו, להוציא ראש הנזק "רכב חלופי". לכן, יש להפחית מסכום התביעה (ללא תוספת הפרשי הצמדה וריבית) סך של 120 ₪, ולהעמידו על סך של 9,838 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפיכך, התביעה מתקבלת חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך 5,903 ₪, שהינו שיעור של 60% מסכום התביעה לפי סעיף 5.7 לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. אגרת בית המשפט ששולמה.

6.3. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

6.4. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ג' חשוון תשע"ז, 04 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.